ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש משפחה חברה ומדינה מצוות השירות

"המלמד ידי לקרב"

קובץ מקורות בעניין צבא ומלחמה
הרב שי הירשטבת תשע"ח
מוקדש לרפואת
פנינה בת אסתר
לחץ להקדשת שיעור זה
"המלמד ידי לקרב" - קובץ מקורות בעניין צבא ומלחמה 1 :

א. מלחמת מצוה ומצוות ישוב ארץ ישראל.
ב. התשועה האלהית והיוזמה האנושית.
ג. מסירות נפש כמדרגה רוחנית וכתנאי להצלחה במלחמה.
ד. שייכות תלמידי חכמים למצוות מלחמה.
ה. מורכבות הפסיקה בהלכות צבא לעומת פסיקה הלכתית רגילה.

א. מלחמת מצוה ומצוות ישוב ארץ ישראל:
רמב"ם, משנה תורה, ספר שופטים, הלכות מלכים פרק ה הלכה א:
אין המלך נלחם תחלה אלא מלחמת מצוה, ואי זו היא מלחמת מצוה זו מלחמת שבעה עממים, ומלחמת עמלק, ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם , ואחר כך נלחם במלחמת הרשות והיא המלחמה שנלחם עם שאר העמים כדי להרחיב גבול ישראל ולהרבות בגדולתו ושמעו.

שם, פרק ז', הלכה ד :
ואחר שחוזרין כל החוזרין מעורכי המלחמה מתקנין את המערכות ופוקדים שרי צבאות בראש העם ומעמידין מאחור כל מערכה ומערכה שוטרים חזקים ועזים וכשילין של ברזל בידיהם הרוצה לחזור מן המלחמה הרשות בידן לחתוך את שוקו שתחלת נפילה ניסה בד"א שמחזירין אנשים אלו מעורכי המלחמה במלחמת הרשות אבל במלחמת מצוה הכל יוצאין ואפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה.

ספר המצוות לרמב"ם, מצות לא תעשה:
והמצוה הרצ"ז היא שהזהירנו מהתרשל בהצלת נפש אחד מישראל כשנראהו בסכנת המות או ההפסד ויהיה לנו יכולת להצילו . כמו שיהיה טובע במים ואנחנו נדע לשחות ונוכל להצילו. או יהיה גוי משתדל להרגו ואנחנו נוכל לבטל מחשבתו או לדחות ממנו נזקו. ובאה האזהרה מהמנע להצילו באמרו יתעלה (קדושים יט) לא תעמוד על דם רעך...

השגות הרמב"ן לספר המצוות לרמב"ם שכחת העשין מצוה רביעית:
מצוה רביעית שנצטוינו לרשת הארץ אשר נתן האל יתברך ויתעלה לאבותינו לאברהם ליצחק וליעקב ולא נעזבה ביד זולתינו מן האומות או לשממה, והוא אמרו להם והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה, והתנחלתם את הארץ... וזו היא שחכמים קורין אותה מלחמת מצוה . וכך אמרו בגמרא סוטה, אמר רב יהודה מלחמת יהושע לכבוש דברי הכל חובה, מלחמת דוד להרווחה דברי הכל רשות. ולשון ספרי, וירשתה וישבתה בה, בזכות שתירש תשב. ואל תשתבש ותאמר כי המצוה הזו היא המצוה במלחמת שבע עממים שנצטונו לאבדם, שנאמר החרם תחרימם, אין הדבר כן, שאנו נצטוינו להרוג האומות ההם בהלחמם עמנו ואם רצו להשלים נשלים עמהם, ונעזבם בתנאים ידועים, אבל הארץ לא נניח אותה בידם ולא ביד זולתם מן האומות בדור מן הדורות... וממאמרם "מלחמת יהושע לכבוש" תבין כי המצוה הזו היא הכבוש, וכן אמרו בספרי, כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם נתתיו כאשר וגו', אמר להם כל המקום שתכבשו חוץ מהמקומות האלו הרי הם שלכם. או רשות בידם לכבוש חוצה לארץ עד שלא יכבשו א"י, תלמוד לומר וירשתם גוים גדולים ועצומים ואחר כך כל המקום אשר כו'. ואמרו, ואם תאמר מפני מה כיבש דוד ארם נהרים וארם צובא ואין מצות נוהגות שם, אמרו, דוד עשה שלא כתורה והתורה אמרה משתכבשו א"י תהיו רשאין לכבוש ח"ל והוא לא עשה כן. הרי נצטוינו בכיבוש בכל הדורות. ואומר אני כי המצוה שחכמים מפליגים בה והיא דירת ארץ ישראל, עד שאמרו, שכל היוצא ממנה ודר בחו"ל יהא בעיניך כעובד ע"ז, שנאמר כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים, וזולת זה הפלגות גדולות שאמרו בה, הכל הוא ממצות עשה הזה שנצטוינו לרשת הארץ ולשבת בה. א"כ מצות עשה לדורות מתחייב כל יחיד ממנו ואפילו בזמן גלות, כידוע בתלמוד במקומות הרבה....

חידושי הרמב"ן, מסכת שבת דף קל עמוד ב:
אמרינן (ב"ק פ' ב') הלוקח עיר בארץ ישראל כותבין עליו אונו אפילו בשבת. ואע"ג דאמירה לגוי שבות, הכא משום ישוב ארץ ישראל לא גזרו ביה רבנן. אלמא אמירה לגוי אפילו לעשות מלאכה גמורה במקום מצוה לא גזרו רבנן! ולדידן לא קשיא ולא מידי, דהתם מצוה ותועלת לכל ישראל הוא שלא תחרב ארץ קדושה.

חידושי הריטב"א, מסכת ראש השנה דף לב עמוד ב:
מה שאמרו (ב"ק פ' ב') בלוקח קרקע בארץ ישראל שכותבין עליו אונו אפילו בשבת על ידי גוי אע"פ [ש]הכתיבה מלאכה? שאני ישוב ארץ ישראל שאינה מצווה לשעתה אלא קיימת לעולם והיא תועלת לכל ישראל שלא תשתקע ארץ קדושה ביד ערלים , וכמו שחששו לזה בהרבה מקומות כדאיתא בגיטין (מ"ז ב').

ב. התשועה האלהית והיוזמה האנושית:
"ללמד בני יהודה קשת הנה כתובה על ספר הישר" (שמואל ב', א' יח').

רש"י, שם: ויאמר ללמד בני יהודה קשת - ויאמר דוד מעתה שנפלו גבורי ישראל צריכין בני יהודה ללמדם מלחמה ולמשוך בקשת : (וראה רלב"ג שם: "ועבור שראה כי מיתת שאול היתה בסיבת יראתו מהמורים בקשת לא היו בישראל מי שהיה בקי בה אמר דוד ללמד את בני יהודה קשת")
רש"י (שם): "הנה כתובה על ספר הישר" - הלא היא כתובה על ספר בראשית שהיא ספר ישרים אברהם יצחק ויעקב והיכן רמיזא ידך בעורף אויביך (בראשית מ"ט ח') איזו היא מלחמה שמכוין בה ידו כנגד פדחתו שהוא מול ערפו הוי אומר זה קשת: (ועיין רש"י סנהדרין ד"ז. ד״ה עוד אחת: " עיקר כבודם ופארם שלא שלטה בהם אומה ").

מדברי הרמב"ם בעניין למידת המלחמה וחזרת המלכות לישראל:
"וזאת היא שאיבדה מלכותנו, והחריבה בית מקדשנו והאריכה גלותינו והגיעתנו עד הלום. שאבותינו חטאו ואינם, לפי שמצאו ספרים רבים באלה הדברים של דברי החוזים בכוכבים, שדברים אלו הם עיקר ע"ז כמו שביארנו, טעו ונהו אחריהם ודימו שהם חכמות מפוארות ויש בהן תועלת גדולה. ולא נתעסקו בלמידת מלחמה ולא בכיבוש ארצות 2 , אלא דימו שאותן יועילו להם ולפיכך קראו אותם הנביאים ע"ה סכלים ואוילים. ודאי סכלים ואוילים היו ו[הלכו] אחרי התוהו אשר לא יועילו ולא יצילו" (הרמב"ם, אגרת לחכמי מרשילייא, "כתבי הרמב"ם", מהד' לפסיא (לייפציג), ח"ב, עמ' 25).

