ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש פרשת שבוע ותנ"ך שמות

שמות התשע"ח מדברי הרב אליהו זצוק"ל

מוקדש לעלוי נשמת
הרב מרדכי אליהו זצוק"ל
לחץ להקדשת שיעור זה
הגיע זמן הגאולה
גלות או גאולה
למרן רבי יוסף קארו זצוק"ל היה "מגיד", שלוח מן השמים, שהיה מלמד אותו את פרד"ס התורה. על שאלתו של משה רבנו כלפי ה' – "לָמה הֲרֵעֹתָה לָעָם הזה, לָמה זה שלחתני?" הסביר המגיד למרן, כי בשאלה זו טמונה שאלה שרבים שואלים גם היום. אם הגיע זמן הגאולה, למה יש צרות? ואם יש צרות, אולי לא הגיע זמן הגאולה? מסביר המגיד למרן רבי יוסף קארו שזו הייתה השאלה של משה רבנו. ולשאלה זו יש תשובה של אלוקים. כך מסביר הרב בספרו "מגיד מישרים", שהשאלה של משה מתחלקת לשניים: "לָמה הֲרֵעֹתָה לָעָם הזה?" – אם הגיע זמן הגאולה, למה כל הקשיים האלה? למה פרעה מקשה את העבודה ולא נותן תבן לעם? למה שוטרי ישראל חושבים שאנחנו אלה שגורמים צרות? ואם עוד לא הגיע זמן הגאולה – "לָמה זה שלחתני?", למה כל זה מתחיל בכלל?
שניהם ביחד
התשובה של ה' למשה היא "עתה תראה". עתה זמן הגאולה! ואם תשאל, למה כל הקשיים שבדרך? כי "אנא פועל בדינא וברחמי כחדא". אני פועל בדין ורחמים כאחד. יש שלבים בגאולה, שבהם יש גם דין וגם רחמים. והם צריכים זה לזה. הדבר הזה רמוז בדברי אלוקים למשה: "וידבר אלֹקים אל מֹשה, ויאמר אליו אני ה'". זה משפט שחלקו הראשון הוא דין, שכן "אלוקים" מרמז על מידת הדין, וחלקו השני הוא רחמים, שכן שם הוי"ה (ה') מרמז על מידת הרחמים ("מגיד מישרים", ויחי).
כשהרשעה רואה שהקדושה רדודה – אין לה בעבור מה להתאמץ. אך כשהקדושה מתגברת, מתאמצת ומתגברת הרשעה כנגדנו. ממש כמו שאומרים רשעי מצרים "הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו – הבה נתחכמה לו".

בסוף הקדושה מנצחת
במצב זה, כשגלות וגאולה הולכים יחד, צריך להפיק מעצמנו כוחות מיוחדים להגביר את כוח הקדושה. ללכת בדרך האבות. לקרוא בשם ה'. זה בדיוק חשש הרשעה, התגברות הכוח של הקדושה. "פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ". על אף שהרִשעה מגבירה את כוחה, היא נתקפת בפחד שהקדושה תתגבר יותר עד שתצא מתחת יד הרשעה – "ונלחם בנו ועלה מן הארץ". ולכן היא גם מגבירה את כוחה. אבל כל זה כידוע לא עוזר לה, ובני-ישראל יוצאים ביד רמה ומגיעים בסופו של דבר לארץ ישראל כדבר ה'.

