ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

אפשר להחיש את הגאולה ;">

דף הבית בית מדרש מדורים רביבים Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

איר תשע"ז

אפשר להחיש את הגאולה


נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

גאולה טבעית וגאולה בתשובה
אנו מאמינים באמונה שלמה בדברי התורה והנביאים שהגאולה לבסוף תבוא. אולם בשתי דרכים עיקריות היא יכולה לבוא: "זכו - אחישנה, לא זכו – בעִתה". זכו - "עם ענני שמיא", באופן שמיימי ובמהירות; לא זכו - "עני ורוכב על חמור", באיטיות ובדרך טבעית הכרוכה בייסורים (סנהדרין צח, א). אם נתעורר לתשובה כראוי, נזכה להבין כראוי את התורה, והגאולה תבוא במהרה, בשובה ונחת ושמחה. "היום אם בקולו תשמעו". וגם אם לא נזכה לשוב בתשובה כראוי, הגאולה תגיע, בדרך טבעית ומיוסרת. שכך ברא ה' את עמו ועולמו, שכאשר עם ישראל אינו נוהג כראוי, הייסורים גוברים עד שבתהליך ארוך וקשה דברי התורה הולכים ומתגלים, זעיר כאן וזעיר שם, קו אחד בצפון וקו אחד בדרום, קו במזרח וקו במערב. עד שלבסוף הייסורים גוברים ומכריחים את עם ישראל לשוב לארצו, להתמודד עם בעיות הקיום ומתוך כך לשוב בדרך של ייסורים למורשתו, אמונתו ותורתו השלמה.

שילוב שתי הדרכים
לפי הנראה בדורות האחרונים, הגאולה צומחת בשילוב של שתי הדרכים, וכפשט הפסוק (ישעיה ס, כב): "אני ה' בעִתה אחישנה". היינו בתוך המסלול הטבעי והמיוסר ישנן התעוררויות שונות של תשובה, שמקרבות את הגאולה וממעטות את חבלי ייסוריה.

תחילת ההתעוררות
לפני כמאתיים שנה בשנת תקל"ז, החלה התעוררות משמעותית לעלייה לארץ. גדול תלמידי המגיד ממזריטש, האדמו"ר רבי מנחם מנדל מויטבסק, עלה עם שלוש מאות חסידים, והניח בכך את היסוד לקהילת החסידים בארץ. אולם עדיין לא דובר במפורש על עלייה לשם ישוב הארץ וקיבוץ הגלויות.
הגאון מווילנא היה זה שהחל לדבר על כך באופן מפורש. תלמידיו סיפרו שפעמים רבות היה מדבר עמהם בסערת נפש, כי רק על ידי קיבוץ הגלויות ובניין הארץ תוחש הגאולה, ורק על ידי בניין הארץ נינצל מהייסורים הנוראים של חבלי משיח. אף הוא עצמו יצא בדרכו לארץ, וגם נפרד מבני ביתו באיגרת צוואה, אולם מן השמיים הורו לו לחזור, וחזר. אך את תלמידיו המשיך לעודד לעלות לארץ ולבנותה.
בשנת תקס"ט (1809), כעשר שנים אחר פטירת הגר"א, עלתה הקבוצה הראשונה של תלמידיו לצפת, בראשם רבי מנחם מנדל משקלוב. כשנתיים אחריו עלה רבי ישראל משקלוב, בעל ספר 'פאת השולחן'. עמהם היה רבי הלל משקלוב, ועוד גדולי תורה ומעש. במשך הזמן רבים מהם עברו לגור בירושלים. צרות איומות פקדום, אולם הם התחזקו בדברי רבם הגדול על חשיבות מצוות יישוב הארץ. וכך מדור לדור הלכו והתרבו והתבססו בארץ, מהם נוסד עיקר "הישוב הישן" האשכנזי בארץ, מכוחם נבנו שכונות ירושלים הראשונות שמחוץ לחומה, ומהם יצאו מקימי "היישוב החדש" כדוגמת פתח תקווה.