ועי' ברמב"ם הל' מגילה וחנוכה פ"ג, ה"א: 'בבית שני כשמלכו יון גזרו גזירות על ישראל... עד שריחם עליהם אלהי אבותינו והושיעם מידם והצילם, וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום, והושיעו ישראל מידם, והעמידו מלך מן הכהנים, וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני".
בהל' תשובה פ"ט, ה"ב: "....ימות המשיח הוא העולם הזה, ועולם כמנהגו הולך אלא שהמלכות תחזור לישראל וכבר אמרו חכמים הראשונים אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד, הל' תשובה פ"ט, ה"ב).
ובפירוש המשניות - מסכת סנהדרין פרק י' משנה א' כתב הרמב"ם: ימות המשיח הוא זמן שתשוב המלכות לישראל ויחזרו לארץ ישראל ... ולא ישתנה במציאות שום דבר ממה שהוא עתה אלא שהמלכות תחזור לישראל , וזהו לשון החכמים (ברכות לד.) אין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד, ויהיו בימיו עשירים ואביונים גבורים וחלשים כנגד זולתם, אבל באותם הימים יהיה נקל מאד על בני אדם למצוא מחייתם עד שבעמל מעט שיעמול אדם יגיע לתועלת גדול , וזהו שאמרו (שבת ל:) עתידה ארץ ישראל להוציא גלוסקאות וכלי מילת...

מדברי הרמב"ן עה"ת – אין לסמוך על הנס:
"וטעם בחרבי ובקשתי, כי הארץ לא תיכבש להם רק (=אלא) בחרב ובקשת ..." (רמב"ן, בראשית, מח', כב').
"ואם תאמר יעשנה קטנה (את תיבת נח - ש.ה) ויסמך על הנס הזה - ראה השם יתברך לעשותה גדולה כדי שיראו אותה בני דורו ויתמהו בה ויספרו עליה וידברו בענין המבול וכנוס הבהמה והחיה והעוף לתוכה, אולי יעשו תשובה ועוד, עשו אותה גדולה, למעט בנס, כי כן הדרך בכל הניסים שבתורה או בנביאים לעשות מה שביד אדם לעשות, והשאר יהיה בידי שמים" (רמב"ן, בראשית ו', יט').
התורה לא תסמוך על הנס (רמב"ן עה"ת, במדבר א', מה, ושם, יג', ב'), וכי התורה תצוה בדרך הארץ, ותעשה הנסים עם יראיו בהסתר, ואין החפץ לפניו לשנות טבעו של עולם, זולתי כאשר אין שם דרך בהצלה אחרת, או להודיע שמו לצריו לעתים , כאשר היה בקריעת ים סוף וכיוצא בו (רמב"ן דברים כ', ט')

ספר 'החינוך' - "כאילו יסמכו בדרכי הטבע לגמרי וכן ראוי לעשות" - מצות מעקה (מצוה תקמו):
משרשי המצוה, לפי שעם היות ה' ברוך הוא משגיח בפרטי בני אדם וכל אשר יקרה להם טוב או רע בגזרתו ומצותו, אעפי"כ צריך האדם לשמור עצמו מן המקרים הנהוגים בעולם , כי האל ברא עולמו ובנאו על יסודות עמודי הטבע, וגזר שתהיה האש שורפת והמים מכבין הלהבה, וכמו כן יחייב הטבע שאם תפול אבן גדולה על ראש איש תרצץ את מוחו, או אם יפול האדם מראש הגג הגבוה לארץ שימות, והוא ב"ה חנן גופות בני אדם ויפח בהם נשמת חיים בעלת דעת, לשמור הגוף מכל פגע, ונתן שניהם, הנפש וגופה בתוך גלגל היסודות והמה ינהגום ויפעלו בה פעולות. ואחר שהאל שעבד גוף האדם לטבע, כי כן חייבה חכמתו מצד שהוא בעל חומר, צוהו לשמור מן המקרה, כי הטבע שהוא מסור בידו יעשה פעולתו עליו אם לא ישמר ממנו. אמנם יהיו קצת בני אדם, לרוב חסידותם, כמו דניאל חנניה מישאל ועזריה, אבל רוב בני אדם בחטאם לא זכו אל המעלה הגדולה הזאת, ועל כן תצונו התורה לשמור משכנותינו ומקומותינו, לבל יקרנו מות בפשיעותנו, ולא נסכן נפשותינו על סמך הנס, ועל הדרך הזאת תראה רוב עניני הכתובים בכל מקום כי גם בהילחם ישראל מלחמת מצוה על פי השם, היו עורכים מלחמתם ומזיינים עצמן ועושים כל עניינם כאילו יסמכו בדרכי הטבע לגמרי וכן ראוי לעשות לפי הענין שזכרנו, ואשר לא יחלוק על האמת מרוע לב, יודה בזה.

דרשות הר"ן - הדרוש השמיני - "מנהגו של עולם יקר בעיני ה' וחפץ בו":
"..חפץ הש"י ורצונו לקיים מנהגו של עולם בכל מה דאפשר, ושהטבע יקר בעיניו לא ישנהו אלא לצורך הכרחי. ומפני זה אמר משה הצאן ובקר ישחט להם וגו', שחשב משה שהש"י לא יחדש נס ופלא בחנם [למלא בטנם בדבר שאינו הכרחי להם, והיה תמה על דרך מנהגו של עולם איך יספיק בשר לכל העם ההוא. ומפני היות מנהגו של עולם יקר בעיני ה' וחפץ בו כמו שכתבנו, לפעמים כשיצטרך לחדש נס ופלא יערב בו איזה דבר טבעי יהיה למשענת הנס ההוא. עם היות שהדבר הטבעי ההוא לא יספיק לפעול הנס ההוא אבל ישען בו לבד כענין שאמר אלישע לאשה אחת מנשי בני הנביאים. הגידי לי מה יש לך בבית וגו', והשיב אליה לכי שאלי לך כלים מן החוץ מאת כל שכינינו כלים רקים אל תמעטי. ואין ספק, שבחק הטבע היה נמנע המצא השמן הרב מן האסוך ההוא כאלו לא היה שם שמן כלל, ועם כל זה בקש הנביא להיות נמשך אחר רצון השם יתברך שיהיה לנס ההוא איזה משען טבעי יסמך עליו..:

ארבעת מלכי יהודה ותהליך התדרדרות התודעה הלאומית בזמנם:
"ארבעה מלכים היו, מה שתבע זה לא תבע זה, ואלו הן: דוד, אסא, יהושפט, וחזקיהו. דוד אמר ארדוף אויבי ואשיגם וגו' (תהלים יח לח), אמר לו הקב"ה אני עושה כן ... עמד אסא ואמר אני אין בי כח להרוג להם, אלא אני רודף אותם ואתה עושה, אמר לו אני עושה... עמד יהושפט ואמר אני אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף, אלא אני אומר שירה ואתה עושה, אמר לו הקב"ה אני עושה... עמד חזקיהו ואמר אני אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף ולא לומר שירה, אלא אני ישן על מטתי ואתה עושה, אמר לו הקב"ה אני עושה..." (איכה רבתי, פתיחתא ל')

"אולם הכוונה כי גם בהיות ישראל שרוים על אדמתם, כאשר תבוא ההנהגה בהסתר ובהצנע כשלחו הברכה במעשה ידיהם, ויפעלו גבורות במלחמותיהם בפועל כפם ממש, כאשר היה העניין במלחמותיו של דוד המלך ע"ה, כי אז יהיה יותר נעלה על מלחמתו של חזקיה, שהיה ע"י מלאך ד' לבדו ולא חלו בה ידיים " (הגאון ר' דוד טעביל ממינסק (תקנ"ד-תרכ"א), מגדולי תלמידיו של הגר"ח מוולוז'ין, נחלת דוד, חלק שני, ח.)