תפקיד הקולות במכת ברד
במעמד הר סיני, המתואר לקמן בפרשת יתרו, מסופר על קוֹלוֹת שחזרו כמה וכמה פעמים. "וכל העם רֹאים את הקולֹת ואת הלפידִם ואת קול השֹפר ואת ההר עשֵן". הקולות הללו יצרו בעם יראת אלוקים גדולה, וזו אכן הייתה מטרתם "וּבַעבוּר תהיה יראתו על פניכם לבִלתי תֶחֱטָאוּ". היראה ההיא של מתן תורה הייתה יראה עם שמחה. "וגילו ברעדה". הגמרא אומרת (ברכות ח), שמשהו מזה נמשך לכל חתונה. או יראה בלי שמחה או יראה עם שמחה. "אמר רבי חֶלְבּוֹ אמר רב הוּנָא: כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משׂמחו, עובר בחמש קולות, שנאמר 'קול שׂשׂון וקול שׂמחה, קול חתן וקול כלה, קול אֹמרים הודוּ' (ירמיה לג). ואם משׂמחו, מה שׂכרו? אמר רבי יהושע בן לוי, זוכה לתורה שנִתנה בחמש קוֹלוֹת" וכו'.
בימי שמואל הרמתי, כשישראל ביקשו מלך שלא כראוי, היו קולות והייתה יראה בלי שמחה. בימים ההם גם היו קולות שגרמו לעם יראה גדולה : "ויקרא שמואל אל ה' ויתן ה' קֹלֹת וּמטר בַיום ההוא, וַיִּירא כל העם מאֹד את ה' ואת שמואל".
גם הקולות של מכת ברד היו כאלה שמביאים ליראה ואף הרבה יותר, שכן לפי חשבון הגמרא, במכה זו מוזכרים עשרה קוֹלוֹת. אם חמשת הקוֹלוֹת של מתן תורה יכלו להביא ליראה גדולה לכל העם, כמה יראה יביאו עשרה קולוֹת? ובאמת, הקולות במכת ברד הביאו יראה כל כך גדולה, שהיא השפיעה אפילו על עבדי פרעה: "היָרא את דבר ה' מעבדֵי פרְעֹה – הניס את עבדיו ואת מִקנהו אל הבתים".
היראה הזאת הפחידה אפילו את פרעה. לא הקולות עצמם, אלא היראה שמא אנשים יתחילו לירא את ה'. אמר פרעה בלבו: "אם אנשים יתחילו לירא את ה', הם לא יראו ממני. אם אנשים יהיו יראים את דבר ה' – הם לא יעשו עוד רשעה על-פי מצוותי. השלטון שלי עלול להתפורר!".
מי שמדקדק בפסוקים רואה, שהקולות הללו הפריעו לפרעה יותר מהברד עצמו: "העְתירוּ אל ה' ורב מִהיֹת קֹלֹת אלֹקים וּברד וַאֲשַלְחָה אתכם ולא תֹסִפון לעמֹד". הוא מזכיר את "קֹלֹת אלֹקים" לפני הברד. הוא מבקש תחילה על מה שמטריד אותו יותר. ומשה, שהבין את בקשתו של פרעה, אכן התפלל גם על הקולות "וַיַחדלו הַקֹלוֹת והברד ומטר לא נִתַךְ אָרצָה". אך כידוע, כשאלו אכן פסקו, חזר פרעה למנהגו ושכח את הבטחותיו.
גם בימינו יש קוֹלוֹת שיכולים להביא יראת שמים. מובא בגמרא במסכת ברכות (נט): "אמר רבי אלכסנדרי, אמר רבי יהושע בן לוי, לא נבראו רעמים אלא כדי לִפשֹט עקמוּמיוּת שבַּלֵב, שנאמר: 'והאלֹקים עשָׂה שיִרְאוּ מלפנָיו' (קהלת ג)". אנו יכולים לקנות יראת ה' כשאנו שומעים רעמים. כשאנו שומעים אותם מהדהדים ברקיע, כדאי לעצור מעט, ולהקשיב. לתת מקום בלב לחדירתה של יראת שמים. להכיר את מעשי ה' ואת גדולתו. גם לעתיד לבא הקולות הללו יביאו את יראת ה' לעולם. דוד המלך כותב עליהם בתהילים: "נשאוּ נהרות ה', נשאו נהרות קוֹלם, ישְׂאו נהרות דֹכיָם. מִקֹלות מים רבים אדירים מִשְבְּרֵי ים אדיר במרום ה': עֵדֹתיךָ נֶאמְנוּ מאֹד לביתך נַאֲוָה קֹדש, ה' לאֹרךְ ימים". יהי רצון שנזכה לשמוע קולות אלו במהרה, אמן.

