בית המדרש

  • מדורים
  • חסידים מספרים
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

ציפורה בת דוד

undefined
3 דק' קריאה
חסידים מספרים כי ר' משה לייב מסאסוב היה מדקדק גדול בתיקון חצות. בכל לילה היה מתאבל על חורבן ירושלים, וחסידים היו נוהגים לומר כי הפסוק "קול דודי דופק" מוסב עליו, שכן בכל לילה היה קול השכינה דופק בקרבו ומעוררו לעבודת תיקון חצות.
ר' צבי הירש מזידיטשוב, ששמע על עבודתו הנפלאה של הרבי מסאסוב בחצות הלילה, החליט להסתתר בחדרו של הרבי כדי לראות מה מעשהו בשעת התיקון. בחצות הלילה ראה את הרבי לובש בגדי איכרים, יוצא לחצר המכוסה שלג, מעלה גזרי עצים מתך המרתף, קושר אותם בחבילה ומעמיסם על גבו.
אחר-כך עזב את הבית, ורבי הירש הלך אחריו, בקור העז של ליל החורף, עד לקצה העיר. שם, לפני צריף רעוע, עמד רבי משה לייב מלכת ופרק את העצים מעל שכמו. רבי הירש התגנב אל החלון שמאחורי הבית וראה חדר דל ושומם, תנור כבוי, ועל המיטה שוכבת אישה ולוחצת אל לבה את עוללה שנולד, כנראה זה לא מכבר.
והנה עמד הרבי בחדר. רבי הירש ראה אותו שהוא ניגש אל האישה, ושמע שהוא פונה אליה בלשון רגילה: "יש לי למכור חבילה של עצים ואין את נפשי לישא אותה הלאה, האם רוצה את לקנותה מידי בדמים מועטים?" האשה השיבה: "אין לי פרוטה בבית". אבל הרבי לא הרפה ממנה: "אבוא בפעם אחרת לקבל את הכסף, קחי מידי את העצים". טענה האישה: "מה אעשה בעצים, הרי איני יכולה לבקע אותם לגזרים, וגם גרזן אין לי". אמר הרבי: "לזה אדאג אני". יצא מפתח הבית הוציא גרזן, ובקע את העצים לגזרים קטנים.
בשעה שבקע את העצים שמע רבי הירש שהוא אומר 'תיקון רחל', ולאזניו הגיעו המילים "התנערי מעפר קומי שבי ירושלים". אחר-כך נשא הרבי את העצים והרכין עצמו כדי להיכנס בפתח הנמוך והסיק את התנור. ובשעה שהניח את גזרי העצים בתוך התנור, אמר בלחש את 'תיקון לאה', וסיים: "תקום תרחם ציון תבנה חומות ירושלים". יצא מן החדר וחזר בפסיעות מהירות הביתה.

תיקון חצות, הנאמר בחצות הליל, עוסק במצבה העגום של ירושלים מאז החורבן. חסידים ואנשי מעשה היו מדקדקים באמירת תיקון חצות מתוך שותפות בצערו של בורא עולם שהגלה את בניו מעל שולחנו, מתוך שותפות בצערה של כנסת ישראל שגלתה ונתרחקה מעם דודה.

כל פעולותיו של ר' משה לייב מסאסוב בלילה ההוא הן פעולות סמליות, הסובבות סביב עניינו של תיקון חצות. ראשית הוא הופך להיות שותף בסבל. הוא לובש בגדי איכרים, יוצא לקור שבחוץ, נושא על גבו חבילת עצים, מדבר עם היולדת בשפה רגילה, מרכין את עצמו אל הפתח על מנת להסיק את העצים בתנור. ר' משה לייב איננו אותו רבי היושב בכבודו של עולם מוקף בחסידים. ר' משה לייב הוא כעת אדם פשוט לחלוטין. הוא חש את המצב העגום של הקדושה בעולם.

האישה החובקת בן שזה עתה נולד מעוררת אצלנו את המחשבות אודות כנסת ישראל, הזועקת בחבליה בעת הגאולה, המנסה להגיע לידי לידה, המנסה להביא לעולם תהליך של גאולה שיש לו קיום, שלא יהיה בן נפלים. תיקון החצות של ר' משה לייב משולב כעת בין קטעי תפילה וזעקה לבין עשייה מעשית וסמלית של תיקון, של עזרה, של מעורבות בצערה של אותה יולדת - כנסת ישראל. מסתבר כי הפתח אל הרגשת צערה של כנסת ישראל בגלות עובר דרך הרגשת הצער של אישה מישראל על מיטת לידתה.

המצב שבו נמצאת האישה הוא בכי רע. אין בידה כסף לקנות את העצים, אין בידה גרזן לבקע את העצים והיא איננה יכולה להכניסם לתנור כדי להסיקם. גם כנסת ישראל שרויה במצב של חוסר אונים: תהליך הגאולה שהיא שרויה בתוכו מדלדל את כוחותיה, הילד שזה עתה נולד גבה ממנה את שארית כוחותיה, וכעת אין לה כוח אף להסיק את האש. זקוקה היא לעזרתם של אלו היודעים לשלב במעשיהם את עולם המעש עם עולם התפילה; לעזרתם של אלו היודעים להושיט יד תומכת ולב מתפלל מתוך שותפות בצערם של ישראל. זקוקה היא לאלו היודעים לבקע עצים ויחד עם זאת שפתותיהם לוחשות תפילה, תפילה של תיקון חצות.

תוך כדי הכנת גזרי העצים להסקה שומע ר' הירש את ר' משה לייב מסאסוב אומר את שני חלקי תיקון חצות. בשעה שהוא מבקע את עצי ההסקה ומכין אותם לקראת הכנסתם לאח הוא שומע אותו אומר את תיקון רחל; תיקון זה עוסק במעמדה השפל של כנסת ישראל, בחורבן. בעת שהוא מכניס את העצים לאח, שומע ר' הירש את ר' משה לייב אומר תיקון לאה; תיקון זה עוסק בתקווה ובציפייה לגאולה. תיקון רחל הוא רק ההכנה - הוא הגלות, הקשיים המשברים. תיקון לאה הוא כבר ההליכה לקראת משהו חדש, משהו מתוקן.

-----------------
מתוך המדור 'חסידים מספרים' שבעיתון 'בשבע'.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il