ביאור הראי"ה קוק:
חז"ל דרשו (סנהדרין צד) אהא דכתיב (ישעי' כד) "מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק" - "גנאי הוא לחזקיה וסיעתו שלא אמרו שירה עד שפתחה הארץ ואמרה שירה, שנאמר מכנף הארץ זמירות שמענו וגו'", שהכונה: חזקיה היה צדיק גמור ועיקר מחשבתו רק בענין תורה ועבודת השם, ואדרבה ישוב הארץ ירד בימיו בשביל שקידתו בתורה, והקדוש-ברוך-הוא היה מצליחם למעלה מדרך הטבע, כמו שכתוב (ישעי' ז) "והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן", (ושם) "כל מקום אשר יהיה שם אלף גפן באלף כסף, לשמיר ולשית יהיה", אבל רצון השם היה, שאף-על-פי שזהו בודאי דרך מקודש, ואשרי האיש אשר בתורת ד' חפצו באופן כזה עד שישליך עסקי הארץ אחרי גוו, אבל ישוב ארץ ישראל היא בעצמה דבר קדוש ונשגב, והצלחת ישראל בארץ ישראל גורמת טובה גדולה לכל העולם, להכיר לכל באי עולם גדולתו ית' והשגחתו , שידבקו הכל בעבודתו. וזאת היא תכלית ביאת המשיח לומר שלום לרחוקים ולקרב הכל תחת כנפי השכינה, על ידי שיתבררו אותם שתקנו ענין בחירתם עד שיהיו ראוים לקבל ברכת ד'. וזהו ענין "מכנף הארץ", שעם שטבע הארץ להיות מושבה בשפל, מכל מקום ארץ ישראל על ידי קדושתה פרחה לעילא ומוסיפה כח בגבורה שלמעלה על ידי ברכתה. והנה חזקיה כיון שראה שעיקר הנס היה לתועלת כבוד עם ד' ועשרם, כי מצד הצלת הנפשות היה די שיתן הקדוש ברוך הוא בלבב סנחריב לעזוב את ארץ-ישראל, או שלא יבוא כלל (עי' שם) אלא שאז לא היה להם כל הכבוד הזה וגם לא מצאה ידם שלל העם הרב ההוא, ועניני עולם הזה לא היו חשובים כל כך לחזקיה להתעורר לומר עליהם שירה, שחשב שהם מעיקים לעניני עולם הבא והקדושה האמתית ; אבל מעלת משיח היא, שכל עניני עולם הזה יעלה אותם להשתמש בקדושה, על כן דבר זה גרם שלא נעשה חזקיה משיח (חבש פאר, פרק טז').

"חיפזון" לעומת "הדרגה" בתהליך גאולת ישראל :

ספר נצח ישראל למהר"ל - פרק מז':
כי מפני שהגאולה הראשונה לא היתה גאולה נצחית, שהרי לא היו נגאלים רק לשעה. וכך היה ענין הגאולה גם כן, דומה לאור הברק שנראה ברקיע לשעה, ומיד עובר. ולא היתה הגאולה הראשונה דבר תמידי קיים. ולפיכך היה יציאתם בחפזון גם כן,כי כל דבר שאינו קיים תמידי הוא עובר במהירות לשעה. אבל הגאולה אחרונה, שהוא גאולה נצחית מבלי שנוי כלל, רק תמיד קיים. ולכך לא יהיה לדבר זה חפזון, כי החפזון מורה על דבר שהוא לשעה, וירא שמא יעבור הזמן, לכך ממהר מעשיו. אבל דבר שאינו לשעה, אינו ממהר . והדברים האלו מבוארים מאוד.

אגרות הראי"ה, כרך ג', איגרת תשנג':
חלילה לנו להשאיר את הטבע במעמדו השפל, מבלי לקשרו בקשר-הקודש אשר לאור עולם שבאוצר חיים, שבו דוד מלך ישראל חי וקיים. לא חלישות-כח הוא זה מה שישועתם של ישראל היא קמעא-קמעא כי אם גבורת-גבורות, כביריות עליונה המקפת כל וממלאה את הכל ..


ג. מסירות נפש כמדרגה רוחנית וכתנאי להצלחה במלחמה:

רמב"ם, משנה תורה, ספר שופטים, הלכות מלכים, פרק ז' הלכה טו':
"'מי האיש הירא ורך הלבב' כמשמעו שאין בלבו כח לעמוד בקשרי המלחמה ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה ישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה וישים נפשו בכפו ולא יירא ולא יפחד ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו אלא ימחה זכרונם מלבו ויפנה מכל דבר למלחמה וכל המתחיל לחשוב ולהרהר במלחמה ומבהיל עצמו עובר בלא תעשה שנאמר אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם ולא עוד אלא שכל דמי ישראל תלויין בצוארו ואם לא נצח ולא עשה מלחמה בכל לבו ובכל נפשו הרי זה כמי ששפך דמי הכל שנאמר 'ולא ימס את לבב אחיו כלבבו' והרי מפורש בקבלה ארור עושה מלאכת ה' רמיה וארור מונע חרבו מדם וכל הנלחם בכל לבו בלא פחד ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד מובטח לו שלא ימצא נזק ולא תגיעהו רעה ויבנה לו בית נכון בישראל ויזכה לו ולבניו עד עולם ויזכה לחיי העולם הבא שנאמר: 'כי עשה יעשה ה' לאדוני בית נאמן כי מלחמות ה' אדוני נלחם ורעה לא תמצא בך וגו' והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך'":

הסברו של הרמב"ם אודות מהותה של מדריגת 'רוח ה'' המופיעה בספרי הנביאים:
תחילת מעלות הנבואה שילווה את האדם עזר אלוהי יעוררו ויזרזו לעשות טובה גדולה בעלת ערך, כגון הצלת קבוצת חסידים מידי קבוצת רשעים , או הצלת חסיד גדול, או השפעת טובה על אנשים רבים, וימצא מצד עצמו לכך התעוררות ודחיפה לפעולה, וזה נקרא רוח ה', והאדם אשר ילווהו מצב זה, אומרים עליו שהוא צלחה עליו רוח ה', או לבשה אותו רוח ה', או נחה עליו רוח ה', או היה ה' עמו, וכיוצא בשמות אלו. וזו היא דרגת כל שופטי ישראל אשר נאמר בהם באופן כללי, וכי הקים ה' להם שופטים והיה ה' עם השופט והושיעם, וזוהי גם דרגת כל משיחי ישראל החסידים.
ונתבאר זה בפירוט במקצת השופטים והמלכים, ותהי על יפתח רוח ה', ואמר בשמשון ותצלח עליו רוח ה', ונאמר ותצלח רוח אלוהים על שאול כשמעו את הדברים, וכך נאמר בעמשא כאשר עוררתו רוח הקדש לעזרת דוד, ורוח לבשה את עמשי ראש השלישים לך דויד ועמך בן ישי שלום וגו'... (מו"נ, ח"ב, פרק מה').

אחוות הלוחמים זה עם זה:
"ואומרו 'רב ועצום', פירוש – כי באמצעות היותם עם אחד ומיוחד, הגם שיהיו מעטים בערך שאר האומות, יחשבו לרבים ועצומים מהם לצד שהם כל אחד נותן נפשו על אחיו, וזה ידוע ליודע ערך מלחמה " (רבינו חיים בן עטר ע"ה (תנ"ו-תק"ג), 'אור החיים' הק', שמות א', ט').