סימן נה מקום קביעת מזוזה בדלת הזזה אוכל הנמצא בשבת במקרר או על הפלטה בעת הפסקת חשמל, הלכות סת"ם
1. פתח החייב במזוזה ומותקנת בו "דלת הזזה" הנעה מימין לשמאל, ואי אפשר לקבוע את המזוזה על המשקוף, היכן יש לקבוע את המזוזה? 2. כאשר יש הפסקת חשמל בשבת, האם יש משמעות לכמה זמן הופסק החשמל? והאם קיים חילוק בין המאכלים המונחים על גבי הפלטה לבין מאכלים המונחים במקרר? 3 . בפירוד אותיות הנפסקים, מהי הגדרת "ניכר להדיא" ו"אינו ניכר להדיא" לדעת הרב וכיצד יש להורות בפסקים אלו? 4 . מה דינה של אות ל' שלא עשה את צווארה כאות ו' אלא כאות ך' ? 5 . מה דין ספר תורה שהרבה אותיות ל' שלו הם ללא צוואר כלל? 6 . היכן ניתן להשיג את החוברת של הרב בהלכות שבת?
א. בענין דלת "הזזה" ומקום קביעת המזוזה - אם זוהי דלת אחת בלבד הנפתחת מימין לשמאל, הוי אומר, שבצד ימין יש מזוזה בה נתקלת הדלת וננעלת, באותה מזוזה יש לקבוע את המזוזה1. אולם, אם אין מקום שם, יש להוסיף למזוזה ולמשקוף חלקי עץ הנקראים "פלפונים", אחד מעל למשקוף ואחד לאורך המזוזה, ויש לקבוע את המזוזה בתוספת של הפלפונים2.
ב. אם נפסק החשמל וחודש בשבת - האוכל הנמצא במקרר מותר, כיון שהמקרר יכול לשמור קור לזמן מסוים גם אם אין חשמל ולשמור על טריות האוכל. אך אוכל הנמצא על הפלטה - אם נתבשל כל צורכו וההפסקה היתה ארוכה, מותר רק לקטנים. ובהפסקה קצרה - דהיינו שהאוכל עדיין חם, מותר גם לגדולים. אך אוכל שיש בו נוזל - מותר רק לקטנים אפי' היתה ההפסקה קצרה3.
ג. "ניכר להדיא" - זה או שאדם רואה שנפסק או אומרים לו שיש כאן פיסוק ורואה זאת מיד.
ד. אות למד שעשה לה צואר הנראה ככף סופית ולא כוו - כשר, וטוב לגרד שיהיה כעין וו, ובלבד שלא נשתנה צורת האות4.
ה. יש הרבה "ל" כפי שציירת ללא צואר בס"ת מכתיבת בגדד. אם האות היא כמו הציור שציירת ממש - אין להקל, אך אם היא כדוגמת יו"ד - מותר כי מצרפים בשעת דחק גם את גוף האות5.
חוברות הלכות שבת אפשר להשיג אצל הרב יחיאל פאוסט הגר בנווה דקלים בגוש קטיף. יה"ר שתזכו ללמוד וללמד לשמור ולעשות, אכי"ר.

