בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • שיעורים נוספים
קטגוריה משנית
  • מדורים
  • קול צופיך - הרב מרדכי אליהו
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

יעקב בן בכורה

undefined
17 דק' קריאה
תענית בכורות
נהגו הבכורות לצום בערב פסח, והשנה היתה צריכה להיות תענית זו ביום י"ד ניסן היינו בשבת, אך כיון שאין מתענים בשבת וגם לא ביום שישי, על כן הבכורות מקדימים להתענות ביום חמישי י"ב בניסן (עיין שו"ע סי' ת"ע סעי' א' וסעי' ב', ומש"ב וכה"ח שם, ובא"ח בחלק שני פרשת צו אות א').

בדיקת חמץ
השנה יחול פסח ביום ראשון, ומשום כך מקדימים לבדוק את החמץ ביום חמישי בערב שהוא ליל שישי, היינו ליל י"ג בניסן. ומתחילים לבדוק בצאת הכוכבים . ולאחר הבדיקה יאמר את נוסח ביטול חמץ "כל חמירא וכו' דלא חזיתיה ודלא ביערתיה" וכו' (ראה להלן הנוסח. ועיין שו"ע סי' תמ"ד ולחונים עליו).

בדיקת חמץ שלא בזמנה
היוצא לדרך, כגון שהולך לבית מלון לפני ערב פסח, ובדעתו לחזור במהלך חול המועד - יבדוק בלילה לפני הנסיעה ומברך בלי להזכיר שם ומלכות, ויבער את החמץ (עיין שו"ע סי' תל"ו סעי' א', ב').

יום שישי
ביעור חמץ
ישנה מחלוקת בחז"ל האם ביעור חמץ צריך שריפה או שאפשר לזורקו ודיו, וטוב לשרוף. יש מי שאומר, אם שרף את כל החמץ לפני יום שישי, ואין לו חמץ כלל - יקנה חמץ כדי לקיים מצוות ביעור חמץ. אך דבריו אינם להלכה, כי ביעור חמץ משמעותו שלא יהא לך חמץ, ואם ביער אותו כמה ימים לפני כן, הרי שקיים את המצוה.

ביעור חמץ - ביום שישי בבקר
ביום שישי י"ג בניסן בבוקר, יבער את עשרת הפתיתים וכן את כל החמץ שמצא בעת הבדיקה (אע"פ שממשיך לאכול חמץ ביום שישי וביום שבת עד סוף זמן אכילת חמץ, וכל זה כדי שלא יטעה לשנה אחרת), וישייר רק כמות מצומצמת של לחם לשתי סעודות שבת, וכדברי הגמרא בפסחים (דף י"ג ע"א): "ארבעה עשר שחל להיות בשבת, מבערין את הכל מלפני השבת וכו' ומשיירין מן הטהורות מזון שתי סעודות כדי לאכול עד ד' שעות" וכו', - היינו לסעודת ליל שבת, ויום שבת בבקר (עיין שו"ע סי' תמ"ד והחונים עליו).

ומה טוב לקנות לחמניות או פיתות אשר אינן משאירות פירורים, וכך יוכל לקיים בהם לחם משנה. לאחר הביעור לא יאמר את נוסח הביטול "כל חמירא", כי החמץ נשאר עוד בביתו ועדיין אוכל ממנו, ואת הביטול יעשה בשבת, וכדלקמן.

לא ביער את החמץ מוקדם - מה דינו ?
אם לא שרף את החמץ בשעות הנ"ל, יכול (השנה) לשורפו כל היום עד זמן הדלקת נרות. ויש לדעת, שאם הבעל מתפלל מנחה בערב שבת כעשר דקות לאחר זמן הדלקת נרות (כמו שנוהגים בבית הכנסת שלנו), אין אשתו רשאית להדליק נרות שבת לאחר שקיבל בעלה את השבת, כי היא קשורה למנהג בעלה בקהילתו. וכן אם הבעל מתפלל מפלג המנחה וקבלת שבת מוקדם, אשתו נגררת אחריו.

לא יזרוק את החמץ ברחוב
כשמבער את החמץ, לא יזרקנו ברחוב משום בזיון, וגם מפני שיש בזה חילול ה' בעיני הגויים שמא יאמרו שמזלזלים בלחם (בא"ח צו אות י'). בתקופה שהייתי דיין בבאר שבע, אירע סכסוך גדול מאד בין כמה שייכים בדואים, לבנו של השיך הגדול, וכיון שבית הדין שלהם היה בסמיכות לביה"ד שבו הייתי, תמיד היתה התקהלות באיזור ביה"ד שלהם עקב אותו אירוע. יום אחד אני הולך בדרכי לבית הדין, ואני רואה לחם זרוק ברחוב, הרמתי אותו ונשקתי אותו והנחתיו במקום גבוה. לפתע אני שם לב שאיזה ש'יך רץ אחרי ועמו שני שוטרים. פנה אלי השיך בשפה הערבית ואמר לי 'אתה אתה', אבל אני עשיתי עצמי כמי שאינו מבין את השפה הערבית. והשוטרים אמרו לי, שהשיך ראה אותי מרים את הלחם מהרצפה, ומעשה זה השאיר עליו רושם גדול, ולכן הוא מעוניין שאני אשפוט בתיק של בנו. אמרתי להם שאני מקבל משכורת כדי לדון בעניינים שבבי"ד שלי. לאחר מכן, הבנתי את מה שאנו אומרים בכל יום בתפילה "וכן יהי רצון שתצילני היום ובכל יום ויום וכו' מבעל דין קשה בין שהוא בן ברית ובין שאינו בן ברית". ולאחר שהפצירו בי קבלתי עלי ועשיתי שלום ביניהם.

