ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

שלשה אבות מדברים על אתגר מצוות "והגדת לבנך"

דף הבית בית מדרש מדורים קרוב אליך Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

ניסן תשע"ז

שלשה אבות מדברים על אתגר מצוות "והגדת לבנך"

גליון מס 169



נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

בובות ערוב
רן שריד
בתור אדם שמזדהה עם הדור הזה וחש שעדיין עודני ילד מתבגר אני מתקשה לראות בי כאב האידיאלי.
אך דווקא משום כך אני חושב שיש לי ולבני דורי יתרון בחינוך. היתרון הוא שאנחנו עושים וחווים את הדברים יחד עם הילדים בשוויון וזה ממש כחזון אליהו "והשיב לב אבות על בנים, ולב בנים על אבותם".
בואו נדבר תכל'ס. מה הכי כדאי ברוח זו שגם אב וגם בנו עדיין ילדים? לחוות את ליל הסדר יחד איתו כחוויה וכמשחק אמיתי. במקום הנטייה לעשות את ליל הסדר עם כל המשפחה המורחבת, מהשורשים ועד אחרוני העלים שנולדו אתמול, עם הסבא רבה, סבא, אבא ותינוקו הרך וכל השאר - יש תופעה חדשה בדורי ומומלצת: לעשות סדר עם זוג חברים או אח ואחות ובני זוגם בני גילנו עם צאצאינו. מה היתרון? היכולת להגיע לכל ילד ויכולת המשחק והיציאה מהדרך השבלונית של הוראת ההגדה.
זכור לי סדר אחד שעשינו זאת. זה היה עם חברי דן ומשפחתו. אותו חבר שזכינו להיות המשדכים שלו ושל רעייתו הזמין אותנו. בלילה הוא הפתיע עם כל הציוד המשחקי. הוא קנה מראש חיות מפלסטיק לכל ילד - לערוב. קנה צפרדעים, כדורי פינג פונג למכת ברד ועוד כל מיני אביזרים. כל הסדר ממש הוצג בהמחשה יחד עם הילדים, ואפילו בהובלת הילדים בכמה חלקים. שאלות וצחוקים לרוב, והמבוגרים היו חלק מהצד הסקרן וגם מגונבי האפיקומן. נראה לי שזו הייתה כוונת חז"ל בסימני הסדר: סקרנו, שחקו, תגרו, תגנבו, עשו הכל והביאו עצמכם וילדיכם לחוויה "כאילו הוא יצא ממצרים".

חוויה משפחתית
הרב רפאל שמשון לוינסון
מי שיש לו כמה ילדים וחשוב לו ש"והגדת לבנך" יצליח, חשוב שיכין את ההגדה טוב עוד לפני ליל הסדר, כי הילדים לומדים בגן ובבית הספר לא מעט. כדאי גם לפנות זמן ובימים שלפני ליל הסדר ללמוד עם כל ילד לפי ערכו.
ההלכה אומרת שההגדה צריכה לבוא כתשובה לשאלה, מה שמלמד אותנו שצריך להביא את הילד לשאלה. אמנם יש לנו את הנוסח הקבוע של הקושיות אבל זה לא סותר קושיות נוספות. שינויים בלילה הזה גורמים להתעניינות. פעם הכנתי עם אחת הבנות שלי את ההגדה ושרנו "מה נשתנה" וכשהגענו למילים "שבכל הלילות אנו אוכלים שאר ירקות", הוספנו "מלפפונים ועגבניות". הילדה התלהבה, זה היה משעשע ואז היא הבינה בפעם הראשונה את הקושיות...
מצוות הסיפור היא אמנם מהמצוות היחידות מן התורה שהן גם לילדים, אבל היא בהחלט גם למבוגרים. לכן הילדים הגדולים יותר מקשיבים בסבלנות לקושיות של הקטנים כי הם יודעים שזאת המצווה והתור שלהם יגיע בהמשך הסדר. חשוב להתייחס לדבריהם, כמו לומר שהשאלה טובה ונמשיך לדבר עליה בזמן ה'שולחן עורך' או אחריו, ויהיה להם זמן להעמיק.
אני מתעסק בחינוך, ומניסיון אומר שכשמדברים עם ילד בגובה העיניים זה עובד. זה מה שהתורה רוצה. לדבר עם הילד ולהקשיב לו, הילד יודע לזהות אם ההתעניינות אמיתית או נובעת רק מכך שהפסיכולוג הורה לשוחח עם הילד... זוהי מצוות "והגדת לבנך" שעוברת מדור לדור. אני זוכר את סבא שלי מספר על הסבא שלו, הדברים נשארים לתמיד ומעבירים אותם גם לדורות הבאים.
ועוד בעניין פער הגילאים. אצל אנשים זרים הרצאה שמתאימה לגיל עשרים לא מתאימה לילדים בגן, אבל כאן מדובר על הילדים שלך, ועל חוויה משפחתית. הילדים שלי יודעים שאגיע לכולם, וביחד נחווה את מתנת הקשר לקדוש ברוך הוא שמתחדש ביום הזה שבו יצאנו מעבדות לחירות ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו. ובפרט לפי הפירוש החסידי שזה קורה ממש עכשיו. עכשיו אנחנו יוצאים ממצרים ועכשיו אנחנו מתקרבים לעבודתו.
חשוב גם לזכור שמצוות "והגדת לבנך" היא לא רק לבנו, אמנם יש קדימה לבנו אבל אמרו חז"ל "בניך - אלו התלמידים". אנחנו צריכים לדאוג לכל יהודי.

