ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

הדרך לאהבת ה'

פרק רביעי
לחץ להקדשת שיעור זה
אהבת ה', כפי שהתבאר, הינה אחת המצוות המרכזיות יותר בתורה ויש לתת את הדעת כיצד אנו יכולים ליישם אותה בפועל. ישנן מספר דרכים לאהבת הבורא אך כולן ממקור אחד, ממה שה' אפשר לנו לאהוב אותו, ומה שהוא טבע בנו. 1 הדרכים מתחלקות באופן כללי לשלוש: התבוננות באהבת ה' אותנו, אהבת התורה, והתבוננות בבריאה.

התבוננות בשורש החיים מביא לאהבת ה'
הזוהר (דף רסג, א) מרחיב מאוד את הדיבור על אהבת ה', הוא מתחיל בכך שמצוות אהבת ה' נמשכת מתוך אהבת ה' אותנו. הקב"ה אוהב מאוד את עם ישראל, ומתוך כך גם אנחנו מצווים לאהוב את ה'. כך גם בתפילה, לפני שאנחנו קוראים את שמע ישראל, שבה אנחנו מקיימים את מצוות "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים ו, ה), אנו מברכים: "אהבה רבה אהבתנו" או "אהבת עולם אהבתנו", "הבוחר בעמו ישראל באהבה", "אוהב עמו ישראל". אהבתו של הקב"ה אלינו היא אהבה אלוקית, אהבה עצומה וגדולה, ובזמן שלעם ישראל חס ושלום חסר משהו ולא טוב לו – הקב"ה כביכול סובל (ישעיה סג, ט), חסר לקב"ה. כשישראל מכירים בעובדה זו שה' רוצה בטובתם, וחיים את גודל אהבת ה' אותנו, מתוך כך ניתן לקיים את מצוות אהבת ה'.
צריך להסביר דברים אלו, איך אדם יאהב את ה' כשהוא לא רואה אותו? אפשר להמחיש את זה. מה קורה אם מישהו מניח לאדם כל יום מתחת לדלת כסף, וכותב לו 'מאת י', יום אחד האדם צריך עזרה בתחום מסוים, ואז י' כותב לו שהוא המליץ עליו אצל פלוני, אתה יכול לגשת אליו והוא יעזור לך, וחתום – י'. האדם לא יודע מי זה. מי זה שעוזר לו פה ועוזר לו שם, האיש הזה נסתר, לא מכירים אותו. כל בעיה שיש הוא עוזר, לפעמים הוא גם כותב לאדם שהולכת להיות לו איזו בעיה שלא יפחד כי זה יעבור, וחתום – י'. האדם כבר רוצה לראות אותו, מי זה האיש הזה שעוזר לו כל הזמן! איך צריך להיות היחס אל האיש הבלתי ידוע הזה? הוא כל כך טוב מכל הצדדים, כל דבר שהאדם צריך ההוא מסדר לו. ודאי אהבה רבה.
אלא שאפשר לאהוב גם את מי שלא מכירים, גם בלי לצייר אותו בצורה של דמות איך הוא נראה, יש כאן איזה כוח טוב שמסייע ועוזר כל הזמן. אף שאני לא מכיר אותו, לא יודע לצייר אותו ולא יכול לצייר אותו, אני אוהב אותו כי הוא טוב לכל, הכול ממנו, הוא מקור החיים ומקור כל המציאות. בעומק יותר אפשר לראות שלא רק הדברים שמסייעים לנו הם מעשה ה' אלא גם המבחנים שאנו עוברים הם מעשה ה'.
