בית המדרש

  • ספריה
  • תפילת העמידה
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

יעקב בן בכורה

undefined
14 דק' קריאה
א - זמן תפילת שחרית
כפי שלמדנו (לעיל ב, ב-ה), לדעת רוב הפוסקים, נשים חייבות להתפלל בכל יום תפילת עמידה של שחרית ומנחה, וכן ראוי לנהוג לכתחילה. אם כן צריך לדעת אימתי הוא זמן תפילת שחרית ואימתי הוא זמן תפילת מנחה.
גם למנהגן של נשים רבות שמתפללות תפילת עמידה רק פעם אחת ביום, בשחרית או במנחה, צריך לדעת את זמניהן, כדי לכוון את התפילה לזמן של שחרית או מנחה.
זמני התפילות נקבעו על ידי אנשי כנסת הגדולה על פי זמן קרבן התמיד, שחרית כנגד זמן הקרבת תמיד של שחר, ומנחה כנגד זמן הקרבת תמיד של בין הערביים. זמן תפילת מנחה יבואר בהמשך (יח, א), ועתה נבאר את זמן תפילת שחרית.
תמיד של שחר קרב מ'עמוד-השחר', לפי זה זמן תפילת שחרית היה צריך להיות לכתחילה מ'עמוד-השחר'. אלא שאמרו חכמים שראוי להתפלל אחר 'הנץ-החמה', שנאמר (תהלים עב, ה): "יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ" (ברכות ט, ב). אמנם בדיעבד, המתפלל משעלה 'עמוד-השחר' יצא, מפני שהתפלל בזמן הכשר להקרבת התמיד של שחר (שו"ע פט, א; פניני הלכה תפילה יא, 4). 'עמוד-השחר', הוא הזמן שבו נראה האור הקלוש הראשון שבמזרח, ו'הנץ-החמה' הוא זמן זריחת השמש. והזמן המשובח ביותר לתפילת שחרית הוא כ'ותיקין', שהיו מתפללים עמידה ב'הנץ-החמה', לקיים מה שנאמר: "יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ". 1
ונמשך זמנה עד סוף ארבע שעות, שכן זמן הקרבת תמיד של שחר עד סוף ארבע שעות. בדיעבד, אשה שלא הספיקה להתפלל עד סוף ארבע שעות, יכולה להתפלל שחרית עד חצות היום, ואף שאין לה שכר כמי שהתפללה בזמן, מכל מקום שכר תפילה יש לה (שו"ע פט, א). אבל אשה שרוצה לומר את ברכות קריאת שמע, גם בדיעבד לא תאמרם אחר ארבע שעות.
ומי שנוהגת להתפלל בכל יום תפילת עמידה אחת, בשחרית או במנחה, אם עברו ארבע שעות ולא התפללה שחרית, מוטב שתתפלל באותו יום מנחה. ואם היא חוששת שאולי תשכח להתפלל מנחה, תתפלל שחרית עד חצות היום. 2

ב - השעות הזמניות וחשבון זמני הבוקר
השעות שדיברו בהן חכמים הן שעות זמניות. כלומר, מחלקים את היום לשנים עשר חלקים, וכל חלק נקרא 'שעה-זמנית'. בקיץ שהימים ארוכים - השעות ארוכות, ובחורף שהימים קצרים - השעות קצרות.
השאלה, מאימתי מתחילים לחשב את היום. לפי חשבון ה'מגן-אברהם', שעות היום הן שעות האור, כלומר החישוב הוא מ'עמוד-השחר' ועד חשכה גמורה. ואילו לדעת הגר"א, החישוב הוא לפי השעות בהן השמש נראית, כלומר, מזריחת החמה ועד שקיעתה. וזוהי משמעות שני הזמנים שמופיעים בלוחות. הזמן המוקדם הוא לפי 'מגן-אברהם', שמתחיל את חשבון השעות מ'עמוד-השחר', והזמן המאוחר הוא לפי הגר"א, שמתחיל את חשבון השעות מ'הנץ-החמה' (פניני הלכה תפילה יא, 13-14).