החמצת השעה

לו היינו זוכים להיענות לקריאתם של הגר"א ותלמידיו, אין לתאר מכמה פוגרומים ופורענויות היינו ניצלים. גם העם היהודי היה נותר קשור יותר לתורה ומצוות, שכן המוני בית ישראל היו רואים בעיניהם איך בזכות הדרכותיה של התורה נבנים החיים כראוי. עזיבת התורה נבעה מתוך תחושה שהקשורים אליה נשארים מאחור. העולם כולו עוסק בהקמת מדינות ומשטרים חדשים, ואילו היהדות עוסקת בהישרדות, בתנאים שהולכים ונעשים קשים יותר. לו היינו עסוקים בבניין העם והארץ, החזון הגדול של גאולת ישראל כדברי הנביאים לאור התורה היה ממלא את הלבבות. כל היהודים המוכשרים שהתבוללו ונתנו את חילם לזרים, במדע, בתרבות, במדינאות ובכלכלה, היו משקיעים את מרצם בארץ, למען עמם ומולדתם. המדינה היהודית הייתה קמה מוקדם יותר, לא מלחץ הצרות אלא מתוך מצוות התורה וחזון הנביאים. גם הבעיות עם האוכלוסייה הערבית היו זניחות, כי רק מפני שלא הגענו לכאן בהמונים, החלל התמלא על ידי ערבים רבים שהיגרו לארץ, כדי ליהנות מפריחת הארץ שהחלה לתת את פירותיה לקראת היהודים שהיו אמורים לחזור לארצם.

הציבור נותר בגולה
לא זכינו לעלות מתוך מצוות יישוב הארץ וחזון הגאולה, והצרות גברו והלכו. כחמישים שנה אחרי התעוררות תלמידי הגר"א, קמו רבי צבי הירש קלישר ורבי אליהו גוטמכר והחלו לעודד את המוני בית ישראל לעלות לארץ ולקרב את הגאולה. בעקבות דבריהם התרבו העולים לארץ. אבל עדיין היינו רחוקים מהשגת המטרה הכללית, וצרות הגלות הלכו וגברו. האנטישמיות התעצמה, וגם תהליך עזיבת הדת הואץ ויהודים רבים החלו להתבולל בגולה.
כמה עשרות שנים אחר כך התעוררו כמה מגדולי ישראל ממזרח אירופה, וביניהם הרב שמואל מוהליבר, רבי מרדכי עלישברג, וראש ישיבת וולוז'ין רבי נפתלי צבי יהודה ברלין (הנצי"ב), לעודד עלייה לארץ במסגרת תנועת 'חיבת ציון'. באותה תקופה כבר יהודים רבים עזבו את דרך התורה והמצוות, ואותם גדולים הסכימו לחבור עם מנהיגי ציבור שלא הקפידו בשמירת מצוות, למען מטרת יישוב הארץ. בעקבות פעולתם התעוררה העלייה המכונה העלייה הראשונה (משנת תרמ"ב ואילך). רוב העולים אז היו שומרי מצוות, אך היו רחוקים מרמתם של תלמידי הגר"א, שבראשם עמדו גאונים וצדיקים. אמנם גם בין העולים אז היו תלמידי חכמים חשובים, כדוגמת הרב מרדכי גימפל יפה (דודו זקנו של הרב קוק) שהצטרף למושבת יהוד והיה לרבה. ואף שהיישוב הלך וגדל, עדיין המוני בית ישראל לא נענו לקריאה לשוב לציון.

האנטישמיות והקמת התנועה הציונית
האנטישמיות באירופה הלכה וגברה, וגם מספר היהודים שהפסיקו לשמור תורה ומצוות המשיך לגדול. רבים מהעוזבים קיוו שעם עזיבתם את הדת והתבוללותם בין העמים יסתיימו צרותיהם, אולם האנטישמיות גברה. בקרב מקצת היהודים שניסו להתערות בעמים, התבררה ההכרה כי האופי היהודי הוא מיוחד ואין אפשרות להימלט ממנו, ורק על ידי הקמת מדינה עצמאית יהודית בארץ ישראל אפשר יהיה להציל את היהודים מהאנטישמיות שהולכת ומתגברת. כך קמה התנועה הציונית בראשות הרצל. היו מגדולי ישראל שתמכו בה, לימים הם התארגנו במסגרת תנועת 'המזרחי'. היו בין הגדולים שהתנגדו לתנועה הציונית, בעיקר מפני החשש שמא המוני העם ייגררו אחר אורחות חייהם של מנהיגיה החילונים.

