ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

קנאת פנחס ;">

בית מדרש פרשת השבוע חומש במדבר פנחס Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תמוז תשס"ה

קנאת פנחס

"קול צופייך" – גיליון 302



סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
יעקב בן בכורה

פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן
פרשת השבוע פותחת בפסוקים "וידבר ה' אל משה לאמור. פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאי את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי. לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום" (במדבר כה, י - יב).

שואלים חז"ל, מדוע נאמר "בן אלעזר בן אהרן הכהן", הרי כבר בסוף פרשת בלק כתב את ייחוסו, ואם כן די היה לקוראו בשמו, פנחס. ועל כך עונה רש"י וז"ל:
"לפי שהיו השבטים מבזים אותו הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לעבודת אלילים והרג נשיא שבט מישראל, לפיכך בא הכתוב ויחסו אחר אהרן".

אהרן הכהן היה אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, וגם מה שעשה פנחס היה כדי להשכין שלום בין עם ישראל לקב"ה, ועל כן ייחסו לאהרן הכהן.

בקנאו את קנאתי בתוכם
כתוב "בקנאו את קנאתי בתוכם" - מה הפירוש "בתוכם"?
אלא כשרצה הקב"ה להפוך את סדום, עמד אברהם אבינו בתפילה וניסה בכל כוחו להציל את סדום, ואמר אולי ימצאון חמישים צדיקים או ארבעים וכו' עד שהגיע לעשרה. אמר לו הקב"ה אם ימצאו עשרה צדיקים בתוך העיר לא אשחית בעבור העשרה.

אומר האבן עזרא, צריך שימצא צדיק בתוך העיר שהוא בגלוי, ולא צדיק שנמצא במחסן או במקלט שמתבייש לגלות את עצמו, וז"ל: "בתוך העיר שהם יראים את ה' בפרהסיא", עכ"ל (בראשית יח, כו). ואותו דבר היה אצל פנחס, הוא לא עשה דברים בצנעא אלא בפרהסיא, ולכן נאמר "בתוכם".

ואומר תרגום יוב"ע שנעשו לפנחס שנים עשר ניסים. והפלא הגדול הוא שפנחס נעץ את החרב בשניהם בזמן שהם היו ביחד והרים את שניהם. ולכאורה כשאדם מרים דבר כזה מלמטה למעלה החרב היתה צריכה להישבר. ועוד, אם היה מטפטף עליו דם או שהם היו מתים, הרי הוא כהן והיה נטמא. אלא שנעשה נס והם עדיין לא מתו.

לכן - לשון שבועה
אומר הקב"ה, כיון שפנחס עשה זאת לשם שמים, "לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום".
אומרים חז"ל אין "לכן" אלא לשון שבועה. הקב"ה נשבע לפנחס ונתן לו ברית שלום וכהונה.

ויכפר על בני ישראל - לדורות

התורה מציינת את הטעם שבגינו זכה פנחס לכהונה, וז"ל (שם, יג):
"וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵא-לֹקָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".

הקנאה שקינא פנחס לשם שמים ומסר את נפשו עליה, זיכתה אותו לברית כהונת עולם. ומלבד זאת גם זכה שקנאתו כיפרה על כלל ישראל. ויש להבין מדוע התורה כותבת ' ויכפר ' בלשון עתיד, היה מן הראוי לכתוב ' וכיפר על בני ישראל'? וניתן לבאר זאת על פי מה שאמרו חז"ל שפנחס הוא אליהו, וידוע שאליהו הוא מלאך הברית, והוא נמצא בבריתות שבכל העולם כולו בכל שעה ושעה. דבר זה "נגזר" עליו בגלל שהוא קיטרג על עם ישראל בשעה שאמר להקב"ה (מלכים א, יט, י יד) "קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה' אֱ-לֹקֵי צְבָ-קוֹת כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וכו'. אמר לו הקב"ה, הרי פנחס בא ולימד סנגוריה על ישראל ואמר מדוע ימותו במגפה עשרים וארבע אלף מישראל, הרי רק שני אנשים חטאו ולהם מגיע עונש, ואתה אליהו בא ומלמד קטגוריה ואומר "עזבו בריתך"?! חייך שמעתה תלך ותמנה את הבריתות של תינוקות ישראל בכל מקום ומקום בעולם.

