ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

בור ובאר בלימוד התורה ;">

בית מדרש פרשת השבוע חומש דברים דברים Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word האזן לשעור (11 ד') הורד mp3
שלח לחבר צפה בשיעור (11 ד')

כ"ו טבת, התשס"ד

בור ובאר בלימוד התורה


סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
שמחה בת חנה

בתחילת ספר דברים נאמר 1 :
ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חודש באחד לחודש דיבר משה אל בני ישראל... בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר
מדוע ראתה התורה צורך להודיע לנו את התאריך בו התחיל משה לבאר את התורה? מה מיוחד בא' שבט?

חטא המרגלים וחטא מי מריבה
הזוהר אומר שהמילה 'באר' בפסוק היא מלשון באר מים. כדי לבאר את העניין, נקדים את דברי הארבנאל, שאומר שהחטא העיקרי שבגללו משה לא נכנס לארץ ישראל היה חטא המרגלים, כמפורש בפסוק "גם בי התאנף ה' גם אתה לא תבוא שמה" 2 . חטא הכאת הסלע לא היה אלא 'עלילה', כמו שאומר המדרש.

מה גרם לעם ישראל לחטוא בחטא המרגלים? ביחס למרגלים עצמם, אומר הזוהר שהם חששו שבארץ ישראל הם ירדו ממעלתם; אולם מה היה שורש חטאו של שאר העם? מבאר בעל התניא 3 שישראל לא יכלו להיפרד מן המדרגה הגבוהה שבמדבר שהשכינה היתה גלויה, והקב"ה הנהיג את עם ישראל "כאשר ישא האומן את היונק" 4 . אולם, טעות היתה בידם. על הפסוק "כי תבואו אל הארץ ונטעתם" 5 אומר המדרש:
אמר להם משה לישראל, עכשיו במדבר מן יורד לכם, באר עולה לכם, ענני כבוד מקיפין אתכם; כשתבואו לארץ כל אחד ואחד יקח מכושו בידו.

בהמשך המדרש ממשיל את ישראל לאפרוחים שגדלו. כשהאפרוחים קטנים היא נותנת להם אוכל לתוך הפה, אבל כשהם בוגרים היא אומרת שכל אחד ואחד יחפש אוכל באשפה, ואם אפרוח אחד יתעקש לבקש אוכל - היא תנקר אותו בראשו, ותאמר לו 'לך לעבוד'.

תלמיד חכם – מבור לבאר
וכך הם דברי הגמרא ביחס ללימוד התורה 6 :
"האי צורבא מרבנן דמי לפרצידא דתותי קלא, דכיון דנבט נבט".

תלמיד חכם צעיר דומה לגרעין הנזרע באדמה, כיון שנבט נבט. כאשר גרעין נטמן באדמה - רובו אינו הנבט, אלא המזון שבא מבחוץ. הטבע הכין לו 'צידה לדרך' לתקופה הקשה שבה הוא נמצא במעמקי האדמה ואינו יכול לאגור מזון על פני השטח, וזאת עד שהוא יצא החוצה ויאגור מזון בכוחות עצמו. "באר חפרוה שרים כרוה נדיבי עם" 7 – ודאי שבתחילה צריך להיות תלמיד, ש"נדיבי העם" מחנכים אותו; אבל אחרי שהוא מתבגר "כיון דנבט נבט". צריך להיות עצמאי, ומי שרוצה להישאר כל הזמן תלמיד הרי זה מגונה.

על הפסוק "ולא נתן ה' לכם לב לדעת עד היום הזה" 8 אומר רש"י:
שמעתי שבאותו היום שנתן משה ספר התורה לבני לוי, כמו שכתוב בפרשת וילך ויתנה אל הכהנים בני לוי, באו כל ישראל לפני משה ואמרו לו, משה רבינו, אף אנו עמדנו בסיני וקיבלנו את התורה וניתנה לנו, ומה אתה משליט את בני שבטך עליה, ויאמרו לו יום מחר, לא לכם ניתנה, לנו ניתנה. ושמח משה על הדבר, ועל זאת אמר להם היום הזה נהיית לעם וגו', היום הזה הבנתי שאתם דבקים וחפצים במקום:

ויש להבין, לשמחה זו מה היא עושה? הרי טענת ישראל היא מהדורה מחודשת של טענת קורח, שטען "כי כל העדה כולם קדושים... ומדוע תתנשאו"?

