ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

וישלח התשע"ח מדברי הרב אליהו זצוק"ל

בית מדרש פרשת השבוע חומש בראשית וישלח Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

כסלוו תשע"ח

וישלח התשע"ח מדברי הרב אליהו זצוק"ל


שוכתב על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
הרב מרדכי אליהו זצוק"ל

וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר
מובא במדרש רבה (ע"ט, ו'), שיעקב אבינו נכנס לעיר עם דמדומי חמה, מבעוד יום, ומיד קבע תחומין לפני כניסת השבת.
מאז ומתמיד דאגו גדולי האומה לכבודה של השבת ולשמירתה. יהושע העמיד את השמש בגבעון, כיון שהיה זה ערב שבת, ולא רצה לחלל את השבת במלחמה.אומרים חז"ל במדרש (עיין ילקוט שמעוני יהושע כ"ב; רש"י יהושע י', י"ג):
בשעה שאמר יהושע לשמש לעמוד, לא רצתה לשמוע בקולו. טענה השמש, שהיא נבראה כבר לפני אלפי שנים, ואילו יהושע, לא נברא אלא לפני כמה עשרות שנים בלבד.אמר לה יהושע: הסבא שלי, יוסף הצדיק, כבר חלם שהשמש והירח משתחווים לו, אם כן עליך לשמוע בקולי! הרי שגילה הקדום לא מונע ממנה מלהישמע לבני האדם המקיימים את רצון הבורא. לכך לא היה לשמש מענה, ונעמדה לכבודם של ישראל שהיו עסוקים במצות כיבוש הארץ, ולכבודה של השבת.

דפקום יום אחד ומתו כל הצאן"
עשיו יוצא לקראת יעקב עם כל ארבע-מאות לוחמיו החמושים, כשמגמת פניו ברורה. ובכל זאת, משהו עצר אותו מלהשמיד את יעקב ואת צאצאיו ביום אחד. מה עצר אותו
אם נעיין בפרשתנו, נוכל לשים לב כי מתחת לתשובתו הגלויה של יעקב:
"יעבור דא אדוני לפני עבדו, ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה אשר לפני ולרגל הילדים", הוא בעצם רומז לעשיו ומזהיר אותו: דע לך, לא נסחפתי אחרי התרבות של לבן הארמי. אני ממשיך בדרך של אבותינו אברהם ויצחק. זכור גם אתה את הברכות ואת השבועה של אלוקים לאבותינו (עיין רש"י בראשית לב ה).
אם יעקב אבינו היה בוחר ללכת על-פי עצתו ה"הוגנת" של עשיו, כל עם ישראל היה עלול למות באותו היום. וכך גם כיום – "עשָׂו הוא אֱדום", "קליפת אדום" מנסה להאכיל אותנו את תרבותה "בפה רך" גם בארץ הקודש. היא מנסה להחליש את צה"ל ואת מפקדיו וכן את האזרחים בעתות מלחמה. ולצערנו רואים את הצלחתה.
עם ישראל צריך להתחזק ללכת דווקא בדרך אבותיו "אל תערוץ ואל תחת" – אל תפחד להישמר מפני אומות העולם ואל תתפתה לתרבות שלהם – "כי עמך ה' אלקיך בכל אשר תלך" – ואז תראה עין בעין, בכל דבר בחיים, כי ה' עמך – והכול תחת ההשגחה !

