ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

האם התפילה משנה את רצון ה'? ;">

בית מדרש תפילה ובית כנסת מצוות התפילה וערכה Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר הורד דף מקורות

חשוון תשע"ח

האם התפילה משנה את רצון ה'?


נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

האם ניתן לשנות גזירת שמים?
אחת מהשאלות היסודיות ביותר בעבודת התפילה היא השאלה: האם תפילה יכולה לשנות מציאות, והאם בכוונת התפילה אנו מבקשים מריבונו של עולם לשנות את גזירותיו?
לדוגמא, האמהות הקדושות היו עקרות. האם תפילתן ותפילת האבות הקדושים לזכות בזרע ישרים מבורך, היתה מתוך רצון לשנות את המצב ולהפוך את ה'עקרה' ל'הרה'?
לכאורה, תפילה מעין זו היא למעשה בקשה לשנות את רצון ה'. האם בכוחנו לשנות את הגזירה האלקית?
מדברי חז"ל נראה בפשטות, שעל ידי כח התפילה אכן ניתן לבטל גזירה: "ותשובה, ותפילה, וצדקה, מעבירין את רוע הגזירה" 1 .
מנגד, כאשר משה רבנו מתחנן ומתפלל לזכות להיכנס אל הארץ הטובה, ה' משיב לו: "רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה" 2 .

שיטת 'המפקפקים בתפילה'
בשאלה זו עסקו רבותינו הראשונים, ובהם רבי יוסף אלבו 3 , בעל"ספר העיקרים" 4 , שניסח שאלה זו בצורה חריפה ביותר, וזו לשונו:
"מה שהביא האנשים לפקפק בתפילה, קרוב למה שהביא אותם לסלק ידיעת השם. וזה שהם אומרים, שלא ימלט הדבר מחלוקה, אם שנגזר מהשם טוב מה על איש מה או לא נגזר. ואם נגזר אין צריך תפילה, ואם לא נגזר איך תועיל התפילה לשנות רצון השם לגזור עליו טוב אחר שלא נגזר, שלא ישתנה השם מן הרצון אל לא רצון ולא מלא רצון אל רצון. ובעבור זה יאמרו שלא יועיל כישרון המעשה אל שיגיע לאדם מהשם בעבורו טוב מה, וכן יאמרו שלא תועיל התפילה להשיג טוב מה או להנצל מרע שנגזר עליו".
יש אנשים שמפקפקים בסוגיית התפילה מתוך מחשבה, שאם נגזרה גזירה משמים ממילא אי אפשר לשנותה, ואם לא נגזרה, אין כל צורך בתפילה.
לדעתם יש סדר אלקי קבוע ובלתי משתנה, ואי אפשר לחולל בו שינויים.
כשהרמב"ם 5 דן בשאלת הבחירה החופשית, הוא מזכיר את שיטת האשעריה, אחד מן הזרמים בכת 'המדברים'. מדובר בתיאולוגים נוצרים ומוסלמים שביססו את הגותם על השכל ולא על המציאות וסברו שאין לא צדק ולא חכמה בהשגחת ה' על בני האדם, אלא רק גזירות שרירותיות, ואין לאדם שום יכולת בחירה. הרמב"ם יוצא נגד דעה זו בחריפות גדולה ומנהל נגדה פולמוס נוקב. אין שום מקום להבנה כזאת ביהדות, ובסוגיית התפילה, דעה כזאת מביאה "לסלק ידיעת ה'".
ממשיך רבי יוסף אלבו:
"ונראה שנטה איוב לזה הדעת במה שסמך לזה 'הן לא בידם טובם עצת רשעים רחקה מני', כלומר הנה אני רואה כי לא בידם טובם, שלא על ידי כישרון המעשה ירבו טובותיהם ולא יזיק רוע מעשיהם להסיר מהם הטובות המגיעות אליהם, ועל כן אני אומר כי 'עצת רשעים רחקה מני', כלומר העצה האלקית היעוצה על אלה הרשעים שיבלו בטוב ימיהם היא רחוקה מידיעתי, ועל כן אני אומר שהכל בגזרה, שאם לא יהיה הכל בגזרה והיה כישרון המעשה מועיל, היה ראוי שיגיע הרע אל הרשעים בעבור מעשיהם, ואיננו כן...".
נראה שאיוב בספרו אימץ את שיטת אלה ה'מפקפקים בתפילה', והוכחתו לזה היא מכך שיש רשעים רבים שדרכם מצליחה ואינם נענשים על מעשיהם. אם מעשי האדם היו קובעים את שכרו וגורלו, היינו רואים במוחש כיצד הרשעים נענשים והצדיקים נשכרים, אך בפועל אנו רואים לנגד עינינו מציאות של 'צדיק ורע לו' ו'רשע וטוב לו'. אם כן המסקנה המתבקשת היא, שמעשי האדם אינם מועילים ואינם מורידים, והכל נקבע מראש בגזירת עליון.
כשאדם רואה כיצד רשעי עולם פורחים ומשגשגים, "בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב" 6 , נראה לו שלמעשי אנוש אין כל השפעה והכל נגזר משמים. לכן ממשיך דוד המלך ואומר: "וַיָּצִיצוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד". בסופו של תהליך, השגשוג של הרשעים הוא זמני וסופם להישמד.