סימן נו פרסום דברי תורה בעיתונים שימוש במעלית בשבת לאדם המוגבל בתנועתו, ועוד
א. האם בשבת שלפני ראש חודש מנחם אב מכריזים על ראש חודש? ב. האם מותר לאדם לעלות לתורה בשתי עלייות רצופות?
ג. מתי מתחילה ומתי מסתיימת שנת השמיטה? איך צריך לנהוג בפירות ובירקות בשנה זו? ד. מה דינו של אדם הקורע טלית בשבת לעיני כל מתפללי בית-הכנסת? ה. האם מותר לפרסם דברי תורה בעיתונים? האם אין בכך חילול ה'? ו. האם מותר בשבת לערות מים רותחים מכלי ראשון, הנמצא על גבי פלטה חשמלית, על קפה וסוכר? ז. האם מותר לשטוף כלים חלביים וכלים בשריים באותו כיור?
ח. כאשר עורכים ברית מילה לתאומים, האם צריך לברך: "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו" על שניהם ביחד, או על כל אחד מהם בנפרד?
ט. מה דינו של אדם שנדר נדר לשלם לבית-הכנסת ושכח לשלמו? י. אני נכה. כאשר אני מתארח בשבת בבניין רב קומות שיש בו מעלית, האם מותר לי לעלות ולרדת בה?
א. בשבת שלפני ר"ח מנ"א, יש הנוהגים שלא להכריז על ר"ח עפ"י הכתוב: "במספר ירחים אל יבוא"1. ועיין בכה"ח סי' תי"ז ס"ק ה', שהביא בשם החיד"א ועוד פוסקים, שכתבו להכריז גם בשבת שלפני ר"ח מנ"א על החודש ככל שבת שלפני ר"ח, וכן נוהגים בארץ-ישראל.
ב. כאשר יש סיבה מיוחדת, מותר לאדם אחד לעלות לתורה שתי עליות רצופות, כמובן שיברך פעמיים בתחילה ובסוף, כגון: כהן כשאין לוי2, או כשאין מי שיודע לקרוא בתורה ולברך3, וכ"ז כמובן בס"ת אחד.
ג. לענין שמיטת כספים פסקינן, ששנת השמיטה מסתיימת בסופה. לענין ירקות ושמירת קדושת שביעית על פירות - כל ירק ופרי לפי זמן גידולו.
לגבי פירות. באופן כללי אין פירות מהשנה השביעית הנקטפים בשנה השמינית (תשמ"ח), ומה שיש הם פירות שחנטו בשנה השביעית, ויש בהם קדושת שביעית וחובת ביעור גם לאחר שנת תשמ"ח. עיין בכל זה באריכות ב"חוברת לצרכן" שהוצאה ע"י הרה"ר לישראל5.
ד. אסור לקרוע שום דבר בשבת, בין בכעס בין שלא בכעס, ובפרט בבהכנ"ס לעיני הציבור, וק"ו טלית שהיא תשמיש קדושה. אדם שעושה כן צריך לחזור בתשובה ולתקן מעשיו לעתיד.
ה. פירסום של דברי תורה בעתונים, יש בכך בזיון הקודש כיון שסופם לילך לאשפה. ההיתר שמוצאים לכך העתונים הדתיים הוא, שלפחות כך קוראי העתונים יקראו גם ד"ת. וזהו מדין "עת לעשות לה' - הפרו תורתך"6.
ו. עשיית תה וקפה בשבת - שמים סוכר וקפה או תה בכוס, אח"כ ממלאים כוס אחרת במים חמים מהמיחם הנמצא על האש או הפלטה, ומוריקים את הכוס המלאה במים חמים לכוס שבה נמצאים הסוכר והקפה או התה7.
ז. הטוב ביותר הוא שיהא לאדם שני כיורים, אחד בשרי ואחד חלבי. אך מי שיש לו כיור אחד - צריך שיהיה בתוכו רשת ממתכת או עץ, וישתמש בה בכיור לכלי בשר ובלא הרשת ישתמש לכלי חלב, או להיפך.
ח. מנהג ירושלים הוא שאין מכניסים תינוקות תאומים יחד לבריתו של אאע"ה, אלא כך עושים - מביאים את התינוק שנולד ראשון למקום הברית, מברכים את הברכות ומלים אותו. אח"כ מחלקים דברי מאכל כדי להפסיק בין שתי הבריתות. לאחר מכן מביאים את התינוק השני למקום הברית, מברכים ומלים אותו8.
ט. מי שנדר נדר, אסור לו לאחר לשלמו וחייב לשלמו מיד9. וי"א שיכול להמתין עד שהגבאי ידרוש ממנו10. בכל אופן, אם שכח לשלמו - אין זה פוטרו ועדיין חייב לשלם.
י. אתה שהנך נכה, ודאי יכול ורשאי להשתמש ב"מעלית שבת" כדי לעלות 8 קומות וכד'. אך במקום שאין "מעלית שבת", אסור לך או ליהודי אחר להפעיל את המעלית בשבת, ואפי' שזה לצורך מצוה.