נבואתו של מרן ה'בן אי חי' על מלחמת יום כיפור
כתוב ב'בן איש חי' ומור דודי ע"ה ראש הישיבה הרב יהודה צדקה ע"ה היה מתפעל הרבה מדבריו היפים והיה מביאו מדי פעם בדרשותיו, (ה'בן איש חי' נמצא בספרו 'עוד יוסף חי' ובדרשות בן איש חי) והוא שבזמן שנפגש יעקב עם עשו ושלח לו את המתנות, אומר לו עשו
"וַיֹּאמֶר נִסְעָה וְנֵלֵכָה וְאֵלְכָה לְנֶגְדֶּךָ. וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲדֹנִי יֹדֵעַ כִּי הַיְלָדִים רַכִּים וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר עָלוֹת עָלָי וּדְפָקוּם יוֹם אֶחָד וָמֵתוּ כָּל הַצֹּאן. יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה".
והביאור הוא שעשו הציע לעזור לו עם הילדים. אבל הוא אומר לו וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲדֹנִי יֹדֵעַ כִּי הַיְלָדִים רַכִּים וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר עָלוֹת עָלָי וּדְפָקוּם יוֹם אֶחָד וָמֵתוּ כָּל הַצֹּאן.
מה זה ודפקום יום אחד ומתו כל הצאן, אומר על זה הבא"ח שיש בזה דברי נבואה ורוח הקודש, שראה יעקב אבינו שעתידים אנשי עשו לומר ליעקב לקחת את הילדים שלו ולחנך אותם, ולערבב חול עם הקודש, ולטמא את הקודש. על זה אומר לו יעקב, שהוא אחראי על חינוך ילדיו לבדו. וידע יעקב אבינו ברוח קדשו שיום אחד בשנה, ביום הכיפורים עתידים בניו להמסר בידיהו של בני עשו, והתפלל על זה יעקב, שחס ושלום לא יפלו לידיו ביום כיפור. זהו ודפקום יום אחד, הוא היום המיוחד יום הכיפורים, והוא ידע שבמלחמת יום הכיפורים יהיה כשלון והתפלל על כך שלא יפלו לידי בניו של עשו.

תרגילו של יעקב אבינו לעשו ולדורות
עוד אומר אחרי זה, יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה. ואומרים חז"ל שבסופו של דבר הלך לאבא שלו ולא הלך לשעיר כלל, וכיצד זה שיקר לו יעקב לעשו?
אומר רש"י על זה שני פירושים: פירוש ראשון אומר רש"י וז"ל "עד אשר אבא אל אדני שעירה - הרחיב לו הדרך, שלא היה דעתו ללכת אלא עד סכות. אמר אם דעתו לעשות לי רעה ימתין עד בואי אצלו, והוא לא הלך". כלומר, שהרחיב לו הדרך, שלא היה בדעתו כלל ללכת אצלו, ואת זה עשה יעקב אבינו ברמאות עם עשו כדי להסיח דעתו ממנו, ואחר כך ילך לו אל יצחק אביו עם בניו בני ביתו וכל משפחתו. הגמ' מביאה מעשים כיצד יש לנהוג עם לסטים עכו"ם כדי שלא ליפול לידיהם, ולמדה זאת מיעקב אבינו.
וז"ל הגמ' (עבודה זרה כ"ו ע"א) "שאלו להיכן הולך - ירחיב לו את הדרך, כדרך שעשה יעקב אבינו לעשו הרשע, דכתיב 'עד אשר אבא אל אדוני שעירה', וכתיב 'ויעקב נסע סכותה'. מעשה בתלמידי ר"ע שהיו הולכים לכזיב, פגעו בהן ליסטים, אמרו להן לאן אתם הולכים, אמרו להן לעכו. כיון שהגיעו לכזיב פירשו. אמרו להן תלמידי מי אתם, אמרו להן, תלמידי ר"ע. אמרו להן, אשרי ר"ע ותלמידיו, שלא פגע בהן אדם רע מעולם. רב מנשה הוה אזל לבי תורתא, פגעו ביה גנבי, אמרו ליה לאן קאזלת? אמר להן לפומבדיתא. כי מטא לבי תורתא פריש. אמרו ליה, תלמידא דיהודה רמאה את! אמר להו ידעיתו ליה? יהא רעוא דליהוו הנהו אינשי בשמתיה. אזלו עבדו גניבתא עשרין ותרתין שנין ולא אצלחו. כיון דחזו, אתו כולהו תבעו שמתייהו, והוה בהו חד גירדנא דלא אתא לשרויה שמתיה, אכלי' אריא. היינו דאמרי אינשי, גירדנא דלא טייזן, שתא בציר משני. תא חזי מה בין גנבי בבל ולסטין דארץ ישראל".