אכילה במקום מיוחד
טוב לאכול סעודות השבת במקום מיוחד כגון בחצר או במרפסת מרוצפת, ויזהר שלא יפלו פירורים לרצפה. ומי שאוכל בגינה או בדשא או במקום עפר, זה יותר גרוע כי הפירורים נופלים על הקרקע וא"א להרימם (ואומרים חז"ל שדבר זה קשה לעניות) אא"כ הכינו חול מערב שבת לפזר. הגמרא מביאה מעשה, באדם אחד שהיה מקפיד שלא לזלזל בפירורים. יום אחד הוא אכל בגינה ונפלו פירורים על הקרקע, מיד בא שר של עניות ושמח שמחה גדולה. אך אותו אדם נטל קרדום ומגרפה והחל עוקר את העשבים וזרק הכל לים. והנה הוא שומע צעקה, והתפלא מהיכן היא באה. ונתגלה לו השר של עניות ואמר לו אני הוא זה שצעקתי כי חפצתי להכשיל אותך, אבל אתה פעלת כראוי.

כשגרנו בעיר העתיקה בין הגויים, הם היו מביאים לנו חול ששימש אותנו לניקוי הכלים, ואנו היינו מביאים להם בתמורה לכך את עודף החמץ פעם היה מנהג לירוק כשאומרים 'והאלילים כרות יכרתון' ב'עלינו לשבח' (אבל ב"ה כיום ביטלו מנהג זה), והיה אדם אחד עובר עם קופסת טבק ובה חול ומכסה את הרוק בחול. וכשאמרו לו הכיצד אתה עושה כן בשבת, הרי החול מוקצה ? הוא ענה שהכין את החול מבעוד יום וא"כ אין עליו דין מוקצה.

ועל זה אומר חכם מנשה שלו ע"ה, מעשה בכומר אחד שביקש מהמלך שיגיד ליהודים שיהיו כגויים. א"ל היהודי לכומר: אנו נולדנו יהודים ואיננו יכולים לשנות את הטבע. אמר הכומר למלך תן לי שלשים יום ואני אוכיח לך שאפשר לשנות את הטבע. מה עשה ? הוא לקח חתול ואילף אותו, עד שידע החתול ללכת על שני רגליים ולתפוס בידו מגש עם אוכל כמו מלצר. ואותו יהודי יושב בביתו לומד תורה, והנה עובר מולו עכבר קטן ומטריד אותו מלימודו, וכל פעם שגירשו מלפניו הוא שוב חוזר, עד שתפסו והכניסו לתוך קופסת טבק שהיתה בחיקו. ובעודו ממשיך ללמוד, באו והזמינו אותו מיד לבית המלך. והנה מגיע היהודי ומושיבים אותו על יד שולחן, והוא רואה שהחתול מגיש אוכל לאנשים. מה עשה אותו יהודי ? פתח את הקופסא ומיד העכבר קפץ וברח, והחתול שראה זאת העיף את המגש מידיו והחל לרדוף אחרי העכבר. אמר היהודי לאותו נוצרי: אתה רואה שאי אפשר לשנות את הטבע ?

שתי מערכות פמוטים
יש להכין מערכת פמוטים כפולה לשבת ויו"ט. ויכין נר שדולק 26 שעות כדי להעביר ממנו אש. אנשי חו"ל צריכים להכין ג' מערכות פמוטים: לשבת, לליל פסח וליו"ט שני.

והגמרא אומרת שהדלקת נר שבת חובה, ואחת הסיבות היא משום שלום בית (למשל אם האשה הכינה תבשיל ונפל לתוכו גרעין של לימון היא תוכל לראותו ולהוציאו ולא תצא תקלה מתחת ידיה, כי השטן מחכה בכל רגע ורגע להכניס מחלוקת, ותזהר להוציא את הגרעין עם מעט מהתבשיל כדי שלא יהא בורר). יש להכין נרות גדולים לליל פסח, כדי שיאירו עד סוף הסעודה, היינו עד אחר ההגדה, קרוב לחצות הלילה, כי זה עיקר הדין של הדלקת הנר שיאכל לאורו.