הזמנה דבי הילולי
ליום שמחתו וחתונתו של הרב עלה והביא הזמנה לחכם צדקה הזקן. הלה שאל ותיחקר את הרב כמה הזמנות עשה וכמה עלה לו וכדומה. אז הוציא חכם צדקה סכום כסף כנקוב, נתן לרב ואמר לו שיגנוז את כל ההזמנות, היות שנכתבו בכתב מרובע. הוא חשש שאנשים יזרקו אותן לפח ויהא ביזיון לאותיות הקדושות. הרב עשה כדבריו, גנז את כל ההזמנות והדפיס חדשות בכתב עגול.

ותשוב אליו היונה
סיפר הרב על ימי מלחמת השחרור, והוא עוסק בתורה עם רבי צדקה חוצין ע"ה, ובא אדם אחד והביא שתי יונים לחכם צדקה הזקן שישחטן לו, אחת לעצמו ואחת לחכם. חכם צדקה בירך על השחיטה, החל לשחוט, ולפתע עף מעליהם פגז וחכם צדקה לא זז כמלוא נימה. כשגמר לשחוט אמר לרב שחושש הוא שמא שהה משהו בשחיטה ונפסלה בכך. אמר לו הרב: ידעתי שתחשוש לכך, ושמתי לב היטב וראיתי שלא זזת! (על מה הרב נתן את דעתו כשפגז עבר מעל לראשו!) ואולם חכם צדקה עדיין חשש, ואמר לרב שייקח חצי גרוש וילך לקנות שתי יונים אחרות. תמה הרב ואמר לו: באמצע המלחמה, איפה נמצא יונים למכירה? וחזקה עליו מצוות חכם צדקה, ותיכף שהלך מהרחוב ראה שבא לקראתו אדם עם שתי יונים למכירה. הרב שאל מה מחירן, ואמר לרב בכמה שתיתן. הביא לו את היונים ושחט ללא חשש.

פעולת צדיק לחיים
עוד דבר פלא מימי מלחמת השחרור: באחד הימים היה הרב עם עוד קבוצה מהמשפחה בחצרו של חכם צדקה הזקן. הגיעה משאית לחלוקת המים, וחכם צדקה הזקן פנה לרב ואמר לו: יש שם למעלה ברחוב זקנה עם סלים, לך לעזור לה. לפלא היה ששלח דווקא את הרב, אהובו. הרב רץ למצווה, וכולם היו בטוחים שדברים בגו, שאחרת למה שלח את הרב, והלכו ורצו כולם אחרי הרב. כך התרוקנה החצר מכל מי שהיה בה, ואז נפל שם פגז. ברוך פודה ומציל.

אשרי איש ירא ה'
סיפר הרב על דקדוקיו של חכם צדקה הזקן, שהיה מקפיד לברך "שהכול" על מעט מים לפני הסעודה, כדי לפטור את המשקים הבאים בסעודה מברכה, כמו שפסק ה"שולחן ערוך" (סימן קע"ד), שכך יעשה ירא שמים כדי להימנע ממחלוקת. יום אחד הסב בסעודת מצווה ולא בירך "שהכול" לפני האוכל. באמצע הסעודה ביקש מבעל הבית בעדינות אם אפשר לקבל מעט מלח עבה. התפלא בעל הבית, בשביל מה צריך החכם מלח עבה לאכילה, והשיב לו חכם צדקה, בשביל לברך עליו "שהכול". אה, אמר בעל הבית, אז אביא לך סוכר שתברך עליו "שהכול". אמר לו חכם צדקה: אתה אמרת סוכר, לא אני, אז תביא סוכר...
עוד בנושא שמות

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il