ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
אל תפספסו! סופ"ש הכנה לימים הנוראים מבית אתר ישיבה
בית המדרש פרשת שבוע ותנ"ך כי תצא

ענישה נכונה פותחת פתח תשובה

כיצד מענישים?

ענישה בצורה הוגנת וראויה , מ'רשע' ל'אחיך' , בעל תשובה - אהוב לפני ה' , נשיאת כפיים על ידי כהן שהשתמד , דרכי תשובה לרוצח במזיד , דרכי תשובה לרוצח בשוגג , תאונת דרכים לפני כמאתיים שנה , דברי חיזוק להינצל מיצר הרע , כשלקה הרי הוא כאחיך.
הרב שמעון כהןאלול תשע"ז
194
מוקדש לעלוי נשמת
הרב מישאל דהאן זצוקל
לחץ להקדשת שיעור זה
ענישה בצורה הוגנת וראויה
לפי מוני המצוות, פרשת כי תצא היא הפרשה שנתברכה במספר המצוות הרב ביותר מבין כל פרשיות התורה. פרשה זו ממשיכה את נאום המצוות שנשא משה רבנו לפני מותו ומפרטת מגוון רחב מאוד של ציוויים ואיסורים בתחומים שונים. אחד מן הציוויים נוגע לדיני עונש מלקות, וכך נאמר:
"כִּי יִהְיֶה רִיב בֵּין אֲנָשִׁים וְנִגְּשׁוּ אֶל הַמִּשְׁפָּט וּשְׁפָטוּם וְהִצְדִּיקוּ אֶת הַצַּדִּיק וְהִרְשִׁיעוּ אֶת הָרָשָׁע: וְהָיָה אִם בִּן הַכּוֹת הָרָשָׁע וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט וְהִכָּהוּ לְפָנָיו כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ בְּמִסְפָּר: אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ לֹא יֹסִיף פֶּן יֹסִיף לְהַכֹּתוֹ עַל אֵלֶּה מַכָּה רַבָּה וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ" 1 .
כשיש ריב בין אנשים, הדרך הטבעית והפשוטה היא לגשת לבית הדין האזורי ולבקש מהדיינים להכריע בין הצדדים. גם הגויים מצווים להקים מערכות משפט, זו אחת משבע מצוות בני נח, שכן חברה תקינה לא יכולה להתנהל בלי מערכת משפטית.
בדיני ממונות, כאשר באים שני צדדים למשפט, לא ניתן לרחם על זה שיצא חייב בדין ולמעט קצת מחיובו, שהרי בכך מפסידים את הזכאי. בכל מקום שיש תובע ונתבע, ונמצא שהתובע צודק, על השופטים להצדיק את הזכאי ולהרשיע את החייב, מבלי להקל עליו.
אבל כאשר החוטא הוא 'בֵּן הַכּוֹת', דהיינו, שעבר על אחד מן החטאים שבין אדם למקום, שמחויב עליו מלקות, והרשיעוהו להלקותו. במקרה זה, עונש המלקות ניתן תמיד על פי מספר קצוב שקבעה התורה לכל חייבי מלקויות: "אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ לֹא יֹסִיף" 2 . ויש בזה מדרכי הרחמים והחמלה שלא להעניש את הרשע יותר מידי.
נאמר: "וְהָיָה אִם בִּן הַכּוֹת הָרָשָׁע". המילה 'בִּן' כתובה בחיריק במקום בסגול. בעל הטורים 3 מבאר:
"והיה אם בן הכות הרשע. בן הוא לשון בינה, לומר לך שצריך בינה בענין האומד שאומדין אותו כמה מכות ראוי לקבל".
מעין זה כתב "אור החיים" הקדוש 4 :
"אמר בִּן בחיריק, רמז שצריך להתבונן בו לדעת אם יכול לסבול המ', אבל אם אמדוהו לפחות מכן אינו לוקה אלא לפי מה שאמדוהו".
ארבעים מלקות, או ליתר דיוק שלושים ותשע מלקות 5 , זהו המספר המירבי, אך אדם חלוש שלפי אומדן דעת הרופאים עלול לבוא לידי סכנה, ממעטים ממספר המכות לפי כוח סבלו 6 .
כשאדם מקבל עונש, צריך לאמוד את העונש ולבדוק שהעונש לא מופרז מידי ושהוא נעשה בצורה הוגנת וראויה. וכשם שהדבר נכון לגבי מלקות כך הוא נכון גם לגבי מיתה, "אמר קרא: 'ואהבת לרעך כמוך' - ברור לו מיתה יפה" 7 . כשמחנך נאלץ להעניש את חניכיו, עליו לברר האם הנענשים מסוגלים להכיל ולקבל את העונש.

מ'רשע' ל'אחיך'
האלשיך הקדוש 8 , מגדולי הדרשנים בתקופתו, מאיר את הפסוקים הללו באור חדש, וכה דבריו:
"הנה תפארת עם בני ישראל תלויה בצדקה ומשפט, כמאמרו יתברך: 'כי ידעתיו כו' לעשות צדקה ומשפט' (בראשית יח, יט). וכן בדוד הוא אומר: 'ויהי דוד עושה משפט וצדקה' כו' (שמואל ב', ח טו). וגם לעתיד הוא אומר: 'ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה' (ישעיה א, כז). ואומר: 'וארשתיך לי בצדק ובמשפט' (הושע ב, כא). על כן אחרי אומרו מעשה הצדקה לגר ליתום ולאלמנה בא לדבר על המשפט, על היושב על המשפט".