בישול בכלים של פסח
טוב שיבשלו לשבת את כל האוכל כשהוא כשר לפסח, בכלים כשרים לפסח, וזאת כדי לא להכנס לבעיות. לדעת שער הציון יש להזהר שלא יערה מכלי ראשון של פסח לתוך צלחת של חמץ אפילו ריקה, כי ניצוק הוי חיבור, והכלי של פסח יהפך להיות הוי חמץ - אבל אין הלכה כן (עיין שו"ע סי' תמ"ד בשער הציון ס"ק ד').

(הכנת קפה בשבת - יניח את עפר הקפה בכוס, יקח כוס ריקה (כלי שני) וימלאנה מים חמים מהמיחם, וישפוך על הקפה או תמצית התה. ואם רואה שהמים אינם חמים כדבעי, יזהר שלא יוסיף מים חמים ישירות מהמיחם לתוך הכוס).

זהירות מחמץ
כלים חד פעמיים - טוב להכין כלי הגשה וסכו"מ לשימוש חד-פעמי, כדי לא להכנס למחלוקת אם מותר לשטוף כוסות וצלחות שנאכל בהם חמץ. ובליל פסח טוב להרבות בכלים נאים כפי כוחו, זכר ל"רכוש גדול". ואם יש לו אורחים רבים וקשה לו לשטוף כלים רבים, יקנה כלים חד פעמיים משובחים ולא פשוטים, ולא יקנה כלים חד פעמיים העשויים מנייר, משום שיש חשש שהנייר דבוק בדבק שאינו כשר לפסח, וכן מה שמורחים על פני הנייר.

חותמת שעל הביצים- עד לפני כמה שנים היתה בעיה בחותמת שעל גבי הביצים, כיון שהיא היתה עשויה מצבע המעורב בחמץ, ואע"פ שהטעם היה פגום החמירו. אבל כיום הצבע שממנו עשויה החותמת הוא כשר לפסח. ואעפ"כ יש שמחמירים לקנות ביצים לא מוחתמות. וכאן המקום להזהיר שלא לקנות ביצים מגויים מחשש סכנה, כיון שא"א לדעת מהיכן הם הביאו אותם ואלו מחלות יש בהם. ובכלל, טוב לקנות רק מיהודים מדין "וחי אחיך עמך".

תרופות - מי שחולה יזהר לא ליטול שום תרופה עד שיברר אם היא כשרה לפסח, כי לפעמים מצפים את התרופה בעמילן ויכול להיות שהוא חמץ. היה רופא אחד שבכל ליל פסח היה הולך לרבנים שונים ומכל אחד היה לוקח חתיכת אפיקומן, וכששאלו אותו לפשר הענין, אמר להם הרי המצה היא מיכלא דאסוותא , ולכן אני טוחן את המצות במכתש, ולכל תרופה אני מכניס מעט, ואז החולה מבריא. וידוע שלאפיקומן יש מעלה מיוחדת. הזהר הקדוש כותב שהמצה נקראת 'נהמא דאסוותא'. שואל רבי אלעזר את רשב"י: אם כן מדוע לא נאכל מצה כל השנה ? א"ל רשב"י: סגולה זו מתאימה לתקופה של ניסן.

יום שבת - ערב פסח
דין חמץ לאחר זמן הביעור
סוף זמן אכילת חמץ:
יש מהאשכנזים המחמירים לפי חישוב הספרדים, היינו לפי חישוב מעמוד השחר עד צאת הכוכבים. ועיין בספר "לוח דבר בעתו" לשנת תשנ"ד עמוד תרמ"א שם מובא שלשיטת החזו"א יש לאשכנזים להחמיר בערב פסח כספרדים.

לאחר סיום סעודת שחרית, ירחץ ידיו וינער בגדיו, ויאסוף את כל החמץ שבבית ויניחו בתוך שקית נילון ויזרקו לאשפה שמחוץ לבית ויעשה זאת לפני שעה רביעית (היינו קודם זמן איסור אכילת חמץ), ובדיעבד עד סוף שעה חמישית. ומי שמחמיר בטלטול בשבת, יפורר את החמץ ויזרקו לנוחיות (יש שמחמירים להוציא את השבת כמו שיטת ר"ת והם עושים הבדלה רק לאחר זמן ר"ת, ולעיתים מציעים להם 'טרמפ' לביתם לאחר תפלת ערבית במוצאי שבת והם עולים לרכב. ולכן אם מחמיר טוב שיאמר 'אני משתדל להחמיר כר"ת כדי שלא יחשב כנדר). ואם נשאר לו חמץ לאחר שעה חמישית, היינו לאחר סוף זמן אכילת חמץ דין החמץ כמוקצה ואינו יכול לטלטלו, וגם אינו יכול לשורפו ביו"ט למרות שהותרה הבערה לצורך, אלא יכפה עליו כלי וישרוף אותו במוצאי יו"ט. אם לאחר שסיים לאכול בשבת, נשאר לו חמץ, ואין לו מקום לזורקו - מותר לו לפני זמן הביעור לקחת את הלחם וכדו' ולפורר אותו לנוחיות, כדי לקיים את המצוה שביער החמץ מביתו.