אבוא אל אדוני שעירה לימות המשיח
עוד פירוש מביא רש"י לתרץ היאך אמר יעקב לעשו שהולך לשעיר בזמן שלא הלך לשם עד היום? וז"ל "ואימתי ילך, בימי המשיח, שנאמר (עובדיה א כא) ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו. ומדרשי אגדה יש לפרשה זו רבים". כלומר, שלפי פירוש זה הוא באמת לא שיקר כלל, אלא התכוון לימות המשיח שאז יעלו המושיעים להר שעיר לשפוט את הר עשו ואז והיתה לה' המלוכה, והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.

ישוב ארץ ישראל וענייני שינוי השם
בדרך כלל יש לנו הלכה שאין אדם מתחייב על אדם שלא בא לעולם. אם אדם אומר לחברו הפירות שעתידים לצאת מהעץ הזה אני מוכר לך, אז הוא יכול לחזור בו, אלא אם כן הוא מכר לו את העץ לפירותיו.
אבל אם אדם נשבע לקיים דבר מסוים, כלומר אמר אני נשבע שכשיבוא דבר כזה לידי אני אמכור לך את זה, אז למרות שזה לא בא לעולם אז הוא חייב.
את הלימוד הזה למדו חז"ל מכמה מקומות, אבל זה מעניין מאוד שבדרך כלל הראב"ד הרי חולק על הרמב"ם בכמה דברים, אבל פה הראב"ד אומר: זה נכון מה שאומר הרמב"ם.
הרמב"ם אומר, אמר לו הקב"ה ליעקב אבינו לך תעשה מזבח למה שנדרך כשבבורחך מפני עשיו אחיך, זה כמו להגיד ליעקב זה דבר שלא בא לעולם ואני פטור, אלא מכאן משמע שאם אדם נדר נדר או נשבע לעשות דבר מסוים, גם אם זה דבר שלא בא לעולם הוא חייב מפני שהוא חייב את עצמו לעשות את הדבר זה.
זאת אומרת, אדם צריך להזהר בדבר שלא בא לעולם מה שאנחנו בדרך כלל רגילים לומר שזה מותר או כלום, זה לא התחייבות, אמנם מדין הין שלך צדק בדבר אחר זה לא חיוב, אם אדם נשבע על דבר שלא בא לעולם אז הגוף נמצא בעולם אז הוא מתחייב. זה דבר אחד.
דבר שני: כתוב בפרשה: "ויקן את חלקת השדה אשר נטע שם אהלו מיד בני חמור אבי שכם", אז קנה, אז מה קרה? מה, אסור לקנות אדמה?! אם אדם קונה בית צריכים לכתוב שהוא קנה דירה, או קנה בית, ובתורה צריכים לכתוב את זה?!
אומר "אבן עזרא", בשביל מה התורה צריכה להגיד את זה? "הזכיר הכתוב להודיע כי מעלה גדולה יש לארץ ישראל ומי שיש לו בה חלק, חשוב הוא כחלק עולם הבא". שישמעו המנהיגים וישמעו אנשים שגרים בחוץ לארץ. גרים בחוץ לארץ – לפחות יקנו דירות בארץ ישראל.
ה"אבן עזרא" מבטיח לכם עולם הבא! מי שיש לו חלק בה בארץ ישראל אז יש לו חלק לעולם הבא, אז גם אנשים שלא יכולים עדיין לבוא לארץ, אז שיבואו לארץ או אם לא יכולים – לפחות שישלחו לקנות בתים בארץ ישראל.
דבר נוסף. שוב פעם בפרשה.
שאמר לו הקדוש ברוך הוא ליעקב: "ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה ולזרעך אחריך אתן את הארץ", אריכות, "את הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק", איפה הוא נתן? בהתחייבות שהקדוש ברוך הוא נתן לאברהם וליצחק את ארץ ישראל.
