"רבא לטעמיה, דאמר רבא: נזקי שור בשור (נזקי שור שבאו לו על ידי השור –רש"י) ונזקי שור באדם (נזקין שבאו לשור על ידי אדם –רש"י) - גובין אותו בבבל, נזקי אדם באדם ונזקי אדם בשור (אדם שהוזק על ידי שור דבעי למשיימיה כעבדא-רש"י)- אין גובין אותו בבבל. …(ומסבירה הגמרא) מאי שנא שור בשור ושור באדם (שדנים אותם בבבל אף על פי שאין דיינים סמוכים)? דשליחותייהו קא עבדינן, מידי דהוה אהודאות והלואות (ולכן גם דיינים לא סמוכים יכולים לדון)…(ומסכמת הגמרא) אלא, כי עבדינן שליחותייהו - במילתא דשכיחא ואית ביה חסרון כיס, אבל מילתא דשכיחא ולית ביה חסרון כיס, אי נמי מילתא דלא שכיחא ואית ביה חסרון כיס - לא עבדינן שליחותייהו" (בבא קמא פד ע"א וע"ב).