ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- שלח לך
אפשר למצוא בכך תועלת מעשית בהקשרים שונים, הן בזמן המדבר, והן לאחר הכניסה לארץ ישראל. אבל הכיוון המופיע רבות במדרשים ובפרשנים הוא, שאין זה רק עניין פרקטי, אלא לכל שבט יש אופי ותפקיד מיוחדים, כגון: יהודה - מלכות וגבורה, יששכר - תורה, זבולון - מסחר ופרנסה, וכדומה. אך הדבר טעון בירור - מדוע תכונות כאלה צריכות להתחלק באופן שבטי? מדוע לא יבחר כל אדם לעצמו את תפקידו ומקומו בעולם? למשל, כיום אדם בוחר באופן אישי האם להקדיש את חייו ללימוד תורה או לעיסוק בתחום הצבאי או הכלכלי. על פי המדרשים נראה, שבזמן השבטים הדבר היה מחולק באופן שבטי, ואדם שנולד בשבט מסויים השתייך באופן טבעי לתחום המייחד את שבטו. והשאלה היא - מה המעלה שבכך, ומדוע לא להותיר את הדבר לבחירה אישית?
ננסה להבין זאת, דרך המחשה מן המציאות המוכרת לנו. במובן מסויים, גם אצלנו יש "שבטים": ספרדים ואשכנזים, חרדים וציונים, חסידים וליטאים, וכדומה. בהסתכלות ראשונית, החלוקות הללו יוצרות בדלנות ופירוד, ולצערנו כך אכן מתרחש לעיתים. אך יש לשים לב גם לצד השני - דוקא כאשר הדעות השונות הופכות ל"שבטים", יש יותר מקום לכל דעה. כך למשל בתחום הפסיקה: לפני מאות שנים, כאשר עלתה לדיון מחלוקת בין פוסקים שונים, היה צורך להכריע בבירור לאחד הצדדים, האם לנהוג כך או כך, וכל פוסק שאחז בדעה מסויימת היה צריך להסביר מדוע הוא שולל את הדעה השניה; ואילו כיום, כאשר עולה אותה המחלוקת, אנו כבר נותנים מקום לשתי הדעות ואומרים: "הספרדים נוהגים כך והאשכנזים כך". דוקא משום שהמחלוקת הפכה לעניין "שבטי", שכל דעה משוייכת לקהילה מסויימת, שתי הדעות קיבלו לגיטימיות, שאלו ואלו דברי אלוקים חיים, ואין צד אחד מנסה להוכיח את צדקתו ולבטל את דברי חברו.
נביא דוגמה דומה מן התחום ההשקפתי: בתחילת תקופת החסידות, היו מאבקים חריפים בין החסידים לבין המתנגדים, וכל צד שלל בתוקף את דעת חברו; ואילו כיום כל צד נותן במידה רבה לגיטימיות לקיומו של הצד השני. ישנה הסכמה על כך שיש כאן שתי דרכים בעבודת ה' וכל אחד נוהג כמנהג אבותיו, וכך שתי הדרכים יכולות לחיות בשלום זו לצד זו. כל עוד הדבר היה נתון לבחירה והכרעה אישית של כל אדם, כל צד ניסה לגבור על הצד השני ולהוכיח שרק הוא צודק; ואילו כאשר הדעות הפכו ל"שבטים", שכל דעה מזוהה עם קהילה מסויימת שזה מנהגה, שתיהן נעשו לגיטימיות. לא פעם יש לכך מחיר, כאשר אדם משתייך לזרם מסויים רק בגלל שנולד בו ואין הוא רואה צורך להעמיק בהבנת מהות הדרך בה הוא הולך; אך התהליך לכשעצמו הוא חיובי, כאשר הדעות השונות הופכות לעובדה קיימת ומקובלת, והמחלוקת שוככת.
וכך בשבטים המקוריים: ישנם בעם ישראל ערכים שונים, ולעיתים ייתכן ניגוד ביניהם, כגון בין עיסוק בתורה לבין עיסוק בחיי המעשה. אם הערכים תלויים רק בבחירה האישית של כל אדם, עלול להיות מצב שהאחד ישלול את השני; ואילו כאשר ידוע שכך הוא תפקידו המיוחד של כל שבט, כולם מבינים ומקבלים שרצון הקב"ה הוא שבעם ישראל יתקיימו הערכים השונים זה בצד זה, וכך נוצרת שותפות שמשלימה את בניין עם ישראל בחומר וברוח.
עדיין יש לשאול - האם השבטיות מבטלת לגמרי את הבחירה האישית של האדם?
ראשית, מסתבר שחלוקת התפקידים בין השבטים לא היתה מוחלטת, אלא רק מסגרת כללית, ועדיין היה מקום לבחירה אישית של אדם מסויים לבחור בדרך משלו, אף שהיא שונה משאר בני שבטו. מבחינה מציאותית, השבטים הרי ישבו באיזורים שונים בארץ על פי נחלותיהם, ודבר זה חייב מן הסתם כל שבט להעמיד מתוכו אנשים ממגוון של תפקידים חומריים ורוחניים כדי לענות על מכלול צרכי השבט. האיפיון השבטי המיוחד עמד ברקע, אך הוא לא היה מוחלט.
אך מעבר לכך, בכמה מקורות ניתן לראות שבסופו של דבר הבחירה האישית אינה מתבטלת מחמת קביעת התפקיד השבטי, והיא אף יכולה לגבור על ההשתייכות הטבעית. כך למשל, הלויים החליפו את הבכורות, משום שהבכורות חטאו בעגל. הבכורות קיבלו כח מיוחד לעבוד את ה', אך הם השתמשו בו לרעה ועבדו את העגל, ולפיכך איבדו את מעלתם הטבעית והיא עברה אל הלויים. ולאחר ההחלפה הזו, בכל משפחה עדיין צריך לפדות את הבכור - בכל משפחה בישראל יש משהו מקדושת שבט לוי. כמו כן, ידועים דברי הרמב"ם בסוף הלכות שמיטה ויובל, שכל אדם שבוחר להקדיש עצמו לתורה ולקדושה הרי הוא בבחינת שבט לוי.
בצד מסויים, דוקא החלוקה לשבטים פותחת בפני האדם אפשרויות של בחירה. כאשר אדם רואה מגוון של דרכים שכולן רצויות לפני ה', הרי הוא יכול לבחור באחת מהן שמתאימה לו. כך מתואר בספר יחזקאל (מ"ז, כג), שלעתיד לבוא הגרים יקבלו נחלה, כל אחד בנחלת השבט שהוא יבחר. הגר מבטא באופן החזק ביותר את עוצמתה של הבחירה האישית הגוברת על התכונה המולדת, ובכוח בחירתו הוא משנה את מעמדו באופן מהותי. כאשר הוא מצטרף לעם ישראל, הוא מממש את כוח הבחירה שלו על ידי שהוא בוחר לו שבט, מוצא לו אופי רוחני המתאים לו מבין הדרכים השונות של עבודת ה' שקיימות בעם ישראל.
ונסיים בעניין נוסף המופיע ביחזקאל (מ"ח, לא-לד) - לעתיד לבוא יהיו לירושלים שנים עשר שערים, שער לכל שבט. כל השבטים שואפים אל נקודה אחת, אל ירושלים שלא התחלקה לשבטים, אל הנקודה המאחדת שמעל לכל הגוונים; אך כל אדם מגיע אל הנקודה הזו דרך השער המיוחד שלו.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.

מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.

וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.

שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.

שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.

יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.

אורות ישראל ותחייתו תחיית כוחות האומה בארץ ישראל
אורות ישראל ותחייתו פרק ל'
השיעור עוסק בדברי הראי"ה קוק על כך ששיבת עם ישראל לארצו אינה רק שינוי מגורים חיצוני, אלא מהפכה רוחנית המוציאה לפועל את מכלול כוחות האומה הגנוזים. מודגש כי רק בארץ ישראל ניתן לחבר בין עוצמה גשמית לקדושה רוחנית ולהביא לפריחה אמיתית של נשמת העם.

בחירות תשפ"ז משמעות הבחירות לאור שלבי הגאולה
השיעור עוסק במשמעות יום הבחירות והקמת המדינה כשלב מתקדם בתהליך הגאולה, שבו עם ישראל עובר מקיבוץ גלויות פיזי לבירור רוחני ומוסרי. הדובר מדגיש כי הנהגת המדינה והחוקים צריכים לצמוח מתוך הרוח והזהות הישראלית-תורנית, ולא רק מתוך ניסיון להשתלב בין האומות

עין אי"ה - הרב משה גנץ מדרגות היראה, הענווה והלימוד האמיתי
שבת א, קס"ח
השיעור עוסק במהותה של יראת שמיים כבסיס הכרחי המשמר את לימוד התורה ומעניק לו עומק ומשמעות, גם כאשר בראשיתה היא מצומצמת ומעורבת בדמיון. בהמשך לכך מבאר הרב את חשיבות מידת הענווה ככלי המאפשר לאדם לפנות מקום לה' ולחוות שמחה ורוממות רוח בעולמו.

וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.











