ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- כהנים
ישנם פרטי דינים בהלכות ברכת כהנים שקיומם תלוי בבריאותו ושלמות גופו של הכהן. במאמר זה נפרט באיזה אופן כהן בעל מוגבלות גופנית יכול לשאת כפים, ומהם המצבים בהם המגבלה מונעת ממנו לקיים את המצווה והוא פטור ממנה.
ההלכות שנדון בהם הן:
א: כשרות כהן בעל מום לנשיאת כפיים.
ב: חיוב נטילת ידיים לפני הברכה.
ג: חליצת נעלים בעת הברכה.
ד: לברך ברכת כהנים על הדוכן ולא על רצפת בית הכנסת.
ה: עמידה בזמן הברכה.
ו: הרמת הידיים ופרישת האצבעות בזמן הברכה.
ז: לברך בהרמת קול.
ח: חיוב כהן שאינו נושא כפיו לצאת מבית הכנסת.
א: האם לכהן בעל מום מותר לשאת כפיים
כהן בעל מום פסול לעבוד בבית המקדש, ולאזורים פנימיים בבית המקדש אסור לו אפילו להכנס (רמב"ם הלכות ביאת מקדש ו א). איסור זה נוגע רק לכניסה ועבודה בבית המקדש, אך בענין ברכת כהנים , כהן בעל מום לא פסול באופן מהותי מלשאת כפיים אלא מסיבה צדדית כפי שנראה להלן בדברי השו"ע (קכח ל לא):
מי שיש לו מום בפניו או בידיו כגון שהם בוהקניות או עקומות או עקושות... לא ישא את כפיו מפני שהעם מסתכלין בו. והוא הדין למי שיש מומין ברגליו במקום שעולים לדוכן בלא בתי שוקים, וכן מי שרירו יורד על זקנו או שעיניו זולפות דמעה, וכן סומא באחד מעיניו לא ישא את כפיו. ואם היה דש בעירו דהיינו שהם רגילים בו ומכירים הכל שיש בו אותו מום, ישא כפיו ואפילו הוא סומא בשתי עיניו. וכל ששהה בעיר ל' יום מקרי דש בעירו. ודוקא בעירו אבל אם הולך באקראי לעיר אחרת ושהה שם ל' יום לא. ואפילו לא בא לדור שם להיות מבני העיר אלא בא להיות שם מלמד או סופר או משרת שנה או חצי שנה חשוב דש בעירו בל' יום:
ובסעיף הבא כותב השו"ע
אם מנהג המקום לשלשל הכהנים טלית על פניהם אפילו יש בפניו ובידיו כמה מומין ישא את כפיו והוסיף הרמ"א: הגה- ודוקא אם היו ידיו בפנים מן הטלית אבל אם הם מבחוץ לא מהני הטלית לידיו:
מדברי השו"ע אנו רואים שכהן בעל מום יכול לשאת כפיו אא"כ יש חשש שהשוני אצלו יגרום לאחרים להסתכל בו. כיום שהמנהג שהכהנים מתכסים בטלית, כל מום הנמצא תחת הטלית אינו פוסל את הכהן מלעלות.
ב: חיוב נטילת ידיים לפני נשיאת כפים
כתוב בשו"ע (קכח ס"ו): אף על פי שנטלו הכהנים ידיהם שחרית חוזרים ונוטלים ידיהם עד הפרק שהוא חבור היד והזרוע.
בדין זה של נטילת ידיים לפני נשיאת כפיים יש מחלוקת ראשונים. דעת הרמב"ם שחיוב הנטילה קיים רק במצב בו ידיו טמאות כגון שלא נטל ידיו בבוקר או שנטל אך הסיח דעתו מהם ולא שמר עליהם בנקיות, אך אם טיהר ידיו ויודע שהם נקיות אין חיוב נטילה מיוחד לפני ברכת כהנים. כן כתב הרמב"ם בהלכות ביאת מקדש (פרק ה הלכה ג): "וכן נוהגים בארץ מצרים שלא ליטול הכהן ידיו בשעת נשיאת כפים אלא סומך על הנטילה שנטל ידיו שחרית". לעומתו רש"י סובר שיש חיוב נטילה מיוחד לפני נשיאת כפים ובסמוך אליה, וחיוב זה חל גם כשנטל ידיו בבוקר.
כהן בעל מוגבלות שקשה לו או אינו יכול לגשת ליטול ידים לפני נשיאת כפים האם נוכל להקל לו שלא ליטול?
כתב המ"ב (כ): "ואם אין לו מים, כתבו האחרונים דנוכל לסמוך על שיטת הרמב"ם דסבירא ליה דיוצא בנטילת ידים שנטל בשחרית כל שלא הסיח דעתו ויודע שלא נגע במקום מטונף" כלומר שבשעת הדחק, אפשר לסמוך על שיטת הרמב"ם ולשאת כפים על סמך הנטילה בבוקר, כל שלא הסיח דעתו ממנה, לכן נראה שכהן נכה וכדו' שמתקשה מאד ליטול ידיו פעם שניה לקראת הנשיאת כפים יוכל לסמוך על הנטילה בבוקר ובתנאי שלא יסיח דעתו מנטילה זו.