השנה יאמר נוסח הביטול בשבת
בשבת חייב לבטל את החמץ, ויאמר את נוסח הביטול "כל חמירא" וכו'

נוסח הביטול
לדעת הבא"ח יאמר נוסח זה ג' פעמים לשם חיזוק. הספרדים לא מזכירים בנוסח הביטול את המילה "הפקר", אלא אומרים "ליבטיל ולהוי כעפרא דארעא", מכיון שיש מי שאומר שצריך לבטל בפני שני עדים, ולא תמיד ימצא בערב פסח שני עדים, כי כולם טרודים בהכנת צרכי החג. זאת ועוד, יש מי שאומר שגם אם אדם מפקיר דבר מה, אין זה מוציא אותו מרשותו עד שיבא חברו ויזכה בו על ידי שיגביהו. האשכנזים נוהגים לומר "ליבטיל וליהוי הפקר כעפרא דארעא" (עיין לשו"ע תל"ד, ב', ולמש"ב שם ס"ק ח' שהוסיף 'הפקר', ולבא"ח צו אות ז', וכה"ח שם ס"ק כ"ח).

אכילת מצה בערב פסח
מהדין איסור אכילת מצה הוא בערב פסח ביום. אבל דעת הבא"ח (בר"פ ח"ג סכ"ז) יש להחמיר שלא לאכול מצה כבר מליל ערב פסח היינו מליל שבת, וכן נוהגים.

תפלה בנץ החמה
בכל השנה כולה יש מצוה להתפלל מוקדם עם הנץ החמה, ובפרט בשבת זו של ערב פסח, כדי שיספיקו לקיים את סעודת שבת בניחותא ולא בחיפזון, לפני סוף זמן אכילת חמץ. ואם אינו יכול לקום מוקדם - לפחות לא יעבור את זמן קריאת שמע. יום אחד התפללתי מנחה ביום חול בשטיבלך של 'זכרון משה', ואני רואה אנשים עם טלית ותפילין שמתפללים עדיין שחרית.

הכנה משבת ליו"ט
אין לעשות בשבת שום הכנות לסדר פסח, אפילו לא סידור השולחן, בגלל איסור הכנה משבת ליו"ט. שינה בשבת תענוג. ולא יתכוון בשינה בשבת להכין עצמו מהיום ללילה, כי אין שבת מכין ליו"ט, ולכן י"א שלא יאמר 'אני ישן כדי שאוכל להיות ער בסדר', אולם לחשוב על כך, מותר (בא"ח צו אות ז', ומש"ב סי' ר"צ ס"ק ד'). הגמרא מספרת על רבי עקיבא שכשהוא למד עם תלמידיו הוא מעולם לא הסתכל על השעון כדי לדעת מתי יסתיים השיעור, חוץ מערב פסח וערב כיפור. ערב פסח כדי שהתינוקות לא ישנו, וערב כיפור כדי שיאכילו את בניהם (עיין פסחים דף ק"ט ע"א ועיין לרשב"ם ולתוס' שם).

מנחה וסעודה שלישית
מנחה גדולה ואמירת סדר קרבן פסח
טוב לנהוג בשבת זו להתפלל מנחה גדולה . ואין אומרים "צדקתך". ואחרי תפלת מנחה יאמרו סדר "קרבן פסח" ככתוב במחזורים (במחזור 'קול יעקב' מובא בעמוד 98), מדין 'ונשלמה פרים שפתינו' (כה"ח תנ"ח ס"ק י', ומש"ב תע"א ס"ק כ"ב). אבל אנו רוצים להביא קרבן ממש לבית המקדש ולא רק לומר את הסדר הנ"ל.

איסור אכילה מהמנחה ולמעלה
הגמרא בפסחים אומרת (דף י"ג ע"א): "ארבעה עשר שחל להיות בשבת, מבערין את הכל מלפני השבת ושורפין תרומות טמאות תלויות וטהורות ומשיירין מן הטהורות מזון שתי סעודות כדי לאכול עד ד' שעות, דברי רבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא שאמר משום ר' יהושע". אומר רש"י: "מזון שתי סעודות - ולא שלש, דכל שלש סעודות דשבת ערבית שחרית ומנחה וערב פסח אסור לאכול מן המנחה ולמעלה". בכל יום שישי, או בערב יו"ט, או בערב סוכות, יש להזהר שלא לאכול הרבה, כדי שיאכל בלילה לתיאבון (ולא לחינם נהגו האספניולים לאכול בערב שבת אורז עם שעועית, ויש שנהגו לאכול אורז ועדשים). גם בערב פסח, אמרו שלא ימלא אדם כרסו מהדברים המותרים באכילה מהמנחה ולמעלה, כדי שבלילה יאכל מצה לתיאבון.