מעלתם וזכותם של מצילי ישראל מידי הגויים:
"כמה יתהלל הגבור בגבורתו (ירמיהו ט כ) ואשר יש לו כוח ויד ושם טוב עם שרי עם הארץ בזאת יתהלל בהציל עשוק מיד עושקו ובהציל גוף וממון ישראל מיד עכו"ם, שאם גדלה רעת המוסר גוף או ממון ישראל ביד עכו"ם עד כדי שמתר להרגו אפלו בזמן הזה, כל קְבל דנא מרובה מדה טובה ולמצוה רבה יחשב למציל גוף או ממון ישראל, וכל שכן וקל וחמר אם הוא מציל נפשות לקוחים למות שהוא מזכה נפשו כאלו קיים כל התורה כלה. שהרי אמרו (סנהדרין לז, א) כל המקיים נפש אחת מישראל כאלו קיים עולם מלא. ועל כגון דא אמרו (ברכות כז, א) אפלו ריקנין שבישראל מלאים מצוות כרמון. כי יש רבים מבני ישראל שנראים לפנים כלים ריקים, אבל יש בידם מצוה זו של הצלת ישראל שבזה הם מכריעים ועוברים את החכמים והגדולים שבישראל . והן אמת שאין הקדוש ברוך הוא לוקח שוחד מצוה כנגד עברה ומשלם להם עונש על כל העברות שעושים ועל כל בטול מצוה שמבטלים, אבל גם כן יש לו שכר הרבה לתן לאנשים האלה שטורחים ועמלים בכל כחם להציל ישראל מיד עכו"ם ולהציל עשוק מיד עושקו. מה טוב חלקם ומה נעים גורלם. ואם כל כך גדלה מצות הצלת נפש, על אחת כמה וכמה טובה כפולה להציל את חברו מלחטא ומזכה את חברו לדבר מצוה , מאחר שאמרו (במדבר רבה כא, ד תנחומא פנחס ג) שהמחטיאו הוא יותר מההורגו כן המזכהו הוא יותר מהמחייהו (הרב אליעזר פאפו (תקמ"ו-תקפ"ח), 'פלא יועץ', ערך הצלה).

מסירות הנפש של בחורי ישראל בצה"ל וזכות ירושת הארץ בדורנו:
"...הזוהר הקדוש שאמר שהכל תלוי באתערותא דלתתא, ועוד שאמר שהארץ לא תצא תחת יד זרים אלא במסירות נפש ושפיכות דמים כמ״ש בזוהר שמות דף רי״ד ע״א: אלא בוודאי ארוונא מלכא הוה, וההוא אתר ברשותיה הוה והוה שליט עלוי וכד מטא זמנא לנפקא מתחות ידיה לא נפקא אלא בסגיאות דמא וקטולא בישראל ע״ש. ואם בימי המלך דוד כך, על אחת כמה וכמה, בזמנינו זה, וזה ראינו בעינינו בימינו אלה שהארץ לא יצאה מתחת יד זרים, אלא במסירות נפש שבחורי ישראל מסרו עצמם והערו למות נפשם באהבה ובשמחה רבה כדי לשחרר את הארץ תהי מנוחתם כבוד בג״ע אמן . וקיימו מאמר הנביא שמואל ב׳, י׳, י״ב: "חזק ונתחזק בעד עמינו ובעד ערי אלקינו" ופירש הרד״ק ז״ל: "חזק שלא יכבשו אותם אויבינו וישבו בהם אם יתחזקו עלינו וינצחונו, ואם עשו כן לא יהיו ערי אלקינו אלא ערי אלהי אחרים"... (הקדמת הרב מרדכי עטייה, ר"י המקובלים "החיים והשלום", לספר הפרד"ס לרמ"ק, שער הפרד"ס, הוצאת הרב עטייה).
"כל ההשכמות שלנו בישיבה בחצות ליל לשם תפילה ו"תיקון חצות", כל הכוונות שאנו מכוונים וכל הייחודים שאנו מייחדים כלפי ריבונו של עולם, הנם רק מעין מסירות הנפש של חיילי צבא ההגנה לישראל, השירות הצבאי הוא למעשה מסירות הנפש לאמיתה " (מדברי הרב מאיר יהודה גץ, ראש ישיבת המקובלים 'בית-אל', "רב הכותל", עמ' 445, קול מבשר, ירושלים תשס"ג).
סיפר הרב דוד בלוך, ממייסדי גדוד "נצח יהודה" ('הנחל החרדי'):
כאשר המחזור הראשון של גדוד "נצח יהודה" התקבל בסבר פנים יפות בביתו של המשגיח הרב שלמה וולבה . פתח ואמר: "עוד לפני שאומר בפניכם שיחת עידוד וחיזוק, קודם לכל אני רוצה לומר לכם פשוט תודה! כל טיפת זיעה שאתם מגירים, באימונים, ובפעילות הלוחמה, תישקל בבי"ד של מעלה ותעמוד לזכותכם לעתיד לבוא " (טור אישי, ו' באב תשע"ב, 'כיכר-שבת').

מסירות נפש – גוררת ניסים גלויים ומביאה לאמונה:
כתב הרב ה'בן איש חי' ע"ה (תקצ"ה-תרס"ט): "נראה לי בס"ד שאין הקב"ה עושה נס אלא להמוסרים נפשם , כי ידוע שאם עושין לאדם נס מנכים מזכיותיו, ולכן אם מסר עצמו על קידוש השם, זה יורה שאין עולם הזה חשובה בעיניו כלום, וגם חייו בעולם הזה אין בעיניו כלום כנגד מצותו יתברך, לכן בדין הוא שלא ינכה לו הקב"ה מזכיותיו בשביל טובה שעשה לו בנס בעולם הזה (בניהו בן יהוידע, ברכות, דף כ.).
דברי האדמו"ר מליובאוויטש, רבי מנחם מנדל שניאורסון (תרס"ב-תשנ"ד): התבוננות במצב ארץ הקודש המוקפת אויבים ושונאים ובכל זאת קיימת ומתבססת, אי אפשר שלא תביא להכרה אשר לא ינום ולא יישן ה' שומר ישראל ונותן הוא כח ועצמה לצה"ל וכו', ולמרות שכמה מהמובחרים שבהם נפלו בקרב, ה' ינקום דמם, – נפל פחד צה"ל על האויבים כו' (אגרות קודש, חלק כז', אגרת י'צח)
" עצם העמידה להגן על ארץ הקודש ועל גוי קדוש הדר בה עד כדי מסירת נפש בפועל ממש - הרי זו זכות גדולה ביותר, כי אין דבר נעלה יותר מאשר מסירת נפש בפועל ממש. ואם כן, עבור פעולה זו עצמה ראויים לנסים גלויים " (שיחת י"ג תמוז תשמ"ב שנאמרה בעיצומה של מלחמת שלום הגליל, קראתי ואין עונה, ח"ב, עמ' 275, תשס"ד).
"... אחרי מלחמת ששת הימים אמר הרב יחזקאל אברמסקי כי הניצחון המופלא הוא בזכות מסירות הנפש של חיילי ישראל שחרפו נפשם למות למען כלל ישראל" (הרב יעקב הלוי פילבר, 'אילת השחר', עמ' רלא', תשנ"א, המכון לחקר משנת הראי"ה).
ד. שייכות תלמידי חכמים למצוות מלחמה:

1. השתתפות ת"ח בצבאות ישראל בעבר:
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ: בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק..." (שמות, יז', ט').
רש"י (שם): בחר לנו אנשים: גיבורים ויראי חטא שתהא זכותן מכריעתן.
הנצי"ב, העמק דבר (שם): בתרגום יונתן תרגם: אלו בעלי פקודייא. היינו גיבורים במלחמתה של תורה, שהמה מסוגלים ביחוד למלחמה טבעית .
בעל הטורים כותב: דברים סוף פרשת שופטים (כא', ט'): " כי תעשה הישר. וסמיך ליה כי תצא למלחמה. שאין יוצאין למלחמה אלא צדיקים ". וכן כתב בדברים פרק יב כח: " לומר שאין יוצאין למלחמה אלא צדיקים שעושים הטוב והישר "
"מִנִּי אֶפְרַיִם שָׁרְשָׁם בַּעֲמָלֵק, אַחֲרֶיךָ בִנְיָמִין בַּעֲמָמֶיךָ, מִנִּי מָכִיר יָרְדוּ מְחֹקְקִים, וּמִזְּבוּלֻן מֹשְׁכִים בְּשֵׁבֶט סֹפֵר " (שופטים, ה', יד').
רד"ק (שם): ...והזכירה המתעוררים והמתחזקים אל מלחמות ה' ועתה שירדו למלחמה מן מכיר הגדולים והחכמים ואף על פי שהיה מעבר לירדן התעורר והתחזק לבא למלחמה זאת וכן מזבולון ירדו אפילו הסופרים והחכמים ואין צריך לומר שאר העם: ומושכים בשבט סופר – פירוש החכמים והסופרים.