לפני שגילו את אמריקה ואוסטרליה היה אליהו הנביא היה הולך בקלות ממקום למקום וכשסיים את עבודתו היה חוזר ללמוד בישיבה של מעלה, אבל כעת שיש את אמריקה ואוסטרליה, אין לו מנוחה כי כשבאר"י לילה שם יום, והוא טרוד ללכת ממקום למקום ואין לו זמן ללמוד.

וכשמגיע אליהו הנביא למקום בו עושים את הברית, והוא רואה אנשים מלאי עברות ואינו יכול לעבור ביניהם, אומר לו הקב"ה אם הם יהרהרו בתשובה, בזכותך אני אמחל להם על כל עוונותיהם. וזהו שנאמר "ויכפר" בלשון עתיד, שעתיד עוד הוא לכפר על בני ישראל די בכל אתר ואתר בכל הדורות כולם.

כיון שבשעת ברית מילה מתכפרים כל העוונות בזכות אליהו הנביא, צריך לנצל הזדמנות זו ולהרהר מייד בתשובה שלמה, ולא יאמר אדם הרי כל הזמן ניתן לעשות תשובה ואין צורך באליהו או בברית מילה, אלא ידע לו שיש דרגות בתשובה, יש תשובה שמתקבלת מיד כמו בזמן ברית מילה, ויש תשובה שמכפרת רק עם יסורים וכו' ועל חילול ה' תשובה ויסורים ויוה"כ תולים, ורק מיתה מכפרת (עיין מסכת יומא דף פ"ו).

היכי דמי חילול ה'?
הגמרא אומרת (יומא דף פ"ו ע"א) :
"היכי דמי חילול השם? אמר רב כגון אנא אי שקילנא בישרא מטבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר (אם קונה בשר מהקצב ואינו משלם מיד) וכו' רבי יוחנן אמר כגון אנא דמסגינא (שאני הולך) ארבע אמות בלא תורה ובלא תפילין".

ולכאורה נאמר לר' יוחנן שילך תמיד עם תורה ותפילין, ולא יעשה חילול ה'. אלא הענין הוא כך, רבי יוחנן קם מוקדם בעמוד השחר כדי להתפלל בנץ החמה, ולאחר התפילה הוא רוצה ללכת לביתו לאכול, אך באים אנשים ושואלים אותו שאלות בהלכה, והוא מגיע לביתו רק בשעה תשע או עשר, והוא רוצה לאכול והנה שוב באים אנשים עם שאלות, וכשסיים לענות להם כבר הגיע הזמן שהוא צריך לתת שיעור בישיבה, והוא הולך ומלמד וכו'. וכשהוא חוזר לביתו בערב השעה כבר מאוחרת והוא רעב ועייף, וכשישב לרגע במרפסת לשאוף אויר, הנה עובר אדם ברחוב ורואה אותו ואומר 'תראו לרבנים יש זמן לשבת במרפסת'.

אומר רבי יוחנן זה חילול ה', אע"פ שאינם יודעים שאני עייף, וגם בזה צריך להזהר, וז"ל רש"י (שם פ"ו ע"א ד"ה כגון): "ואין הכל יודעין שנחלשתי בגרסתי ולמדין הימני להבטל מתלמוד תורה".

שבטי י- ה
בהמשך הפרשה נאמר (במדבר כו, ה) "ראובן בכור ישראל בני ראובן חנוך משפחת החנכי לפלוא משפחת הפלאי". על דרך רמז אמרו, אם אדם מחנך את בנו כראוי, יצא לו נכד פלא - תלמיד חכם וירא שמים גדול. כי כשהנכד רואה את אביו וסבו מתנהגים בדרך התורה, אזי גם הוא מתנהג בדרך טובה וישרה, והוא מה שאמרו חז"ל "תורה מחזרת על אכסניא שלה".

אבל אדם שאביו וסבו בטלנים, אעפ"כ יש לו ללכת בדרך התורה ואם אינו עושה זאת, התביעה עליו גדולה.

