- שבת ומועדים
- עניני החג
מקור המנהג הוא בזוהר הקדוש. בזוהר 1 מבואר שכאשר אדם נכנס תחילה לישב סוכה עליו להזמין תחילה את "האורחים העליונים"- אלו שנעסוק בהם לקמן, ולאחריהם יש לו להזמין את האורחים 'בשר ודם'- עניים ונזקקים (זוהי כמובן מצוה מדראורייתא, וכדברי הרמב"ם 2 : "חייב להאכיל (דברים ט"ז) לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האמללים, אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כריסו")
מלבד המילים החריפות של הרמב"ם כלפי מי שלא נתן מספיק ליבו ודעתו על אלה שאין באפשרותם להשיג את צרכי החג ("השכבות החלשות"), יסוד חשוב טמון בדבריו שעל בעלי האמצעים חלה חובת הדאגה למחסורם של אלו שלא זכו, ובפרט בחגים שעל כל אחד מישראל מוטלת החובה לשמוח בחג; לשמוח ולשמח!- לאלו שלא זכו ליכולת ואמצעים מספיקים לצרכי היומיום ק"ו לחגים וכד'. ובא הרמב"ם לבאר יסוד חשוב: עיקר השמחה ועיקר מצוות החג שציוה עליה הי"ת היא 'הכלליות', דהיינו: שלא כ"א ישמח לעצמו במה שיש לו, אלא שכ"א יביט ויתן דעתו וליבו גם לסובבים אותו (והקרוב קרוב קודם), לראות האם יש להם די האמצעים לשמוח באכילה ושתיה ולבוש בכוחות עצמם, ואם לאו חלה מצוות התורה מצוות הי"ת "איש כמתנת ידו כברכת ה' אלוקיך אשר נתן לך". הקב"ה הוא אבי יתומים ואלמנות, הוא ששלל מהם את אביהם\בעלן הגשמי שדרכו העניק להם שפע 3 , וכעת כביכול הוא מצווה ואומר: את השפע פיזרתי שלא באופן שווה! על האדם להכיר בזאת ולהשפיע לאחר שלא זכה כמותו "כי בעבור הדבר הזה יברכך ה' אלוקיך בכל מעשיך ובכל משלח ידיך". אם קב"ה רואה שהאדם מכיר בזה שהחלוקה 'לא צודקת' שהוא קיבל יותר, אך הוא מסוגל לתת ממה שהוא עבד, שהוא הרוויח, שהוא הבעלים של הממון, ולתת לחבר שלו שלא זכה להרוויח כמותו, קב"ה רואה ומכיר בלב אדם זה שאינו זוקף את הצלחתו לעצמו גרידא, אלא מכיר שהיא באה ממקור עליון שזיכה אותו ונתן לו כח לעשות חיל, ומתוך כך שהאדם מתגלה כעבד נאמן, והקב"ה מברך את האדם וממשיך להשפיע עליו שפע, שכן הוא יודע שאדם זה לא יאגור או יבזבז סתם את הממון, אלא יהיה שליח ועבד נאמן להשפיע ולהעניק גם לאלה שאין בן אדם שידאג להם כדרך כל הארץ...
עיקר מהות החג היא השמחה כללית שכולם שותפים לה ובזה החג מתקדש ע"י ישראל ישראל מקדשים את הזמנים החג הוא תאריך שבו נצטוינו ביתר שאת ויתר עוז לשמוח ולשמח ומי שאינו משמח אין זו שמחת החג שכולל בתוכו שמחה של כולם אלא שמחת כרסו שהוא דואג וחושב על עניינו הגשמי שציוה ה' לשמוח באכילה ושתיה, ללא הבנה שלימה של המהות הרוחנית שקשורה במצוות ה' לשמוח בחג..
{עד כאן היה סכום תמציתי של החיוב של מצות שמחה ושיתוף מעוטי היכולת מתוך תחושת ערבות ושייכות אליהם ואל רבש"ע שהוא אב לכולנו, כעת נביא את הדברים המבוארים בזוהר: "ובעי ב"נ למחדי בכל יומא ויומא באנפין נהירין באושפיזין אלין דשריין עמיה" (וצריך האדם לשמוח בכל יום ויום, בפנים מאירות באורחים האלו השורים עמו) }
מי אלו אותם האושפיזין?