כשהאדם משתנה, בכוחו לשנות

רבי יוסף אלבו דוחה את שיטת 'המפקפקים', וכותב:
"וזה הדעת אינו נכון, שהשפעות העליונות יושפעו על המקבל בהיותו במדרגה ידועה והכנה ידועה לקבלם, ואם לא יכין האדם עצמו לקבל השפע ההוא הנה הוא המונע טוב מעצמו, שאם נגזר על איש מה על דרך משל שיצליחו תבואותיו בשנה פלונית והוא לא יחרוש ולא יזרע בשנה ההיא, אף אם ימטיר השם מטרות עזו על פני תבל ארצה לא תצלחנה תבואותיו אחר שלא חרש וזרע, והוא מונע מעצמו הטוב ההוא בשלא הכין עצמו לקבלו.
ולפי זה נאמר שכשנגזר על האדם טוב מה הנה הוא נגזר עליו במדרגה ידועה מכישרון המעשה, וזה כלל יעודי התורה, וכן כשנגזר עליו רע מה הנה הוא נגזר בהיותו במדרגה ידועה מהרוע או בהכנה ידועה, וכשתשתנה המדרגה ההיא או ההכנה ההיא תשתנה הגזרה בהכרח לטוב או לרע".
זו טעות. לא הכל כתוב וחלוט מראש. בכוחו של אדם להשתנות ועל ידי כך לגרום לכך שהגזרה שנגזרה עליו במצבו הקודם תסור ממנו כעת מחמת השינוי שעשה.
"ולפי זה נאמר שכשנגזר על האדם טוב מה הנה הוא נגזר עליו במדרגה ידועה מכשרון המעשה, וזה כלל יעודי התורה, וכן כשנגזר עליו רע מה הנה הוא נגזר בהיותו במדרגה ידועה מהרוע או בהכנה ידועה, וכשתשתנה המדרגה ההיא או ההכנה ההיא תשתנה הגזרה בהכרח לטוב או לרע.
וזה כמלך שגזר על כל הערלים שבמדינה פלונית שייהרגו או שינתן לכל אחד כיכר זהב, ועמד אחד מהם ונימול, שתשתנה בלי ספק הגזרה ההיא ותבטל מעליו לרע או לטוב כפי ההכנה שנתחדשה באיש ההוא.
ולזה היה ההשתדלות בעשיית הטוב וכשרון המעשה טוב והכרחי בכל דבר, שהוא הכנה לקיבול השפע האלקי או לבטל מעליו הגזרה".
הקב"ה גוזר עלינו גזירות טובות ומשפיע עלינו שפע של ברכה, והתפקיד שלנו הוא להיות מוכנים וראויים לשפע הברכה. חקלאי שברשותו שדה מוכן לזריעה, אם לא יזרע בו זרעים, לא יועיל כל הגשם שבעולם להצמיח לו יבול מבורך. הברכה יכולה לחול רק על מי שעשה מאמץ והכשיר את השטח לכך שהברכה תוכל לחול.
היכולת לשנות את המציאות נתונה בידינו. אמנם הגזירה האלקית בעינה עומדת, אבל כשאדם מתאמץ ופועל לתקן את עצמו או חלילה להיפך, הגזירה האלקית שחלה עליו בתחילה אינה בתוקפה כלפי המציאות החדשה, וכעת הוא נידון מחדש לפי התנאים החדשים שנוצרו.
לאור זאת ניתן להבין כיצד מועילה התשובה לחוטא:
"ומזה הצד הוא שתועיל התשובה לרשע, שעל ידי התשובה הוא כאילו נהפך לאיש אחר שלא נגזרה עליו אותה גזרה, שהרי אחאב שנאמר עליו 'רק לא היה כאחאב אשר התמכר לעשות הרע בעיני השם', ואחר שנגזרה עליו גזרה לפי שצם ונתכסה בשק ונכנע לפני ה', נאמר לאליהו 'יען כי נכנע אחאב מפני לא אביא הרעה בימיו, בימי בנו אביא הרעה על ביתו', וזה יורה שהגזרה הנגזרת על הרשע הוא בהיותו בתואר ההוא מן הרוע, וכשישתנה מן התואר ההוא על ידי התשובה, הנה הוא כאילו נהפך לאיש אחר שלא נגזרה עליו אותה גזרה".
אחאב שינה את המציאות, הוא שב בתשובה על מעשיו ובכך מנע עונש כללי יותר וחמור יותר.