ואומר רש"י (שם):
"משפחת החנכי - לפי שהיו האומות מבזין אותם ואומרים מה אלו מתיחסין על שבטיהם סבורין הם שלא שלטו המצריים באמותיהם אם בגופם היו מושלים (כלומר בפרך) ק"ו בנשותיהם (ואמרו חז"ל אחת היתה, שלומית בת דברי, ופרסמה הכתוב). לפיכך הטיל הקב"ה שמו עליהם ה"א מצד זה ויו"ד מצד זה לומר מעיד אני עליהם שהם בני אבותיהם וזה הוא שמפורש על ידי דוד (תהלים קכב) שבטי יה עדות לישראל. השם הזה מעיד עליהם לשבטיהם לפיכך בכולם כתיב החנכי הפלאי" וכו'.

כלומר הוסיף להם יו"ד וה"א - שבטי יה. ומדוע נכתב קודם ה"א ואח"כ יו"ד, לכאורה היה צ"ל לכתוב להיפך בהתחלה יו"ד, ובסוף ה"א? אלא ידוע שבאיש - יש י', ובאשה - ה', ובזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו ממצרים, לכן הקדים את האות ה'.

הוא דתן ואבירם
וכתוב "ובני אליאב נמואל ודתן ואבירם הוא דתן ואבירם קריאי העדה אשר הצו על משה ועל אהרן" וכו' (במדבר כו, ט). לאליאב היה בן צדיק ששמו נמואל, אבל דתן ואבירם לא הלכו בדרך הישרה מחמת תכונתם השלילית, ואין זה קשור לאביהם.

יששכר וזבולון
לאחר מכן מונה התורה את משפחות בני יהודה ויששכר וזבולון. תמיד יששכר וזבולון נמצאים ביחד - "שמח זבולון בצאתך וישככר באהליך" (דברים לג, יח), ומתחילים בזבולון כי הוא בא ואמר לאחיו, אתה תשב ותלמד תורה ואני אדאג לפרנסתך, וגם אני אקבע עיתים ללימוד תורה.

ולא יאמר אדם אני אתמוך בבני ישיבות, וכיון שכך אני יכול להעביר את הזמן בבטלה וללכת לקולנוע או לצפות בטלוויזיה, אלא גם עליו ישנה חובה לקבוע עיתים לתורה.

ואומר רש"י (שם): שמח זבולון בצאתך - "זבולון ויששכר עשו שותפות, זבולון לחוף ימים ישכון ויוצא לפרקמטיא בספינות ומשתכר ונותן לתוך פיו של יששכר והם יושבים ועוסקים בתורה לפיכך הקדים זבולון ליששכר שתורתו של יששכר ע"י זבולון היתה".

אומר זבולון ליששכר הפה שלך קדוש כי אתה לומד בו תורה ואני נותן לך אוכל ישר לתוך פיך, ולכן תן לי חלק מהזכויות שלך.

מסופר על עשיר גדול שבא לראש ישיבה ואמר לו שברצונו לתת כסף לכמה בחורי ישיבה, אבל בתנאי שהדבר יהיה כתוב בהסכם יששכר וזבולון שמגיע לי חצי מהזכויות. אמר לו ראש הישיבה אני אלך לרב אליהו ואתן לך את הנוסח המבוקש. וכשהוא בא אלי אמרתי לו, שיאמר לאותו עשיר שבהסכם יהיה כתוב 'התנאים לשכר כמו שהקב"ה רוצה', ולמה לו לעשות הסכמים אחרים שיצמצמו את הזכויות, הרי הקב"ה נותן מידו הרחבה.

להנחיל אוהבי יש
מי שעוזר ללומדי תורה הוא נוטל חצי מהלימוד תורה, ולכאורה מה נשאר לזה שלמד? אלא אומר הקב"ה, אם אתה לומד תורה אני אהיה שותף שלישי, ואני אתן לך חלק שלם, שנאמר "להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא" (משלי ח, כא). לאוהבי - הם לומדי התורה, ולתומכים - ואוצרותיהם אמלא. וכשהקב"ה נותן הוא לא עושה חשבון, אלא הוא נותן מידו הרחבה והעשירה.

