ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

לב הלימוד -הלכות ברכות א'

דף הבית ראשי בית מדרש הלכה ומנהג הרמב"ם היומי ספר אהבה הלכות ברכות Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

טבת תשע"ח

לב הלימוד -הלכות ברכות א'


סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

פרק א- כללי הברכות וענית אמן

מהתורה המצווה היחידה לברך אחרי ששבע מאכילת מזון (לחם). חכמים תקנו לברך גם לפי האכילה, על כל סוגי המזון, ואחרי אכילה של כזית. עוד תקנו לברך גם אחרי ריח. ברכות אלו נקראות ברכות הנהנין. בנוסף תקנו חכמים לברך ברכות המצוות לפני עשיית מצווה וברכות שבח והודיה. חכמים תקנו גם את נוסח הברכות, ואם שינה מהנוסח הוא טועה אבל יצא ידי חובה.

אין להפסיק לאחר הברכה ואם הפסיק מעניין הברכה לא חוזר.

בכל הברכות למרות שיצא, מוציא חוץ מברכות הנהנין. ברכות הנהנין שיש בהם מצווה כקידוש ואכילת מצה יכול להוציא ידי חובה. בשביל לצאת ידי חובה יש לשמוע את כל הברכה מתחילתה ועד סופה גם אם לא ענה אמן. אלא שיש לענות אמן על כל ברכה ששומעים.

''המברך ברכה שאינה צריכה נושא שם שמים לבטלה והרי הוא כנשבע לשוא ואסור לענות אחריו אמן''. לצורך לימוד ילדים קטנים מותר שיאמרו את הברכות כרגיל אך אין לענות אחריהן אמן.

האדם צריך לענות אמן אחרי ברכות עצמו בתנאי שמדובר על רצף של שתי ברכות אחרונות או יותר.

נקודה להרחבה:

הרמב''ם פוסק שאין לשנות מהמטבע שטבעו חכמים. כתוצאה מהלכה זו יצא הרמב''ם בתקיפות כנגד המנהג להוסיף פיוטים תוך כדי התפילה. בקהילות הספרדים התקבלה פסיקה זו והפיוטים הוצאו אל מחוץ לתפילה, אך בקהילות האשכנזים נשאר המנהג להוסיף פיוטים תוך כדי התפילה.



פרק ב- נוסח הברכה

ברכת המזון כוללת שלש ברכות מהתורה: ברכת הזן, ברכת הארץ ו''בונה ירושלים'', וברכה נוספת ''הטוב והמטיב'' מתקנת חכמים. בברכת הארץ חובה להזכיר הודיה על מצוות ברית המילה ועל התורה ובברכת ''בונה ירושלים'' חובה להזכיר את מלכות בית דוד ''שאין נחמה גמורה אלא בחזרת מלכות בית דוד''.

בשבת מוסיף ''רצה והחליצנו'' וביום טוב ''יעלה ויבוא'' בברכה שלישית, ובחנוכה ופורים ''על הניסים'' בברכה שנייה. האורח מברך את בעל הבית בברכה רביעית וכן האבל מצדיק עליו את הדין בברכה זו. בשבע ברכות כשאוכלים בבית חתנים מוסיפים את הברכה השביעית ''אשר ברא'' וכשיש פנים חדשות שלא היו בחופה אומרים את כל שבע הברכות.

בשבת ויום טוב אם שכח ולא אמר ''רצה'' או ''יעלה ויבוא'', אם נזכר לפני תחילת הברכה הרביעית אומר שם את ברכת ''אשר נתן'' ואם שכח חוזר לראש. בר''ח וחוה''מ אם התחיל ברכה רביעית אינו חוזר.

נקודה להרחבה:


שיטת הרמב''ם שלא אומרים אף ברכה משבע הברכות אא''כ נמצאים בבית חתנים. חלק מהאחרונים רצו לחדש שהיום אין כבר מושג של בית חתנים (בית המיועד לשמחת שבע הברכות) וממילא יש לברך בכל מקום. להלכה רוב הספרדים מברכים רק ברכה שביעית שלא בבית חתנים והאשכנזים מברכים את כל שבע הברכות.



פרק ג- מאכלי דגן

מברכים ''המוציא'' על לחם שנעשה מחמישה מינים: חטה, שעורה, כוסמת, שיבולת שועל ושיפון, ואם אכל כזית מברך ברכת המזון. ברכה אחרונה מברכים רק כשאוכלים יותר מכזית או ששותים יותר מרביעית.