למעשה, דעת רוב הפוסקים כדעת הגר"א, בנוסף לכך, כיוון שזמן התפילה הוא מדברי חכמים, הלכה כדברי המיקל, ולכן מחשבים את סוף זמן תפילת שחרית לפי חשבון הגר"א. 3

ג - סדרי עדיפויות בתפילת שחרית
אשה שטרודה בגידול ילדיה יכולה לצאת ידי חובת תפילה בברכות השחר וברכות התורה, ובדוחק אפשר לומר שגם אשה שאינה טרודה יוצאת בזה ידי חובתה (לעיל ב, ד-ו).
אולם אשה שרוצה לקיים את מצוות התפילה לפי עיקר ההלכה, תאמר את ברכות השחר וברכות התורה, שני פסוקים ראשונים של קריאת שמע ותפילת שמונה עשרה (לעיל ב, ה).
ואם תרצה לדקדק יותר, תזכיר את יציאת מצרים, לצאת ידי הסוברים שאשה צריכה להזכיר בכל יום את יציאת מצרים. ואם תרצה להזכיר את יציאת מצרים בהידור, תאמר את ברכת 'אמת ויציב', ותסמוך את התפילה לברכת הגאולה (עי' להלן טז, ג).
ואם יש לה יותר זמן ותרצה להוסיף ולהדר, תאמר את עיקר פסוקי דזמרה, 'ברוך שאמר', 'אשרי' עד סוף ה'הללויות', שהם ששה פרקים, וברכת 'ישתבח' (להלן טו, ד). ואם תרצה להוסיף, תאמר גם את קריאת שמע וברכותיה. ואם תרצה להוסיף, תאמר לפני פסוקי דזמרה את פרשת התמיד ופסוקי הקטורת (להלן טו, א-ב). ואם תרצה להוסיף, תשלים את כל פרקי פסוקי דזמרה.
עם זאת חובה לחזור ולהדגיש, שמצוות התפילה לנשים לפי ההלכה מתקיימת בשלימות על ידי ברכות השחר והתורה, שני פסוקים ראשונים של קריאת שמע ותפילת שמונה עשרה. ומעבר לזה אין חיוב. וצריך להיזהר שלא ייווצר מצב שמחמת הרצון לדקדק ולהוסיף עוד פרקים או ברכות, הכוונה בעיקר התפילה תיפגם. ולכן כל מי שחוששת שאם תרחיב את תפילתה תתמעט כוונתה, מוטב שתאמר את התפילה המחויבת ולא תוסיף דבר.
אמנם במוסדות החינוך, יש מקום לחנך את הנערות להתפלל את כל סדר התפילה, ברכות השחר והתורה, קרבן התמיד, פסוקי דזמרה, קריאת שמע וברכותיה ותפילת עמידה. שהואיל והן פנויות, וממילא נמצאות במסגרת, טוב שגם לתפילתן תהיה מסגרת מהודרת, וכך גם ילמדו להכיר את כל התפילה. אמנם אחר שהבנות למדו והתרגלו לסדר התפילה, יש לשים לב שהעיקר הוא הכוונה ובקשת הרחמים. ואם המחנכות מבינות שהתפילה הארוכה פוגעת בכוונה, ראוי לאפשר לבנות הרוצות לקצר - לומר את מה שהן חייבות בלא תוספות. 4

ד - האיסורים שלפני תפילת שחרית
משעה שעלה 'עמוד השחר' והגיע זמן תפילת שחרית, צריך אדם לעמוד לפני בוראו בתפילה. ולא יקדים כבוד עצמו לכבוד שמים, לפיכך אמרו חכמים שאסור לאדם לעסוק במלאכתו ולצאת לדרכו ולאכול קודם שיתפלל. וגם לא יקדים כבוד חבירו לכבוד שמים, לפיכך אסור לאדם ללכת לפתחו של חבירו לשאול בשלומו קודם שיתפלל.
כעקרון כן הדין גם לגבי נשים, אלא שכל אשה שנוהגת להקל לקיים את מצוות התפילה באמירת ברכות השחר והתורה בלבד, צריכה להקפיד שלא לעשות את הדברים הללו עד שתאמר ברכות אלו. ומי שנוהגת כדעת רוב הפוסקים, ומתפללת בכל בוקר תפילת עמידה של שחרית, צריכה להקפיד ולהיזהר בכל הדברים הללו עד שתתפלל עמידה של שחרית. אולם בשעת הצורך, גם מי שנוהגת להתפלל בכל בוקר תפילת עמידה של שחרית, יכולה לסמוך על דעת המקילים, ואחר שתאמר את ברכות השחר והתורה רשאית לעשות את כל הדברים הללו.
