את פניך ה' אבקש

נהוג בקהילות רבות שלא לערוך טקסי חופה וקידושין בין כסה לעשור. יתכן וסיבות טכניות הביאו לכך, כמו אי היכולת לערוך סעודת שבע ברכות ביום הכיפורים ועוד, אולם ננסה למצוא למנהג זה סימוכין נוספים. בימים אלה נהוג בקהילות ישראל לומר את מזמור כ"ז בתהילים "לדוד ד' אורי וישעי". במזמור זה מבקש דוד "לְךָ אָמַר לִבִּי בַּקְּשׁוּ פָנָי אֶת פָּנֶיךָ ה' אֲבַקֵּשׁ: אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי..." (שם ח-ט). שלש פעמים חוזר דוד על השורש פנים בהטיות שונות. הדגשה מסוג זה אנו מוצאים גם בתפילתו של משה רבנו לאחר חטא העגל "יג) וְעַתָּה אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ וְאֵדָעֲךָ לְמַעַן אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ וּרְאֵה כִּי עַמְּךָ הַגּוֹי הַזֶּה:(יד) וַיֹּאמַר פָּנַי יֵלֵכוּ וַהֲנִחֹתִי לָךְ:(טו) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אִם אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים אַל תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה:(טז) וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא כִּי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲנִי וְעַמֶּךָ הֲלוֹא בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ מִכָּל הָעָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (שמות ל"ג יג-טז). המצב של פנים אל פנים הוא בעצם המצב של "מציאת חן". הקשר בין הפרקים מתחזק אם שמים לב גם לבקשתו של דוד " הוֹרֵנִי ה' דַּרְכֶּך " (שם יא) המקבילה לבקשתו של משה " הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ ".

חז"ל במדרש מדמים את מצב העם לאחר חטא העגל למצבה של כלה שחתנה ביטל את חתונתה וז"ל המדרש "משל למה הדבר דומה (שבירת הלוחות) לשר ששלח לקדש אשה עם הסרסור הלך וקלקלה עם אחר, הסרסור שהיה נקי מה עשה נטל את כתובתה מה שנתן לו השר לקדשה וקרעה אמר מוטב שתדון כפנויה ולא כאשת איש" (שמות רבה ד"ה "ויחל משה"). עבודתו הגדולה של משה היא לחדש את הקשר, לדאוג לכך שהחתונה שבוטלה תחזור ותתקיים. ההודעה של הקב"ה ביום הכיפורים "סלחתי" היא זו שאפשרה את המעמד של "וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ עַד עָבְרִי" (שם, שם כב) ומקבילתו בתהילים "כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה בְּיוֹם רָעָה יַסְתִּרֵנִי בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ בְּצוּר יְרוֹמְמֵנִי" (שם ה). שמשמעותו כניסה לחופה - לסוכה כלשון הנביא " וּבָרָא ה' עַל כָּל מְכוֹן הַר צִיּוֹן ... חֻפָּה: וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם מֵחֹרֶב וּלְמַחְסֶה וּלְמִסְתּוֹר מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר" (ישעיהו ד' ה-ו).

לפי זה אנו מקדישים את הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים להכנות ולחזרה בתשובה שיאפשרו את חידוש החתונה בין כנסת ישראל וקודשא בריך הוא. העיסוק בחתונה פרטית עלול להסיח את הדעת מצרכי הכלל. הזמן חייב להיות מוקדש ,דווקא לסידור הקשר עם הקב"ה ולא לסידור חופה וקידושין מההיבט הפרטי. אם כיוון זה נכון ברור גם למה תקנו לקרא בשבת שובה בפרק האחרון של ספר הושע. שיר השירים שכולו קודש קדשים עוסק בקשר בין הדוד והרעיה, בין קודשא בריך הוא לכנסת ישראל. ישנו מקום נוסף בתנ"ך שמשתמש בביטויים של שיר השירים כדי לתאר את היחס בין ישראל ואביהם שבשמים, זוהי ההפטרה של שבת תשובה-שובה. הושע קורא "שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ:... אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל יִפְרַח כַּשּׁוֹשַׁנָּה וְיַךְ שָׁרָשָׁיו כַּלְּבָנוֹן: יֵלְכוּ יֹנְקוֹתָיו וִיהִי כַזַּיִת הוֹדוֹ וְרֵיחַ לוֹ כַּלְּבָנוֹן: יָשֻׁבוּ יֹשְׁבֵי בְצִלּוֹ יְחַיּוּ דָגָן וְיִפְרְחוּ כַגָּפֶן זִכְרוֹ כְּיֵין לְבָנוֹן" (הושע י"ד ו-ח). קל מאוד לזהות את הביטויים משיר השירים. לפי הסברנו העניין ברור, דווקא שבת זו היא הזמן לקרא פסוקים אלה, העוסקים בקשר הנבנה בין כנסת ישראל ודודה.

הבה נתפלל שנזכה גם אנו לחידוש הברית והחסד במשמעות של " מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר" (ירמיהו ל"א א) "זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ" (ירמיהו ב' ב) ונחזור להיות שוב במצב של פנים אל פנים עם הקב"ה.