איך ישתנה רצון ה' על ידי התפילה?
בהמשך הדברים מעלה רבי יוסף אלבו שאלה נוספת ומשיב עליה:
"ואין להקשות ולומר איך ישתנה רצון השם יתברך על ידי התפילה, שכך היה רצון השם מתחילה שתתקיים הגזירה בהיותו באותה מדרגה ואותה הכנה, ואם תשתנה ההכנה תשתנה הגזרה.
ושאלת השתנות ידיעתו יתברך בהשתנות ההכנה על ידי התפילה שב אל שאלת ידיעת השם יתברך עם טבע האפשר, וכמו שלא נחקור על ידיעת השם יתברך איך היא שלא תשתנה עם מציאות טבע האפשר, כן לא נחקור עליה איך היא שלא תשתנה עם התפילה, אבל נאמין שכמו שלא תשתנה ידיעתו עם מציאות טבע האפשר כן לא תשתנה עם התפילה, ועם כל זה נאמין היות טבע האפשר נמצא אחר שהעיד עליו החוש. וכן נאמין היות התפילה מועלת לבטל הגזרה אחר שהעיד על זה החוש כמו שיבא, ואף אם לא נדע איך תסכים ידיעתו מבלי שינוי עם קבלת התפילה כמו שלא נדע איך תסכים עם מציאות טבע האפשר, לא מפני זה נכחיש מה שהעיד החוש שהשם יתברך יהיה נעתר אל המתפלל לתת שאלתו מאיזה מין שיהיה".
חז"ל 7 אומרים, שהקב"ה מתאווה לתפילתם של צדיקים. הסיבה לכך היא שלתפילתם של הצדיקים יש כח מיוחד של שינוי. הם משנים את אישיותם ומתעלים למדרגות גבוהות ביותר בכל תפילה ותפילה שהם מתפללים. כששרה אמנו מתפללת, היא הופכת להיות אישה חדשה, וממילא גזירת העקרות שנגזרה עליה קודם לכן איננה בתוקף.
בסוף פרשת נח נאמר: "וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד" 8 . ישנה כפילות כאן בפסוק - לכאורה הדבר פשוט, אם שרה עקרה היא, ודאי שאין לה ולד. חז"ל 9 לומדים מכפילות זו ששרה אילונית היתה, אילונית זו אישה שאינה מסוגלת ללדת מִטבע ברייתה, אישה שאין לה בית רחם. זו לא עקרות שאפשר לנסות לפתור על ידי טיפול כזה או אחר, זו מציאות, שרה לא יכולה ללדת וגם לא תוכל ללדת, אין לה ולד וגם לא יהיה לה ולד, כי אין לה בית ולד. ואף על פי כן כח התפילה גבר. כששרה התפללה היא עברה שינוי פנימי מהותי אדיר שנתן את אותותיו גם במבנה הביולוגי של גופה.