שיר הייחוד כולו מדבר על כך שהקב"ה נסתר ולא רואים אותו, ומצד שני הוא נמצא בכל מקום. לית אתר פנוי מניה (תיקוני זוהר, נז (, ובשום מקום לא ניתן לראותו. הוא גבוה מעל גבוה והוא נמצא במקום הכי נמוך. אנו מכירים את הקב"ה דרך התגלותו, ואין רגע שאנו לא נפגשים עמו אף שלא ניתן להשיג אותו. הלב מלא אהבה, גם כאשר לא יודעים להגדיר, כיוון שפוגשים אותו דרך כל המציאות. וכאשר אדם חי כך ומתבונן באופן הזה, כל דבר בעולם מקבל משמעות. ישנו הבדל עצום בין אדם שאוכל משולחנו של מלך לבין אדם שאוכל בביתו. אם נתבונן בזה שהקב"ה נותן את ההנאות שבעולם, כאשר אדם יודע שריבונו של עולם מגיש לו את האוכל, ההנאה מהאוכל ודאי תהיה הרבה יותר גדולה ומשמעותית.
במוסר הקדש (קיד, קטז) הרב אומר שהתענוג על ה' הוא שיא התענוגים, ואי אפשר לתאר אותו בכל סגנון של שירה, ואפילו את קצה התענוג לא ניתן לתאר. דבקות זו היא כאשר אדם חי את העובדה שהקב"ה הוא הכול.
אנו צריכים לעלות במדרגת האמונה, מתעמקים בטוב ה' ובנפלאותיו, רואים את גדלותו ורוצים את קרבתו. אנו שמחים שה' אוהב אותנו ומקרב אותנו, "אהבת עולם אהבתנו". ככל שנבין שהקב"ה אוהב אותנו, כמים לפנים הפנים (משלי כז, יט) כך נאהב אותו יותר.

האתגרים כמנוף לאהבת ה'
גם אם יש קושי רוחני, לימודי או חברתי, בכל המצבים יש לאהוב את ה'. כל מה שקורה הוא לטובה, צריך לקחת כל מקרה וכל קושי ולראות בו אתגר, הקב"ה רוצה שאני אתגבר עליו. אם למשל יש דבר שמצער את האדם, הוא צריך להגיד לעצמו שהדבר המצער הגיע מריבונו של עולם (הלכות תשובה לרמב"ם ג, א-ב). יכול להיות שמישהו היה השליח לגרום את הצער, אבל בעצם הכול משמים, ואדם צריך להגיד לעצמו שאמנם יש כאן דבר מצער אבל אני צריך לשמוח בלימוד התורה ובאמונה, להתגבר על הקשיים ולהמשיך בעבודת ה' בכל הגודל. הדבקות מתפתחת באמצעות קשיים ולשם כך הגיעו. הקשיים מגיעים בשביל להתגבר עליהם, לא שהתפילה היא בשביל שנינצל מהצרות אלא הצרות הן בשביל שנתפלל (יבמות סד ע"א). אם אדם מסתכל ככה יהיו לו הרבה יותר כוחות להתמודד.
כאשר אדם יודע שיש מצבים שהוא יכול להיסחף על ידם למקום לא טוב, והוא מודע שזה ניסיון מהקב"ה, כל התנהגותו שונה. הניסיון בא כדי להעמיק את הקשר לקב"ה ולעלות ממדרגה למדרגה. וכך הנסיונות מובנים ונעשים קלים יותר. הדבר צריך הרבה תרגול והוא מביא את האדם לדרגה גבוהה באמונה המביאה אותו לשמחה.

הסרת המחיצות בדרך לדבקות
רבי מנחם מנדל מויטבסק (פרי הארץ, כי תשא), מתלמידי הבעל שם טוב והמגיד ממזריטש, מבאר את הפסוק: "כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות ל, יב) כציווי להרים את הראש. הראש הוא עיקרו של האדם ויש פעמים שהראש נמצא במקום נמוך וצריך להרים אותו. חז"ל אומרים שמפרשתו של אותו רשע צריך ללמוד איך להידבק בריבונו של עולם (ילקוט שמעוני בראשית קלד, ד"ה ויאמרו), הכוונה לשכם בן חמור שדבק בדינה, חפץ בה וחשק בה, ביטויים חזקים מאוד של תאווה חזקה מאוד וקשר עמוק. ומזה צריכים ללמוד על הדביקה והחפיצה שאדם צריך לעורר ביחס לריבונו של עולם.