וגם אשה שלפעמים מתפללת עמידה בשחרית ולפעמים במנחה, תשתדל להקפיד באותם הימים שהיא מתפללת שחרית שלא לעשות את הדברים הללו לפני תפילתה. ובשעת הצורך, תוכל להקל לעשותם אחר שתאמר את ברכות השחר והתורה. 5

ה - הקדמת שלום לפני תפילת שחרית
העומדת להתפלל שחרית, תקפיד שלא ללכת לפני כן אל הוריה או חברתה לשאול בשלומם. ואם עשתה כן, חטאה בזה שהחשיבה את כבודם יותר מכבוד שמים, שלפני שעמדה בתפילה - הלכה לברכם בשלום (ברכות יד, א).
ואם הוריה צריכים עזרה, ואינה יכולה להספיק להתפלל לפני כן, תלך לסייע להם לפני התפילה, מפני שיש בזה מצווה של כיבוד הורים. ותאמר לפני כן ברכות השחר והתורה. וכן כאשר יש צורך לעזור לאנשים חולים, ואינה יכולה להספיק להתפלל לפני כן, מותר לסייע להם לפני התפילה.
האיסור הוא ללכת אל החברה כדי לשאול בשלומה, אבל אם חברתה באה לביתה, מותר לשאול בשלומה, וטוב שתקפיד לומר לה "בוקר טוב" ולא "שלום", שעל ידי כך תזכור שעדיין לא התפללה. וכן נערות שמתפללות בבית הספר ופוגשות בדרכן את חברותיהן, מותר להן לשאול בשלומן ולשוחח עימהן, וטוב שתקפדנה לומר "בוקר טוב" ולא "שלום".
כשיש צורך לטלפן כדי לשאול או להודיע דבר מה, מותר להתקשר לפני התפילה. אבל אין להתקשר לצורך שיחת רעים לפני התפילה (עי' פניני הלכה תפילה יב, א, 2).
מי שאינה מתכוונת להתפלל שחרית, נכון שתקפיד שלא לשאול בשלום חברתה לפני שתאמר את ברכות השחר והתורה.

ו - שלא לעבוד או לצאת לדרך קודם התפילה
כפי שלמדנו, אשה שעומדת להתפלל שחרית צריכה לנהוג לכתחילה כדיני איש, ומשעה שעלה עמוד השחר, לא תעסוק במלאכתה או תצא לדרכה קודם שתתפלל. אמרו חכמים (ברכות יד, א): "כל המתפלל ואחר כך יוצא לדרך, הקב"ה עושה לו חפציו".
אבל מותר לעשות מלאכה קטנה או לצאת לדרך קצרה לפני התפילה. ויש מי שכתב, שאם הדרך אורכת פחות משבעים ושתיים דקות, מותר לעשותה לפני התפילה. ולצורך תפילה, כגון לנסוע לכותל, מותר לנסוע אפילו יותר משבעים ושתיים דקות (שו"ת אור לציון ח"ב ז, ו; פניני הלכה תפילה יב, ה).
לפני שעלה עמוד השחר מותר להתחיל במלאכה גדולה או לצאת לדרך ארוכה, שהואיל ועוד לא הגיע זמן תפילת שחרית, אין היא נחשבת כמי שהקדימה את צרכיה לתפילתה. ותקפיד לומר לפני כן את ברכות השחר, שזמן אמירתן הוא סמוך לקימה מהשינה. וכיוון שהתחילה במלאכתה או יצאה לדרך לפני זמן התפילה, רשאית להמשיך גם אחר שעלה עמוד השחר, ובתנאי שתספיק להתפלל לפני סוף זמן התפילה (שו"ע פט, ז; פניני הלכה תפילה יב, ב).
אשה שאינה נוהגת להתפלל שחרית, נכון שתקפיד שלא לעסוק במלאכתה ושלא לצאת לדרכה לפני שתאמר את ברכות השחר והתורה.

ז - דברים שמותר לעשות לפני התפילה
מותר לעסוק לפני התפילה בצרכי מצווה, כי אין בזה פגיעה בכבוד שמים, שהרי פעולות אלו אינן נעשות לצרכים אישיים. לפיכך, מותר ומצווה לרחוץ ולהלביש את הילדים ולהכין להם אוכל לפני צאתם לגן ולבית הספר. ואם חסרים בבית מצרכי מזון הנחוצים בבוקר, מותר לקנותם לפני התפילה. וכן כאשר יש חשש שאחר התפילה לא ישארו בחנות מאכלים לשבת, מותר לקנותם לפני התפילה (מ"ב רנ, א, כה"ח פט, כה). אבל שלא לצורך מצווה, אסור לקנות אפילו פריט אחד.
