ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מדיני ברכות ;">

דף הבית בית מדרש מדורים קול צופייך Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תמוז תשס"ה

מדיני ברכות

"קול צופייך" – גיליון 302



סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
אשר בן חיים

תמר כדי להמתיק את התה - הרב בעל 'מלאכת שלמה עדני' כותב: אם רוצה לאכול תמר עם כוס תה או כוס קפה כדי להמתיקו, כיון שהמשקה הוא העיקר, על כן יברך על התמר "שהכל" כי הוא טפל לכוס התה או הקפה. וסיים שם, והטוב ביותר שיקח חתיכה מהתמר ויברך "העץ", ואח"כ יברך "שהכל" על התה או הקפה.

ברכה על השוקולד - ואומר הרב בעל פר"ח שעל השקולט"י צריך לברך "העץ", כי שתלו את הקקאו בשביל לעשות ממנו שוקולד ולא בשביל משקה. ולמעשה גם על שוקולד אנו מברכים "שהכל".

הברכה על הסוכר - עד זמן הרמב"ם לא היה סוכר, ואם אדם היה רוצה לאכול דבר מתוק עם התה, הוא היה לוקח תמר או תאנה. ולא לחינם מאריך הרמב"ם בענין הברכה על הסוכר, וז"ל: "הקנים המתוקים שסוחטין אותן ומבשלין מימיהן עד שיקפא וידמה למלח, כל הגאונים אומרים שמברכין עליו בורא פרי האדמה, ומקצתם אמרו בורא פרי העץ, וכן אמרו שהמוצץ אותם קנים מברך בורא פרי האדמה ואני אומר שאין זה פרי ואין מברכין עליו אלא שהכל" (רמב"ם פ"ח מהלכות ברכות ה"ה).

ואומר בעל הבא"ח: סדר הקדימה בברכות הוא: עץ, אדמה, שהכל. אבל אם מונחים לפניו תפוח עץ, בוטנים וסוכר - יקדים לברך" שהכל", כיון שאם יברך "העץ" או "האדמה" פטר את הסוכר אע"פ שלא התכוון כי הוא ספק עץ או אדמה, כי מה שמברכים על הסוכר "שהכל" הוא מתוך ספק (עיין לבא"ח פרשת פנחס אות ט"ז).

פירות המעורבים ביחד - כיום יש אולמות שמגישים בהם כמנת פתיחה חצי מלון ובו פירות מסוגים שונים: אבטיח , תפוח עץ, ענבים וכדו' או יש שמגישים מה שנקרא "קומפוט" שהוא סוגי פירות שונים עם מיץ - ומה יברך על כך ?
הפתרון הטוב ביותר הוא, שיטול ידיו ויברך "המוציא" ויטבול במיץ המתוק ויאכל חתיכת אבטיח ותפוח עץ עם הלחם, ויצא יד"ח. ואם לא עשה כן הרי שנכנס לבעיה, כי י"א שעל התפוח יברך "העץ", ועל הבננה, האבטיח או המלון - יברך "אדמה", ועל המיץ - תלוי, אם יש לו טעם אבטיח או מלון אינו צריך לברך, ואם יש לו רק מתיקות של סוכר, יברך "שהכל".

דרך ארץ באכילה
כשנמצא בבית הכנסת ויש קידוש וכדו' ומגישים בורקסים או 'קוגל', לא יאכל אלא מעט, כדי שלא יכנס לספק בענין הברכה האחרונה, וכדי שישאר גם לאורחים האחרים, וכן כדי שיוכל לשוב לביתו ולאכול מהמאכלים שאשתו הכינה, שאם ישבע ממה שאוכל בקידוש בבית הכנסת לא יוכל לאכול בביתו לתיאבון.
וכתוב (משלי כז, ז) "נפש שבעה תבוס נופת ונפש רעבה כל מר מתוק" - נפש רעבה רואה בכל דבר מר, מתוק, אבל אם הוא שבע, אז כל דבר לא טוב בשבילו.

כתוב בירושלמי שמנהג חכמי ירושלים היה להגיש לאורח רשימה ובה סוגי האוכל שיגישו לפניו.
כדי שהאורח יכלכל צעדיו ויאכל מכל דבר מעט, שאם לא ידע ימלא בטנו מהמאכל הראשון, ולא יוכל להמשיך לאכול ממה שטרחו בשבילו.

כבוד האשה

ומעשה היה בתקופתו של מורנו ורבנו הרה"ג רבי אברהם ענתבי זצ"ל, שהלכו והלשינו למושל הגוי שהיה מכונה בשם "ו'לי" שהיהודים מזלזלים בגויים, ואינם אוכלים מבישוליהם. המושל בארם צובא כעס עד מאד וקרא לרבי אברהם. כשהגיע רבי אברהם, ביקש המושל מאשתו שתכין כוס קפה, והיא בטעות שמה מלח במקום סוכר. כשטעם רבי אברהם מהקפה המשיך לשתותו ולא אמר מאומה, אך כשהמושל טעם מהקפה הוא רצה לצעוק על אשתו. אמר לו רבי אברהם תשתוק ותשתה, וכי בגלל שטעתה, תבייש אותה ?! אמר לו המושל: אתה מתחשב באשה גויה?! מכאן אני רואה שמה שאמרו עליכם שאתם מזלזלים בגויים, הכל שקר וכזב. כך סיפר לנו מו"ר ועטרת ראשנו הגאון הגדול ראש הישיבה ח"ר עזרא עטיה זצ"ל.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il