כדי להיות דבק צריך להסיר את כל המחיצות, אי אפשר להדביק דבר אל דבר אם הוא לא נקי ויש בו חלודה, ה"פרי הארץ" מזכיר שיש לכך משל מהבעל שם טוב. אי אפשר לחבר חתיכות של כסף, אלא אם כן מורידים קצת מהכסף עצמו במקום ההדבקה. צריך לשפשף ואז אפשר להדביק. אם יש לכלוך או כל דבר אחר שמפסיק, החיבור אינו חזק. זה הפירוש: "אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף" (משלי ב, ד), בדרך זו צריכה להיות הדבקות בריבונו של עולם, דבקות שמחברת חיבור מוחלט. כל המצוות שאדם מקיים, אם הן לא בדבקות גדולה חסר בהן העיקר, קיום מצוות בלא דבקות הוא כמו גוף בלי נשמה.
איך בונים את הדבקות הזאת? כמובן, על ידי התבוננות. לחזור ולשנן שוב ושוב על גדולת ה', על טוב ה', על העונג הגדול להיות עוסקים בתורה ובמצוות. עלינו להרגיל את עצמנו, שעבודת ה' תהיה עבודה בדבקות, ובתפילה תהיה הרגשה של להתענג על ה', להרגיש עד כמה התפילה מרוממת את הקשר לה'. האדם פונה אל ריבונו של עולם וה' מקשיב לו. אדם יכול לבקש ממנו, להתחנן, לספר את כל המצוקות שלו. וכן אפשר להודות על כל הטובות שהקב"ה מיטיב איתנו, לראות את גדולתו של הקב"ה ולשבח – גם זה מרומם את האדם, כשהוא עומד בפני הגדולה האלוקית ומלא בשבח. לעבוד על כך שהלב יהיה דבק, שיהיה אוהב, לקיים את: "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ" (דברים ו, ה). כשהלב מלא בזה כמובן שאין מקום לדברים אחרים, וזאת הדרך הבריאה ביותר והנכונה ביותר להתמודד עם כל מיני נטיות ותאוות גשמיות וחומריות. אם הלב מלא באהבת ה' ותורתו, מלא באהבת עם ישראל וארץ ישראל, בכל דבר שבקדושה, אין מקום לתאווה להיכנס ללבו.
זה הפירוש של הפסוק "כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", לקחת את הראש, לא לעסוק רק בפרטים, בדברים המעשיים בפועל, איך לעשות כך או לא לעשות אחרת, אלא לקחת ולהרים את הראש של כל עבודת ה' והמצוות – את הלב.

דרך לימוד התורה
נעיין בדברי חז"ל במדרש (תנחומא, פרשת נח, ג):
ולא קבלו ישראל את התורה עד שכפה עליהם הקדוש ברוך הוא את ההר כגיגית שנאמר ויתיצבו בתחתית ההר ואמר רב דימי בר חמא אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: אם מקבלים אתם את התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתם. ואם תאמר על התורה שבכתב כפה עליהם את ההר, והלא משעה שאמר להן מקבלין אתם את התורה ענו כלם ואמרו נעשה ונשמע, מפני שאין בה יגיעה וצער והיא מעט? אלא אמר להן על התורה שבעל פה שיש בה דקדוקי מצות קלות וחמורות והיא עזה כמות וקשה כשאול קנאתה, לפי שאין לומד אותה אלא מי שאוהב הקדוש ברוך הוא בכל לבו ובכל נפשו ובכל מאודו, שנאמר: ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך.
האהבה עליה מדבר הפסוק היא אהבת ה' המתגלה באהבת התורה. 2 יש לאהוב את התורה בכל לבבך ונפשך ואפילו "בכל מאודך" שפירושו - מאוד מאוד (ראב"ע שם). יש גם פירוש ל"בכל מאדך" – בכל ממונך, ויש פירוש 'בכל מידה שהוא מודד לך הוי מודה לו במאוד מאוד' (ברכות ט, ה), אך הפשט הוא "מאד" ושאר הפרושים כלולים בפירוש זה.