הצדקה והמשפט, כשהם מושתתים על אדני התורה, הם 'לתפארת מדינת ישראל'. מצד אחד צריך לעשות דין ומצד שני צריך לעשות צדקה. אנו מופקדים על שני הצדדים.
ממשיך האלשיך הקדוש:
"כי יהיה ריב בין אנשים - לומר, כי יהיה ריב למטה. דע, כי אין הריב רק 'בין אנשים', אך לא לפניו יתברך, כי לפניו כבר נשפט הריב. ואיך יבא משפטו יתברך נעשה למטה ולא יחטיא, הלא הוא כי כאשר ונגשו אל המשפט, שהבעלי דינין אינם מכוונים לנצח כי אם נגשים אל המשפט האמתי שיחפצו במשפט העליון האמתי בין לחיוב בין לפטור, וגם הדיינים יכוונו לשפוט את האנשים ולא לה' כי אם להביא משפטו יתברך אל הפועל, וזהו אומרו 'ושפטום', שהוא את האנשים הנזכרים. אז יהיו מובטחים ש'והצדיקו את הצדיק', הוא הצדיק בבית דין של מעלה, 'והרשיעו את הרשע', הוא הרשע בבית דין של מעלה. וזהו ענין ה"א הידיעה שבצדיק ושברשע".
כשמתעורר סכסוך בין שני אנשים, כל הויכוח שמתנהל בין הצדדים, הוא ויכוח שמתקיים 'למטה' בעולם הזה, אבל למעלה בשמים הכל ברור, ריבונו של עולם יודע מי חייב ומי זכאי. אם כן תפקידם של הדיינים הוא לכוון לדעת עליון, ותפקידם של המתדיינים הוא לבוא לשם שמים ולקבל את הדין בלב שלם. וכדברי רש"י 9 :
"ונקלה אחיך - כל היום קוראו 'רשע' ומשלקה קראו 'אחיך'".
המעבר החד הזה בין 'רשע' ל'אחיך' יכול לבוא לידי מימוש רק כששני הצדדים מגיעים לפני הדיינים בטהרת לב מתוך רצון לשמוע לדברי ה'.

בעל תשובה - אהוב לפני ה'
בהלכות תשובה מברר הרמב"ם 10 מה מעמדו של בעל תשובה, וזו לשונו:
"ואל ידמה אדם בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפני העונות והחטאות שעשה, אין הדבר כן אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם, ולא עוד אלא ששכרו הרבה שהרי טעם טעם החטא ופירש ממנו וכבש יצרו, אמרו חכמים מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו, כלומר מעלתן גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם מפני שהן כובשים יצרם יותר מהם".
בעלי תשובה אהובים ונחמדים לפני הקב"ה, כי הם טעמו טעם חטא וכובשים את יצרם בגבורה. בהמשך שם 11 מוסיף הרמב"ם:
"גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה שנאמר שובה ישראל עד ה' אלהיך, ונאמר ולא שבתם עדי נאם ה', ונאמר אם תשוב ישראל נאם ה' אלי תשוב, כלומר אם תחזור בתשובה בי תדבק, התשובה מקרבת את הרחוקים, אמש היה זה שנאוי לפני המקום משוקץ ומרוחק ותועבה, והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד".
התהליך הפנימי שעובר על בעלי התשובה גורם להם להיות קרובים ואהובים לפני ה'. מתוך כך עוסק הרמב"ם שם, בהלכה שלאחר מכן, במעלת התשובה, וזו לשונו:
"כמה מעולה מעלת התשובה, אמש היה זה מובדל מה' אלקי ישראל, שנאמר: 'עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם', צועק ואינו נענה, שנאמר: 'כי תרבו תפלה' וגו', ועושה מצוות וטורפין אותן בפניו, שנאמר: 'מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי, מי גם בכם ויסגר דלתים' וגו', והיום הוא מודבק בשכינה, שנאמר: 'ואתם הדבקים בה' אלקיכם', צועק ונענה מיד, שנאמר: 'והיה טרם יקראו ואני אענה', ועושה מצוות ומקבלין אותן בנחת ושמחה, שנאמר: 'כי כבר רצה האלקים את מעשיך', ולא עוד אלא שמתאוים להם, שנאמר: 'וערבה לה' מנחת יהודה וירושלם כימי עולם וכשנים קדמוניות'".