מה יאכל בסעודה שלישית ?
מצה אסור לאכול כל ערב פסח, וחמץ כבר אסור משעה רביעית - אם כן מה יאכל בסעודה שלישית ? בשאלה זו דנו השו"ע והרמ"א בסי' תע"א, והמש"ב, והבא"ח וכה"ח ועוד. ולמעשה, בערב שבת, דהיינו בי"ג ניסן, יקח מצה ויטחן אותה, או שיקח 'קמח מצה' מוכן, ויערב בו ביצה ויבשלם יחד וישים בחמין, ואחרי מנחה יאכל לפחות כזית ויברך על זה 'מזונות' ואח"כ 'על המחיה'. אבל לא יקח מצה או עוגה שכתוב עליהם 'קמח ל מצה'. לדעת המשנה ברורה, אם טחן את המצה היטב עד שלא ניכרת צורת המצה - מותר, אבל אם ניכרים חתיכות של מצה לאחר הטחינה - אסור. וכתב בעל הבא"ח ברב פעלים, שבערב פסח רגיל, אסור לטחון מצה דק דק, מכיון שבלילה חל על זה שֵם מצה.

(מעין זה כתוב בהלכה, שאסור לאדם לאפות לחם עם חלב או עם שומן, כי החלב או השומן אינם ניכרים, ויש חשש שמא חברו יקח למשל את הלחם שנאפה עם חלב ויאכל אותו בסעודה בשרית.
אבל אם אופה את הלחם החלבי בצורה אחרת השונה מאפיית לחם עם תבשיל בשרי - מותר. אבל אם לקח את הלחם שנאפה עם חלב, ולא עשה לו צורה שונה מלכתחילה, לא יועיל אם יחתוך כעת את הלחם לחתיכות קטנות וכדו' שכיון שחל עליו כבר האיסור, אינו יכול להפקיעו).

לנוהגים להחמיר במצה שרויה בפסח (עיין שערי תשובה תס ס"ק י', ותשובת שו"ע הרב ח"ה שאלה ו'), י"א שבערב פסח שחל בשבת אפשר להקל, דהיינו לאכול מצה טחונה מעורבת וכו', מכיון שעדיין לא חל עליו האיסור.

לא ישתה יין בסעודה זו
לדעת השו"ע, מש"ב, כה"ח, חכמי הקבלה והרמב"ם - יש לשתות יין בכל סעודות שבת, אבל בשבת זו לא ישתו יין בסעודה שלישית, כי הגמרא אומרת שמעט יין משביע (עיין רמב"ם פ"ל מהל' שבת הל' ט', וכה"ח רצ"א ס"ק כ"ב).

בפסח יזהרו לא להקפיד אחד על השני. פעם בא אלי יהודי והגשתי לו תפוח עץ, אך הוא סירב לקבל, הבאתי לו תפוז אך גם אותו לא קיבל, וכששאלתי אותו מדוע, הוא תלה זאת בחוסר ידיעתו על כשרות הכלים בביתינו, ולא הקפדתי עליו. ולכן אם חברו בא לביתו ואינו מעוניין במה שמגישים לו, לא יקפיד עליו ויתן לו לעשות כרצונו. יש אנשים שבפסח אינם אוכלים אצל אחרים צימוקים או תמרים מבריקים, או שקדים מקולפים.

הרה"ג יצחק נסים זצ"ל היה בעבר הרב הראשי לישראל, והוא היה ידוע בתקיפותו. ובחג הסוכות היו רגילים הציבור לבא ולאחל לו חג שמח, והיו יושבים ומדברים. והוא החליט לתת להם מוסר בעקיפין, ומה עשה ? הניח על שולחנו בוטנים ושקדים ואגוזים, וכשהציבור באו הוא התחיל לדבר איתם מה הברכה של כל דבר ודבר וכו' והאריך בהלכות ברכות, ועשה כן כדי שלא ידברו סתם דברים בטלים ולשון הרע. וכשראיתי זאת, שאלתי אותו מהיכן היה לכבודו רעיון זה? והוא אמר לי ששמע שהיה רב אחד שבנה שתי סוכות, אחת לעצמו בהידור רב, ואת השניה בנה עם שתי דפנות וחצי ועם סכך דליל וכו' ואליה הוא היה מכניס את האורחים, כדי שדבריהם יהיו אודות כשרות הסוכה ובדברי תורה, ולא בדברים בטלים.

הגמרא מספרת שלרבן גמליאל היה עבד שנקרא טבי (ומובא שהוא היה גלגול של כורש). פעם אחת בליל חג הסוכות ישן טבי תחת המטה של ר"ג שהיתה בסוכה, וישבו שם רבנים חשובים, והם ביקשו מטבי שיצא משם וישב כאחד האדם. אמר להם ר"ג ראיתם טבי עבדי שהוא תלמיד חכם ויודע שעבד פטור מן הסוכה (עיין סוכה כ' ע"ב). וכשמת טבי עשה לו ר"ג הספד ואמר עליו שכשר היה (ואמרו כשר אותיות כרש. עיין ברכות דף ט"ז).

פעם אחת כעס ר"ג על טבי עבדו ונתן לו סטירה וסימא את עינו. שמח ר"ג כיון שכעת יוכל לשחרר את עבדו. והנה בדרך הוא פוגש את רבי יהושע וסיפר לו את הענין, אמר לו ר' יהושע אני אב"ד ואני פוסק שכיון שאין לך עדים העבד אינו יוצא לחירות כי מודה בקנס פטור (ב"ק ע"ד ע"ב).

