^ 1.מתוך קונטרס "אוזר ישראל בגבורה" – הרב שי הירש (עורך), מכון תורני תורת שלמה, תשע"ח.
^ 2."...כשזנח ישראל הטוב טוב, כשנאבד ממנו ערכו העצמי, ולא הכיר את יתרונו, עד אשר זנה אחרי אלהי נכר הארץ, נאבד ממנו ג"כ דעת ערכו. על כן כאשר מהתשוקה הברברית, שהיא אמצה את כל גוי אדיר מעריצי גוים של העולם הישן להרחיב את גבול ממלכתו התעלה :"מלכי ישראל", גם הרעים שבהם, "מלכי חסד" היו, לא היה אפשר לרוח גבורה ועז חפץ מוסרי להגדיל את כח הלאומי המדיני, למצא מעמד הגון. ואבותינו אלה, אשר בימי עזם וגבורתם הפוליטית עזבו את צור ישעם והלכו אחרי ההבל ויהבלו, כיון שנתעלם מהם ערכה הפנימי של כללות האומה "לא נתעסקו בלמידת מלחמה ולא בכבוש ארצות", כי נטל מהם זיו החיים האידיאלי, המחיה את האומה ואוזרה בגבורה, ונתעלמה מהם המטרה המוסרית הגבוהה הנמצאת בגדולתם של ישראל בעולם . "כי לא בחרבם ירשו ארץ, וזרועם לא הושיעה למו, כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם, אתה הוא מלכי אלהים, צוה ישועוח יעקב, בך צרינו ננגח, בשמך נבוס קמינו" ובכל מקום כשיש הכשר לאידיאלים גדולים להיות מחיים ומעודדים, שוב אין אידיאלים קטנים ושפלים מאירים שם, "ושרגא בטיהרא מאי מהני". על-כן רק הארת האידיאלים הצפונים, האידיאלים האלהיים, שהמה גנוזים בנפש האומה, רק על ידם תגלה העצמה הלאומית, ורוח ד' תפעמנו כימי עולם, על-פי אותו הסגנון שהחיים השלמים והטובים נכונים הם לקבלו ולהכירו גם עכשיו, כי "מלכא לבושין דלביש בצפרא לא לביש ברמשא... (הראי"ה קוק, עקבי הצאן, עמ' קלז').
^ 3.כידוע, נושא זה נתון במחלוקת הלכתית והשקפתית גם בקרב גדולי ישראל הרואים במדינת ישראל 'אתחלתא דגאולה' - בין התומכים במתן פטור מוחלט (או 'דחייה' שאיננה מוגבלת בזמן) בעתות שגרה, לבחורי ישיבות משירות צבאי נמצאים: הרב יעקב משה חרל"פ (וכן תלמידיו - הרב משה צבי נריה והרב אברהם צוקרמן), הרב חיים דוד הלוי ('עשה לך רב', חלק א' שאלה כ"א) הרב מרדכי אליהו (שו"ת הרב הראשי ח"א, סי' ג), הרב שאול ישראלי ('הצופה', א' טבת תשמ"ז), וכן הייתה דעתו של הגאון הרב צבי פסח פרנק (הקד' לספר 'הלכות מדינה') ותלמידו, הרב א"י וולדינברג ('ציץ אליעזר') וכן היא דעתם של רוב הרבנים החרדים כיום (נציין את הגאון האג"מ, הגרא"מ שך ופוסקים ליטאים בכירים נוספים, הגר"ע יוסף, הרבי מליובאוויטש וגדולי תורה רבים), אם כי, יש לדעת שזאת לא מעיקר הדין, כי אם בתור הוראת שעה ודעת-תורה של החזו"א והגרא"ז מלצר לאחר חורבן יהדות אירופה ולאור שיקולים נוספים .
(נביא כאן את עדותו החשובה של הרב יעקב ב. פרידמן כפי ששמעה מבעל המעשה הרב חיים יעקב גולדוויכט : "ברגע של גילוי לב סיפר לי הגר"ח גולדוויכט סיפור מדהים שנשא באמתחתו. בפרוץ המדינה, היה ההסדר עם בן גוריון בדבר 'תורתו אומנותו' חסר גיבוש, ושלטונות הצבא הערימו מוקשים בדרך להשגת הדיחוי. עלו אפוא הרב גולדוויכט וקומץ בחורים למעונו של מרן ה'אבן האזל'. לרבי איסר זלמן היו קשרי ידידות עם הרב הראשי דאז; הם ביקשו מרבי איסר זלמן שיפעיל את השפעתו על הרב הרצוג על מנת שיקל את נתיב החתחתים הזה. הרהר רבי איסר זלמן שעה קלה, והשיב כך: "השולחן ערוך פוסק, שעכו"ם שצרו על עיירות ישראל, בעיר הסמוכה לספר אפילו על עסקי קש ותבן מחללין עליהן שבת, אפילו לא באו עדיין אלא רוצים לבוא" (או"ח שכט וברמ"א). מהאי טעמא, במצב שאנחנו שרויים בו בעת הזו עלינו לכאורה להתגייס לצבא לגונן על שארית הפלטה... אלא שרבי אברהם ישעיהו (ה'חזון איש') ואני נתיישבנו, והכרענו בדעתנו דעת תורה, שבתקופה הזו ובתנאים שנוצרו בארץ ישראל יש הכרח גמור בביסוס עולם התורה... ועת לעשות לה'... והרי זה עניין המסור לגדולי התורה. בחורי ישיבה לא אמורים להתערב בו בשום דרך!", 'יתד נאמן' מוסף ש"ק, ויצא, תשע"ד, עמ' 32).