נשיאת כפיים על ידי כהן שהשתמד
נבקש לעיין כעת בשלוש תשובות בנושא 'תשובה' שניתנו על ידי גדולי ישראל לאורך הדורות. השאלה הראשונה מופנית אל רבנו גרשום מאור הגולה 12 , שנשאל לגבי כהן שהשתמד, אם יכול לשאת כפיים, וזו לשונו:
"אגרת שלום מאתי גרשום ברבי יהודה, ותשובה לשואלי על עסק כהן שנשתמד ועשה תשובה. אם ראוי לישא כפיו, ולקרות בתורה ראשון, או לא, כך דעתי נוטה, שאף על פי [שחטא] כיון שעשה תשובה ראוי לעלות לדוכן ולישא כפיו ואף על גב דכתיבא וקדשתו לכל דבר שבקדושה, וזה כיון שנשתמד חילל קדושתו. כיון שחזר, חזרה בו קדושתו. ולא פקעה ליה קדושתיה, שנאמר: 'אך לא יעלו כהני הבמות אל מזבח ה' בירושלים כי אם אכלו מצות בתוך אחיהם', ותנן התם: הרי הן כבעלי מומין, חולקין ואוכלין, ובעלי מומין קדושה יש בהן. שאילמלא אין בהם קדושה ומחוללים הם, האיך אוכלים וחולקים בתרומה ובקדשי קדשים, אלא פשיטא קדושה יש בהן והרי הן ככהנים בעלי מומין, ואסורים בזונה ובחללה, ואסורים ליטמא למתים כשם שבעלי מומין אסורין. וראוי לישא כפיו כמו בעלי מומין שאף על פי שיש בהם מומין נושאין את כפיהם, והוא כיוצא בו נושא את כפיו וקורא ראשון בתורה".
כשם שכהן בעל מום אוכל מן הקדשים, ומעיקר הדין כשר גם לנשיאת כפים 13 , כך כהן שעבד בבמות יוכל לשוב לקדושתו ולשאת כפיו.
ממשיך רבנו גרשום:
"ואם תאמר: והרי כתיב 'ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם', הרי כהנים מברכים לישראל והקב"ה מסכים על ידיהם, וזה שעזבו לקב"ה, הקדוש ברוך הוא עזב אותם. שנאמר... 'ועזבני והפר את בריתי... וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים', כבר כתוב על ידי נביאיו... 'שובו אלי... ואשוב אליכם'. וכיון ששב, קיבלו המקום ומסכים על ידו בברכתו, הילכך אין לנו ראיה לא מן המקרא ולא מן המשנה לפוסלו אלא שיש לנו סיוע מן המקרא וממשנה שלא לפוסלו, דכתיב: 'ולא תונו איש את עמיתו'... בהונאת דברים הכתוב מדבר. כיצד? אם היה בעל תשובה, לא יאמר לו 'זכור מעשיך הראשונים'. ואם תאמר לא יעלה לדוכן ולא יקרא בתורה תחילה, אין לך אונאה גדולה מזו. ועוד נמצאת אתה מרפה ידיהם של בעלי תשובה.
ולא נכון לעשות כן, דאמר רבי יוחנן: כל האומר מנשה חטא אין לו חלק לעולם הבא. לפי שמרפה ידיהם של בעלי תשובה. ואם תאמר: לא יעלה לדוכן ולא יקרא בתורה תחילה, מהרהר בליבו בשמד, ואוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה וימנע מעשות תשובה, ומצינו שהכתוב עשה תקנה שלא ישקע ישראל בין העכו"ם, שנאמר... 'ונמכר לגר תושב עמך או לעקר משפחת גר', ואמרו חכמים: 'לעקר משפחת גר', זה הנמכר לעבודה זרה עצמה, וכתוב: 'אחרי נמכר גאולה תהיה לו'. ותנא דבי רבי ישמעאל: הואיל והלך זה ונעשה כומר לעכו"ם ודחה אבן אחר הנופל, תלמוד לומר: 'גאולה תהיה לו', הלכך מכל טעמים אלו, אף על פי שנשתמד, כיון שעשה תשובה, הרי הוא כשאר אחיו הכהנים ועולה לדוכן וקורא ראשון בתורה".

דרכי תשובה לרוצח במזיד
תשובה נוספת היא תשובתו של המהר"י ברונא 14 , מראשוני האחרונים. באחת מתשובותיו 15 דן המהר"י בשאלת תקנתו של רוצח. אדם בשם 'שמחה' רצח במזיד את חברו 'ניסן', והוא מבקש לדעת מהן דרכי התשובה שעליו לנקוט כדי שיכופר עוונו בזמן שאין דנים דיני נפשות, וזו לשון התשובה:
"ועתה אסדר לאותו 'שמחה' תשובתו לפי הנראה על פי הכתבים, אבל איני מכיר את האיש ואת שיחו ואת טבעו, לכן אם נראה ללומדי פוזאנ"ה יצ"ו להוסיף או לגרוע הרשות בידם, וזהו סדר תשובתו:
ימים תהיה גאולתו, פירוש שנה תמימה ילך בגלות וילך למסעיו שבכל יום יבוא לבית הכנסת או לפחות שני וחמישי, ויעשה לו שלוש חשוקי ברזל ב' על ב' ידיו שעשה בהן העברה וא' על גופו. ובכניסתו לבית הכנסת יקשרם ויתפלל בהם, ובערב ילך יחף לבית הכנסת ויושיב החזן קודם והוא רחום וילקה ברבים, ויכריז ויאמר: דעו רבותי שרוצח אני כי הרגתי את ניס"ן במזיד וזה כפרתי ובקשו עלי רחמים. ובצאתו מבית הכנסת ישכיב עצמו על מפתן בית הכנסת ורבים יעברו עליו ולא ידרכוהו. ואחר כך יסיר חישוקי ברזל מעליו ויתענה בכל יום שנה תמימה חוץ מביום שאין אומרים תחינה, ולא יאכל בשר ולא ישתה יין ולא ישתכר... ולא ישכב על כר וכסת כי אם בשבתות וימים טובים חנוכה ופורים, וכל ימי גלותו לא יגלח שער ראשו וזקנו כי זה דרכי התשובה, כדאמרינן בפרק זה בורר (סנהדרין כה ע"א), ולא ירחץ בחמין כי אם בערב יום טוב, ולא בערב שבת, ולא יחוף ראשו כי אם פעם אחת בחודש ולא יכבס בגדים כי אם פעם אחת בתקופה. ולא יטייל בבתי משתאות, כי בהם אירע לו תחילה הקלקלה, ולא ישחוק בשום שחוק, כי מחמת השחוק אירע לו ההריגה. ואם יחרפוהו ויאמרו לו 'רוצח אתה', ישתוק ויקבל מאהבה מה שילבינו פניו, ויאמר: 'זה כפרתי'. ויזהר בקריאת שמע ובתפילה, ויתוודה בכל יום ג' פעמים וידוי הידוע, ואחר הוידוי יאמר: 'אנא השם, קבל את תשובתי כי פשעתי ושפכתי דם נקי, ועינוי נפשי וכלימתי תהא כפרתי'. ואחר השנה יתענה עוד שנה כל שני וחמישי. וכל ימיו יזהר כשיגיע אותו חודש ואותו יום שעשה הרציחה, באותו זמן יתענה ג' ימים רצופים אם הוא בריא, ואם חלש הוא די לו בב' ימים, יום ההכאה ויום שמת בו ניס"ן, ויתעסק כל ימיו בפדיון שבויים ובגמילות חסדים והצלת נפשות תחת הנפש, ויפשר עם יורשיו להחיותם בדבר נכון, ויבקש מהם מחילה ומן האלמנה, וישוב אל ה' וירחמהו".
לאחר סדרי התשובה התובעניים המפורטים בתשובתו, מסיים המהר"י ברונא וכותב:
"וזה 'שמחה', הואיל ומתחרט ומבקש תשובה וכפרה מיד כשנקלה, 'אחינו' הוא לכל דבר שבקדושה".
הואיל והזדרז להתחרט ולבקש דרכי תשובה על מעשהו, "אחינו הוא לכל דבר שבקדושה", הוא מצטרף למנין ולקדושה.

דרכי תשובה לרוצח בשוגג
תשובה נוספת בענייני 'תשובה' היא תשובתו של הרמ"א 16 לגבי אדם שרצח בשוגג, וזו לשונו:
"האיש הנוכחי נקרא 'פלוני בן פלוני', אשר 'אלקים אנה לידו' שנסע עם משרתו אשר אהבו על העגלה. והנער רכב לפניו על הסוסים להנהיג העגלה, והוא ישב על העגלה ובידו כלי משחית הנקרא ביק"ש [רובה], ורצה לפנותה ולזרוק מלואה ולירות אל השמים.
וכאשר הרים הברזל עליה האבן אשר נותן אש והניחה עליה, בא השטן בתוכה ויצאה באש עם אבן ברזל אשר בתוכה ויצא אל העגלון הזה והמיתו.
וכאשר ראה הנוכח כי נתגלגל חובה על ידו, בא אל החכם שבעירו וביקש ממנו שיקבע לו תשובה, ושאל ממנו המעשה אשר יעשה והדרך אשר ילך. וקבע לו עניינים עד שיבא הנה ק"ק קראקא כאשר מבואר בכתבו.
והנה ראינו כי המעשה הוא קרוב לאונס ואין לו אפילו דין שוגג, כל שכן דין מזיד, לצדד לו תשובות מתוך דברי הרוקח ז"ל, כי הוא לא כיון רק אל המורדים והפושעים אשר עוזבים דרכם לשוב, אבל לא אל השוגגים והאנוסים.
ומכל מקום כל אדם ידאג לנפשו לעשות תשובה שלימה בלבבו בווידויים, על דרך שנאמר: 'קרעו לבבכם ואל בגדיכם' בפרט במעשה כנ"ל.
לכן הסכמנו לדברי החכם שבעירו שקבע לו עניינים הנ"ל, בפרט שקבע לו גם כן שיהיה גולה שנה תמימה לא ילין שני לילות במקום אחד, ובמקום שבעלי תשובה כאלו עומדים אפילו צדיקים גמורים אינם עומדים, ועל כן אם ימלא תשובתו כאשר חקק לו החכם בכתבו אשר בידו, נראה לנו שחזר לכשרותו ושב ורפא לו, מאחר שכמעט היה אנוס בדבר.
אך זה ראינו שטוב לו שיתענה מהיום עד לאחר יום הכיפורים כל יום מלבד ימים שאין אומרים בהם תחנון, ולהתוודות בכל יום ערב ובקר ולפרט חטאו בינו לבין עצמו עד תום שנה שלימה. ואחר כך יקבע אותו היום שאירע בו המעשה יום בכיה לו לדורות להתענות אותו היום ולומר וידוי ותחנונים כיום שמת בו אביו, על דרך שאמר דוד 'וחטאתי נגדי תמיד'.