השואה והקמת המדינה
הרעיון הציוני, בצירוף האנטישמיות שגברה, עורר קבוצות גדולות יותר של יהודים לתמוך בעלייה ובהרחבת ההתיישבות ולתבוע את הקמת המדינה היהודית.
אולם האמת הכואבת חייבת להיאמר: רוב העם היהודי, בין דתיים ובין חילונים, לא השתתפו בתנועה הציונית ונותרו בגולה. לא היה בכוחו של היישוב היהודי בארץ להרים את דגל ירושלים ולתבוע את הקמת המדינה. עזיבת הדת וההתבוללות באירופה ובאמריקה כבר הפכה למגפה איומה. קשה היה לשרטט תרחיש ריאלי לפיו ההתבוללות תיעצר, עם ישראל יחזור בתשובה וישוב למולדתו להקים בה מדינה.
רק לאחר השואה האיומה, שממדי האסון המפלצתיים שלה היו מעבר לכל דמיון, היה ברור לרבים מבני העם היהודי שאין ברירה אחרת. מוכרחים להקים מדינה יהודית עצמאית בארץ ישראל. המוני פליטים מאירופה ומארצות ערב עלו לארץ. כך קמה והתבססה מדינת ישראל.

התעוררות לתשובה, גם היום
עדיין אנחנו בדרך, ועלינו ללמוד מהתורה ומדבר ה' שמתגלה דרך ההיסטוריה, שאם נזכה לפעול כראוי בישוב הארץ מתוך תורה ומצוות, נזכה לקרב את הגאולה בשמחה ונחת. אבל אם נתרשל, על פי סדר הגאולה הטבעית עלולים ח"ו לבוא עלינו ייסורים קשים כדי לכוון את דרכנו.
יהי רצון שנזכה להגדיל את כל היישובים ביהודה ושומרון, והארץ תיתן את יבולה בשפע, ומכל ארבע הרוחות נתקבץ לארצנו, ונלך בה קוממיות, ויסיר ה' את לב האבן מבשרנו וייתן לנו לב חדש ורוח חדשה ללמוד תורה ולשמור את המצוות, וכל ההרים השוממים יפרחו וייתנו פריים, וכל הערים החרבות יתיישבו וייבנו, ויתמלאו צאן אדם, צאן קדושים, ונדע כולנו את ה'.

צביונו של יום העצמאות
לכן חשוב כל כך ביום העצמאות לברר לעצמנו את התפקיד הגדול והנורא שמוטל עלינו, כדי שתהליך הגאולה יתקדם בשובה ונחת, בשמחה ושלום. בנוסף לתפילות ההודאה ואמירת ההלל ולסעודת הודאה, יש צורך לקבוע לימוד בענייני היום. וכדרך שאמרו חכמים: "משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין בעניינו של יום, הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת, הלכות חג בחג" (מגילה לב, א).

ארבע מדרגות בחוגגי יום העצמאות
המדרגה התחתונה היא מדרגתם של היוצאים לגינות לצלות בשר על האש, ואף שאין במעשיהם תוכן רוחני, אם הם שמחים בשמחת ישראל, עמו של ה', יש לסעודתם ערך של סעודת מצווה.
המדרגה השנייה היא אלה שיוצאים לסיורים במקומות שבהם ניכר בניינה של מדינת ישראל, כמפעלים לאומיים, מוזיאונים על תולדות היישוב ומחנות צה"ל.
המדרגה השלישית היא מדרגתם של היוצאים לסייר ביישובי יהודה ושומרון, לראות בבניין הארץ ולברך על היישובים ברכת "מציב גבול אלמנה".
המדרגה העליונה היא מדרגתם של הלומדים תורה ביום זה בנושאים הקשורים למצוות יישוב הארץ ובניין המדינה והחברה על פי התורה. מבעלי מדרגה זו יצמחו הקווים והרעיונות שיקדמו אותנו אל גאולת ישראל והעולם.

לתגובות: ravmel@gmail.com

מתוך העיתון בשבע.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il