על ידי תפילה נהפך האדם לאיש אחר
דברים דומים כותב רבי צבי אלימלך מדינוב 10 , בעל ה"בני יששכר" 11 , על הפסוק "וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה' עֵת רָצוֹן אֱלֹהִים בְּרָב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ" 12 , וכה דבריו:
"הנה חקרו הקדמונים, איך אפשר לומר שתהיה התפילה פועלת, נמצא יש חס ושלום שינוי רצון, כאשר קודם התפילה היה הרצון באופן כזה, ואחר כך על ידי התפילה נשתנה הרצון, והנה כתבו על זה תלמידי הבעל שם טוב, להיות על ידי התפילה נתדבק האדם במקום אחר יותר גבוה, ונהפך לאיש אחר, והגם שנגזר גזירה על אותו האיש, הנה בהתפלל האדם אל ה' הוי"ה ברוך הוא המהווה כל ההוויות, הנה נתדבק במקום יותר גבוה, ונתהוה להויה אחרת, ואין כאן שינוי רצון, כי על אותה ההויה שהוא כעת, לא נגזרה הגזירה".
התפילה מרימה את האדם למקום גבוה יותר, ומקנה לו הוויה חדשה שעליה לא חלה הגזירה הראשונה.
ממשיך ה"בני יששכר":
"ובעניות דעתי גם כן אמרתי תירוץ לזאת הקושיא כפי קבלתי מפי סופרים, דהנה אמרו חז"ל תנאי התנה הקדוש ברוך הוא עם הים שיבקע לפני בני ישראל (בראשית רבה ה, ד), וכן בכל העניינים כאשר כתבו רבותינו ז"ל במדרשיהם וכן בזוהר, והוא גם כן מטעם הנ"ל, דהאיך אפשר שיהיה שינוי רצון אצל התכלית הפשוטי ויקלקל הפועל האומן ב"ה את פעולתו וישנה הטבעיים ממה שהטביע אותם כרצונו מבראשית.
אלא על כורחך תיכף מבראשית התנה הקדוש ברוך הוא עם כל נבראים אשר ישדדם בזמן ההוא ובאופן כזה ובאם יארע כזה, דהנה הבחירה חופשיית, ובאם היו המצריים משלחים את ישראל תיכף ולא היו רודפים אחריהם לא היה נבקע הים, רק כאשר אירע חוזק ליבם וענין הרדיפה וצעקת בני ישראל אל ה' אז נבקע הים, וזה היה הרצון הקדום באם יארע בזמן ההוא כך וכך יהיה כך וכך.
וכן הוא בענין התפילות, אין כאן שינוי רצון, רק ברצון הקדום היה הכל כשיתפלל האדם פלוני בזמן ההוא כך וכך יהיה כך וכך, הבן הדבר, ולפי זה תתבונן אשר זה מאמר כנסת ישראל, 'ואני' (דייקא, הנני מבין שאין כאן שינוי רצון, רק), 'תפילתי לך הוי"ה' (המהווה כל הוויות, וכשמתפלל האדם הנה נתהווה להוויה אחרת, והוא כדברי תלמידי הבעש"ט, וגם הנני מתפלל לפניך), 'עת רצון' (ובהרצון הקדום הנה נכלל הכל והיה הכל נכלל ברצון הקדום וכמש"ל), הבן הדבר".
כיצד נבקע הים לפני בני ישראל ביציאת מצרים, הרי דרכם של המים ותפקידם, להתפשט ולרדת למקום הנמוך, אם כן כיצד קמו המים ועמדו כחומה מימינם ומשמאלם? חז"ל מסבירים, שכבר בראשית הבריאה התנה ה' עם המים שיקומו ויהיו כחומה באותו היום ובאותה השעה שיצאו ישראל ממצרים. כלומר כבר בזמן הבריאה קיבל הים תכונה זו, שיהיה מוכן לשינוי בשעת הצורך.
ניתן לדמות זאת למבנה הגנטי של האדם. קיימים באדם גֵנים שונים, חלקם דומיננטיים וחלקם רצסיביים. גֵן רצסיבי יכול להישאר רדום בגופנו במשך שנים רבות וביום בהיר אחד להתפרץ ולהשפיע השפעה אדירה.
כשהקב"ה טָבַע את טבע הבריאה, הוא קבע גם את השינויים האפשריים שיבואו בבריאה על ידי כח התפילה.