כדי ללמוד את התורה יש לאהוב את ה' מאוד מאוד. מצד אחד הקב"ה כפה על ישראל הר כגיגית, לומר לנו: אתם חייבים לקבל את התורה, בין אם אתם רוצים ובין אם לא. ומצד שני ה' מצווה אותנו לאהוב את ה' בכל לבבנו ונפשנו. ציווי זה מעניין. כאשר אוהבים – אוהבים לקיים מצוות, אך איך ניתן לאהוב ציווי? אלא כאשר ה' מצווה אותנו לאהוב הוא גם נותן לנו כוח, ואומר שאנו יכולים לעשות זאת. יש להגיע לאהבה כזו שממלאת את כל הלב, ואז אף שהלימוד קשה אנו אוהבים ללמוד. הביטוי שהלימוד קשה הוא קצת מפחיד, והכוונה היא שצריכה להיות מוכנות להשקיע את הכוחות ולשקוע בעולמה של תורה ואז קונים את התורה. לדעת שאנחנו הולכים עכשיו לקבל עול גדול, להגיע מתוך נכונות גדולה ובעיקר לפתח את אהבת התורה. לא רק שקידת התורה, לא רק לימוד התורה, אלא אהבת ה' ואהבת תורתו.
אדם צריך ללמוד לא מתוך תחושה של הכרח וכפיה אלא לטפח את האהבה ללימוד, להשתוקק ללמוד, לבוא בחשק לסדר, לשמוח בהצלחת הלימוד. יש לבוא בגישה שהלימוד משמח ולבוא ללמוד בישוב הדעת ולא בעצבנות.
הדרך לטפח את אהבת התורה היא על ידי התרגלות בלימוד התורה, באמצעות התבוננות באורה של תורה ובזכות העסוק בדבר ה'. עלינו להבין שכשאנחנו עוסקים בדברי תורה זה בבחינת: "יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ" (שיר השירים א, ב), דבר ה' מדבר מתוך הפה שלנו. אם נרגיש את הגודל של התורה, אז ממילא נאהב ללמוד. כל דבר בתורה אהוב ומבוקש. הזכות להתפלל לפני הקב"ה באופן חופשי, לפנות אליו בגוף שני כאילו אנחנו עומדים ממש לפני ריבונו של עולם. ההתבוננות בגדולת הקב"ה, בטובו ובעניינה של התורה, ויחד עם זה, לימוד התורה בפועל. עלינו להתרגל ללמוד ביום ובלילה, ביום שישי ובמוצאי שבת. 3 בחורף, ליל שבת ומוצאי שבת הם זמנים שאפשר ללמוד בהם שעות רבות וארוכות. בדרך כלל במוצאי שבת קצת קשה ללמוד, שכן המעבר מקדושתה של השבת גורם לשינויים בנפש וזה מכביד מעט, אבל הקושי קיים רק למי שלא רגיל בכך. מי שהתרגל ללמוד במוצאי שבת אוהב מאוד את הלימוד הזה, וכך קדושת השבת נמשכת על לימוד התורה. בליל שבת לא רגילים ללמוד בעיון ומחפשים ללמוד דברי אגדה, פרשת שבוע וכן הלאה. גם זה עניין של הרגל. רק לאחר שאתה מקנה לעצמך את ההרגל ללמוד גמרא בשבת פתאום רואים שיש ללימוד טעם מיוחד, טעם של שבת. גמרא של שבת היא גמרא מיוחדת, מותר ללמוד גם עיון בשבת (מחזיק ברכה רצ, ו). יש לזה גדר של עונג שבת, ללמוד 'קצות' ו'מנחת חינוך'. לאהוב את התורה, זאת העבודה הכי חשובה שאנחנו עושים.