ואין להחמיר עליו יותר מזה, כדי להקל על בעלי התשובות, כדרך שמצינו בהקב"ה שפותח ידו לשבים ואינו חפץ במות המת כי אם בשובו מדרכו הרעה וחי בהם. ועוד נאמר כי בתשלום תשובתו אסור לומר לו משם והלאה 'זכור מעשיך הראשונים', ועובר עליו 'בבל תונו', כי לא יזכרו לו עוד ראשונות. גם הוא בעצמו לא ידבר עוד מזה כי אם דרך וידוי, על דרך 'אשרי אדם נשוי פשע כסוי חטאה', זה הנ"ל ושלום על דייני ישראל".

תאונת דרכים לפני כמאתיים שנה
תשובה מיוחדת שנכתבה לפני כמאתיים שנה 17 , כותב הגאון רבי עקיבא איגר 18 על תאונת דרכים שאירעה בזמנו, העגלה הייתה רתומה לסוסים, בעגלה ישבו שני בני אדם, בעל העגלה הריץ את הסוסים בלילה, הסוסים כשלו ונהרגו שני בני אדם. השואל שואל את פי רבן של כל בני הגולה בזמנו, מהי הכפרה והתשובה של אותו בעל העגלה. הגאון רבי עקיבא איגר, כותב לו שהוא שבור מהשמועה הרעה על אובדן של שתי נפשות פתאום במאורע כזה. אחרי שהוא מפרט כמה כסף עליו לתת לצדקה, ולמשך כמה שנים, כדי שיכופר לו העוון החמור הזה, הוא מגיע לעניין הסיגופים. אבל היות והאיש סמוך לימי הזקנה יש להקל עליו ולכן יתענה במשך שלוש שנים בימי שני וחמישי, ואחרי שלוש שנים עד סוף ימיו יתענה בימים אלה רק עד חצי היום. אחרי המקרה החמור הזה אין לו ללכת כל ימיו לסעודות נישואין, וכל לילה קודם שילך לישון יתוודה בלב נשבר ובבכיות גדולות לבקש מחילה וכפרה מהשם יתברך. אחרי שיעשה את כל זה אולי יתכפר לו החטא החמור שעבר.
זה ייחסו של אדם גדול בישראל לאובדן חיי אדם. אדם שהיה אחראי ברשלנותו לגרימת מוות, חייו מעתה אינם אותם חיים, ויחד עם זאת שערי תשובה לא ננעלו, לכן מסיים רבי עקיבא איגר את תשובתו שם במילים הבאות:
"יקבל ה' תפילותיו וצדקותיו ותעניתיו ברחמים ויכפר לו כפרה גמורה, ונפשות ההרוגים יתפייסו, ויליצו טוב בעדו".

דברי חיזוק להינצל מיצר הרע
בשו"ת "אגרות משה" 19 ישנה תשובה נוספת העוסקת בענייני 'תשובה', ושם הנידון הוא, אדם שנכשל במשכב זכור. די בסגנון הפניה של רבי משה פיינשטיין 20 לשואל השאלה כדי ללמוד פרק יסודי בחינוך. והרי לשון התשובה:
"מעלת כבוד הבחור הנכבד שליט"א, שלום וברכה לזכות לתשובה גמורה.
הנה אף לטרדותי המרובות, מכיון שחז"ל אמרו כמה דברים מפני תקנת השבים כל שכן שמוכרחין להזדקק להשיב לבעל תשובה בין שהוא להשיב להלכה בין שהוא לחיזוק שאל ייפול רוחו ולהתרשל בדבר שצריך חיזוק גדול להינצל מעצות היצר הרע, שלכן פניתי מעט להשיב לו על מכתבו, והנה איני רואה שאלה להלכה במכתבו כי אף שבמכתבו שהוא איסור כרת מסתמא יודע שמשכב זכור הוא גם איסור סקילה, ...ונמצא שאתה רוצה שאכתוב לך דברי חיזוק להינצל מיצר הרע ואיזה עצה.
והנה ראשית, הידיעה דחומר האיסור - דסקילה וכרת וגם שנקרא 'תועבה' והוא מחטאים המגונים ביותר ואף בני נח נצטוו על זה - הוא כוח גדול לעמוד כנגד היצר הרע.
ושנית, שהוא דבר שלא מובן שיהיה על זה ענין תאוה , דבבריאת האדם בעצם ליכא תאוה מצד טבעו להתאוות למשכב זכור...
על כל פנים תאוה למשכב זכור הוא נגד עצם התאוה, וגם רשעים אין להם תאוה לזה בעצם, אלא שכל התאוה הוא רק מחמת שהוא דבר אסור והיצר הרע מסיתו להמרות נגד רצון הקדוש ברוך הוא, וידיעה זו הוא חיזוק גדול נגד יצר הרע שכבר ניצחתו שאתה מאמין בהקב"ה ובכל הי"ג עיקרים ובכל התורה, שבזה תנצחהו על מה שמסיתך להמרותו ולהכעיסו. וקרא מפורש בהאזינו 'בתועבות יכעיסוהו', ופירש רש"י: כגון משכב זכור, שזה קרא הכתוב שהוא להכעיס...
ושלישית, הגנאי אף לבני אדם שכל העולם אף הרשעים מבזין לבעלי עבירה דמשכב זכור ואף בעיני הרשע השני שעושה עמו העבירה הוא מזולזל ובזוי, שזהו חיזוק גדול נגד היצר הרע, ...שלבד שהוא נגד התורה באיסור חמור היותר גדול הוא גם נגד עצם האנושיות שנעשה שפל ובזוי בתכלית השפלות, ולא רק שהוא גנאי, הוא גם גנאי היותר גדול לכל משפחתו.