ערבית מוצ"ש - ליל הסדר
מקדימים להתפלל ערבית של יום טוב כעשר דקות לפני זמן יציאת השבת שבלוח.

אמירת "ותודיענו"
אשה שלא התפללה ערבית, או איש ששכח לומר "ותודיענו" בתפלה, אסור להם לעשות שום מלאכה שאסורה בשבת ואפילו שמותרת ביו"ט, כגון הדלקת נרות החג, עד שיאמרו "ברוך המבדיל בין קדש לקדש" בלי שם ומלכות, או עד שיבדיל בקידוש (ועיין לשו"ע סי' תצ"א סעי ב', וכה"ח שם ס"ק ו', ומש"ב שם ס"ק ד').

אמירת הלל
בתפלת ערבית אומרים הלל השלם עם ברכה ראשונה ואחרונה (בארץ כל העדות נוהגות כן), ויכוון לפטור גם את ההלל שבהגדה, ואע"פ שמסיח דעתו עד אמירתו מ"מ יכוון כך.

ימהר ללכת לביתו
מאחר שהשנה מתפללים ערבית מאוחר, יש למהר ללכת לבית ולקדש, ולא יתעכב לשוחח עם חבריו או עם אורחיו, אלא ירוץ מהר לביתו שהילדים לא ישנו כדי שיאמרו 'מה נשתנה' (ועיין פסחים דף ק"ט).

יקנה"ז - סדר הקידוש בליל פסח
הקידוש בליל פסח השנה, סימנו 'יקנה"ז' (יין, קידוש, נר, הבדלה, זמן), היינו שמברכים חמש ברכות: א. יין - "בורא פרי הגפן" ב. קידוש - "אשר בחר בנו וכו' מקדש ישראל והזמנים" ג. נר - "בא"ה אמ"ה בורא מאורי האש" ד. הבדלה - "בא"ה אמ"ה המבדיל וכו' בא"ה המבדיל בין קדש לקדש" ה. זמן - "שהחיינו".

ואם שכח ולא אמר הבדלה בקידוש בליל פסח - עיין בחוברת "ערב פסח שחל להיות בשבת" בעמודים מג - מד, שם הובאו כל הדינים באריכות לפי כל השיטות.

הבדלת והקדשת את עמך ישראל
בנוסח הקידוש בליל פסח שחל במוצאי שבת, אנו אומרים "בא"ה אמ"ה המבדיל בין קדש לחול וכו' בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת. ואת יום השביעי מששת ימי המעשה הקדשת. והבדלת והקדשת את עמך ישראל בקדושתך וכו'.

התוספות אומרים שיש כאן כמה סוגי הבדלות, בין קדש לחול, בין אור לחושך, בין ישראל לעמים, בין יום שביעי לששת ימי המעשה, בין קדושת שבת ליו"ט, וגם בעם ישראל ישנם מדרגות של כהנים, לויים וישראלים. וכדי להבחין בהבדלות השונות, כתבנו נקודה לאחר כל הבדלה וכדלעיל, וכן הבאנו במחזור 'קול יעקב' בעמוד תרכ"א (ועיין תוספות פסחים דף ק"ד בד"ה בעי למימר).

הפסח אינו נאכל אלא בחמ"ץ
אנו אומרים כל יום בתפלה את פרק 'איזהו מקומן' (ונהגו לאומרו מכיון שאין בו מחלוקת, וזה לקיים "אין עומדים להתפלל אלא מתוך הלכה פסוקה") ובו כתוב : "הבכור והמעשר והפסח קדשים קלים שחיטתן בכל מקום בעזרה ודמן טעון מתנה אחת וכו' הפסח אינו נאכל אלא בלילה, ואינו נאכל אלא עד חצות, ואינו נאכל אלא למנוייו, ואינו נאכל אלא צלי".

שואל הרב בעל בא"ח: מדוע שינו את סדר הדברים, הרי נמנים על קרבן פסח ביום, ואחר כך צולין הפסח, ורק לאחר מכן הפסח נאכל עד חצות ? ועונה שכתבו בסדר אחר כדי לזכור את ההלכה, והוא נותן סימן לזכור הלכה זו ואומר 'הפסח אינו נאכל אלא בחמץ' - ולכאורה מה נכנס כאן חמץ ? אלא 'בחמץ' - ר"ת בלילה, חצות, מנוייו, צלי. ועל ידי ר"ת נזכור מה להכין לליל פסח.

ומעין זה כתוב בבא"ח (ש"ר חיי שרה אות א'): איתא במדרש פליאה אין מניחין תפילין אלא בשבת. והוא פלא שהרי בשבת לא מניחין תפילין וכו', אך שמעתי בשם הגאון רבי עקיבא איגר ז"ל שפירש בשב"ת - ר"ת במקום שער במקום תפוח. כי תפילין של ראש דינו להניחו במקום שער, ותפילין של יד צריך להניחו בפרק התחתון הסמוך לכתף בבשר הגבוה והתפוח. כלומר, כדי לזכור הלכה או דין היו עושים סימן לדבר.