• שישה מהאושפזין (אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרון, (מרים), דוד) נזכרים בזוהר במפורש, כאשר ארבעה מפורשים יותר, שכן הזוהר מבאר כיצד הם מגיבים למי שמזמינם לסוכתו, ובד בבד מקיים את מצות התורה ומזמין את גם את העניים המיסכנים לסוכתו; ומה תגובתם שחלילה אין הדבר כך. אלא שהאושפיז השביעי שמגיע להתארח ביום הרביעי למנהג אשכנז 4 ; וביום השישי למנהג האר"י 5 ; הלא הוא יוסף, אינו מופיע במפורש בזוהר. ולכאורה יש לשאול מדוע מכל הצדיקים שזכינו להם לאורך הדורות, דווקא יוסף הוא זה שאנו זוכים לו שנזמינו לסוכתינו?- לכאורה למנהג האר"י ועדות המזרח ברור מאד מדוע יוסף נכנס כצדיק משבעת האושפזין, שכן עפ"י האר"י, כ"א מהצדיקים הוא כנגד 'ספירה' מ'הספירות' וכפי שבארנו לעיל, וא"כ נאה ונכון ליוסף להכנס שכן הוא מייצג את המידה השישית מבין הספירות-מידת היסוד, ולכן נכנס יוסף במקום מרים שהופיעה במאמר הזוהר שכן אין שיך שיהיו נשים בכלל אושפיזין (כפי שנבאר לקמן).
בטרם ננסה להשיב על שאלה זו, נציין שהזוהר הקדוש מונה שלש מתנות טובות שנתנו לישראל בזכות שלשה צדיקים 6 , הלא הם משה אהרון ומרים, שבזכות שלשה צדיקים הללו זכו ישראל לשלש מתנות טובות: מן- בזכות משה, ענני כבוד- בזכות אהרון, ובאר- בזכות מרים. עוד ממשיך הזוהר ומבאר שלאחר מיתת מרים הנביאה נסתלקה הבאר "ולא היה מים לשתות העם", ובזכותם של משה ואהרון החזיר לנו הקב"ה את הבאר. לאחר זמן, מת גם אהרון הכהן ונסתלקו ענני הכבוד שהיו עוטפים את עמ"י שלא יכם שרב ושמש, וכן הגן הענן על עמ"י מפני חיצים ואבני בליסטראות שהיו זורקים עליהם האוייבים; ומשום כך ששמע הכנעני שמת אהרון ונסתלקו ענני כבוד 7 , בא להלחם בישראל. ולאחר מלחמת הכנעני החזיר הקב"ה גם את ענני הכבוד חזרה לעם ישראל בזכותו של משה רבינו ע"ה. וביום שמת משה נסתלקו שלש המתנות המן, הענן, הבאר שנאמר: "ואכחיד את שלשת הרועים ביום אחד".
כשאנו מסתכלים על גמרא זו וכפי שצטט אותה הזוהר הקדוש עדין לא ממש ברור מדוע משה ואהרון הם האושפיזין. אך אם נצרף לגמרא זו את דברי הטור 8 שמצוות ישיבת סוכה היא זכר לענני כבוד שהקיפם הקב"ה בצאתם ממצרים שלא יכם שרב ושמש, כעת יותר ברור לנו מדוע משה ואהרון הם חלק אינטגרלי מהאושפיזין, שהרי עצם חג הסוכות הוא זכר לענני הכבוד שישראל זכו להם במדבר, בתחילה בזכות אהרון הכהן, ולאחר מיתתו בזכות משה רעיא מהימנא, ולכן נכון וראוי שיהיו חלק מהאושפיזין כיון שהנס שבעקבותיו נצטוינו על חג הסוכות נעשה לעמ"י בזכותם. ועוד שע"י משה נצטוינו על חג הסוכות: "וַיְדַבֵּ֥ר ה' אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר. דַּבֵּ֛ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר בַּחֲמִשָּׁ֨ה עָשָׂ֜ר י֗וֹם לַחֹ֤דֶשׁ הַשְּׁבִיעִי֙ הַזֶּ֔ה חַ֧ג הַסֻּכּ֛וֹת שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים לַה' "(ויקרא פרק כג, לג-לד)
• ומדוע מרים אע"פ שנזכרה אינה חלק מהאושפיזין?- שמא תאמר כיון שהיא אשה, ואין זה מגדרי הצניעות? והלא היא עתידה להיות מהצדיקים בסעודה לעתיד לבא שכל מי שיזכה ישתתף בה, ושם גם מרים נמנית עם הצדיקים שישמשו בסעודה ואף תשיר אז, יש מספר תשובות בדבר:
1. לא נזכר שענני הכבוד הגיעו בזכותה אלא רק הבאר, וענני כבוד בזכות משה ואהרון.