והעצה הגדולה, הוא לימוד התורה בעיון, שהוא מציל ושומר מכל העריות ואף מהרהורים, כדאיתא ברמב"ם סוף הלכות איסורי ביאה: גדולה מכל זאת אמרו, יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה וירחיב דעתו בחכמה. וכל שכן שיועיל זה להינצל מיצר הרע דעבירה בזוי הזו. והנני גומר בברכה שתהא תשובתך שלימה וגמורה ותתגדל בתורה ויראת ה'".
השלב הראשון הוא הבנת החומרה. כשאדם מבין את חומרת המעשה, כל הדיבורים על 'נטיות טבעיות' וכדו' נעלמים. השלב השני הוא ההבנה שמדובר במעשה שאיננו מתאים לטבע הבריאה, והשלב השלישי הוא הידיעה שמדובר במעשה שהוא בזוי ושפל בעיני העולם. גם היום, למרות כל התעמולה התקשורתית בנושא, ספורים האנשים החפצים שילדיהם יחיו כך.
כדי להיגאל מהקלקול הגדול הזה יש להרבות בלימוד תורה בעיון, בקדושה ובטהרה. וכשאדם שב בתשובה שלמה הוא שב להיות 'אחיך'.

כשלקה הרי הוא כאחיך
נסיים בדבריו הנפלאים של רבי שמשון בן רפאל הירש 21 , הרש"ר הירש 22 , שכתב:
"ונקלה אחיך לעיניך - 'כשלקה הרי הוא כאחיך' (מכות כב ע"א), ושוב אין הוא 'רשע' כפי שנקרא עד כה. יחד עם זה לומדת מכאן ההלכה שהתורה לא נתכוונה להמיט קלון על העבריין, ולפיכך אם הוא בא לידי קלון אחרי שהחלו להכותו או אחרי שהרימו עליו את היד, ומרוב פחד 'נתקלקל בין בריעי בין במים' (מכות כב ע"ב), כבר נפטר מהמשך העונש. וכבר הראינו בפי' ויקרא שם: כל דרך הביצוע של המצוה הזאת מורה שהיא באה לחנך ולאלף ולא רק לייסר.
אנו נמצאים בימי חודש אלול, ימים של תשובה וכפרה, והימים הללו מלמדים אותנו פרק יסודי בחינוך. חז"ל אומרים שבעל תשובה הוא כקטן שנולד 23 . כשם שהקב"ה מוחל וסולח על עוונותינו ונותן לנו הזדמנות להתחדש ולשוב בתשובה, כך בחינוך ילדים עלינו לדאוג לכך שהילד ירגיש תמיד ש'שערי תשובה' לא ננעלו בפניו, וכל הענישה והנזיפה אינן אלא כלי חיצוני פדגוגי, ומיד אחריהן יכולה לבוא מילה טובה של תמיכה ועידוד ואמון מלא ביכולתו של הילד לתקן ולשפר.
העונש צריך להיות נקודתי, ומיד אחריו צריכה להינתן הזדמנות לפתיחת דף חדש. גם בעבירות החמורות ביותר, עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים, לאחר שקיבל על עצמו החוטא תהליך של כפרה, הוא שב להיות "אחיך לכל דבר שבקדושה".




^ 1.דברים כה, א-ג.
^ 2.דברים כה, ג.
^ 3.בעל הטורים דברים כה, ב.
^ 4.אור החיים דברים כה, ב.
^ 5.ראה מכות כב ע"א-ע"ב.
^ 6.ראה רמב"ם הלכות סנהדרין יז, א.
^ 7.פסחים עה ע"א. לפיכך: בפתילה של אבר היו ממיתין בת כהן שזנתה ונתחייבה בשריפה, ולא בשריפה ממש על ידי הקפתה בזמורות.
^ 8.אלשיך דברים כה, א.
^ 9.רש"י דברים כה, ג.
^ 10.רמב"ם הלכות תשובה ז, ד.
^ 11.הלכה ו.
^ 12.שו"ת רבנו גרשום מאור הגולה סימן ד.
רבנו גרשום (מץ שבצרפת-מגנצא שבגרמניה) דתש"כ-דתשפ"ח - מנהיג יהדות אשכנז בשנות התהוותה. ברוב שנותיו חי במגנצא. ישיבתו במגנצא היתה המרכז העיקרי של לימוד תורה באשכנז באותה תקופה. רבים מתלמידיו ותלמידי תלמידיו כתבו פירושים לתלמוד. המפורסם שבהם הוא רש"י, שלמד אצל רבי יעקב בן יקר ורבי יצחק בן יהודה - שניהם תלמידים של רבנו גרשום. תוארו "מאור הגולה" מצביע על ההערצה הגדולה כלפיו, מצד בני דורו ובני הדורות הבאים. הוא התקין חרמות - תקנות קהל נגד נשיאת שתי נשים, נגד גירושין שלא ברצון האישה ועוד. תקנות אלו תקפות גם בימינו, בארץ ישראל וביהדות אשכנז שבתפוצות. תשובותיו נתקבלו במשך כל הדורות כהלכה פסוקה ליהדות אשכנז. חיבר גם פיוטים הידועים בעמקותם ובפשטותם. יוחסו לרבנו גרשום פירושים לכמה מסכתות בתלמוד, והם נדפסו על דפי התלמוד ברוב מהדורות הש"ס, אך כנראה שאלו הם פירושים של תלמידיו ותלמידי תלמידיו מן הישיבה במגנצא.