רד"ק (שמואל ב', כג', כ'): "ואעפ"י שהיה בניהו כהן ואסור להטמא למתים להלחם באויבי ה' הוא מצוה כשצוה הקב"ה להלחם בשבעה גוים ובשאר האומות המצרות לישראל לא חלק בין כהנים לישראל וכן צוה להיות כהן משוח מלחמה ולהכנס עם ישראל למלחמה והנה פנחס טמא עצמו למצוה כשהרג זמרי וכזבי וכן הלך למלחמת מדין עם ישראל.

"לעשות נקמה בגוים תוכחות בלאמים: לאסר מלכיהם בזקים ונכבדיהם בכבלי ברזל: לעשות בהם משפט כתוב - הדר הוא לכל חסידיו הללויה " (תהילים, קמט', ז-ט).

"על הניסים... ועל המלחמות... מסרת.. וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ ".

2. חילוקים שונים בין דין פטור מיסים לדיני השתתפות ממונית בהיטלי שמירה:

שו"ת הרדב"ז: שאלת ממני אודיעך דעתי על מחלוקת אשר נפל בירושלם בין הבעלי בתים ובין החכמים על ענין פריעת שומרי השכונה.
תשובה : כבר ידעת דאמרינן בבבא בתרא אמר רב יהודה הכל לאגלי גפא ואפילו מיתמי אבל רבנן לא צריכי נטירותא וזה מוסכם לא נפל בו מחלוקת. אבל במס המוטל אקרקפתא דגברא הוא דאיכא פלוגתא אם חייבים הצבור לפרוע בעדם או לא. וכבר נהגו לשמוע למיקול ופורעין הכול. אבל בנ"ד אפילו האומרים שאין החכמים חייבין לפרוע כסף גולגלתא מודים הם דחייבים החכמים לפרוע בשמירות. דבשלמא היכא שהמלך או שר העיר מצוה להניח שומרים בכל שכונה ושכונה או שיצאו הם בעצמם לשמור כל אחד ואחד לילו, בכי האי גוונא החכמים פטורים דלא בעו נטירותא ופורעין הבעלי בתים עליהם, ואם צריכין לשמור בעצמם יצאו הם ולא החכמים דרבנן לאו בני מיפק באכלוסא נינהו. אי נמי שאין המלך מצוה ולא כופה אותם ובני העיר צריכים לשכור שומרים, החכמים פטורים כדכתיבנא. אבל בנידון דידן, הבעלי בתים אומרים אין אנחנו צריכין שומרים כי עניים אנחנווהחכמים צועקים לאמר תעמידו שומרים והם בעצמם מודים דבעו נטירותא. היש מן הדין או כן הסברא שיכופו את הבעלי בתים להעמיד שומרים ולא יסייעו עמהם ולכוף אותם? על כיוצא בזה לא אמרה אדם מעולם, ואי אמרה לא צייתינן ליה כי לקתה מדת הדין . ...וכל שכן במה שאני רואה בירושלם שנתרבה עין הגנבים בשביל החכמים שאין לבושם כלבוש הבעלי בתים ונראין מכובדים יותר מהם, וכל שכן שיש בדבר ספק נפשות כאשר הוא מפורסם ואין ראוי שיהיה בדבר התרשלות . והנראה לעניות דעתי כתבתי (חלק ב סימן תשנב).

"...דעד כאן לא קפטרו רבנן אלא ממס וחומה, שהם מצד גלות ישראל, וכדמשמע מקרא "כל קדושיו בידיך", אבל שמירה כדרך שמלכות נשמרים ממלכויות אחרים גם תלמיד חכם חייב " (חידושי חתם סופר, בבא בתרא ח ע"א)".

3. השתתפות ת"ח במלחמת מצוה:
"..אבל במלחמת מצוה הכל יוצאין ואפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה " (גמ' סוטה, ורמב"ם הל' מלכים)
ב'ערוך' בערך 'אנגריא' כתב "... וכל שכן תלמידי חכמים ".
וב'קרן אורה' (סוטה מד, ב) '...משמע הכא דבמלחמת מצוה הכל יוצאין, ואפי' ת"ח צריכין ליבטל מלימודן' .



מלחמה של כלל ישראל - כעבודת ה':
"ובוודאי שעשו אברהם ואסא כדין, ומפני שהיה מלחמת מצוה הותר לבטל תלמוד תורה, דלמלחמה הוצרכו אנשים צדיקים שאינם מתייראים מעבירות שבידם, ומצינו שהלכו למלחמה תלמידי חכמים הרבה, כמו שמבואר בפוסקים לרוב" (הגאון ר' אליהו ראגאלער מקאליש, יד אליהו, חלק הפסקים, סי' מ"א, כ"ז ע"א)

"ונראה דאע"פ שאין שבט לוי עורכין מלחמה, היינו לעשות מלחמה פרטית כמו שאפשר שיזדמן ששבט אחד עושה מלחמה בשביל התנחלות שלו, שימצא לו בזה. אבל כשכל ישראל יוצאין למלחמה, מחוייבים גם הם לצאת. ומלחמה של כלל ישראל זאת היא ג"כ עבודת ה', שכל מי שהוא מיוחד יותר לעבודת ה' הוא שייך לה יותר משאר כל העם" (הגראי"ה קוק, שבת הארץ, חלק ג, עמ' 255-254, מהדורת מכון "התורה והארץ").

גיוס מתוך "רוממות רוחנית":
"הבעיה של נשיאת עול של תורה יחד עם עול של חיזוק מדינת ישראל 3 על ידי גיוס לצה"ל היא בעיה שבישיבות הגבוהות נפתרה. קודם אדם צריך לבסס את שיעור קומתו בתורה על ידי שקידה בתורה, ורק אחר כך מתגייס מתוך חיזוק רוממות רוחנית ולא מתוך חולשה רוחנית . מקובל אצלנו בישיבה ששמונים אחוז מתגייסים במוקדם או במאוחר...." (הגאון הרב אברהם שפירא, הרה"ר לישראל ור"י 'מרכז-הרב', תשובה משנת תש"ן, מורשה עמ' רח' ועיין בספר "אהבתי תורתך" עמ' קסו'-קעה', ירושלים, תשע"ח).

הופעת "סוג חדש של לוחם" בצה"ל:
בשנים האחרונות חל גידול משמעותי במספר החיילים והקצינים הדתיים אשר משרתים בצה"ל בכלל, וביחידות המובחרות בפרט. חלקם למדו קודם גיוסם לצה"ל מספר שנים בישיבה, וחלקם למדו במכינות הקדם-צבאיות התורניות. חינוך זה מצא את ביטויו בשני מישורים: באורך השרות ובאופי השרות.אבל החידוש הגדול נעוץ בעובדה שקם בצה"ל סוג חדש של לוחם, טיפוס חדש של קצין. לא עוד "חייל מסורתי" לא עוד "חייל דתי" וגם לא קצין "שומר מצוות". אלא זן חדש של לוחמים ומפקדים יראי שמים המקפידים על מצוה קלה כחמורה . חיילים אשר במקום להקדיש את חופשתם לבילוי בפאבים ומסעדות, מקדשים אותה בלימוד תורה במכינות. קצינים שעמלים קשה כל השבוע אך לומדים תורה בסוף כל שבוע. והחשוב מכל, נכונותם הגבוהה להימלך בדעת תורה בכל הקשור לשירותם בצבא ( הרב אייל משה קרים , הרב הראשי לצה"ל, 'קשרי מלחמה', עמ' א').