חוזר ואומר לו: "לך אתננה" – כלומר שאתה יש לך זכות בארץ ישראל בזכות אברהם ויצחק, אבל לא רק לזה, אלא "לך ולזרעך אחריך אתן את הארץ הזאת", אומר "אור החיים" הקדוש, שישמעו המנהיגים די טוב: "צריך לדעת למה צריך לומר ולחזור ולומר אתן את הארץ הזאת ולא הספיק לומר מה שקדם מקודם אתננה לך ולזרעך – ואולי נתכוון לומר כי ליעקב נתן את הארץ לייחד בה כאילו אמר לך אתננה הכוונה שיתן לו להנחיל לזרעו ולזה דקדק ואמר פעמיים נתינה אחד לו ואחד לזרעו. ומה שלא דקדק לומר לפני כן בהבטחה לאבות".
וממשיך ואומר ה"אור החיים" הקדוש: "לך אתננה ולזרעך פעמיים, ולזרעך אחריך אתן את הארץ הזאת, זאת אומרת ארץ ישראל נתנה ליעקב ולזרעו אחריו ולא לשום אומה אחרת בעולם, ואי אפשר להפקיע זכות של עם ישראל שהקדוש ברוך נתן את זה לאברהם ליצחק וליעקב ולהעביר לו גרגיר אחד מארץ ישראל לאומות העולם, לא משנה אם זה עשיו או אם זה ישמעאל, ארץ ישראל נתנה לזרעך אחריך, לעם ישראל ולא לעם אחר.
דבר נוסף. יש נוהגים בזמן האחרון, אדם קצת לא מרגישים טוב עושים שינוי השם, עושים ככה – עושים שינוי השם. לא כל כך מהר עושים שינוי השם. אצל יעקב אבינו עד שאמר לו הקדוש ברוך הוא לא יעקב יקרא שמך כי אם ישראל ויקרא שמו ישראל, עדיין שם יעקב לא בטל. אצל אברהם אבינו עד שהיה עשר שנים עד ששינה לו שם מאברם לאברהם. לא כל כך עושים מהר שינוי השם.
אם אדם רוצה לעשות שינוי השם או כמו שישנם היום אנשים שבאים אצלהם זוג להתחתן אז אומרים לו השם כן מתאים לא מתאים, ומהר עושים שינוי השם או כותבים בכתובה שינוי השם, צריך מאוד מאוד להזהר בזה. לא לעשות שינוי השם אלא ללכת לרב פוסק מובהק, לשאול אותו אם יש מקום כאן לשינוי השם או לא יעשו שינוי השם.
דבר נוסף: יש רגילים שאם למשל חולה ומוסיפים לו שם או עושים לו שינוי השם, אז הולכים לרב והרב אומר לו תביא את הכתובה שלך ולקרוע אותה ולעשות כתובה חדשה. לא! אם אדם חייב לחברו סכום כסף וכתב לו שטר, וכתב בשטר אני ראובן בן יעקב חייב לך סכום כזה וכזה, ואחר כך שינה עצמו לעוד שם, האם חייב לקרוע את השטר? הרי ההתחייבות של השטר בזמן שהיה בשם כזה, גם כן בכתובה לא ליגוע לא כמו שנוהגים היום אנשים לוקחים כתובות ועושים והופכים, לא כל כך קל לעשות את הדבר הזה.
לא לשנות שם בלי הסכמת... אלא אם כן בהסכמת רב, ולא לעשות שום פעולה בכתובה גם כן ללא הסכמת רב פוסק מובהק. ולא למהר מייד לשנות את השמות של אדם.
ועוד דבר. כתוב על אברהם אבינו: "ולא ייקרא עוד שמך אברם כי אם אברהם יהיה שמך", וכל מי שקורא לאברהם אברם עובר בעשה היום. וישנם אנשים שקוראים לאברהם, קוראים לו "אברום" או "אברם" – עשה!! אברהם צריכים לקרוא, שם מלא ולא שם כיסוי. רק אם קוראים את זה שם חיבה אז זה דבר אחר הדבר הזה כולו.
אבל תראו משהו מאוד מאוד מעניין. אחרי שכתוב "וישראל יהיה שמך", השם נשאר ישראל, כתוב אחרי זה מיד "אנוכי אל שדי פרה ורבה גוי וקהל גוים יהיה ממך ומלכים מחלציך יצאו ואת הארץ אשר נתתי לאברהם לך אתננה". זאת אומרת שעם ישראל זכותם על ארץ ישראל ואם מבינים שזכותם על ארץ ישראל אז הם יכולים לפרות ולרבות בה, וזה לאפוקי מאותם אנשים שמדברים היום על צמצום הילודה, וצמצום הילודה זה פרעה! זה "פן ירבה" ואנחנו טוענים "כן ירבה", צריך פריה ורביה, ולדעת שמלכים מחלציך יצאו.