ככל שהאהבה תהיה יותר חזקה וגדולה, וממילא הלימוד יהיה יותר בחשק ובדביקות – כך הלימוד ישמר יותר. תהיה סייעתא דשמיא גדולה יותר וכמובן גם התוצאות תהיינה טובות יותר לאין ערוך. לאו דווקא מבחינת הכמות, אלא מבחינת שייכותנו לתורה ולדבר ה', הקישור הפנימי. אנחנו עוסקים בתורה ולומדים לשמה, כדי שאור התורה יאיר בעולם, שאור ה' יתגלה ויופיע.

מקום שליבו חפץ 4
צריך לעשות חודש עבודת חיזוק בעבודת ה', לעשות מבצע התחזקות בעבודת ה', אימונים, לפתח את האהבה בלב, לאהוב את ה' יותר ויותר, לאהוב את מצוותיו ולאהוב את תורתו, עד כדי כך שנעשים אוהבים את לימוד התורה. אהבת הלימוד תושג כשכל אחד ילמד בדרך שהוא מרגיש שהיא מתאימה לו, בצורה שהוא מבין ומתקדם, ולא בלימוד שמכביד עליו. תורה שמשמחת אותו, "פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב" (תהילים יט, ט), לא רק לקיים אותה אלא לשמוח, לא רק להתפלל אלא לשמוח בעבודת ה', לעבוד על הלב ולא רק לדבר, ללמוד, להבין, להשיג ולעשות, אלא גם לחוות, להרגיש בשבת רוממות קודש. בזמן שמברך – להרגיש התעלות. זה עניין של עבודה, מבצע להגביר את עבודת ה'.

התבוננות בבריאה
"אור המאיר" (פקודי) שואל על הפסוק: "שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה" (ישעיהו מ, כו). האם כאשר נסתכל לשמים נראה מי ברא אותם, הרי נראה שמש וכוכבים, לא יותר מזה? ותשובתו: אנו עם ישראל דורשי ייחודיך, ענייננו בעולם להראות שהקב"ה יחיד ומיוחד, שהכול ממנו ואין עוד מלבדו. וכך אדם צריך להתבונן בעולם, בכל דבר יש לראות את ריבונו של עולם. צריך להתבונן בפנימיות ולא רק במעשה הטבע. וכך להסתכל על המאורעות. בכל מאורע יש להתבונן ולהבין מה הקב"ה מראה לנו כאן. אדם ששומע דיבור, אפילו מאנשים פשוטים, צריך לשמוע את דבר ה' דרך המילים האלה. כל דבר שאדם פוגש צריך ללמוד ממנו עבודת ה', כיוון שזה ענייננו בעולם. אין מקרה בעולם, ריבונו של עולם משגיח על הכול. וזה הכוונה "שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם" - כל דבר שאתם רואים תרימו למרום ותתבוננו בשורשו "וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה". יש כאן גם רמז שה"מי" – היחיד, ברא את "אלה" – הרבים. כל המציאות המפורדת בעולם יש לה שורש אחד עליון, ממנו נמשך הכול. ואם לא מסתכלים כך זו בחינת: "עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ, אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ" (תהלים קטו, ה-ו). שומעים מה האיש מדבר ולא שומעים מה ריבונו של עולם מדבר מתוך דברי האיש. לא רואים שדבר ה' הוא המדבר מתוך המציאות. כמו שבמקדש, יש לראות את המקדש העליון, כך בעולם יש לראות את תוכנו, מהותו של העולם הוא לגלות את ריבונו של עולם. אם אדם חי בהסתכלות כזו, אהבת ה' פורצת אצלו את כל הגבולות, הוא רואה את טוב ה' כל רגע. גם מה שאדם נושם לא קורה מעצמו, על הפסוק: "כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּיָהּ" (תהלים קנ, ו) דורשים חז"ל: כל נשימה ונשימה שאדם מעלה חייב לקלס את יוצרו (דברים רבה פרשה ב,לז). האוויר שאנו נושמים זו מתנה אלוקית. בכל רגע ורגע הקב"ה מזרים לתוכנו אויר. חז"ל אומרים שהקב"ה ברא את העולם באות – ה"א (בראשית רבה יב). הכוונה שהקב"ה ברא את העולם עם אוויר, ה"א היא אות המבטאת את הנשימה.