אם אכל מינים אלו כשהם שלוקים ללא אפייה מברך ''אדמה'' ו''בורא נפשות'', אם אכל אותם כשהם קמח מברך ''שהכל'' ו''בורא נפשות''. אם קלה את הקמח באש וערבב אותו עם משקה כשהוא עבה מברך ''מזונות'' וכשהוא רך ושותים אותו מברך ''שהכל''. גם כשבישל את הקמח בקדירה מברך ''מזונות''.

כשיש תבשיל המעורב מכמה מינים שונים מברך על המין העיקרי ופוטר את המין הטפל. קמח שניתן בתבשיל לטעם נחשב תמיד לעיקר אבל אם שמו אותו כדי להדביק את התבשיל או לתת ריח או צבע נחשב טפל.

על לחם שאין לו צורת לחם ועל לחם אפוי בדבש או בשמן מברך מזונות אא''כ קבע עליהם סעודה שמברך המוציא.

על אורז מברך ''מזונות'' ו''בורא נפשות'' ועל פת אורז מברך ''שהכל''.

נקודה להרחבה:

מפרק זה אפשר להוציא את העקרונות הקובעים את הברכה על מאכלים רבים ונפוצים: שלווה, פיצה, פריכיות אורז, ג'חנון, שניצל, קרוטונים ועוד.



פרק ד

מברכים ברכת המזון בישיבה ובמקום שאכל, אם שינה את מקומו חוזר למקומו ולא ממשיך בסעודה ומברך (אא''כ נשארו חלק מהמסובים במקום הראשון). אם חשב להפסיק לאכול אסור לו להמשיך לאכול אלא חייב לברך.

מסובים ששתו יין והביאו להם יין אחר מברכים ''הטוב והמטיב''.

לא מברכים על אוכל שלא נמצא לפניו ואם נפל לאחר הברכה אומר ''ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד''.

לא צריך לברך על דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה מכיוון שנפטרים בברכת המוציא ובברכת המזון.

נקודה להרחבה:

הפוסקים נחלקו האם מנה אחרונה נחשבת לדברים הבאים מחמת הסעודה או שצריך לברך עליה. רוב הפוסקים כתבו שצריך לברך עליה אלא אם כן מדובר בברכת מזונות, הגר''ע יוסף חילק בין אכילה לשתייה והרב רבינוביץ פסק שאין לברך מכיוון שכיום מנה אחרונה מוגדרת חלק מהסעודה ונפטרת בברכת ''המוציא'' ובברכת המזון.



פרק ה- זימון

שלשה שאכלו לחם כאחד חייבים לברך ברכת הזימון. המזמן אומר ''ברוך שאכלנו משלו'', עונים ''ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו'' וכך עונה אחריהם ואז מברך בקול את כל הברכות ועונים אחריו אמן על כל ברכה. כשהיו עשרה מזמנים בשם השם. בבית חתנים מוסיף ''שהשמחה במעונו''.

נשים ועבדים חייבים בברכת המזון אך ספק אם חייבים מהתורה, ויכולות לזמן בפני עצמן.

שתי חבורות בבית אחד אם חלק רואים אלו את אלו או שיש מלצר משותף מצטרפות. שלשה שאכלו וברך אחד מהם לבד יכול לענות להם לזימון.

מי שלא אכל ושומע זימון עונה ''ברוך ומבורך'' ואם הגיע בסוף הזימון עונה ''אמן''.



פרק ו- נטילת ידיים

אדם חייב ליטול ידיים לפני ואחרי אכילת לחם או לפני דבר שטבול במשקה. על נטילת ידיים שלפני אכילה או תפילה מברכים ''על נטילת ידיים''.

את הידיים יש ליטול עד לפרק- החיבור עם הזרוע, בשיעור של רביעית מים וללא חציצה (כמו טבילה במקווה). טבילת הידיים במים מועילה כנטילה.

יש צורך להקפיד על ארבעה דברים: כשרות המים (מים ששינו את צבעם, שהיו מגולים בלילה, שנעשה בהם מלאכה או שלא ראויים לשתיית כלב פסולים), ליטול שיעור רביעית, ליטול מכלי ושהמים יבואו מכוח האדם ולא מאליהם. מקלים בכל ספק בנטילת ידיים.

כאשר אוכלים עם מפית ללא מגע אין צורך בנטילת ידיים. חובה לנגב את הידיים לאחר הנטילה.

''אסור לזלזל בנטילת ידים, וצווי הרבה צוו חכמים על נטילת ידים והזהירו על הדבר: אפילו אין לו מים אלא כדי לשתות- נוטל ידיו במקצתן ואחר כך אוכל ושותה מקצתן!''



חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il