^ 1. ראוJ. McLeskey, D. Henry & M. I. Axelrod, "Inclusion of students with learning disabilities: An examination of data from reports to congress", Exceptional Children, 66 (1) 1999, pp. 55–66.
^ 2. ראו תגובתו של י' רנד, "שילובו של השונה, תפיסה חברתית ועשייה חינוכית", דפים 19 (תשנ"ד), עמ' 88: "עצם הרעיון לעגן גישה הומניסטית ושוויונית זאת בחוק הוא ללא ספק רעיון יפה וראוי לשבח. אולם הבעיה הייתה שהחוק בוצע כאקט ארגוני בלבד, ללא כל עשייה מקדימה מכוונת ובלי להפעיל תהליכי הכשרה מתאימים. כדי להכין את המערכת כולה למצב שבו תוכל להתמודד עם [ה]מכלול המורכב של הבעיות, שעלולות להתעורר בעקבות השתלבות טוטלית כזאת".
^ 3. חוק חינוך מיוחד, התשמ"ח (1988). מדינת ישראל גם אשררה, בשנת 1991, את האמנה הבינלאומית של האו"ם משנת 1990. בשנת 1995 הוכנה במשרד המשפטים הצעת חוק המיועדת לחזק את מעמדה של האמנה. ראו ש' אלמוג, זכויות של ילדים, ירושלים תשנ"ז, עמ' 35, 41, 109–112.
^ 4. ראו לדוגמה ר' טלמור, א' ארליך וא' אלדר, "עמדות מורים לחינוך גופני כלפי שילוב הילד בעל הצרכים המיוחדים בכיתה הרגילה", סוגיות בחינוך מיוחד ובשיקום 14 (2) (1999), עמ' 45–60. ראו גם א' כהן וי' לייזר, "עמדות מורים כלפי שילוב תלמידים על פי קטגוריות החריגות וחומרתן ותפיסת הכישורים להתמודדות עם תלמידים אלה בכיתה המשלבת", גיליון עיון ומחקר – לקט עבודות מחקר של מרצים וסטודנטים, 15, מכללת אהלו, קצרין 2006, עמ' 19–38; ח"י ליפשיץ ומ' נאור, "עמדות של סטודנטיות להוראה כלפי שילוב תלמידים בעלי צרכים מיוחדים בכיתה הרגילה ותחושת מסוגלותן להתמודד עם תלמידים אלה בזיקה למסלול ההכשרה ולסוג החריגות, מגמות, מא (2001), עמ' 373–394; ח' ליפשיץ, "עמדות של סטודנטים דתיים וחילוניים כלפי שילוב התלמיד בעל הצרכים המיוחדים בחינוך הרגיל", נ' מסלובטי וי' עירם (עורכים), חינוך לערכים בהקשרים הוראתיים מגוונים, תל אביב תשס"ה, עמ' 253–273.
^ 5. טלמור, ארליך ואלדר, שם, עמ' 55–56.
^ 6. ט' היימן וד' אולניק-שמש, שילוב תלמידים בעלי צרכים מיוחדים בכיתה: עמדות והתמודדות מורים, תל אביב תשס"א.
^ 7. לדוגמה י' כל-טוב, "השילוב האחראי של ילדים לקויי למידה בכיתות רגילות", הגיגי גבעה ז (תשנ"ט), עמ' 163–172.
^ 8. על התפיסה היהודית אודות אחריות החברה על חינוך הילד החריג, ראו ר' מלמד-כהן, הילד החריג והחינוך המיוחד על פי מקורות ביהדות, ירושלים תשנ"ו, עמ' 161–174.
^ 9. נוסחא א פרק ג, מהדורת שכטר, עמ' 15–14.
^ 10. השוו שם נוסחא ב פרק ד (מהדורת שכטר עמ' 14), לבית שמאי: "אין שונין אלא לכשרים לבני אבות ולבני בני אבות".
^ 11. על יישומן של הגישות, מאז ועד עתה, ראו מאמרי "הלכת 'הגינות התלמיד' באספקלריית הדורות ובמבחן הפסיקה", א' בזק, ש' ויגודה ומ' מוניץ (עורכים), על דרך האבות, אלון שבות תשס"א, עמ' 49–74. וראו י' צהר, "אינטגרציה מול מצוינות", טללי אורות ז (תשנ"ז), עמ' 347–353.
^ 12. חיי יוסף 8 9 (מהדורת ד' שוורץ), ירושלים תשס"ח, עמ' 65.