מותר לעשות פעולות קטנות לפני התפילה. למשל, מותר לסדר את המיטות. ומותר להוציא את האשפה מהבית לפח המרכזי. וכן מותר לעיין מעט בעיתון. וכן מותר להתעמל מעט לפני התפילה. וכן מותר להכניס כביסה ממויינת למכונה ולהפעילה, מפני שזו פעולה קטנה. אבל אסור למיין כביסה ולהכניסה למכונה (הליכות שלמה ב, ה).
אסור לבשל ולאפות לפני התפילה, אבל מותר להדליק את האש מתחת לסיר שהוכן מאתמול, או להכניס לתנור האפייה תבנית שהמאכלים שבתוכה הוכנו מאתמול.
אמנם לגבי ברכות השחר והתורה, יש להשתדל לברכן עד כמה שאפשר סמוך לקימה מהשינה, ואף פעולות קטנות וצרכי מצווה מוטב שלא לעשות לפני כן.
האיסור לאדם לעסוק בצרכיו קודם התפילה, כולל גם איסור להסתפר ולהיכנס לבית המרחץ (רמב"ם תפילה ו, ז). וכן אסור ללכת לשחות בבריכה, או לעשות אמבטיית פינוק לפני התפילה. אבל חובה ליטול את הידיים לפני התפילה, וראוי לשטוף את הפנים ולצחצח שיניים לקראת התפילה (שו"ע ד, יז; מו, א). וכן מותר להתרחץ במקלחת ולהתנקות בסבון לקראת התפילה (פניני הלכה תפילה יב, ג-ד).

ח - אכילה ושתייה קודם התפילה
משעה שעלה עמוד השחר אסור לאדם לאכול או לשתות משקה קודם שיתפלל. וסמכו חכמים (ברכות י, ב) דבריהם על הפסוק (ויקרא יט, כו): "לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם", ופירשו: "לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם". ועוד אמרו: "כל האוכל ושותה ואחר כך מתפלל, עליו הכתוב אומר (מלכים א, יד, ט): "וְאֹתִי הִשְׁלַכְתָּ אַחֲרֵי גַוֶּךָ" (גווך רומז לגאוותך), אמר הקב"ה: לאחר שנתגאה זה - קיבל עליו מלכות שמים"?!
אבל מותר לשתות מים קודם התפילה, מפני שאין בשתייתם שום צד של גאווה. וכן מותר לאכול מאכלים ומשקים שנועדו לרפואה, שהואיל והם לרפואה אין באכילתם צד של גאווה (שו"ע פט, ד). למשל, מותר למי שסובל מעצירות לאכול לפני התפילה שזיפים, הואיל והוא אוכלם לרפואה (עי' במ"ב פט, כד).
אשה שנתקפה ברעב עד שאינה יכולה להתרכז בתפילה, רשאית לאכול לפני התפילה, מפני שדינה כחולה שנאלץ לאכול, ואין באכילתה צד של גאווה (שו"ע פט, ד, ועי' מ"ב כו).
הנוהגות לצאת ידי חובת התפילה בברכות השחר והתורה (כמבואר לעיל ב, ד), בנוסף לכך שראוי לברכן עד כמה שאפשר סמוך לקימה מהשינה, נכון להקפיד שלא לאכול או לשתות לפני אמירתן.