2. נשים אינם חייבות במצוות סוכה כיון דהיא מצות עשה שהזמן גרמא 9 , ולכן אין שיך לומר שהיא תבא לבקר את האנשים (ואולי גם לא שיך שמי שאינו מחוייב יבא לבקר בסוכה את מי שמחוייב). ואת הנשים לא שיך לומר שהיא תבא לבקר שכן בד"כ אין הן יושבות דרך קבע בסוכה.
3. אין זה מגדרי הצניעות שאשה תגיע לבקר אנשים בסוכות (ללא בעלה) ובפרט כשיש חשש יחוד 10 , ואע"פ שמדובר על ביקור באופן רוחני 'מלכותא דשמיא כעין מלכותא דארעא'. אכן מרים לא הושמטה מהסעודה שעתיד הקב"ה לעשות לצדיקים ששם היא כן עתידה להיות עם משה ואהרון?- אכן בסעודה לצדיקים לעתיד לבא עתיד הקב"ה לשחוט את יצה"ר, ולכן אין חשש לא בערבוב ולא בשירתה.
בכל אופן על אף שמרים מופיעה במפורש במאמר הזוהר לעיל אין היא חלק מהאושפיזין ויצתה מרים(עיין הערה) 11 ונכנס יוסף, וכעת יש לשאול מה זכה יוסף הצדיק מכל שאר הצדיקים שהיו לאורך הדורות להיות חלק מהאושפיזין? (אדם שת אנוש; אליהו הנביא; יהושוע שהנחיל את ישראל בארץ; שמואל ששקול כמשה ואהרון (משה ואהרון בכהניו ושמואל בקוראי שמו). ועוד..)?
עפ"י האר"י ועדות המזרח (וכפי שבארנו לעיל), התשובה לשאלה זו נמצאת בצידה: כיון שיוסף מייצג את מידת היסוד, ואין אשה שייכת באושפיזין (וכפי שבארנו לעיל), לכן יוסף 'תפס את מקומה' והוא שנבחר מכלל הצדיקים שזכינו להם במהלך הדורות, שכן הוא מייצג את מידת היסוד, ולכן ראוי לו להיות הצדיק של היום השישי שהוא כנגד מידת היסוד. { וכן מבואר בזוהר שיוסף הוא בכלל צדיקי יסוד העולם: זוהר - תוספת כרך ג (ויקרא, במדבר, דברים) דף שא עמוד ב ; סימן ח דף קנא ע"א גרסינן שבעה יומין עלאין ברא קודשא בריך הוא בעלמא ועלייהו שתיל ובני עלמין הדא הוא דכתיב (שמות לא) כי ששת ימים עשה ה' ולא כתיב בששת ולקבל אינון שבעה יומין עלאין ברא קודשא בריך הוא בארעא שבעה זכאי קשוט לקיימא לון ולאנהרא לון כל חד וחד לקבל יומיה ושתיל להו כל חד וחד בדרא דאתחזי ואינון אבהן דעלמא אברהם יצחק יעקב יוסף משה אהרן}
אך לשיטת 'אשכנז' השאלה בעינה עומדת, מדוע השמטנו את מרים? ומדוע דווקא יוסף נכנס תחתיה? (שהלא שאר האושפיזין נזכרו במפורש בדברי הזוהר, ויוסף הוא שלא הוזכר): בפשט ניתן להסביר כמו שבארנו לעיל בדעת האר"י שכן הזוהר מונה במפורש במקום אחר את יוסף כאחד מצדיקי העולם ביחד עם האבות משה ואהרון ולכן ניתן לכאורה ללמוד סתום מן המפורש.