^ 13. דוגמה נוספת להיקף מצומצם של לומדים, אך מסיבות שונות לחלוטין, ניתן לראות בבבלי, יבמות סב ע"א: "רבי עקיבא אומר, למד תורה בילדותו ילמוד תורה בזקנותו היו לו תלמידים בילדותו יהיו לו תלמידים בזקנותו [...] אמרו שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפרס וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה, והיה העולם שמם, עד שבא רבי עקיבא אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם – רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע, והם הם העמידו תורה אותה שעה [...]". במקרה זה אמנם מדובר במניין מצומצם ביותר של חמישה תלמידים בלבד, כולם כאחד ראויים מאוד וללא "שילוב", ואולם דומה שהנסיבות ההיסטוריות הקשות הן העומדות ברקע, לאו דווקא מדיניות חינוכית.
^ 14. שו"ת דברי חכמים, מלוקט ע"י א"ז גינזברג, ניו יורק תשמ"ו, עמ' רסח.
^ 15. השוו מאמרי: "מ'אנוכי' לאנוכיות", נדיבי עמים, קובץ מאמרים בנושא מידות ואמונה, אשדוד תשס"ג, עמ' 24–31. לתפיסה מנוגדת והפוכה, ראו מאמרי " 'אברהם אוהבי': עד היכן מגיעה מסירות נפש חינוכית?", האור הגדול – קובץ לכבודו של הרב אברהם צוקרמן, ירושלים תש"ע, עמ' 93–100.
^ 16. דומה שההלכה הכריעה כפרשנות זו, ראו שולחן ערוך, יורה דעה רמה, ט: "אפילו תינוק שלא מבין, לא יסלקוהו משם אלא ישב עם האחרים, אולי יבין".
^ 17. ויש גורסים: "שבראת".
^ 18. נוסח הגר"א: "ברוך אתה ד', חי העולמים", כולל חתימה בשם.
^ 19. משנה, ברכות ו, ח ופירוש רמב"ם ור' עובדיה ברטנורה; רמב"ם, הלכות ברכות ח, א, ח; שו"ת הרמב"ם, קפד; מורה הנבוכים א, סט; ר"י קאפח, על הלכות ברכות ח, א אות א; שולחן ערוך, אורח חיים, רז.
^ 20. אכן, אם מחמת קושי זה ואם מסיבות אחרות, מנהג התימנים, על פי נוסח הרמב"ם, הוא: "ברוך [...] בורא נפשות רבות, על כל מה שברא, חי העולמים", ללא "וחסרונן". וראו רמב"ם, הלכות ברכות, שם.
^ 21. פרשנות נוספת ראו בשנות אליהו על המשנה, ברכות ו, ח: "בורא נפשות רבות וחסרונן – נפשות רבות, היינו בהמות ועופות ושאר בעלי חיים; וחסרונן, היינו מה שצריך לבהמות ועופות וכו'".
^ 22. פירושי החפץ חיים על סידור התפילה, ערך וכינס ד' זריצקי, ירושלים תשכ"ט, עמ' 130: חסד – יסוד הבריאה.
^ 23. ראו ר"ז מלמד, "גדולי תורה – זהו צורך האומה", תחומין ז (תשמ"ו), עמ' 330–334: "בבית מדרשו של רבנו מרן הרב צבי יהודה זצ"ל חונכנו לתפישה של אחדות, לומר כחכמי יבנה: אני בריה וחברי בריה, אני מלאכתי בעיר וחברי מלאכתו בשדה. לאמור: זה משלים את זה ואין אחד יכול וצריך לעשות כל התפקידים. רק באומה כולה באים כל התפקידים לבטוי בשלמות".
^ 24. ר"ש ישראלי, ארץ חמדה, תל אביב תשי"ז.
^ 25. הראי"ה קוק, עין איה, שבת ב, רפה.
^ 26. הראי"ה קוק, אורות הקודש ב, עמ' תיז [=שמונה קבצים ה, צא].
^ 27. בבלי, ברכות כז ע"א; שולחן ערוך, אורח חיים רלג, א; מגן אברהם מח, סק"ד; משנה ברורה תרפא, סק"ג ועוד הרבה; וראו סדר תנאים ואמוראים ב, מ: "כל היכא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר, דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד, וכן הלכה".
^ 28. וראו ר"י עמיטל, והארץ נתן לבני אדם, אלון שבות תשס"ה.