ותיקון גדול עשו שם
סיפר הרב, שפעם הוזמן לחתונה בבית הכנסת רבן יוחנן בן זכאי בעיר העתיקה (אמר הרב, שבית הכנסת הזה ומדרש "בית-אל" לבדם נשארו על תִלם בזמן החורבן בתש"ח, וזה בגלל גדרי הצניעות המיוחדים שהיו שם). כשהרב הגיע, הגברים והנשים היו בתוך בית הכנסת בעזרת ישראל, ואמר הרב לאחראי: אני הולך הביתה! אני לא נכנס לכזה מקום שככה מתנהגים. וזוכר היה הרב מילדותו, שאשה לא הייתה כלל נכנסת לבית הכנסת ריב"ז, ואפילו בערב יום הכיפורים שנהגו כולם להדליק נרות בבית הכנסת, היה הגבאי יוצא החוצה עם הפתילה, האשה הייתה מדלקת והגבאי חוזר לבית הכנסת ונותן את הפתילה במקומה.

אשר לא הלך
סיפר הרב, שהזמינוהו כל שנה לחגיגות המימונה הציבוריות, שלצערנו רבתה שם ההוללות והתערובת, ובכל פעם הרב היה מתחמק מהם בתואנה אחרת. בפעם הראשונה כשמונה לרב ראשי אמר להם, שלא שייך לבוא לחגיגות בתוך שבעת ימי האבל לאדמו"ר הבבא מאיר אבוחצירא ע"ה, ובשנה השנייה אמר שזה בדיוק יום השנה לרבי מאיר ואי-אפשר, ופעם אחרת אמר שהוא כבר מוזמן אצל רבי דוד עובדיה ע"ה וכן על זה הדרך, כדי לא לבוא למקום שאי-אפשר לברך בו "שהשמחה במעונו" (כידוע שבחתונה מעורבת לא אומרים זאת).

הלמד מכל אדם
ביום חם אחד, כשהיה הרב צעיר לימים, היה צמא מאוד, וקנה כוס שתייה בקיוסק. כשהרב בא לברך על הכוס, היסב את גבו אל המוכרת, הפנה את פניו אל הרחוב, בירך ושתה. אמרה לו המוכרת: אם תהיה עם הפנים לחנות, תראה רק אשה אחת, ואם תסב פניך לרחוב, תראה מאה נשים! והרב סיפר זאת בסגנון של "נצחתני אשה אחת".

מלחיות
היה מבאר הרב שיש שני סוגי מלחיות, האחת הנפוצה היום, מלחייה סגורה עם נקבים שהמלח נופל מהגובה על האוכל, ובמלחייה כזאת אפשר להשתמש גם לבשר וגם לחלב, כמובן בתנאי שלא נוגעים עם המלחייה באוכל. מלחייה שנייה היא קערית קטנה שלוקחים ממנה את המלח בקצות האצבעות, והיא חייבת לשמש או לבשר או לחלב, אך לא לשניהם, כי הידיים הממשמשות באוכל נוגעות במלח ונמצא שיש בו חלילה תערובת בשרי וחלבי.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il