ה. מורכבות הפסיקה בהלכות צבא לעומת פסיקה הלכתית רגילה:

1. חריגה מהכלל של 'וחי בהם' - הרב יוסף באב"ד (תקס"א-תרל"ד):
ונוהג מצוה זו בכל איש ישראלי הן אנשים ונשים כמבואר בש"ס דמלחמות מצוה אפי' כלה מחופתה וכו' וכתב הרהמ"ח ועובר ע"ז ובא לידו ויכול להורגו מבלי שיסתכן בדבר וכו' וצ"ע נהי דכל המצות נדחים מפני הסכנה מ"מ מצוה זו דהתורה ציותה ללחום עמהם וידוע דהתורה לא תסמוך דיניה על הנס כמבואר ברמב"ן ובדרך העולם נהרגים משני הצדדים בעת מלחמה אם כן חזינן דהתורה גזרה ללחום עמהם אף דהוא סכנה . א"כ דחוי' סכנה במקום הזה ומצוה להרוג אותו אף שיסתכן וצ"ע ('מנחת חינוך', מצוה תכה').

2. "עת להרוג... כי כך נוסד העולם" - הנצי"ב מוולוז'ין (תקע"ז-תרנ"ג):
'העמק דבר', (דברים כ', ח'): אין איסור [=הסתכנות ופיקו"נ] במלחמה, כמו שאין המלך מוזהר מלעשות מלחמת הרשות הגורם סכנת נפשות, אלא מלחמה שאני, וע' שבועות דל"ה במלכות דקטלא וכו', ה " נ אין איסור לאדם להכניס עצמו במלחמה ולסכן עצמו .
העמק דבר, "מיד איש אחיו אדרוש את נפש האדם" (בראשית ט', ה'): אימתי אדם נענש? בשעה שראוי לנהוג באחוה, מה שאין כן בשעת מלחמה ועת לשנוא. אז עת להרוג ואין עונש על זה כלל, כי כך נוסד העולם . וכדאיתא בשבועות לה,ב 'מלכותא דקטלא חד משיתא לא מיענש', ואפילו מלך ישראל מותר לעשות מלחמת הרשות אף על גב שכמה מישראל יהרגו על ידי זה (בראשית ט', ה').

3. מלחמה והלכות ציבור הן מכלל "משפטי המלוכה" - הראי"ה קוק (תרכ"ה-תרצ"ה):
ולענין הצלת כלל ישראל, כבר כתבתי לעיל, דלעניות דעתי מטעם "הוראת שעה" ולמיגדר מילתא נגע בה, אלא שהוא דבר פשוט כל כך, שאין צריך בית דין על זה. וממלחמת מצוה, לעניות דעתי אין ללמוד כלל, דעל כרחך עניני הכלל דמלחמות, יוצאים הם מכלל זה ד"וחי בהם". שהרי גם מלחמת רשות מותרת היא, ואיך מצינו היתר להכניס נפשות רבות בסכנה, בשביל הרווחה? אלא דמלחמה והלכות צבור – שאני. ואולי הוא מכלל משפטי המלוכה, שהיו ודאי רבים ונמסרים באומה, כמו שכתב הרמב"ם פרק ג ד [הלכות] מלכים, הלכה ח... ומהם גם כן דיני המלחמה, בין מלחמת מצוה ובין מלחמת רשות, ואי אפשר ללמוד מזה למקום אחר (שו"ת משפט כהן, סימן קמג').

4. פרטי הלכות מלחמה נכללות גם הן בחריגות הכללית של עצם היתר המלחמה - הרב אליעזר יהודה וולדינברג (תרע"ו-תשס"ז):
"...ונשאלתי מה יהא הדין בזה במלחמה, אם חייל מחויב או רשאי להכניס את עצמו בספק סכנה כדי להציל את חבירו החייל מסכנה ודאית, כגון שמוטל פצוע בשטח מסוכן וחשוף לאויב, ואם לא ימהר ויחיש להוציא אותו מהשטח, ימות בודאי מפצעיו, וכל הדומה לזה... אבל לאחר העיון נראה, דיש לומר דבמלחמה שאני. וכשם שהותרה עצם המלחמה למסיבותיה ולמשימותיה ולהכניס בסכנה עם רב, כך אחת מהלכותיה היא, שכל אחד ואחד מאנשי הקרב מחויב למסור את נפשו להציל את משנהו מסכנה שנקלע בה מגרמת המלחמה..." (שו"ת ציץ אליעזר, חלק יב, סימן נז').

דוגמא מובהקת נוספת לאופן שבו פרטי הלכות מלחמה נכללות בכללותיה הינה הרחבת גדר "פיקוח נפש" הקלאסי של היחיד 4 לגדר "פיקוח נפש" ציבורי או לאומי, גם במצב שבו לא נשקפת סכנת חיים מידית.

5. הלכות מחודשות ללא רציפות של פסיקה מדור דור - הרב שלמה גורן (תרע"ח-תשנ"ה), מייסד הרבנות הצבאית:
"..לפנינו איפוא שאלות ותשובות אקטואליות, שהתעוררו בששת המלחמות של ישראל, בהן השתתפתי אישית... שונה היא פסיקה זו, מפסיקה הלכתית אזרחית רגילה, ושונה הוא ספר זה מכל ספרי השו"ת, באשר הנושאים שבספר זה, אין להם מסורת רצופה של פסיקה מדור דור... מאז מלחמת בר כוכבא... לא היו הלכות מלחמה, צבא ובטחון לאומי אקטואליות בחיי העם. קרוב לאלפיים שנה הופיעו בעיות אלו כ"הלכתא למשיחא" ... כדי למצוא מקורות הלכתיים והיסטוריים מוסמכים, לפתרונן של אלפי הבעיות ההלכתיות של צה"ל, היה הכרח לאסוף, ללקט ולקבץ כעמיר גרנה, את שברירי ההלכות, המנהגים והנוהלים, שהיו קיימים בצבאות ישראל בימי קדם ... מים שְנֵי התלמודים, הבבלי והירושלמי, ממדרשי תנאים והאמוראים ושאר ספרות ההלכה מימי עולם ומשנים קדמוניות. כמו כן השתמשנו בספרי החשמונאים ובשאר ספרים החיצוניים, וספרי ההיסטוריה המקובלים עלינו, כגון ספריו של יוסף בן מתתיהו הכהן וחביריו (משיב מלחמה: שאלות ותשובות בעניני צבא, מלחמה ובטחון, חלק א, עמ' 10, ירושלים: האידרא רבה ומסורה לעם, תשנ"ד).

דוגמא מובהקת לדרכו של הגר"ש גורן לראיית הלכות מלחמה כתחום הלכתי ייחודי הינה שיטתו בעניין היתר לחימה בשבת 5 .

6. בין 'חומרא' ל'קולא' בפסיקה לחיילים – הראשל"צ הרב מרדכי אליהו (תרפ"ט-תש"ע):
צבא ישראל צריך להתנהג במחנה בחומרא יתרה , וכלשון הכתוב: "כי תצא מחנה על איביך ונשמרת מכל דבר רע" (דברים כ״ג, י׳). מפרש רש״י: "שהשטן לא יקטרג בשעת הסכנה". וכן נאמר: "והיה מחניך קדוש" (שם טו). "ולא יהיה הכל מופקר כמחנות העכו״ם" (רמב״ן).

ואעפ״כ יש מקרים מסויימים בהם יש קולות לחיילים, וכשהקולא היא לפי ההלכה ולפי הדין, זה בכלל "ונשמרת מכל דבר רע", וכשמתנהגים עפ״י ההלכה - ה׳ מתהלך בקרב המחנה. היינו, לא הכל מותר ולא הכל אסור. וישנם דינים מיוחדים המקלים על החיילים בעת מילוי תפקידם (מתוך דברי הסכמה לשו"ת המורים בקשת, הרב מיכאל רובין, ח' תשרי תשנ"ט).