זמן חצות לילה
יש למהר לגמור את הסעודה לפני חצות הלילה - כדי שיאכל אפיקומן לפני חצות, וכן למחמירים לגמור את ההלל לפני חצות (עיין שו"ע סי' תע"ז סעי' א', ולמש"ב ולכה"ח שם ).

משה רבנו בהגדה של פסח
בכל ההגדה לא מוזכר שמו של משה רבנו. הספרדים נוהגים לומר את הפיוט "ואתה גאלת" שמסודר לפי אלפא ביתא, ובו מוזכר שמו של משה רבנו ע"ה בפסקא "שירה וזמרה ודברי הלל אמר משה רבנו עליו השלום לפני קונו" וכו' (עיין במחזור 'קול יעקב' עמוד תרמ"ז).

חיוב אנשים ונשים במצוות הנוהגות בסדר
כל איש ואשה חייבים לקיים את המצוות הנוהגות בליל הסדר, ואלו הם:
א. שתיית 4 כוסות יין - בקידוש, בהגדה, בברכת המזון ובהלל. ב. אכילת 4 כזיתות מצה - ב' כזיתות ב'מוציא מצה', כזית בכורך, וכזית באפיקומן ג. אכילת כרפס ד. קריאת ההגדה
ה. כורך ו. אפיקומן.
לפעמים יצר הרע בא באמצע ההגדה ומעורר את האנשים וכן את הנשים לדבר, וזה חמור כי צריכים לומר או לפחות לשמוע את ההגדה, אבל כשמגיעים לאמירת "פסח מצה ומרור" כולם אומרים זאת ביחד. ויש לדעת שלא העיקר לומר רק שלש מילים אלו, אלא יש להוסיף את הטעם לדבר "פסח שהיו אבותינו אוכלים וכו' מצה על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ וכו' מרור וכו' על שמיררו המצריים את חיי אבותינו" וכו', ובזה כולם חייבים.

בזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו ממצרים - ולכן גם הנשים חייבות בכל מנהגי הסדר. הגמרא מספרת על רבי יהודה שלא היה שותה יין בכל השנה כי הדבר הזיק לו, ורק בליל הסדר הוא היה שותה יין, והיה חש בראשו מפסח עד שבועות (עיין נדרים דף מ"ט ע"ב). ואם קשה לאדם לשתות יין או שהדבר מזיק לו - ישתה מיץ ענבים. ומי שהסוכר מזיק לו יקנה יין יבש ויוסיף לו 'ממתיק' כשר לפסח.

"המוציא" ו"על אכילת מצה"
לפני אכילת המצה מברך "בא"ה וכו' המוציא לחם מן הארץ" וכן מברך "בא"ה וכו' על אכילת מצה". ואם לא בירך "על אכילת מצה" וכבר אכל, יש מי שאומר שהפסיד את הברכה. וטוב לומר את נוסח 'לשם יחוד' המובא בלשון חכמים על כל מצוה שעושה בליל פסח.

הסיבה
את שתיית 4 הכוסות, ואכילת המצות יש לעשות בהסיבה, כדרך בני חורין ואם לא היסב - חוזר ואוכל את המצה או שותה את היין בהסיבה. ולפוסקים כרמ"א אם לא היסב - אינו חייב לחזור ולאכול או לשתות. ולדעת חכמי אשכנז האחרונים (ערוך השולחן) יש להחמיר בזה ולחזור ולהסב.

אכילה אחר האפיקומן
מהדין די באכילת כזית אחד לאפיקומן ויש מחמירים שתי כזיתות. אחר האפיקומן אין אוכלים ושותים כלום, כדי שישן כשטעם האפיקומן בפיו, חוץ משני כוסות היין האחרונות, על ברכת המזון וההלל (שו"ע תע"ח סעי' א, ובא"ח צו אות לה). יש אומרים שמותר לשתות תה לאחר אפיקומן כשכוונתו להתעורר ולהמשיך בסיפור יציאת מצרים. ואם כדי להתעורר חייב לשתות קפה, יש שמקלים בזה. יש מי שאוסר בכלל לעשן סגריה ביו"ט, ויש מי שמתיר, אבל גם למתירים אסור לעשן לאחר האפיקומן, כיון שמפיג את טעם האפיקומן.

מוציא אסירים בכושרות
כתוב "מוציא אסירים בכושרות" (תהלים סח, ז). פרעה במצרים היה משעבד אותנו, ואם יהודי לא היה עובד טוב היו זורקים עליו אבן ושוברים את ידו. וכשהגיע זמן הגאולה אומר משה רבנו לקב"ה הכיצד עם ישראל ילכו הרי הם שבורים ורצוצים, אמר לו הקב"ה כולם יהיו בריאים ושלמים. ורש"י הסביר בחדש נוח שלא חם ולא קר.