הפיכת סדום - הבסיס לתיקון תפילת שחרית
המתפלל הראשון שתפילתו מפורשת בתורה הוא אברהם אבינו. בפרשת לך לך מספרת התורה על פרידת אברהם אבינו מלוט בן אחיו. אברהם ראה את מידתם המקולקלת של רועי בית לוט, והבין שהגיע הזמן להיפרד ובכך להימנע ממריבה. לכן פנה אל לוט בן אחיו ואמר לו: "אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ: הֲלֹא כָל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה" 13 . לוט קיבל על עצמו את הדין ובחר לגור בסדום, עיר הקלקול והרשע, "וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה לִפְנֵי שַׁחֵת ה' אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה כְּגַן ה' כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בֹּאֲכָה צֹעַר: וַיִּבְחַר לוֹ לוֹט אֵת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו" 14 . לוט ראה שאנשי סדום הם רעים וחוטאים, ואף על פי כן נוחלים הצלחה ומשגשגים, "דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה" 15 , לכן החליט להצטרף ל"חגיגה", אלא שכעבור זמן לו רב הגיע מועד הפירעון - ריבונו של עולם החליט להיפרע מאנשי סדום על מעשיהם הרעים, להמטיר עליהם אש וגפרית ולהפוך את עריהם לשממה.
ברגע אחד קרסה האימפריה הסדומית עם כל מה שמשתמע מזה. כדי לסבר את האוזן ניתן להזכיר בהקשר זה את ה"אחת עשרה בספטמבר" למניינם, היום שבו נעלמו ברגע אחד שני בניינים ענקיים בארצות הברית - "מגדלי התאומים", שהיו נראים מרכז החיים של כל העולם - המרכז הכלכלי, המרכז הלוגיסטי, המרכז של כל מה שניתן להעלות על הדעת, והכול נגמר ברגע אחד.
זהו רגע מכונן שמעורר בראש ובראשונה תדהמה וסערת רגשות גדולה. אנשי סדום חשבו שהם אדוני העולם והנה מתברר שאינם אלא פקודים זוטרים, וברגע אחד מה שהיה נראה איתן ומבטיח, ירד לטמיון. ברגעים אלה עומד אברהם ומתקן תפילה. המפגש הבלתי אמצעי עם אפסות האדם ויחד עם זאת עם גדלות הבורא, מוליד תפילה. וכך כתב הרד"ק 16 :
"אל המקום אשר עמד שם - ...ורבותינו ז"ל סמכו לזה כי אברהם תיקן תפילת שחרית, דכתיב: 'וישכם', ואין עמידה אלא תפילה, דכתיב: 'ויעמד פינחס ויפלל' (תהלים קו, ל) ופירש שלימד לבני אדם שראוי לאדם להתפלל בשחרית ולהודות לאל על האור ולהתפלל קודם שיצא לעסקיו".
אברהם אבינו מפגיש אותנו עם יסוד התפילה ושורשה. כשאדם קם בבוקר, בראש ובראשונה עליו להתפלל ולהודות לה' על כך שזכה לקום שוב בבוקר ולראות אור יום.

כנגד אבות האומה וכנגד קרבנות התמיד
במסכת ברכות 17 נחלקו רבי יוסי ורבי יהושע אם האבות הקדושים תיקנו שלוש תפילות שביום, או שמא אנשי כנסת הגדולה תיקנו, וכנגד קרבנות התמיד. מרן הרב קוק מבאר בספרו "עין איה" 18 :
"השלמת העבודה השלמה תהיה על ידי שישתלם האדם תחילה בשלימות עצמו, לפי טבע נפשו הישרה להיות דבק באלקים חיים בכל לב ונפש, שזו היא באמת גם יסוד ההערה השכלית שזכרה בחובות הלבבות שער עבודת האלקים.
אמנם תכלית העבודה תבא בהיותה חוזרת אחר כך לעבודת כלל ישראל, וחוזרת בסוף הימים לתיקון עולם במלכותו יתברך.
והתפילה מחוברת באמת מרגשי לב טבעיים, להשתפך נפש כל אדם לפני יוצרו, גם היא בנויה ברובה על עניינים לאומיים הנוגעים להשלמת כלל עם ה'. הגאולה, השבת השופטים, צמיחת קרן לדוד, בנין ירושלים, השבת העבודה לציון. צריך התבוננות על איזה מרכז נוסדה אם
השתפכות הנפש הפרטית - היא בה היסוד והתוצאות הלאומיות מאיליהם תבאנה, או שעיקר יסודה היא השלימות של העבודה הלאומית, שמתלקטת מטהרת ליבו של כל יחיד?
והנה האבות שהיו עובדי ה', בעוד לא היתה האומה הישראלית בעולם, ועיקר ההדרכה האנושית שהיתה לשעתם, היתה עבודת ה' הפרטית בלא קישור לאומי. אמנם התמידין המה עבודת ה' של ציבור כללי משותף לכלל ישראל. על כן [רבי] חנינא אומר 'אבות תקנום', כנגד רוממות הנפש הפרטית שלעולם היא דרושה לכל יחיד לשלימות עבודתו, ורבי יהושע אומר: כנגד תמידין תקנום, בסדר ותכלית עבודת ה' כללית שמקורה ביסוד ותכלית עבודת כלל ישראל".
עבודת התפילה מתחילה בתיקון הפרטי, כנגד אבות האומה, ולאחר מכן היא בונה את הקומה הציבורית, כנגד קרבנות התמיד.
בתפילת לחש אנו מבטאים את רצונותינו ומאוויינו, ולאחר מכן שליח הציבור חוזר על התפילה ומביא לידי ביטוי את הקומה הציבורית.