לעומת זאת, ידועה עמדתם העקרונית, של הרב צבי יהודה קוק (מאמרו 'למצות הארץ', ומכתבים נוספים שפורסמו) הרב דוד כהן, 'הרב הנזיר' ('מגילת מלחמה ושלום') (ובזמן מלחמה ממש, גם דעת הגאונים הגרש"י זוין, הרב גוסטמן ('קונטרסי שיעורים') 'הגרח"ד הלוי' ('עשה לך רב', שם) ו'הציץ אליעזר' עצמם, וגדולים נוספים), בדבר חובת השירות של בחורי ישיבות בצה"ל לאחר ש'מילאו כרסם בש"ס ובפוסקים' – וכך מקובל בישיבת 'מרכז הרב' ובנותיה, להתגייס לצבא, לאחר מספר משמעותי של שנות לימוד בישיבה (וכך הייתה הדרכת מורי ורבי הגר"א שפירא), וכן היא עמדתם של ראשי ישיבות 'ההסדר', ובהם הגר"א ליכטנשטיין, ויבדלח"א, הגר"ד ליאור ('דבר-חברון', השקפה וענייני אמונה, עמ' 46, תשע"א), הג"ר נחום אליעזר רבינוביץ (מלומדי מלחמה, סי' א) וגדולי תורה נוספים.
^ 4."...נראה שיסוד הדברים הוא שכל מה שנוגע לשלום הציבור או סילוק נזק ממנו, הכל נחשב כפיקוח נפש, כי כל מה שכרוך בשלום הציבור יש בו בעקיפין עניין עם פיקוח נפש. פרנסת היחיד, לדוגמה, אין בה משום פיקוח נפש; אבל אם הציבור יהא מחוסר פרנסה, אפילו אם אין זה נוגע ללחם, הרי לא יימלט שבאחד מבין הרבים יהא כזה שהוא צריך לאוכל יותר משובח, באופן שאצלו זה יכול להיות פיקוח נפש. וכן כל מלחמה שהיא מביאה הרווחה, ועל ידי זה ניתנת אפשרות לטפל יותר בחולים ותשושים, מה שאינו קיים בזמן שהתנאים הכלכליים הם ירודים. וכן מלחמה שהיא להרבות שמעו של המלך, יש להניח שעל ידי זה יפחדו האויבים מלבא, וירבו אלה המעונינים לבא אתו בברית, מה שגם כן מביא למצב כלכלי יותר טוב, ועל ידי זה מתרבה בריאות הציבור. וכן עניין של סילוק הנזק בציבור בעניין הגחלת, אמנם זה מצד עצמו אינו מסוכן, אבל הרי ייתכן שהניזוק לא יוכל לצאת לעבודה, וייתכן גם שהוא בודד ולא יוכל להגיד למישהו שיבואו לעזור לו, ועל ידי כן יכול הדבר הקטן הזה להביא לידי פיקוח נפש. וכיוצא בזה מיני ציורים, שאם אנו חושבים על זה לגבי היחיד הרי זה רחוק, שאין לחשוש מזה; ומכל מקום, באופן ציבורי הרי זה קורה סוף סוף, ולגבי פיקוח נפש גם זה מובא בחשבון (הרב שאול ישראלי, עמוד הימיני, עמ' ריד-רטו).
^ 5."היתר הלחימה בשבת אינו מתבסס על היתר פיקוח נפש הדוחה שבת, כפי שרגילים לחשוב, אלא על היתר מיוחד המיועד אך ורק ללחימה, והנשען על דרשת שמאי הזקן בבבלי, בירושלמי, בתוספתא ובספרי, מהפסוק 'עד רדתה' - אפילו בשבת... ששמאי הזקן בדרשתו בא להשמיענו היתר מיוחד, שהלחימה עצמה דוחה שבת בתור מצווה כשלעצמה, ולא רק במלחמת מצווה, אלא גם במלחמת הרשות (הרב גורן, משיב מלחמה ח"א, עמ' פח' ע"ש).