בפרשתנו אומרת התורה "ואכלת ושבעת וברכת", מצווה מן התורה לברך ברכת המזון לאחר האכילה. אנו מברכים גם לפני שאנו אוכלים. נתבונן מעט מה משמעות החובה והמצווה לברך לפני ואחרי האכילה. מדוע אי אפשר להסתפק בברכה לפני או אחרי האוכל?

תשובה: אכן אנו מברכים לפני שאנו אוכלים וגם לאחר האכילה. התפקיד והמשמעות של כל ברכה שונה, כפי שנבאר להלן-
הברכה לפני האכילה היא נטילת רשות להנות מהאוכל, כשם שאדם לא נוטל חפץ מחבירו ללא רשותו, כך בברכה לפני האכילה אנו מכירים בעובדה, שהעולם הוא יצירתו של הקב"ה ומשלו אנו אוכלים. אמרו חז"ל האוכל בלא לברך כאילו גוזל את הקב"ה. מעבר לנימוס הרגיל המחייב להודות, הודאה מכובדת יותר נעשית באופן שהאדם המודה מפרט בפני מיטיבו על מה בדיוק הוא מודה לו, כך תקנו חז"ל ברכה ספציפית לכל סוג מאכל משום שכך ההודאה מכובדת יותר.

בברכה שלאחר האכילה, המיוחד הוא, שאנו מודים גם כשאנו שבעים, פעמים רבות אדם זוכר את מי שמיטיב עימו בזמן שהוא חסר או רעב, אך בשעת השבע והשלמות, אדם נוטה לשכוח את מיטיבו, בברכה שלאחר המזון אנו מודים לה' גם כשאנו שבעים. זהו לימוד גדול! להכיר טובה גם כשכבר איננו חשים את החיסרון, אנו זוכרים את הקב"ה המיטיב עימנו גם במצב זה. כוונה זו של ברכת המזון כתובה כמעט במפורש בפרשת השבוע שלנו, התורה אומרת "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוהיך" זוהי המצווה לברך אחר האכילה ובפסוקים לאחר מכן אומרת התורה "השמר לך פן תשכח את ה' אלוהיך...פן תאכל ושבעת...ושכחת את ה' אלוהיך.." כלומר ברכת המזון מלמדת אותנו לא לשכוח את ה' בעת השבע..

לברכה לאחר האכילה יש תפקיד ומשמעות נוספת, בעת הרעב והחיסרון, אדם מחפש להשלים את הצרכים הבסיסיים שלו, זה מה שמעסיק אותו, הוא לא עסוק בשאלות הגדולות והחשובות של החיים משום שראשו לא פנוי לעסוק בהם. ברכת המזון מלמדת אותנו שאמנם הצרכים הבסיסיים של חיינו חשובים מאד, אך לא יתכן שהם יהיו תכלית הכל! לאחר האכילה, בעת השבע אנו מברכים ברכת המזון ומתפללים עבור רעיונות גדולים, ירושת הארץ בנין ירושלים ועוד, כלומר איננו מסתפקים במילוי הצרכים הבסיסיים של חיינו אלא רואים בהם הכנה חשובה הכרחית ונעימה לקראת מימוש הרעיונות הנשגבים אליהם אנו שואפים (ראה עין איה ברכות פרק ז פסקא ז).

אם נעמיק עוד במשמעות ברכת המזון נבין, שדוקא לאחר האכילה, לאחר העצמת הצד הגשמי באדם, לאחר התרחבות חייו של האדם, ברכת המזון נותנת משמעות וכיוון לכל העולם הגשמי שהתפתח בנו לאחר האכילה.

כמו כן, לפעמים אדם הנתון בעצבות, נכשל באכילה יתירה, תחושת חיסרון וריק פנימי מביאים אותו להשלים את החיסרון באכילה מיותרת, אכילה כזו מביאה על האדם תוספת צער ותחושת מגושמות מיותרת, ומבאר הרב קוק בספר מידות ראי"ה (העלאת ניצוצות סעיף ו) שגם את האכילה המיותרת ותחושת העצבות יכול האדם להפוך לשמחה! באמצעות ברכת המזון, אדם מעורר בעצמו לאחר האכילה רצונות ורעיונות טובים, כל אישיותו מתעלה, וגם האכילה המיותרת מגיעה לתיקונה, כמובן עם הזהירות להבא לאכול בשמחה לשובע נפשו ולא להוסיף אכילה מיותרת. (בכתיבת רעיונות אלו נעזרתי בפניני הלכה של הרב מלמד שליט"א).