7. קו מנחה בפסיקה לחיילים – הרב נחום אליעזר רבינוביץ, מחבר פירוש "יד-פשוטה" על 'משנה-תורה' לרמב"ם:
"..מן הראוי להתוות בקצרה את הקו המנחה בפסיקה לחיילים... עלינו להתאמץ ככל האפשר לברר את עיקר הדין שלא להכביד על בחירי עם ההולכים בשם ה׳ אלהי מערכות ישראל, כדי שיוכלו למקד ולרכז כל מעיינם במשימות הקשות והנעלות המוטלות עליהם . אולם דא עקא, שיש כאן בעיה חינוכית חמורה. אינה דומה קולא המזדמנת בגלל מקרה בודד של צער או בשל קיום מצוה, למצב מתמשך שצריך להקל בכמה וכמה מישורים יום אחר יום ושבת אחר שבת לאורך זמן. בפרט כאשר מדובר בלוחמי מלחמת מצוה שהותרו לגבם איסורי תורה החמורים, יש סיכון של שחיקת האישיות... כדי למנוע הדרדרות רוחנית, חייבים לטפח מודעות לגודל המצוה שהחיילים עוסקים בה. גם במלאכתם האפורה היום יומית יש לעורר את לבם שיראו בה מלאכת ה', שירגישו כי גם עיני ה׳ וגם עיני כל ישראל עליהם תמיד כי הם מקדשי השם הנכבד באמת. אם יש דברים שחייבים להקל בהם כדי להמנע מסיכון וצער, יש כנגדם ענינים אחרים שצריך להדר בהם יותר ויותר, והם אהבת ישראל וגמילות חסד לזולת, ובכך יתקיים 'והיה מחניך קדוש' (דברים כג, טו)...המודעות הזאת שהשכינה שורה במחנה חייבים להשריש אותה היטיב בחיילים גם לפני יציאתם לשרות הצבאי, ובייחוד יש להדגיש שכל רגע פנוי יוקדש ללימוד תורה אם מעט ואם הרבה, וזה ירומם את הלומדים ואף הרחוקים יתקרבו" (פתח דבר, 'מלומדי מלחמה', שו"ת בעניני צבא ובטחון, מעליות, תשנ"ג).


8. הדרכות ייחודיות בהלכות צבא – מדיניות הרבנות הצבאית הראשית:
"..והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר״, מפסוק זה למדנו שיש לנהוג חומרה יתירה במסגרת הצבאית, שהרי מחנה ישראל, שכינה שורה בו, מאידך, כידוע,העיסוק האינטנסיבי במצות ׳עזרת ישראל מיד צר׳ מעמיד לעיתים את הלוחמים במצבי דחק שונים ומחייב להקל עליהם לעסוק בשאר עניני עבודת ה׳ כפי שורת הדין ללא הנהגות הנובעות מחשש לשיטות פוסקים יחידניות, ופעמים אף להנחותם לנהוג כשאר הדרכות חז״ל למצוי במקום דחק .. מתוך הכרה מעמיקה של מציאות החיים הצבאית, נדרשנו לתור אחר ההנהגה ההלכתית הראויה במסגרת הצבאית, פעמים, כשראינו צורך בדבר, כתבנו כיצד ניתן לנהוג ׳במקום צורך׳, ולעיתים אף נצרכנו להנחות את החיילים כיצד ראוי לנהוג ׳בשעת דחק׳. לאור זאת מובן שאין לראות בהדרכות המובאות להלן דרך לרבים, וחלילה להשתמש בחיבור זה כמקור להקל שלא במקום הנצרך .
הנהגה זו של קיום מצוות התורה באופן שאינו מלא, סכנה לשמירת הקדושה וטהרת הרוח יש בה, ועל כן ראוי לחייל לזכור תמיד שעיסוקיו ומצבו נובעים ממצוה חשובה ומרכזית בחיי האומה, ומתוך שיקיימנה בשלמות הכוונה והמעשה, מובטחנו שיתקיים בו ״שומר מצוה לא ידע דבר רע ״, ואפשר אף שרמוז הדבר בפסוק המובא לעיל, לא רק שהשראת השכינה במחנה מחייבת לנהוג בו בקדושה, אלא השראת השכינה אף גורמת שתהיה בו קדושה (תורת המחנה, שאלות ותשובות בענינים שכיחים במסגרת השירות הצבאי למנהגי העדות השונות, ח"א, הקדמה, הרבנות הצבאית הראשית, ענף הלכה, הרב יצחק ריבלין (עורך)).

9. 'בקיאות בהלכה' ו'בקיאות במציאות' - הכרעות הלכתיות ע"י גדולי התורה ויישומן על ידי בני תורה אנשי מעשה:
את מי עדיף לשאול "הלכה למעשה" בצבא, גדולי דור שאינם מכירים את המציאות הצבאית באופן בלתי אמצעי אלא מפי מומחים, או תלמיד חכם הקטן מהם לאין ערוך, אך בקי באותה מציאות?

התייחסותו של הרב שלמה אבינר :
"אם מדובר בפסיקת עקרונות הלכתיים כלליים מחודשים, ודאי שגדולי הדור עדיפים. ויתר על כן: מסתבר שרק הם רשאים לפסוק בנדון. אבל אם מדובר בשימוש באותם כללים גדולים כדי לפסוק הלכה במציאות מסוימת מסובכת שיש להעריכה נכונה אזי תלמיד חכם שחי אותה מציאות הינו עדיף . משל למה הדבר דומה, בהגדרת הפסד מרובה, הפוסקים שלנו עם כל גדולתם נמנעו מלקבוע סכום כספי, אלא קבעו גדר: הכל כפי ראות עיני המורה. כן הוא לגבי שעת הדחק" (דברי הקדמה לשו"ת 'כחיצים ביד גיבור', ח"ב, מאת הרב אביחי רונצקי, הרב הראשי לצה"ל לשעבר).

דוגמא מעניינת להתלבטות בשאלות של יישום הוראת גדולי תורה במציאות צבאית, נוכל לראות בקובץ 'תחומין' (חלק שלישי, תשמ"ב, עמ' 23 ובחלק רביעי, תשמ"ג עמ' 241-251) בעניין תוקפן ההלכתי של הוראות מטכ"ל בנושא בטיחות בשבת. כאשר המדובר הוא בסוגיית נאמנות המפקדים, ידע מקצועי בתחום בטיחות בצה"ל והצורך בהפעלת שיקול דעת של החייל הפשוט בקצה.