אך בעומק הדברים יש למצוא קשר יותר ברור שמסביר את הקשר של יוסף לסוכות, ע"מ לבחון תשובה לכך יש לנו לחפש מה הקשר בין יוסף לחג הסוכות?- בגמרא בסוכה(ובעוד מקומות) מבואר שלעתיד לבא יגיע משיח בן יוסף 12 שהוא יפעל ויכשיר את הקרקע לגאולה בבחינת 'אתחלתא-דגאולה' הוא יהיה פורץ הדרך 13 , ואחריו יגיע משיח בן דוד שבע"ה יחזיר לנו את מלכות בית דוד ויקים לנו את סוכת דוד הנופלת 14 . על סמך גמרא זו נראה לומר שליוסף יש קשר ישיר לסוכות שכן הוא המתחיל ופורץ הדרך לקראת משיח בן דוד שאמון על סיום הגאולה השלימה. ולהקמת סוכת דוד הנופלת.
עוד יש לומר ולהזכיר, שאע"פ שראובן הוא בכור יעקב(ולו משפט הבכורה שכן בכור מאב יורש פי שניים מאחיו) בסופו של דבר נתנה הבכורה ליוסף 15 וא"כ ההמשך הישיר של האבות מבחינת הבכור שנוטל חלק בראש ומבחינת המלוכה הלא הוא יוסף, [כמובן אף יהודה שיך בזה ולכן אף דוד שהוא משבט יהודה, הוא מבין האושפיזין], וכן מבואר ברמב"ן, ובשפת אמת במספר מקומות, שיוסף נחשב כממשיך האבות שכן הוא עצמו לא היה במנין השבטים אלא יוצאי חלציו, וא"כ יוצא אפוא שיש לנו באושפיזין שלשה אבות ויוסף שהוא בחינה של ממשיך דרכם מבחינת הבכורה, ומבחינת המלכות לה זכה במצרים, ומבחינת זה שלא היה במנין השבטים אלא יוצאי חלציו דווקא(כמו האבות), וכן בית המקדש שנפל בחלקו של בנימין (ויהודה).
ועוד יש להאריך הרבה בענין האופיזין וביאתם לסוכתינו אך איכמ"ל...
עניינים קשורים בשולי הדברים:
דף על הדף סנהדרין דף צג עמוד א בספר מושיען של ישראל (חלק ה ע' קנה) מביא מנהגו של כ"ק אדמו"ר מהר"י מסטמאר זצ"ל שהיה מקדים לומר בליל יום טוב של סוכות שחל בליל ש"ק "תיבו תיבו אושפיזין עילאין" קודם שאמר החרוז "שלום עליכם", ואמר דבר נחמד בטעמא דמילתא, כי אנן קיימ"ל (סנהדרין צג) גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת, ולכן מהראוי להקדים לקבל את הצדיקים לפני המלאכים, ודפח"ח.
עיין בספר התניא (פרק לט) מה שמבאר שם בארוכה כדרכו ענין זה של צדיקים במה הם גדולים יותר ממלאכי השרת.
של"ה מסכת סוכה פרק נר מצוה
(וזה לשון של 'יש שכר' [דיני סוכה] סימן ה'): כשהוא נכנס לסוכה, אזי יזמין בפיו לצדיקים עליונים הנזכרים בסמוך, כי זה תפארתם, כאשר הם באים בציור רוחניית לסבב אותו מכל צד, שכן היה נוהג רב המנונא סבא
שפתי צדיקים במדבר פרשת פינחס
שייך לעיל בפסוק ונסכיהם כו' [כט, יט]. פרש"י מכאן יש רמז לניסוך המים בחג ע"ש. נראה לי הטעם למה ציוה הקדוש ברוך הוא לנסך המים בחג לפי שהימים האלה הם ימי רצון שכבר נתכפרו עונותיהם של ישראל ביום הכיפורים ונתגלו החסדים הגדולים המכונים בשם מים, ורימזה לנו תורתינו הקדושה שעל ידי ניסוך המים על גבי המזבח יתעורר עלינו המקור מבאר מים חיים העליון להיות נובע לנו תמיד רחמים גדולים וחסדים מגולים, וכבר כתבתי שגם הסוכה נקרא באר שבע על שם באר מים חיים המשפיע בשבעת ימי החג. וכן בכל א' מהשבעה אושפיזין מרומז הבאר הזאת באברהם נאמר וישב אברהם בבאר שבע (בראשית כב, יט), ביצחק נאמר וימצאו שם באר מים חיים (שם כו, יט), ביעקב נאמר וירא והנה באר בשדה כו' (שם כט, ב). [במשה נאמר] וישב (שם) על הבאר (שם ב, טו). ביוסף נאמר כשהיה בצרה וישליכו אותו הבורה והבור רק אין בו מים (שם לז, כד). במשה ואהרן נאמר באר חפרוה שרים כו' (במדבר כא, יח). בדוד נאמר מי ישקני מים מבאר בית לחם (ש"ב כג, טו). והיינו לפי שהיו כולם דבוקים בבאר הזאת להמשיך משם חסדים טובים על ישראל. ע"כ כנ"ל:
^ 1.זוהר כרך ג (ויקרא) פרשת אמור [דף קג עמ' ב]
^ 2. רמב"ם הלכות יום טוב פרק ו, (יז-יח): שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג עם שאר ימים טובים כולם אסורים בהספד ותענית, וחייב אדם להיות בהן שמח וטוב לב הוא ובניו ואשתו ובני ביתו וכל הנלוים עליו שנאמר ושמחת בחגך וגו', אף על פי שהשמחה האמורה כאן היא קרבן שלמים כמו שאנו מבארין בהלכות חגיגה יש בכלל אותה שמחה לשמוח הוא ובניו ובני ביתו כל אחד ואחד כראוי לו.