ג: חיוב חליצת נעלים לפני הברכה
כתב השו"ע (קכח ה): לא יעלו הכהנים לדוכן במנעלים. מבואר בגמרא (ר"ה לא, סוטה מ) שחיוב זה של חליצת הנעלים בעת נשיאת כפים הוא מתקנת רבן יוחנן בן זכאי, שמא תקרע רצועה מסנדלו ויתישב לקושרה בזמן שחבריו מברכים ויבואו לומר שהוא כהן פסול.
יש מהפוסקים שכתבו שהחיוב לחלוץ נעלים הוא דוקא כשהכהנים מברכים את העם מהדוכן, אך אם עומדים ברצפה בגובה שווה לשאר המתפללים, אין איסור לברך עם הנעלים (שו"ת יחוה דעת ח"ב יג) ועוד יש פוסקים המקילים לנכה וכדו' המתקשים לחלוץ נעליהם לברך בלא חליצת נעלים (אג"מ או"ח ח"ב לב ראה שם טעמו). למעשה כהן נכה יכול לסמוך על דעות אלו ולברך ברכת כהנים בנעליו ולא יעלה לדוכן (כפי שנראה בסעיף הבא שאין חיוב לברך דוקא מהדוכן).
ד: חיוב עליה לדוכן
מפשט דברי חז"ל והפוסקים אנו רואים שהכהנים המברכים צריכים להיות על הדוכן כלומר מקום מוגבה סמוך לארון הקדש (ראה סעיפים ט י ). אמנם כתבו הפוסקים שמעיקר הדין אין תנאי זה מעכב ואפשר לברך את העם גם ללא עליה לדוכן (שות יחוה דעת ח"ב יג) לכן כהן נכה שאינו יכול לעלות לדוכן לא ימנע מלברך מסיבה זו.
ה: חיוב עמידה, הרמת ידיים ופרישת האצבעות
כתב השו"ע (קכח יד): אין מברכין אלא בלשון הקודש ובעמידה ובנשיאת כפים.
עמידה: כתב המ"ב (ס"ק נא): "כהן שהוא חלוש ואינו יכול לעמוד אלא על ידי סמיכה לא ישא כפיו דהוא כישיבה" כלומר כהן שיכול לעמוד רק באופן שנשען על משהו אין לו לשאת כפיו ממילא ברור שכהן נכה שאינו יכול לעמוד כלל אלא יושב על כסא גלגלים לא ישא כפיו. וכתב בפס"ת (חלק ב עמ כו) שאם הכהן יכול לעמוד בעצמו בעת שהוא עצמו אומר את מילות הברכה אך צריך לנוח ולהישען בעת שהחזן מקריא את המילים, יכול לברך באופן זה. וכך יעשה, בעת שהחזן מקריא את המילים ינוח, ובעת שהוא עצמו מברך יעמוד בעצמו.
הרמת ידיים: צריך להרים את הידיים למעלה באופן כזה, שיהיו כפות הידיים כנגד הכתפיים, כהן שאינו יכול לשאת כפיו לגובה זה לא יברך. וכאמור לעיל בענין עמידה, אם יכול לשאת כפיו בעת שמברך, אע"פ שצריך לנוח ולהורידם בעת שהחזן מקריא לכהנים, מותר. (פס"ת שם).
כהן שנקטעה ידו , אפילו רק כף ידו לא ישא את כפיו, אך אם כף היד קיימת ורק האצבעות נקטעו יכול לשאת כפים (שם).
פרישת האצבעות: חלוקת ופרישת האצבעות אינה מעכבת, לכן כהן שאינו יכול לחלק אצבעותיו כמובא בהלכה, או רח"ל נקטעו אצבעותיו יכול לשאת כפים. כמו כן אם ידו חבושה או מגובסת אינו נמנע מלשאת כפים מסיבה זו (שם עמ כג).
ו: הרמת קול
כתב המ"ב (נג) שהחיוב הוא לברך בקול בינוני ואין חיוב לברך בקול רם ממש. ואם אינו יכול לדבר בקול בינוני אלא בלחש לא ישא את כפיו. וכתב בשו"ת אור לציון (חלק ב פח תשובה ד) שאם שומעים אותו תשעה מהקהל יכול לברך שהרי מתקיימת נשיאת כפים בעשרה.
ז: חובה לצאת מבית הכנסת בעת הברכה
כתב השו"ע (קכח ד) "כשהכהנים אינם רוצים לעלות לדוכן אינם צריכים לשהות חוץ מבית הכנסת אלא בשעה שקורא החזן כהנים אבל כדי שלא יאמרו שהם פגומים נהגו שלא ליכנס לבית הכנסת עד שיגמרו ברכת כהנים"
כהן נכה שאינו עולה לדוכן האם צריך לצאת מבית הכנסת בעת ברכת כהנים? כתב המ"ב בשם הפוסקים שכהן הפסול לברך ברכת כהנים אינו צריך לצאת, לכן כהן נכה שלפי מה שלמדנו לעיל לא יכול לעלות לדוכן יכול להשאר בבית הכנסת ואין להטריח אותו לצאת בעת ברכת כהנים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