^ 1.מתוך קונטרס "אוזר ישראל בגבורה" – הרב שי הירש (עורך), מכון תורני תורת שלמה, תשע"ח.
^ 2."...כשזנח ישראל הטוב טוב, כשנאבד ממנו ערכו העצמי, ולא הכיר את יתרונו, עד אשר זנה אחרי אלהי נכר הארץ, נאבד ממנו ג"כ דעת ערכו. על כן כאשר מהתשוקה הברברית, שהיא אמצה את כל גוי אדיר מעריצי גוים של העולם הישן להרחיב את גבול ממלכתו התעלה :"מלכי ישראל", גם הרעים שבהם, "מלכי חסד" היו, לא היה אפשר לרוח גבורה ועז חפץ מוסרי להגדיל את כח הלאומי המדיני, למצא מעמד הגון. ואבותינו אלה, אשר בימי עזם וגבורתם הפוליטית עזבו את צור ישעם והלכו אחרי ההבל ויהבלו, כיון שנתעלם מהם ערכה הפנימי של כללות האומה "לא נתעסקו בלמידת מלחמה ולא בכבוש ארצות", כי נטל מהם זיו החיים האידיאלי, המחיה את האומה ואוזרה בגבורה, ונתעלמה מהם המטרה המוסרית הגבוהה הנמצאת בגדולתם של ישראל בעולם . "כי לא בחרבם ירשו ארץ, וזרועם לא הושיעה למו, כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם, אתה הוא מלכי אלהים, צוה ישועוח יעקב, בך צרינו ננגח, בשמך נבוס קמינו" ובכל מקום כשיש הכשר לאידיאלים גדולים להיות מחיים ומעודדים, שוב אין אידיאלים קטנים ושפלים מאירים שם, "ושרגא בטיהרא מאי מהני". על-כן רק הארת האידיאלים הצפונים, האידיאלים האלהיים, שהמה גנוזים בנפש האומה, רק על ידם תגלה העצמה הלאומית, ורוח ד' תפעמנו כימי עולם, על-פי אותו הסגנון שהחיים השלמים והטובים נכונים הם לקבלו ולהכירו גם עכשיו, כי "מלכא לבושין דלביש בצפרא לא לביש ברמשא... (הראי"ה קוק, עקבי הצאן, עמ' קלז').
^ 3.כידוע, נושא זה נתון במחלוקת הלכתית והשקפתית גם בקרב גדולי ישראל הרואים במדינת ישראל 'אתחלתא דגאולה' - בין התומכים במתן פטור מוחלט (או 'דחייה' שאיננה מוגבלת בזמן) בעתות שגרה, לבחורי ישיבות משירות צבאי נמצאים: הרב יעקב משה חרל"פ (וכן תלמידיו - הרב משה צבי נריה והרב אברהם צוקרמן), הרב חיים דוד הלוי ('עשה לך רב', חלק א' שאלה כ"א) הרב מרדכי אליהו (שו"ת הרב הראשי ח"א, סי' ג), הרב שאול ישראלי ('הצופה', א' טבת תשמ"ז), וכן הייתה דעתו של הגאון הרב צבי פסח פרנק (הקד' לספר 'הלכות מדינה') ותלמידו, הרב א"י וולדינברג ('ציץ אליעזר') וכן היא דעתם של רוב הרבנים החרדים כיום (נציין את הגאון האג"מ, הגרא"מ שך ופוסקים ליטאים בכירים נוספים, הגר"ע יוסף, הרבי מליובאוויטש וגדולי תורה רבים), אם כי, יש לדעת שזאת לא מעיקר הדין, כי אם בתור הוראת שעה ודעת-תורה של החזו"א והגרא"ז מלצר לאחר חורבן יהדות אירופה ולאור שיקולים נוספים .
(נביא כאן את עדותו החשובה של הרב יעקב ב. פרידמן כפי ששמעה מבעל המעשה הרב חיים יעקב גולדוויכט : "ברגע של גילוי לב סיפר לי הגר"ח גולדוויכט סיפור מדהים שנשא באמתחתו. בפרוץ המדינה, היה ההסדר עם בן גוריון בדבר 'תורתו אומנותו' חסר גיבוש, ושלטונות הצבא הערימו מוקשים בדרך להשגת הדיחוי. עלו אפוא הרב גולדוויכט וקומץ בחורים למעונו של מרן ה'אבן האזל'. לרבי איסר זלמן היו קשרי ידידות עם הרב הראשי דאז; הם ביקשו מרבי איסר זלמן שיפעיל את השפעתו על הרב הרצוג על מנת שיקל את נתיב החתחתים הזה. הרהר רבי איסר זלמן שעה קלה, והשיב כך: "השולחן ערוך פוסק, שעכו"ם שצרו על עיירות ישראל, בעיר הסמוכה לספר אפילו על עסקי קש ותבן מחללין עליהן שבת, אפילו לא באו עדיין אלא רוצים לבוא" (או"ח שכט וברמ"א). מהאי טעמא, במצב שאנחנו שרויים בו בעת הזו עלינו לכאורה להתגייס לצבא לגונן על שארית הפלטה... אלא שרבי אברהם ישעיהו (ה'חזון איש') ואני נתיישבנו, והכרענו בדעתנו דעת תורה, שבתקופה הזו ובתנאים שנוצרו בארץ ישראל יש הכרח גמור בביסוס עולם התורה... ועת לעשות לה'... והרי זה עניין המסור לגדולי התורה. בחורי ישיבה לא אמורים להתערב בו בשום דרך!", 'יתד נאמן' מוסף ש"ק, ויצא, תשע"ד, עמ' 32).
לעומת זאת, ידועה עמדתם העקרונית, של הרב צבי יהודה קוק (מאמרו 'למצות הארץ', ומכתבים נוספים שפורסמו) הרב דוד כהן, 'הרב הנזיר' ('מגילת מלחמה ושלום') (ובזמן מלחמה ממש, גם דעת הגאונים הגרש"י זוין, הרב גוסטמן ('קונטרסי שיעורים') 'הגרח"ד הלוי' ('עשה לך רב', שם) ו'הציץ אליעזר' עצמם, וגדולים נוספים), בדבר חובת השירות של בחורי ישיבות בצה"ל לאחר ש'מילאו כרסם בש"ס ובפוסקים' – וכך מקובל בישיבת 'מרכז הרב' ובנותיה, להתגייס לצבא, לאחר מספר משמעותי של שנות לימוד בישיבה (וכך הייתה הדרכת מורי ורבי הגר"א שפירא), וכן היא עמדתם של ראשי ישיבות 'ההסדר', ובהם הגר"א ליכטנשטיין, ויבדלח"א, הגר"ד ליאור ('דבר-חברון', השקפה וענייני אמונה, עמ' 46, תשע"א), הג"ר נחום אליעזר רבינוביץ (מלומדי מלחמה, סי' א) וגדולי תורה נוספים.
^ 4."...נראה שיסוד הדברים הוא שכל מה שנוגע לשלום הציבור או סילוק נזק ממנו, הכל נחשב כפיקוח נפש, כי כל מה שכרוך בשלום הציבור יש בו בעקיפין עניין עם פיקוח נפש. פרנסת היחיד, לדוגמה, אין בה משום פיקוח נפש; אבל אם הציבור יהא מחוסר פרנסה, אפילו אם אין זה נוגע ללחם, הרי לא יימלט שבאחד מבין הרבים יהא כזה שהוא צריך לאוכל יותר משובח, באופן שאצלו זה יכול להיות פיקוח נפש. וכן כל מלחמה שהיא מביאה הרווחה, ועל ידי זה ניתנת אפשרות לטפל יותר בחולים ותשושים, מה שאינו קיים בזמן שהתנאים הכלכליים הם ירודים. וכן מלחמה שהיא להרבות שמעו של המלך, יש להניח שעל ידי זה יפחדו האויבים מלבא, וירבו אלה המעונינים לבא אתו בברית, מה שגם כן מביא למצב כלכלי יותר טוב, ועל ידי זה מתרבה בריאות הציבור. וכן עניין של סילוק הנזק בציבור בעניין הגחלת, אמנם זה מצד עצמו אינו מסוכן, אבל הרי ייתכן שהניזוק לא יוכל לצאת לעבודה, וייתכן גם שהוא בודד ולא יוכל להגיד למישהו שיבואו לעזור לו, ועל ידי כן יכול הדבר הקטן הזה להביא לידי פיקוח נפש. וכיוצא בזה מיני ציורים, שאם אנו חושבים על זה לגבי היחיד הרי זה רחוק, שאין לחשוש מזה; ומכל מקום, באופן ציבורי הרי זה קורה סוף סוף, ולגבי פיקוח נפש גם זה מובא בחשבון (הרב שאול ישראלי, עמוד הימיני, עמ' ריד-רטו).
^ 5."היתר הלחימה בשבת אינו מתבסס על היתר פיקוח נפש הדוחה שבת, כפי שרגילים לחשוב, אלא על היתר מיוחד המיועד אך ורק ללחימה, והנשען על דרשת שמאי הזקן בבבלי, בירושלמי, בתוספתא ובספרי, מהפסוק 'עד רדתה' - אפילו בשבת... ששמאי הזקן בדרשתו בא להשמיענו היתר מיוחד, שהלחימה עצמה דוחה שבת בתור מצווה כשלעצמה, ולא רק במלחמת מצווה, אלא גם במלחמת הרשות (הרב גורן, משיב מלחמה ח"א, עמ' פח' ע"ש).
עוד בנושא מצוות השירות

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il