ט - אכילה בבית לתלמידות שמתפללות בבית הספר
נערות שרגילות להתפלל שחרית בבית הספר, ואם לא יאכלו לפני כן בבית, תהיינה רעבות והדבר עלול להזיק לבריאותן או שיפגע ביכולתן להתרכז בתפילה ובלימודים, רשאיות לאכול ולשתות בבית לפני התפילה. אם תספיק להן אכילת ארעי בלא לחם, עדיף שיאכלו אכילת ארעי, ובהפסקה הראשונה יוכלו ליטול ידיים ולאכול לחם. ואין לטעון כי עדיף שיתפללו שחרית בבית, מפני שקביעות התפילה בבית הספר מחנכת את התלמידות ומבססת את מעמדה של התפילה. אולם נכון שיברכו את ברכות השחר והתורה לפני האכילה והשתייה. 6
קטנים שעוד לא הגיעו לגיל מצוות, שתים עשרה שנה לבנות ושלוש עשרה שנה לבנים, רשאים לאכול לפני התפילה, שכל מה שמחנכים את הקטנים שלא לאכול מאכלים אסורים הוא כאשר המאכל אסור מצד עצמו, מפני שאינו כשר. אבל כאשר תקנו חכמים סייג שלא לאכול לפני התפילה או לפני הקידוש, כיוון שאין במאכלים עצמם איסור, אין הקטנים חייבים בסייג זה. ואמנם לכתחילה ראוי שלא יאכלו לפני התפילה, אבל כשיש צורך רשאים לאכול (מ"ב קו, ה; יבי"א ח"ד יב, טו; ועי' בכה"ח קו, יא).

י - מתי מותר לאשה נשואה לאכול לפני התפילה
אשה שצריכה לטפל בילדיה, ואינה יכולה להתפלל מיד לאחר קימתה, ועד שתסיים את הטיפול בילדים יעבור זמן רב, ואם לא תשתה קפה או תה, לא תתיישב דעתה, מותר לה לשתות קפה או תה לפני שתתפלל. מפני שאין בשתייתה גאווה אלא צורך, כדי שתהא דעתה מיושבת ותוכל לטפל כראוי בילדיה. ואם תצטרך גם לאכול פרי או עוגה, ובלעדיהם תרגיש חולשה ולא תוכל לטפל בילדיה כראוי, מותר לה לאכול, מפני שהיא אוכלת כדי לחזק את עצמה ולא כדי להתגאות. אבל תשתדל לברך את ברכות השחר והתורה לפני אכילתה ושתייתה.
אשה שרגילה להתפלל בכל יום תפילת שחרית, ובעלה חזר מבית הכנסת, וכבר הגיע זמן הארוחה והיא עדיין לא הספיקה להתפלל שחרית, תאמר את ברכות התורה שיש בהן תפילה קצרה, ותאכל עימו, ואח"כ תשלים את ברכות השחר ותתפלל עמידה. וזאת מפני שסדר החיים המשפחתי התקין על פי ההלכה שאשה אוכלת עם בעלה, לפיכך, כדי שלא לעכב את בעלה תאכל עימו. ואחר ארוחתה תשלים את ברכות השחר ותפילת עמידה. ואם תוכל, תשתדל לומר גם את ברכות השחר לפני הארוחה, מפני שיש להשתדל להסמיך את אמירתן לקימה מהשינה. וכל זה כמובן כאשר הזמן דוחק או הבעל ממהר, אבל כשאפשר, עדיף שהאשה תסיים תחילה את אמירת ברכות התורה והשחר ותפילת עמידה, ולאחר מכן יאכלו יחד. 7




^ 1.. ישנם חילוקי דעות בהגדרת זמן 'עמוד-השחר', ונתבארו בפניני הלכה תפילה יא, ב, 1. ככלל אפשר לומר, שלעולם אין 'עמוד-השחר' פחות מ-72 דקות לפני 'הנץ-החמה'. כלומר משהגיע הזמן של 72 דקות לפני 'הנץ-החמה' כבר ודאי היה 'עמוד השחר'.
דרך אגב ראוי לדעת, שכל המצוות שזמנן ביום, כדוגמת תקיעת שופר וברית מילה, זמנן מתחיל ב'הנץ-החמה', מפני שזמן היום מוגדר על פי השמש. אולם בדיעבד אם נעשו משעלה 'עמוד-השחר' - יצאו בהן ידי חובה, כי מבחינה מסוימת כבר מתחילת האור מתחיל היום (מגילה כ, א).