כיצד? הקטנים נותן להם קליות ואגוזים ומגדנות, והנשים קונה להן בגדים ותכשיטין נאים כפי ממונו, והאנשים אוכלין בשר ושותין יין שאין שמחה אלא בבשר ואין שמחה אלא ביין, וכשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל (דברים ט"ז) לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האמללים, אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כריסו, ועל אלו נאמר (הושע ט') זבחיהם כלחם אונים להם כל אוכליו יטמאו כי לחמם לנפשם, ושמחה כזו קלון היא להם שנאמר (מלאכי ב') וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם.
^ 3. חולין (פד:) דרש רב עוירא, זימנין אמר לה משמיה דרבי אמי, וזימנין אמר לה משמיה דרבי אסי: מאי דכתיב טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט - לעולם יאכל אדם וישתה - פחות ממה שיש לו, וילבש ויתכסה - במה שיש לו, ויכבד אשתו ובניו - יותר ממה שיש לו, שהן תלויין בו והוא תלוי במי שאמר והיה העולם.
^ 4.סדר האושפיזין עפ"י מנהג אשכנז הוא לפי סדר תולדותיהן הכרונולוגי אברהם, יצחק, יעקב, יוסף, משה, אהרון, דוד. ואם תשאל והלא אהרון גדול ממשה?- י"ל שעל שניים שהיו באותו הדור לא הקפיד על סדר לידתם אלא רק על הסדר הכרונולוגי בסדר הדורות. ולכן העדיף להקדים משה לאהרון שכן משה היה גדול מאהרון בנביאות.
^ 5.האר"י, וכן מנהג ספרד ועדות המזרח עפ"י דבריו, נהגו לסדר את סדר האושפיזין עפ"י הספירות שאותם מייצגים הצדיקים הללו: אברהם- חסד; יצחק- גבורה; יעקב- תפארת; משה- נצח; אהרון- הוד; יוסף-יסוד; דוד- מלכות. ולכן ברור גם מדוע אין סדר הספירות מופיע כסדר הכרונולוגי של הלידה, שכן כל צדיק אנו מזמינים ביום שכנגד מספר 'הספירה' שהוא מייצג. וכפי שמופיע במפורש בזוהר: זוהר - תוספת כרך ג (ויקרא, במדבר, דברים) דף שא עמוד ב ; סימן ח דף קנא ע"א גרסינן שבעה יומין עלאין ברא קודשא בריך הוא בעלמא ועלייהו שתיל ובני עלמין הדא הוא דכתיב (שמות לא) כי ששת ימים עשה ה' ולא כתיב בששת ולקבל אינון שבעה יומין עלאין ברא קודשא בריך הוא בארעא שבעה זכאי קשוט לקיימא לון ולאנהרא לון כל חד וחד לקבל יומיה ושתיל להו כל חד וחד בדרא דאתחזי ואינון אבהן דעלמא אברהם יצחק יעקב יוסף משה אהרן
^ 6.וכפי שמספרת לנו הגמרא במסכת תענית ובמדרש.
