ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הציץ ונפעם ;">

בית מדרש סיפורים ותולדות צדיקים סיפורים נוספים Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

אב תשע"ז

הציץ ונפעם


נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

מזכירו של רבי שמואל מסלנט, רבה של ירושלים, הציג את מר טרכטנברג בפני הרב כתומך דגול של ישיבת 'עץ חיים' שבראשה עמד.

הרב כיבדו בלבביות והנדיב סיפר לו על עזרתו הרבה למוסדות התורה בירושלים ועל תוכניותיו. הרב האזין לו ועודדו.
אז נשמעה נקישה על הדלת. רבי שמואל רמז למזכירו שיפתח. הנכנס התיישב והמתין בחדר השני.
כלאחר יד שאל רבי שמואל את המזכיר: "מי הגיע?".
"האברך הפולני", ענה המזכיר.
הרב התרגש, התרומם מכיסאו ורץ לחדר השני. הוא הכניס את האברך פנימה, חיבקו ונישקו והושיבו לימינו.
האברך היה עני מרוד, עיניו שקועות בחוריהן, לבושו קרעים, נעליו מטולאות, כובעו סמרטוטי ושיניו שחורות, ובכל זאת צהלתו על פניו.
"מה רצונכם, אברך יקר?" שאל הרב.
"רציתי להציע לפניו יישוב נאה על קושיית רבי עקיבא איגר בפירוש המשניות, שעלה במחשבתי היום בעת שהייתי במרפאת עיניים", ענה האברך.
"נו, חידושי תורה שנתחדשו במרפאת העיניים, בוודאי יאירו עיניים", שחק רבי שמואל, "הבה אשמעם!".
האברך הרצה את חידושיו והתפתח דיון הלכתי שנמשך יותר מחצי שעה. חלשה דעתו של העשיר בראותו איזה כבוד ואהבה חולק הרב לאברך עד ששכחו. ואז אמר, ספק לעצמו ספק לרב: "תמהני אם אצלנו באמריקה היה קורה דבר כזה, שרב העיר יעשה טקס מיוחד לכבוד אברך בטלן ועני מפוזר...".
לפתע צורתו של רבי שמואל השתנתה וכל גופו רעד. הוא דפק בחוזקה על שולחנו הרעוע ואמר: "איזו חוצפה היא להתבטא כך על תלמיד חכם!".
היה זה חיזיון נדיר לראות את רבי שמואל כועס כך. מזכיר הישיבה ניסה להרגיעו.
לאחר רגע הסב רבי שמואל את פניו אל המזכיר, הצביע על האברך ואמר: "מדוע חולקים אנו כבוד לעשירים?! אך ורק כדי שיסייעו לנו לגדל אברכים כאלה שהם מקיימי עולם, אבל אם הם מזלזלים כך בבן תורה, מי צריך כל זאת?...".
"לדעתי", הוסיף הרב, "הוא צריך לקבל נזיפה כדין. איך הוא מבזה תלמיד חכם, ועוד בפני הרב!...".
הנדבן הנדהם קם והסתלק.
ראה מזכיר הישיבה כי העשיר עזב את בית הרב בזעם, והלך למלונו כדי לנסות להפיג את כעסו, אך לשווא. לבסוף הציע לו המזכיר ללכת אל ביתו של האברך, לעמוד מבחוץ ולהציץ דרך החלון פנימה כדי לראות את אורח חייו.
העשיר ניאות, ויחדיו הלכו לביתו של רבי הירשל. כאשר הגיעו ליד הבית, ניצבו בחשאי סמוך לחלון הבית, והמזכיר רמז למר טרכטנברג להציץ פנימה.
מר טרכטנברג נדהם לראות את האברך יושב ליד שולחן ארוך, כפות רגליו החשופות נתונות בתוך ספל מים קרים, כדי שלא תחטפנו שינה, וששת ילדיו סובבים את השולחן. האב הגיש בפניהם ארוחת ערב, וחילק לכל ילד שתי פרוסות לחם יבש בתוספת חלבה זעירה שחולקה לילדים המאושרים. האב אכל פרוסת לחם טבולה בתה. כשגמרו לאכול ולברך, ישב האב ללמוד עם ילדיו לאור מנורת הנפט, שעמדה באמצע השולחן.
קול התורה השתפך החוצה. מר טרכטנברג הביט נפעם במחזה. מעיניו זלגו דמעות.
המזכיר העיר לו כי השעה מאוחרת וכדאי לחזור למלונו, אך הנדיב נצמד לחלון והביט אל הילדים רזי הפנים שלומדים בנעימות, ואל אביהם שלומד עמם בדביקות שלא ראה מעודו.
כעבור שעתיים העיר המזכיר שוב על השעה, אך מר טרכטנברג התעקש להישאר. לאחר ארבע שעות כל הילדים נרדמו על הגמרא הפתוחה, ואחריהם אביהם, אך העשיר נותר...
לאחר רבע שעה האברך ננער משנתו, העיר את ילדיו, הגיש להם מים ליטול את ידיהם, ושוב בקע קול מקהלת הילדים. הם קראו קריאת שמע בהתלהבות.
מר טרכטנברג חזר אל מלונו נדהם ולא הצליח להירדם. דמויותיהם של רבי הירשל וילדיו עמדו לנגד עיניו, קול ניגון לימודם עלה באוזניו כקול הכינור. הוא החל לפשפש במעשיו, ונוכח כי חטא בדברים שפלט נגד אברך טהור כזה. כמה צדק רבה של ירושלים בנזיפתו!
כאשר האיר היום, העשיר בלוויית המזכיר עמדו בביתו של רבי שמואל סלנט.
העשיר מירר בבכי וביקש מרבי שמואל סדר תשובה וכפרה. רבי שמואל קיבלו בסבר פנים יפות, והפנה אותו לרבי הירשל כדי שיפייסו.
מר טרכטנברג השיג את רבי הירשל לאחר תפילת שחרית והתנצל בפניו מעומק ליבו, מבלי שהלה יבין במה חטא כנגדו.
העשיר הציע לו לעשות עמו עסקת יששכר וזבולון, כלומר: כל מחסורו של ר' הירשל יהיה עליו, ובשכר תורתו יהא שותף עמו בגן עדן. רבי הירשל ביקש לשאול את דעת רבו, בעל חידושי הרי"ם, ואז נעתר לכך.
למחרת עזב העשיר את ירושלים בדרכו לחו"ל מתוך החלטה נחושה לשלש את עזרתו למוסדות היישוב הישן בעיר הקודש, אשר נשמות קדושות שוכנות בתוכם.

על פי 'ירושלים של מעלה'
ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם:orchozer@gmail.com

מתוך העיתון בשבע.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il