בקשת עם ישראל כאן הינה שונה לחלוטין מטענת קורח. עם ישראל אמרו – מספיק להיות תלמידים, רוצים ללמוד לבד! רוצים להיכנס לישיבה, לא להישאר במכינה כל הזמן. לכן משה שמח ואמר "היום הזה נהיית לעם", עד היום הייתם תינוקות, ועכשיו ששמעתי אני שמח שמחה גדולה שלא תישארו תלמידים. לצורבא מרבנן יש בהתחלה מזון, אבל עד גבול מסויים. כיון שהתבגר, הריהו עצמאי, "כל אחד יקח מכושו בידו", לא שייך להישאר תמיד במצב של דור המדבר.

חטא המרגלים היה שישראל רצו תמיד להישאר באותו מצב, וגם משה רבנו נכשל בכך בהכאת הסלע. המדרש אומר "אמר הקב"ה למשה: כשהנער צעיר רבו מכהו, כשיתבגר ודברתם", ואומר הזוהר 'בדיבורא – בפיוסא'. ההתייחסות אל הסלע היא משל להתייחסות אל ישראל: בתחילה נצטווה משה להכות בסלע כי אז ישראל היו קטנים, אבל בסוף שנת הארבעים הם כבר בגרו, ולכן הציווי הוא 'ודברתם' – לא בהכאה. טעותו של משה רבנו היתה שהוא המשיך להחשיב את ישראל כילדים קטנים.

יש בור ויש באר. בור "לית ליה מגרמיה כלום" 9 , כולו קבלה. תלמיד חכם שהוא בחינת בור אינו אומר דברים שלא שמע מרבו. "באר חפרוה שרים כרוה נדיבי עם" – תלמיד חכם שהוא בחינת באר קיבל הרבה, אבל עד גבול מסוים; אחרי שנבט נבט. משה רבנו מתקן את חטא הכאת הסלע בספר דברים, שכל כולו דיבור – פיוס, וכך היא לשון משנה תורה למתבונן. "הואיל משה באר את התורה" – מלשון באר, עד עתה התייחס אליהם משה כאל בור, שכולו קבלה, ועכשיו כאל באר.

הירק והאילן

ומדוע מציינת התורה שתחילת דברי משה היו בא' שבט?

ההבחנה בין בור לבאר קיימת גם בצמחים, בין ירק לאילן. ירק הוא כולו קבלה, והאילן הוא עצמאי. על ירק מברכים "בורא פרי האדמה" – הפרי מתייחס אל האדמה, כי הגבעול הוא רק צינור יניקה. אבל על פירות האילן מברכים "בורא פרי העץ" כי האילן הוא כבר בריה בפני עצמה, שהפרי מתייחס אליה. ראש השנה לאילן הוא בשבט כי אז החנטה, הפרי מתייחס לאילן שהוא חי הנושא את עצמו, אבל ראש השנה לירק הוא בתשרי, הפרי מתייחס ישירות אל המקורות, אל הגשמים והאדמה.

נמצא שהבחנה בין בור לבאר קיימת בן ירק לאילן. מתי הוא ראש השנה לאילנות? "בית שמאי אומרים בא' שבט, ובית הלל אומרים בט"ו שבט 10 . משה הוא בחינת שמאי 11 , אצלו מתחיל ראש השנה לאילנות בא' שבט. לכן בא' שבט שהוא ראש השנה לאילנות "הואיל משה באר את התורה הזאת", הוא התייחס אל ישראל לא כבור אלא כבאר, לא כירק אלא כפרי האילן, כמבוגרים.


^ 1 א, ג-ה.
^ 2 דברים א, לז.
^ 3 ב"ליקוטי תורה".
^ 4 במדבר יא, ב.
^ 5 קדושים יט, כג.
^ 6 תענית ד ע"א.
^ 7 במדבר כא, יח.
^ 8 דברים כט, ג.
^ 9 אין לו מעצמו כלום.
^ 10 משנה בתחילת מסכת ראש השנה.
^ 11 עיין על כך בשיעור "התלמיד שסחט את הכוונות מהרב'ה".

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il