^ 7. רש"י במדבר פרק כא : וישמע הכנעני - שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד וכו', [כדאיתא בר"ה (דף ג.): וישמע הכנעני מלך ערד, מה שמועה שמע - שמע שמת אהרן, ונסתלקו ענני כבוד, וכסבור ניתנה רשות להלחם בישראל. והיינו דכתיב ויראו כל העדה כי גוע אהרן, ואמר רבי אבהו: אל תקרי ויראו אלא וייראו] ועמלק מעולם רצועת מרדות לישראל, מזומן בכל עת לפורענות: (פרק לג :( וישמע הכנעני - כאן למדך שמיתת אהרן היא השמועה, שנסתלקו ענני הכבוד וכסבור שנתנה רשות להלחם בישראל.
^ 8. טור אורח חיים הלכות סוכה סימן תרכה : והסוכות שאומר הכתוב שהושיבנו בהם הם ענני כבודו שהקיפן בהם לבל יכה בהם שרב ושמש ודוגמא לזה צונו לעשות סוכות כדי שנזכור נפלאותיו ונוראותיו. [ונציין כאן שכתבו הפוסקים שבנוסף לכוונה הפשוטה שיש לכוון בעשית כל מצוה שאנו עושים אותה לצאת יד"ח כפי שציווה הי"ת; כאן יש פן נוסף שיש לכוון זכר לענני כבוד, ואם לא כוון לא יצא יד"ח. אך להלכה הקל הפמ"ג שיצא בדיעבד].
^ 9. גמ' סוכה כ: סוכה מצות עשה שהזמן גרמא, וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות!
^ 10.וכמו שמבואר בענין דבורה שהיתה שופטת את ישראל והיתה יושבת תחת 'תומר דבורה', עץ גבוה ורואים מה שיש תחתיו, כדי שהאנשים שמגיעים אליה לשמוע דבר ה' לא יתייחדו איתה.
^ 11.יש להעיר שאין זה נכון לומר 'יצתה מרים' שכן אע"פ שהיא מפורשת במאמר הקודם על ענני הכבוד, אך אין היא נזכרת במפורש במאמר הזוהר. לעומת זאת יוסף נזכר במפורש בזוהר במקום אחר [תוספת כרך ג (ויקרא, במדבר, דברים) דף שא עמוד ב] כאחד משבעה עמודי העולם ביחד עם דוד משה ואהרון והאבות
^ 12.מסכת סוכה (נב. :(תנו רבנן: משיח בן דוד שעתיד להגלות במהרה בימינו, אומר לו הקדוש ברוך הוא: שאל ממני דבר ואתן לך, שנאמר אספרה אל חוק וגו' אני היום ילדתיך שאל ממני ואתנה גוים נחלתך. וכיון שראה משיח בן יוסף שנהרג, אומר לפניו: רבונו של עולם, איני מבקש ממך אלא חיים. אומר לו: חיים, עד שלא אמרת - כבר התנבא עליך דוד אביך שנאמר חיים שאל ממך נתתה לו וגו'.
^ 13. להרחבה עיין בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) במדבר פרשת בלק [המתחיל בדף קכו עמוד א]
^ 14.זהו כינוי וביטוי למלכות ישראל(בכללותה) שאמורה לחזור לבית דוד (בן פרצי- בנו של יהודה) וכנבואת דיעקב לבניו טרם מותו "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו"
^ 15.ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי וגו' וכפי שמבאר הזוהר באריכות טעם הדבר
סוכות ופרשת וזאת הברכה – חג הנצחון
הרב יצחק חי זאגא | י"ד תשרי תשפ"ה
איך לוקחים את האור של סוכות ומורידים אותו לחיי המעשה
לימוד ליל הושענא רבא בישיבת הדרום
הרב פרץ איינהורן | כ"א תשרי תשפ"ד
קהלת וחג סוכות
הרה"ג דוב ליאור | תשרי תשס"ט
יום הכיפורים וסוכות - "יום חתונתו יום שמחת לבו"
הרב דוד דב לבנון | תשנ"ט
הלכות קבלת שבת מוקדמת
הפסוק המיוחד והמשונה בתורה
בריאת העולם בפרשת לך לך
המסר לחינוך הילדים שכולנו חייבים לקחת ממצוות "הקהל"
איך ללמוד אמונה?
עבודת ה' ליום העצמאות
הקשר בין ניצבים לראש השנה
שלוש המצוות שנצטוו ישראל בכניסתם לארץ ישראל
האם מותר לקנות בבלאק פריידי?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
האם מותר לפנות למקובלים?