^ 2.. נחלקו התנאים בסוף זמן קרבן תמיד של שחר וממילא בסוף זמן תפילת שחרית, לרבי יהודה עד סוף ארבע שעות, ולחכמים עד חצות. והלכה כרבי יהודה, מפני שבמסכת עדויות, שכל משניותיה נבחרו להלכה, מובאת דעתו של רבי יהודה. לפיכך, זמן תפילת שחרית עד סוף ארבע שעות (ברכות כז, א). ואע"פ כן לדעת רוב הפוסקים, לא נדחו לגמרי דברי חכמים, ואפשר בדיעבד להתפלל שחרית עד חצות, ואע"פ ששכר תפילה בזמנה אין אז, מכל מקום שכר תפילה יש (שו"ע או"ח פט, א). אמנם מובא בהליכות שלמה ח, מב, שהואיל ויש סוברים שלדעת רבי יהודה גם בדיעבד אי אפשר להתפלל שחרית אחר ארבע שעות (עי' בפניני הלכה תפילה יא, 16), וכיוון שממילא אשה רשאית לצאת בברכות השחר, עדיף שלא תיכנס למחלוקת, ולא תתפלל אחר ארבע שעות. אולם גם הוא מודה שהמנהג שמתפללות עד חצות, וכך דעת השו"ע. ונראה שגם את פסוקי דזמרה וברכותיהם רשאיות לומר לפני התפילה. ובשו"ת מחזה אליהו יט, (יד), חושש להאיץ בנשים להתפלל עד ארבע שעות, מפני טרדתן. והן כאנוסות שאינן יכולות להתפלל בזמן. והביאוהו בהליכות ביתה ו, (כ), ובהליכות בת ישראל ב, יא. והנראה למעשה כתבתי למעלה.
לעניין ברכות קריאת שמע, נחלקו הפוסקים אם אפשר לאומרן בדיעבד עד חצות. ואף שהמ"ב סובר לגבי גברים שמי שלא אמרן מחמת אונס רשאי לברכן עד חצות (עי' פניני הלכה תפילה יא, 17). מ"מ לגבי אשה שאינה חייבת לברכן, ואין אפשרות לאומרן בנדבה, נראה פשוט שמוטב שלא תיכנס לספק ולכן לא תאמר אותן אחר ארבע שעות.
^ 3.. וכן בסוף זמן אכילת חמץ הולכים לפי הגר"א, מפני שחכמים הם שקבעו שאסור לאכול חמץ אחר ארבע שעות, ובספק בדברי חכמים הלכה כמיקל. אמנם, כאשר מדובר על מצווה שיש לה זמן מהתורה, כמצוות קריאת שמע שגברים חייבים בה, וזמנה עד סוף שלוש שעות של היום, נכון להחמיר ולקוראה עד סוף שלוש שעות לפי שיטת ה'מגן- אברהם', על פי הכלל: "ספק דאורייתא לחומרא".
^ 4.. אבות ב, יג: "אל תעש תפילתך קבע אלא רחמים ותחנונים". וכן במשנה ברכות ד, ד. במיוחד יש להקפיד על כך בתפילת הנשים, כמבואר לעיל ג, ח-ט. ועל הגברים אנו מצטערים שמסגרת התפילה הממוסדת נעשתה חשובה מהכוונה, והקבע גבר על התחנונים, אלא שכך נהגו, כדי לבסס ולמסד את הקדושה בתוך הקהילות. אבל אין מקום להנהיג כך גם לגבי נשים. ולכן אם התוספת על מה שחובה להתפלל תגרע מהכוונה, הרי זה בבחינת כל המוסיף גורע. וכל דברינו כאן על סדרי העדיפויות בתוספת על חיוב התפילה הם למי שהרחבת התפילה לא תגרע מכוונתה.
סדר הקדימה נקבע על פי שני כללים, הראשון מידת החיוב של נשים, השני, חשיבותו, היינו דבר דאורייתא קודם לדרבנן. לפיכך, החשוב מכל: ברכות השחר ותפילת עמידה, שהם חובה, ועימם ברכות התורה, שאמנם יש ספק אם חובה גמורה לאומרם, אבל ברור שנשים נוהגות לברכן בכל יום, כמבואר בשו"ע מז, יד. בנוסף לכך לרוה"פ יסודן מהתורה. ועוד שהן קצרות, ואין הכבדה באמירתן, לכן יש להקדימן עם ברכות השחר. ולגבי הפסוקים הראשונים של ק"ש, אמנם אין חובה לאומרם, אבל נפסק בשו"ע ע, א, שראוי לאומרם (ועי' בהמשך טז, א), ושוב, יסודם מהתורה, וחשיבותם ידועה, ואינם אורכים זמן רב, ולכן יש להקדימם. אחר כך במעלה, זכירת יציאת מצרים, שלדעת המ"א חובה לנשים להזכירה, ואף שרוב הפוסקים חולקים עליו, יש בהזכרתה מצווה גדולה, שהיא מדאורייתא. ובפסוק אחד שבסוף פרשת 'ויאמר', אפשר לקיימה. ואם תרצה להדר, תזכיר יציאת מצרים באמירת ברכת 'אמת ויציב', וכך גם תזכה לסמוך גאולה לתפילה, כמבואר בהמשך טז, יג. אח"כ במעלה פסוקי דזמרה, שיש סוברים שנשים חייבות לאומרם. ואמנם ברור שלרוב הפוסקים נשים פטורות מהם, ואמירתם מדרבנן, והלכה כמיקלים (להלן טו, ד). אלא שלכל הדעות יש באמירתם הכנה לתפילה, ולכן הם קודמים. ויש לומר את עיקרם, היינו את הברכות וששת פרקי ה'הללויות'.