עבודת ה' רק דרך הציווי האלוקי
הדרך להיות קשורים לריבונו של עולם היא על ידי קיום רצונו. כתוב בפרשת שמיני: "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל" (ויקרא ט, א) ובהמשך: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' תַּעֲשׂוּ וְיֵרָא אֲלֵיכֶם כְּבוֹד ה'" (שם ו). מדוע ישנה הדגשה שזה הדבר אשר ציווה ה'? הנצי"ב (שם הרחב דבר) מסביר שיש כאן הדרכה מיוחדת, ישראל מתרוממים לעבודה מיוחדת בבית המקדש, ביום שכל כך ציפו לו. כבר בנו את המשכן, עברו שבעת ימי המילואים והגיע היום השמיני שבו אהרן ובניו מתחילים לעבוד. הדברים נאמרו אל בני ישראל שנפשם דבקה באהבת ה' ללא גבול ומוכנים אפילו להסתכן ולמסור את עצמם למיתה כדי להתקרב לריבונו של עולם, הם יודעים שבהתקרבות לריבונו של עולם יש סכנה ואף על פי כן הם רוצים את קרבת ה'. הנצי"ב אומר שעדת קורח היו צדיקים ורצו את קרבת ה' על ידי עבודת הקטורת אף-על- פי שידעו שיש סיכוי שימותו.
לכן אמר משה: "זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' תַּעֲשׂוּ", צריך להתקרב אל ה' רק על פי רצונו ורק באופן כזה: "וְיֵרָא אֲלֵיכֶם כְּבוֹד ה'". מגיע היום הגדול של השראת השכינה בישראל, האנשים להוטים כל כך להשראת השכינה ומשה מזהיר אותם בשם ה', "זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' תַּעֲשׂוּ", אל תעבדו מעצמכם. את ריבונו של עולם צריך לעבוד על פי ה' ולא על פי רגשות הלב והטבע האנושי כמה טהור וזך שיהיה. את העבודה צריך לעשות כשם שציווה הקב"ה.
הנצי"ב מוסיף ומביא שזה ביאור ה"תורת כהנים" על הפסוק (מכילתא מילואים, ו):
אמר להם משה אותו יצר הרע העבירו מלבכם ותהיו כולכם ביראה אחת ובעבודה אחת לשרת לפני המקום. כשם שהוא יחידי בעולם כך תהיה עבודתכם מיוחדת לפניו, שנאמר: ומלתם את ערלת לבבכם, מפני מה? כי אני ה' אלוקיכם אלוקי האלוקים ואדוני האדונים, עשיתם כן - וירא אליכם כבוד ה'.
כך אומרת המכילתא, ומבין הנצי"ב שהכוונה היא שכל ישראל יהיו בעבודה אחת, לא כל אחד לפי רגשי לבבו וכפי הבנתו והרגשתו, אלא בדרך התורה שעל פיה יש ללכת ולא על פי רחשי הלב האישי. הנצי"ב מבאר שבעבודה אישית קיים יצר הרע, שאותו צריך להעביר מהלב ולעשות רק כמו שציווה ה'.