קבעת עיתים לתורה
ויש לדעת כי השאלה הראשונה ששואלים את האדם בעולם האמת, היא: האם קבעת עיתים לתורה? לא שואלים את האדם אם למד תורה, אלא אם קבע עיתים ללימוד התורה. הקביעות היא דבר חשוב מאד, ולא שלומד רק מתי שמזדמן, פעם בבקר ופעם בצהרים. וכבר אמרו חז"ל באבות (ב, ד) "אל תאמר לכשאפנה אשנה, שמא לא תפנה".

כשבאתי לגור כאן בשכונת קרית משה, הייתי מתפלל בבית כנסת 'קרית משה'. פעם אחת הגעתי לבית הכנסת ביו"כ ואני רואה שכל הציבור עם נעלי עור והתפלאתי עד מאד, ואמרתי להם שזה אסור.

והנה התחילו להתפלל מוסף והחזן אומר בקטע של "ובכן היה לאין" - "אבל נתת לנו ה' אלוקינו את יוה"כ הזה וכו' יום שהוא אסור באכילה ושתיה וכו' ובנעילת הסנדל". אמרתי לו, כיצד אתה אומר כך, והרי אתה נועל נעליים? הוא לא יכל לענות לי כיון שהיה באמצע התפילה, אבל אמרתי לו שהוא יכול להוציא את הנעליים. ובשכונה זו גר אדם עשיר בשם רבנו פוליטי, וגם הוא היה מתפלל באותה ביכ"נ, אמרתי לו הקב"ה נתן לך עושר גדול, לשנה הבאה תקנה מאה זוגות נעלי בית ותשים אותם בכניסה לבית הכנסת בערב יום כיפור, וכל אחד יקח מהם, ומי שירצה לשלם שישלם, וכך היה, ואנשים באו ולקחו מהן, ואח"כ שלמו.

יש מקומות אצל הספרדים שלא כולם היו קונים אתרוגים ולולבים. פעם אחת באתי עם ילדי הקטנים להתפלל בחג הסוכות, וראיתי שמכל האנשים בבית הכנסת רק לרב ולחזן יש לולב ואתרג. ולי היה לולב ואתרג וכן לילדי הקטנים, והנה באו ובקשו ממני ליטול את הלולב ואתרג שלי, אך אמרתי להם שיקחו מהילדים הקטנים אע"פ שכתוב שקטן קונה ואינו מקנה, ועוד כדי ללמדם שאפילו לילדים הקטנים יש לולב ואתרג.

כיום ב"ה כולם קונים לולבים ואתרגים מהודרים, וכל אחד גם בא לשאול על הלולב והאתרג שלו אם הם כשרים. כשהשינוי הוא לטובה זה דבר חשוב מאד.

על פי הגורל
וכתוב "על פי הגורל תחלק נחלתו בין רב למעט" (במדבר כו, נו). כשרצו לחלק את הארץ היה הדבר על פי הגורל. מה הפירוש "על פי" היה צ"ל "על הגורל" . אלא אמר יהושע, אם אני אטיל את הגורל יבוא כל אחד ויאמר אתה עשית נגדי. אלא כל שבט הרים את שמו, והגורל בעצמו היה אומר לשבט פלוני עלתה בגורל הנחלה במקום פלוני, ולכן נאמר "על פי", וכנגד גורל שמדבר בעצמו לא יכלו לטעון טענות.

כשעכן מעל בחרם ונטל אדרת שנער וכו', יצא קצף על כל ישראל, ויהושע הטיל גורל כדי לדעת מי מעל, וכל שבט ושבט עבר ולבסוף נלכד עכן משבט יהודה. אמר עכן ליהושע, הרי אם אתה ואני נעבור בודאי שהגורל יתפוס או אותי או אותך. אמר לו יהושע, רשע ! אתה מוציא שם רע על הגורל?!

לתפילה יש כח גדול מאד. וכתוב שהגולים לעיר מקלט שהרגו בשגגה היו נשארים בה עד מות הכהן הגדול, ואמותיהם של הכהנים הגדולים היו נותנות להם מזון ובגדים כדי שלא יתפללו על בניהם שימותו. כי כשאדם נמצא בעיר מקלט ואין לו בית משלו ואשתו לא איתו, הוא אומר הלוואי וימות הכהן הגדול ואני אוכל לצאת מכאן. ולכאורה, איזה כח יש לקללה שמוציא מפיו אדם שרצח אפילו בשגגה? ומכאן שיש כח של תפלה.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il