אח"כ במעלה שאר ק"ש וברכותיה. אמנם יש אומרים שנשים צריכות לומר את פרשת התמיד, אולם למעשה ברור שאינן חייבות, כמבואר להלן טו, ב, והוא ספק בדרבנן שהלכה כמיקל. ולכן מי שיש לה יותר זמן, עדיף שתאמר את ק"ש וברכותיה, ואף שברור שנשים פטורות מהן, יש באמירתן מעלה גדולה, מצד ק"ש ומצד שהן ברכות, ולכן יש להקדימן. אח"כ במעלה פרשת התמיד שיש אומרים שראוי שנשים יאמרוה, ואח"כ בחשיבות אמירת פסוקי הקטורת שמצטרפים לפרשת התמיד, כמבואר להלן טו, א-ב, 1.
אח"כ במעלה שאר הפרקים והפסוקים של פסוקי דזמרה, שאינם עיקר פסוקי דזמרה (עי' להלן טו, ה, ופניני הלכה תפילה יד, ב, 3). ויש שרוצות להדר יותר, ואומרות את כל התפילה על הסדר מ'העקדה' שבתחילת סדר הקרבנות ועד 'עלינו לשבח', כמובא בכה"ח ע, א.
אפשר להציע, שבמקום פסוקי ברכת כהנים והברייתא שמזכירים אחר ברכות התורה, שאין חובה לומר דווקא אותם, יאמרו הנשים פסוק של יציאת מצרים, ואולי גם את פרשת התמיד, ובזה יצאו ידי הסוברים שחובה לאומרם. וטוב להדפיס זאת בסידוריהן.
ואמנם בספר בירור הלכה או"ח ח"א (זילבר) סי' ע, וכן באשי ישראל ז, יח, כתבו סדר שונה בשלושה דברים. הראשון, שאחר מעלת 'אמת ויציב' כתבו לומר "ברוך שאמר, אשרי וישתבח" ורק אח"כ כתבו לומר ברכות השחר והתורה. וקשה מאוד עליהם, שלדעת רוב ככל הפוסקים אמירת ברכות השחר היא חובה (עי' להלן ו, 1), וכן לעניין ברכות התורה, נהגו נשים לאומרן, עד שהיא כחובה, וכמובא בשו"ע מז, יד. ועי' להלן ז, ג, 3. ואילו מאמירת פסוד"ז נשים פטורות לרוב ככל הפוסקים, כמבואר להלן טו, ד, 2. בנוסף לכך, ראוי תמיד לומר את ברכות השחר, שבשעת הדחק אפשר לצאת בהן ידי תפילה, כמבואר לעיל ב, ה. ואם לא יקדימום יצא שבשעת הדחק לא יאמרו כלום. והשינוי השני לעניין פסוד"ז, ויבואר להלן טו, ז, 5. והשלישי, שכתבו מעלת אמירת פסוק ראשון של ק"ש רק אחר מעלת פסוד"ז, ומדברי לעיל מובן מדוע לא כתבתי כמותם.