^ 13.ראה תענית כז ע"א. חז"ל פסלו מי שיש לו מום שבגלוי, רק מחשש שהעם יסתכלו בו, ויסיחו דעתם מהברכה, כמבואר במסכת מגילה (כד ע"ב).
^ 14. רבי ישראל מברונא (ברנו שבגרמניה-פראג), הק"ס-הר"מ - תלמידם של רבי ישראל איסרלין, בעל "תרומת הדשן", שהיה רב העיר, ושל רבי יעקב וייל (המהרי"ו), שאף סמכוהו להוראה. כן נסמך בידי רבי זלמן כ"ץ (המהרז"ך, בעל "סדר הגט"). מעט אחרי שנת הר' עבר לעיר רגנסבורג ופתח בה ישיבה, ואחר כך מונה גם לרבה של העיר. לאחר מותם של רבותיו נחשב לגדול רבני גרמניה. לעת זקנתו העליל עליו יהודי משומד עלילת דם והוא הושם במאסר, ואחרי מאמצים רבים שוחרר, עבר לפראג, ובה נפטר.
^ 15.שו"ת מהר"י מברונא סימן רסו.
^ 16.שו"ת הרמ"א סימן לז.
רבי משה איסרליש (קראקוב, פולין), הרפ"ה-השל"ב - גדול הפוסקים באירופה האשכנזית. שימש רב, אב בית דין וראש ישיבה בעיר מולדתו, ומשם פרס את מצודתו על כל ערי גרמניה, פולניה וצפון איטליה. כאשר חיבר רבי יוסף קארו את ה"שולחן ערוך", הוסיף עליו הרמ"א הגהות לפי שיטות הפוסקים האשכנזים, והביא לכך שספר הלכה אחד ישמש הן את יהדות ספרד הן את יהדות אשכנז. הרמ"א השיב תשובות רבות בהלכה, ועסק גם בפילוסופיה ובסודות התורה. עליו נאמר הפתגם: ממשה (הרמב"ם) עד משה (הרמ"א) לא קם כמשה (הרמ"א). בעקבות פרסומו של הספר "בית יוסף" של רבי יוסף קארו על הטור כתב הרמ"א את ספרו "דרכי משה", הכולל ביאור על הטור ובו גם עיקרי דבריו של הבית יוסף שבמקומות רבים חלק עליהם הרמ"א. ספר נוסף של הרמ"א הוא "תורת חטאת" על דיני איסור והיתר, שמבוסס בעיקרו על הספר "שערי דורא" לרבי יצחק מדורא תלמיד מהר"ם מרוטנבורג. הספר מהווה בסיס להגהות הרמ"א ב"שולחן ערוך" בהלכות כשרות.
^ 17.שו"ת רבי עקיבא איגר מהדורא תניינא סימן ג.
^ 18. רבי עֲקִיבָא (גינְז) אֵיגֶר (אייזנשטט שבאוסטריה), התקכ"ב-התקצ"ח - ענק רוחני, למדן וגאון, ראש ישיבה ופוסק הלכה, מגדולי התורה הבולטים בתקופת האחרונים. מלבד השפעתו העצומה על שיטת הלימוד העיוני בישיבות, היתה לו השפעה מכריעה בתחום ההלכה, והגהותיו הנדפסות על גיליון השולחן ערוך וכן פסקיו בספרי השו"ת הם אבן יסוד בעולם הפסיקה היומיומית ובעולם הדיינות. כילד אובחן כבעל תפיסה מהירה וזיכרון פנומנלי. בהיותו בן שש או שבע שנים בלבד פיצח סוגיה תלמודית קשה שהוגיעה את טובי המוחות בישיבת ברסלאו זמן ממושך מבלי שבאה על פתרונה. עד גיל שתים עשרה למד בעיקר אצל אביו, ואצל רבה של אייזנשטט הרב למיל מגלוגא שבפולין. בהיותו כבן עשרים, נישא לבתו של הנגיד יצחק מרגלית מליסא. חותנו העמיד לרשותו בית גדול מאובזר כיאות, ובו ספרייה עשירה, ואף תמך בו כלכלית כדי שיהיה פנוי לעסוק בתורה. בבית זה יסד ישיבה ובקיץ של שנת התק"ן פרצה דלקה שכילתה את מרבית בתי היהודים בליסא ובהם גם בית הישיבה. תלמידי הישיבה התפזרו, ורבי עקיבא איגר נאלץ לעקור לעיר הסמוכה ראביץ' בה נתמנה לדיין. לאחר כשנה נבחר לכהן ברבנות העיר מֶרקיש-פרידלנד בה שימש כרב במשך עשרים וארבע שנים. עיקר פעילותו הציבורית באה כאשר נבחר לשמש כרבה של עיר המחוז הפולנית פוזנא, שם שימש בתפקיד במשך עשרים ושלוש שנים, עד יום מותו.