מצה שמורה ומצת מכונה
לכתחילה טוב לקנות מצה שמורה משעת קצירה עבודת יד. ואם אינו יכול יקנה מצה שמורה משעת קצירה של מכונה. ואם אין לו יוצא אפילו במצת מכונה רגילה שהיא שמורה משעת טחינה. אך לפחות ב' כזיתות ראשונים יאכל ממצה שמורה עבודת יד.

היו שני רבנים בירושלים, רב אחד היה אוכל רק מצה מלאכת יד. והרב השני היה אוכל רק מצת מכונה, וזה היה הרה"ג צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל והוא היה אומר "נפלה נא ביד ה' כי רבים רחמיו וביד אדם אל אפולה", עדיף לאכול מצה שנאפתה במכונה, ממצה שבני אדם עושים כי מי יודע אם לא נח בנתיים והבצק היה חם ואז מחמיץ מיד. וכל אחד יעשה כמנהגו.

מצות מיוחדות למי שרגיש לגלוטן
מי שרגיש ל'גלוטן' ואינו יכול לאכול מצה שעשויה מקמח רגיל, הוא יכול לאכול מצה העשויה למשל משיבולת שועל וכדו', וכיום מיצרים מצות כאלו בכפר חב"ד ומשווקים אותם לציבור הרחב.

ומעשה ביהודי תלמיד חכם ש היה חולה ושכב בבי"ח, ובערב פסח הוא שלח לקרא לי, וכשבאתי הוא אמר לי שהרופאים אסרו עליו לאכול, ושאל אותי כיצד הוא יאכל מצה וישתה יין וכו'. אמרתי לו שאנוס רחמנא פטריה. אך הוא התעקש שברצונו לאכול מצה. הלכתי ושאלתי את הרופאים האם הוא יכול לאכול רק כזית, היינו שיעור של 27 גרם ? והם ענו בחיוב.

ואמרתי לאותו אדם שיעשה קידוש ויאכל כרפס ומרור, ויקרא את ההגדה, ויאכל אוכל בלא מצה, ובסוף קריאת ההגדה יאכל כזית מצה לאפיקומן ויברך עליו המוציא ועל אכילת מצה, וזה יעלה לו על הכל. והוא אמר לי האם זה כתוב בשו"ע ? אמרתי לו בודאי. אך הוא רצה לראות זאת במפורש, וכיון שלא היה בביה"ח שו"ע נסעתי לביתי ולקחתי את השו"ע ונסעתי אליו בחזרה והראיתי לו את הדברים כתובים, ואז נחה דעתו (עיין שו"ע סי' תפ"ב).

כורכן ואוכלן בבת אחת
לאחר אכילת 'מרור כורך' אנו אומרים "מצה ומרור בלא ברכה זכר למקדש בימינו יחודש כהלל הזקן שהיה כורכן ואוכלן בבת אחת, לקיים מה שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו". ואין דעת המש"ב נוחה מזה, ואעפ"כ מאחר שנהגו זה כמו חלק ממצוה. אך כיצד אוכלים את קרבן פסח ? הרי צריך לקחת כזית מצה, וכזית מרור וכזית בשר, ומי יכול להכניס את כל זה לפיו בבת אחת ? וכשיבא המשיח ויבנה בית המקדש נלך להלל הזקן ונשאל אותו כיצד הוא עשה זאת.

יעלה ויבא בברכת המזון
יש לזכור לומר 'יעלה ויבא' בברכת המזון ולהזכיר את החג. ואם לא הזכיר או אפילו מסופק - יחזור ויברך, אבל אם בירך מתוך מחזור, אם מסופק - אינו חוזר.

ב' כזיתות תוך ארבע דקות
חייב לאכול ב' כזיתות "תוך כדי אכילת פרס" היינו תוך 4 דקות, ויאכלם בהסיבה. ושיעור כזית = מצת מכונה. טוב להכין את כל צרכי החג לפני החג וישקול כמה הוא שיעור כזית מצה וכן מרור וכו'. לבריאים: כ - 30 גרם זה כזית, ו - 89 גרם יין. לחולים: מצה = כ - 20 גרם. בכל הכוסות יכול לשתות רוב רביעית, ובכוס רביעית ישתה רביעית כדי שיברך ברכה אחרונה.

יקנה חסה של גוש קטיף
יזהר לקנות חסה רק מגוש קטיף שהיא ללא תולעים, ולא יתפתה לקנות חסה רגילה, כי כולה מלאה תולעים. ואנו מחזקים את תושבי גוש קטיף ועינינו עליהם לטובה, וכל מי שחושב עליהם רעה דבריהם בטלים ומובטלים, והיה לא תהיה. ועם ישראל יקיים את כל התורה בשלמותה, וארץ ישראל בשלמות ועוד יותר 'ופרצת' וכו'.

ויהי רצון שנזכה לביאת משיח צדקנו, ובנין בית מקדש על מכונו ותפארתו, ונאכל מן הזבחים ומן הפסחים, וכן יהי רצון ונאמר אמן.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il