^ 5.. בפשטות כל האיסורים החלים על גברים חלים גם על נשים, הואיל ולרוב הפוסקים נשים חייבות להתפלל שחרית ומנחה, כמבואר לעיל ב, ב. אלא שיש סוברים שיוצאות בברכות השחר והתורה, ואם כן, אחר שיאמרום מותרות בכל. וכן לסוברים שחייבות בתפילה אחת ביום, הרי רשאיות להתפלל מנחה, ואם כן האיסורים שלפני שחרית אינם חלים עליהן. לפיכך נראה שמי שנוהגת להתפלל בכל יום שחרית, צריכה להקפיד בכל הדינים כגברים, ושאר הנשים, נכון שיקפידו לומר את ברכות השחר והתורה לפני שאר עיסוקיהן. ואמנם, מי שנוהגת לקיים את המצווה בתפילה מנחה, לכאורה רשאית בכל הדברים הללו, כי נתקנו רק לפני תפילת שחרית. אלא שממילא נכון להקפיד לומר את ברכות השחר והתורה סמוך לקימה מהשינה, לפיכך לא חילקתי בדינם. בנוסף לכך, אם תקדים את עסקיה לברכות השחר והתורה, יש לחוש שתשכח לאומרם. לכן נכון להורות שבכל אופן צריך להקדים את ברכות השחר והתורה. ומכל מקום, גם נשים שנוהגות להתפלל בכל בוקר שחרית, כשיש להן צורך גדול, רשאיות להקל בכל הדברים הללו לפני התפילה, ובלבד שיקדימו את ברכות השחר והתורה. מפני שאפשר לצרף את דעת הסוברים שאחר ברכות השחר כבר רשאי אדם לעסוק בעסקיו ולצאת לדרכו, כמובא ברמ"א פט, ג. ועוד שיש אומרים, שכבר בברכות השחר והתורה יצאו ידי חובת תפילתן, וממילא אינן צריכות להיזהר בכל זה. לפי היסודות הללו אכתוב את ההלכות הבאות. וע"ע באג"מ או"ח ח"ד קא, ב; מנח"י ח"ד כח, ג; הליכות שלמה תפילה ב, ג-ד; הליכות בת ישראל ב, ג-ד; הליכות ביתה ו, ז; אש"י יג, ל.
^ 6.. לבנים שעברו בר מצווה קשה יותר להקל בזה, מפני שחובת התפילה לגביהם ברורה. אולם לגבי נשים, חיוב תפילת שחרית אינו מוחלט, שכן יש אומרים שחייבות בתפילה אחת ביום בלבד, ויכולות לצאת בתפילת מנחה, ויש אומרים שיכולות לצאת בברכות השחר והתורה, כפי שנתבאר לעיל ב, ג-ה, וממילא גם האיסורים שלפני תפילת שחרית אינם מוחלטים, ולכן בשעת הצורך אפשר להקל לאכול לפני התפילה. וכעין זה כתבו באג"מ ח"ד קא, ב, ובהליכות שלמה ב, ד. ובספר הליכות בת ישראל ב, הערה י, ציטט מכתב מרשז"א, שהיקל לבנות סמינרים לאכול בביתן קודם הליכתן לבית הספר. והוסיף שצריכות לפני אכילתן לומר תפילה קצרה (וכתבתי לצאת בברכות השחר והתורה שממילא חייבות). והוסיף שטוב שגם יקבלו על עצמן עול מלכות שמים באמירת "שמע ישראל".
^ 7.. לדעת השו"ע אה"ע ע, ב, אי אפשר לחייב את הבעל לאכול עם אשתו יותר מאשר בליל שבת, ובלבד שיתן לאשתו את מזונותיה כפי שהתחייב בנישואין ובכתובה. אולם לדעת הרמ"א עפ"י רוב הראשונים, אם האשה רוצה שיאכל עימה, צריך לאכול עימה בכל יום. וברור מזה שגם אם האיש רוצה לאכול עם אשתו, שהיא מחויבת בכך. וכ"כ באג"מ או"ח ח"ד קא, ב, שאשה "משועבדת לבעלה לאכול דווקא עימו". וכ"כ למעשה באבני ישפה טז, ג, בשם הרב אלישיב, שאשה שרגילה להתפלל שחרית ולא הספיקה להתפלל עד שבעלה חזר מבית הכנסת, תצא בתפילה קצרה ותאכל עימו, כדי שלא יצטרך להמתין לה. ורשז"א אמר "שתעשה מה שבעלה יבקש, כי היא משועבדת לבעלה". ונראה שכל זה כאשר הזמן דוחק או הבעל עצבני, אבל כאשר אפשר, עדיף שהאשה תאמר תחילה את ברכות התורה והשחר ותתפלל עמידה, ואח"כ יאכלו ביחד.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il