בעומק הקלקול דרוש תיקון גדול
אברהם אבינו מתפלל על לוט מתוך הבנה עמוקה שגדלות הבורא כוללת בתוכה גם אנשים פחותים כמו לוט, ועל ידי תפילה ניתן להרים אותם למקום הגבוה ביותר - משיח בן דוד, שיצא מבת לוט, אם מואב. אברהם אבינו בתפילתו מסיר את הלוט מעל דמותו המורכבת של לוט ומגלה את העוצמה האלקית שחבויה כאן.
על אברהם אבינו נאמר: "מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק" 19 . אברהם אבינו מעיר את העולם מתרדמתו ומאיר אותו באור יום.
אברהם אבינו עומד אל מול ערי סדום ומתקן תפילת שחרית. דווקא שם, בעומק הקלקול והרשע, דרוש תיקון גדול.
מעין זה אנו פוגשים אצל משה רבנו שנקבר מול 'בית פעור' 20 . בשנותיו הראשונות היה משה במדין אצל 'יתרו כהן מדין'. שם הכיר היטב את תופעת 'בעל פעור', לפיה הכל מותר, אין חוקים, אין כללים ואין סדרים. משה רבנו נקבר שם כדי להזכיר לעולם כולו, שאל מול דגל ההפקרות ניצב דגל התורה, "זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי" 21 .
עניינה העיקרי של התפילה הוא ה'שינוי', ברמה הפרטית וברמה הציבורית. אברהם אבינו ניצב אל מול המציאות המקולקלת ביותר, ושם הוא מבקש לשנות על ידי תיקון תפילת שחרית.




^ 1.תפילת ימים נוראים.
^ 2.דברים ג, כו.
^ 3. רבי יוסף אלבו (ספרד), הק"מ-הר"ד - תלמידו המובהק של רבי חסדאי קרשקש, בעל "אור ה'", מנהיג יהודי ספרד הנוצרית. רבי יוסף היה מראשי המשלחת היהודית ב'ויכוח טורטוסה' מול הכמרים, ויתכן שויכוח זה היה אחד הדוחפים העיקריים לחיבור ספרו. נוסף על הספר 'אור ה'', הושפע רבות גם מהספר "מגן אבות" של בן דורו רבי שמעון בן צמח דוראן (הרשב"ץ). לפי "ספר העיקרים" בנויה האמונה היהודית על עקרונות פשוטים וברורים, סביב שלושת העיקרים: מציאות ה', תורה מן השמים ושכר ועונש.
^ 4.ספר העיקרים ד, יח.
^ 5.ראה מורה נבוכים א, עג.
^ 6.תהלים צב, ח.
^ 7.ראה יבמות סד ע"א.
^ 8.בראשית יא, ל.
^ 9.יבמות סד ע"ב.
^ 10. רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב (יאוורניק שבגליציה-דינוב), התקמ"ה-התר"א - מתלמידיהם הקרובים של רבי יעקב יצחק הורוביץ, "החוזה מלובלין", ושל אחרים מגדולי החסידות. רבו גילה לו שהוא משבט יששכר, ולכן קרא לספרו הגדול "בני יששכר". שימש כרב בכמה עיירות בפולין, ולבסוף במונקטש ובדינוב, שעל שמה נקרא.
^ 11.מאמרי השבתות ח, ח.
^ 12.תהלים סט, יד.
^ 13.בראשית יג, ח-ט.
^ 14.בראשית יג, י-יא.
^ 15.ירמיה יב, א.
^ 16.רד"ק בראשית יט, כז.
^ 17.ברכות כו ע"ב.
^ 18.עין איה ברכות ח"א פרק רביעי אות א.
^ 19.ישעיה מא, ב. ראה סנהדרין קח ע"א.
^ 20.ראה דברים לד, ו.
^ 21.מלאכי ג, כב.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il