ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש מדורים פרשת שבוע

ישראל עם קדושים

לחץ להקדשת שיעור זה
נושא הקדושה מאוד מודגש בפרשיות הללו שבספר ויקרא.
פרשת אחרי מות פותחת בסדר העבודה של יום הכיפורים, ששיאה בכניסת הכהן הגדול לקודש הקדשים. פרשה זו מסתיימת באזהרה מפני איסורי עריות שסמוך לה ציוותה התורה: "דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם" (ויקרא י"ט ב).
הסביר רש"י: "קדשים תהיו - הוו פרושים מן העריות ומן העבירה, שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה".
גם פרשת קדושים מסתיימת בציווי בנושא זה: "וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְקֹוָק וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי" (שם כ' כו).
רמת קדושה עוד יותר גבוהה נדרשת מן הכהנים בפרשת אמור: "קְדֹשִׁים יִהְיוּ לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא יְחַלְּלוּ שֵׁם אֱלֹהֵיהֶם כִּי אֶת אִשֵּׁי יְקֹוָק לֶחֶם אֱלֹהֵיהֶם הֵם מַקְרִיבִם וְהָיוּ קֹדֶשׁ" (שם כ"א ו).
חיובם של הכהנים לשמור על קדושתם, מחייב גם את בני ישראל: "וְקִדַּשְׁתּוֹ כִּי אֶת לֶחֶם אֱלֹהֶיךָ הוּא מַקְרִיב קָדֹשׁ יִהְיֶה לָּךְ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְקֹוָק מְקַדִּשְׁכֶם" (שם,שם ח).
החלק השני של פרשת אמור עוסק בשבת הקדושה: "וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ" (שם, כ"ג ג) ובחגים שישראל מקדשים אותם: "אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְקֹוָק מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם" (שם, שם ד).
ננסה להבין יותר את מושג הקדושה.
כאשר מדובר על הקב"ה, ברור שכאשר אנו מכנים אותו קדוש הכוונה היא מרומם ונבדל מאתנו. הקב"ה איננו חלק מהמציאות החומרית. אע"פ ש'מלא כל הארץ כבודו' ו'לית אתר פנוי מיניה', הקב"ה הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו.
גם את קדושת השבת ניתן להבין, שהרי הקב"ה הוא שקידש את השבת.
כשם שהקב"ה יצר את עולם החומר כך הוא גם קידש חלק מהזמן ונתן לו משמעות רוחנית.
הקושי הוא כיצד בני אדם, שמעפר באו והם חלק בלתי נפרד מעולם החומר, כשמם כן הם, אדם מלשון אדמה יכולים להיות קדושים ולקדש את הזמנים.
התשובה נמצאת כנראה בפרשיות העוסקות בענייני עריות.
החידוש של עם ישראל הוא שניתן לקדש את החומר. ניתן לתת משמעות רוחנית גם לחיים על פני האדמה, של מי שנוצר מאדמה וסופו לשוב לשם. תנאי הכרחי לכך הוא: "הוו פרושים מן העריות ומן העבירה".
התורה הזהירה: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם: כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ:... וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי יְקֹוָק: אִישׁ אִישׁ אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה אֲנִי יְקֹוָק" (שם, י"ח ב-ו).
ברירת המחדל שם הייתה המעבר על איסורי עריות.
התורה, בפרשיות הללו מלמדת אותנו כי הדרך אל עץ החיים, איננה עוברת דרך חיי פרישות. הדרך אל עץ החיים 'וָחַי בָּהֶם' מותנת בפרישה מוחלטת מתועבות ארץ מצרים וארץ כנען, ושאיפה למלא את החלק החומרי של גוף האדם בתוכן רוחני.

כך גם בני אדם יכולים להיות קדושים. כך יכול עם ישראל להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש.
כך זכו ישראל ביכולת לקדש גם את הזמנים.
הבה נתפלל שנזכה לקדש את החומר ולשעבדו שיעבוד משחרר לחיי הרוח.
עוד בנושא פרשת שבוע

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il