^ 19.שו"ת אגרות משה אורח חיים ח"ד סימן קטו.
^ 20. רבי משה פיינשטיין (רוסיה-ארצות הברית), התרנ"ה-התשמ"ו - מגדולי פוסקי ההלכה בדור שלאחר השואה. בילדותו למד אצל הרב איסר זלמן מלצר בישיבת סלוצק. לאחר מלחמת העולם הראשונה ופטירת אביו שימש במשך שנתיים כרב עיירת הולדתו אוזדה, ולאחריה שימש ברבנות העיר ליובאן שברוסיה, עד הגירתו לארצות הברית בשנת התרצ"ז. בארצות הברית שימש כראש ישיבת "תפארת ירושלים" בניו יורק, כנשיא אגודת הרבנים דארצות הברית וקנדה וכנשיא ארגון "עזרת תורה". תשובותיו מופצות בעולם היהודי כולו. הוא דן בתשובותיו בבעיות טכנולוגיות מודרניות וגם בעיקרי היהדות. על מצבתו נכתב בין היתר: "עמוד ההוראה גדול הדור אב לחכמים ראש המדברים לכל דבר שבקדושה, נשא משא הדור בחכמה ותבונה באומץ וגבורה ובסבלנות אין קץ, בכל אשר פעל ועשה, הדריך הנהיג הורה ולימד, מסר נפשו להעמדת האמת שעלתה לו מעמלו כל ימיו אצר אוצרות של תורה בספריו אגרות משה ודברות משה והעלה אור חדש בלמוד התורה ובהבנתה. מקור ההלכה לכל המבקש תורת חיים משענת ומבטח להם בעבודת השי"ת השפיל והמציא עצמו לכל נזקק ונדכא לשמוע לצרכיהם להשתתף בצערם ולסעדם ונקש על דלתי רחמים בתפילתו לישועתם אמיץ לב בגיבורים להציל כל עשוק. קדוש וטהור חכם ועניו אהוב למעלה ואהוב למטה ומקובל לכל".
^ 21. הרב שמשון בן רפאל הירש (רש"ר הירש) (גרמניה), התקס"ח-התרמ"ט - מהבולטים שבמנהיגי היהדות באירופה ומחשובי פרשני המקרא האחרונים. אבי שיטת "תורה עם דרך ארץ". בילדותו למד תורה מפי סבו ואביו. בהמשך אחת מהדמויות שהשפיעו עליו מאוד, היה הרב יצחק ברנייס, רבה של המבורג. בגיל עשרים נסע אל ישיבתו של רבי יעקב עטלינגר, בעל ה"ערוך לנר", ולאחר שנתיים וחצי בלבד של לימודים קיבל ממנו היתר הוראה. עם פרישת רבה של דוכסות אולדנבורג, נתמנה הרש"ר הירש בהמלצתו למחליפו והוא רק בן עשרים ושתיים. בתקופה זו התפלמס בחריפות עם מנהיגים רפורמים, וכן עם שונאי תנ"ך נוכריים, וחיבר את ספרו "חורב" על הסברת טעמי המצוות ומיונן לסוגיהן. קודם לכן פרסם חוברת בשם "אגרות צפון". בשנת התר"א מונה לרבם של שני המחוזות המערביים של ממלכת הנובר, אוריך ואוסנאבריק, ועבר להתגורר באמדן. שם המשיך בפעילותו הפולמוסית נגד הרפורמה תחת הסיסמה "האמת מתקיימת. השקר לא מתקיים", וכן הרבה לעסוק בחינוך ובגמילות חסדים. כעבור שש שנים נקרא לכהן כרבה הראשי של מורביה, משרה שלא היתה לה מקבילה באירופה מבחינת הסמכויות שניתנו לנושא בה. ממקום מושבו בניקלשבורג היה אחראי על חמישים ושתיים קהילות. בשנת התרי"א החליט לנטוש רבנות חשובה זו לטובת קהילת פרנקפורט, שם הקים בית ספר תיכון בו שולבו לימודי חול ולימודי קודש - "תורה עם דרך ארץ". בפרנקפורט חיבר הרב הירש את פירושיו לתורה, לסידור התפילה ולספר תהלים. בתקופה זו עמד בראש המערכה להפרדת הקהילה האורתודוקסית מהקהילה הכללית, שנטתה לרפורמיות. הרב הירש התנגד נחרצות לראשוני חיבת ציון ולרעיון החדש של הלאומיות היהודית כמטרה לגאולת העם, אף בצביונה הדתי.
^ 22.רש"ר הירש דברים כה, ג.
^ 23.ראה ויקרא רבה ל, ג; ירושלמי ראש השנה פ"ד, ה"ח.


מקורות עיקריים:
בעל הטורים דברים כה, ב , אור החיים דברים כה, ב , אלשיך דברים כה, א , רש"י דברים כה, ג , רמב"ם הלכות תשובה ז, ד, ו, ז , שו"ת רבנו גרשום מאור הגולה סימן ד , שו"ת מהר"י מברונא סימן רסו , שו"ת הרמ"א סימן לז , שו"ת רבי עקיבא איגר מהדורא תניינא סימן ג , שו"ת אגרות משה אורח חיים ח"ד סימן קטו , רש"ר הירש דברים כה, ג
עוד בנושא כי תצא

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il