ה"שפת אמת" (תרל"א) גם כן מבאר פסוק זה, ומדגיש את הצד החיובי. הנצי"ב הסביר שאין לפעול שלא על פי צו ה' בשום פנים ואופן, וה"שפת אמת" לומד מהפסוק שכל העשיות יהיו רק כאשר ציווה ה', בכל דבר בעולם. לא רק המצוות, כל ההתנהגות צריכה תמיד להיות כאשר ציווה ה'. יש למצוא בכל דבר את דבר ה', גם בעשיות של רשות. בכל התנהגות, בכל המפגשים עם הסובב אותו ובכל מה שקורה איתו. לראות את ריבונו של עולם בכל דבר ודבר. רצון ה' הוא בכל דבר בעולם, הכול הוא ברא לכבודו ובכל מעשה צריך למצוא את הנקודה הפנימית של רצון ה' בו. מי שמצא את רצון ה' והצביע עליו היה משה רבנו . משה רבנו עומד ואומר לישראל: "זֶה הַדָּבָר". תראו את העצמיות של הדבר, את מה שציווה ה' בדבר, בכל דבר שאתם עושים תמצאו מה ציווה ה' לעשות בו, איך משתמשים בו לעבודת ה'.
"אור החיים" מסביר ביאור שלישי על הפסוק הזה. ה"אור החיים" מדייק מכך שבפסוק שלפני כן כתוב: "וַיִּקְרְבוּ כָּל הָעֵדָה וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי ה'" משה ראה שישראל עומדים לפני ה' ועל כך הוא אומר: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' תַּעֲשׂוּ וְיֵרָא אֲלֵיכֶם כְּבוֹד ה'". הקב"ה רוצה את העמידה הזאת, ה' רוצה שתמיד תעמדו לפניו, ותמיד תזכרו שאתם עומדים לפניו, "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד כִּי מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט" (תהילים טז, ח). ה"אור החיים" מדייק את דבריו על פי המדרש שהביא הנצי"ב:
תהיה עבודתכם מיוחדת לפניו שנאמר ומלתם את ערלת לבבכם, מפני מה? כי אני ה' אלוקיכם אלוקי האלוקים ואדוני האדונים, עשיתם כן – וירא אליכם כבוד ה'.
מבאר ה"אור החיים" שזאת כוונת המדרש, לזכור תמיד שעבודתכם היא לפני ה'. בזמן שכל הקהל עומד לפני ה' זאת המדרגה הגבוהה, "וַיִּקְרְבוּ כָּל הָעֵדָה וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי ה'", זאת המדרגה היותר גדולה והיותר שלמה. אם כן למדנו מפרשה זו, לא לעשות אחרת מרצון ה' כמו שאומר הנצי"ב, בכל דבר בעולם למצוא את רצון ה' כמו שאומר ה"שפת אמת", ו"אור החיים" משלים את הדברים שתמיד צריך לעמוד לפני ה'.
אחריות בני התורה
לא פשוט ליישם את הדברים, קל לתת עצות אך קשה ליישם אותן. אם משתדלים – מתקדמים, לא בשעה אחת, לא ביום אחד ולא בהחלטה חד פעמית, כדי לפעול על דברים שנוגעים לעומק צריך תהליך. אנחנו צריכים להצליח ליצור דגם של אנשים אוהבי ה' בגדלות ובשמחה, וכך כל השטויות באמת יידחו מאיתנו, כל הגירויים השליליים יהיו מאוסים עלינו. נגיע למצב שלא יהיה שייך בכלל ולא צריך להילחם נגדם. אנו זקוקים למאה אנשים שיגיעו לשלב הזה, ואז נפיץ את הדברים כערכה לכל הנוער בארץ. זאת תהיה מהפכה של ממש. הדור דורש זאת, וזה מה שה' רוצה מאיתנו. נוכיח שמציאות כזאת היא דבר מעשי, ואחרי שנוכיח זה יתפשט. למי שיזכה להיות מהראשונים יהיו זכויות גדולות מאוד. שה' יתן לנו את הכוח לעלות ולהצליח. חזק ונתחזק.




^ 1.עיין בפרק ראשון מקור אהבת ה'.
^ 2.ספרי, ואתחנן ח.
^ 3.השיחה נאמרה לבחורי ישיבה שעתותיהם בידיהם, כמובן, שבמידת מה הדברים נוגעים לכל אדם בישראל.
^ 4.שיחה זו נאמרה כחודש לפני סיום זמן חורף.
עוד בנושא וידעת היום

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il