השתאות של ילד

יונתן רזאל
בתור ילד, פעם בטיסה לארצות הברית הושיבו אותי ליד אישה שבמהלך השיחה סיפרה לי שהיא ממצרים. מאותו רגע סירבתי לדבר איתה. אל מול תמיהת הוריי, עניתי בפשטות: "איך היא יכלה לעשות דבר כזה - לענות אותנו ולהעביד אותנו בפרך מאתיים ועשר שנים?!".
ההורים שלי עשו עבודה טובה. מבחינתי מצרים הייתה דבר מוחשי ממש, לא משהו מההיסטוריה אלא דבר שנוגע אליי, שלי.
בלילה הזה אנחנו מעבירים לילדים (ומזכירים לעצמנו) את יציאת מצרים – לידתנו כעם, גילויו של ה' אלינו ותחושה של גאולה – שגם מחזקת את המוחשיות שלה לגבינו, כי הרי "אחרית כראשית". נראה לי שיש פה שני עניינים: ההמחשה והתמיהה.
בעניין ההמחשה הנה שתי דוגמאות: אחי יהודה פורץ כבר שנים אל הסדר המשפחתי לבוש כעבד יהודי פצוע שברח מהעבדות. הוא בוכה ונושא על גבו קופסאות - הילדים מרותקים וצוחקים, ואפילו אנחנו המבוגרים מרגישים לרגע שאנחנו עבדים, ושלא שכחנו כלום.
אחי אהרן עושה שני טורים של דליי מים ועובר ביניהם בשירים ובריקודים - "ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים".
רובד נוסף הוא לעורר לשאול ולתמוה, שהוא כידוע היסוד כמעט של כל עניין ההגדה. אם הצלחנו לגרום לילדים לשאול באמת – להתמיה אותם ולסקרן אותם עד שהם מרגישים שהם חייבים לדעת, שהם חייבים להבין, אז לא סתם העברנו להם ידע אלא גרמנו להם באמת לרצות ולגלות.
הרבה מהשינויים שאנחנו עושים בליל הסדר לא קשורים ישירות לסיפור אותו אנחנו רוצים לספר. קליות ואגוזים והטבלת ירקות אינם מוסיפים ישירות לסיפור היציאה ממצרים. מכאן אפשר לראות שלא ממש משנה מה אתה עושה שונה, העיקר שתגרום לילדים לצאת מעצמם, להתבונן סביב ולשאול: אבא, אמא, למה אתם מתנהגים כך? אחרי כזאת שאלה נוכל לספר להם, והם ירגישו שזה שלהם. אחרי שהם התעוררו והסתקרנו, הם איתנו.
בתור ילד, התחיל אברהם אבינו את תהליך האמונה בשאלה מיהו בעל הבירה, ואז "הציץ עליו בעל הבירה". שאלה שתבוא מהשתאות אמיתית של ילד, אולי תגרום שהוא יזכה ויציץ עליו בעל הבירה, הצצה שהיא עצמה הגאולה.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il