ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הסחורה של ר' משה לייב ;">

בית מדרש סיפורים ותולדות צדיקים חסידים מספרים Bookmark and Share This Shiur in English
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תמוז תשס"ה

הסחורה של ר' משה לייב


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
יעקב בן בכורה

חסידים מספרים כי בימי צעירותו חי ר' משה לייב מסאסוב עם אשתו ובניו בדחקות גדולה. אחד משכניו, איש אמיד, הציע לפניו סכום כסף כדי שייסע אל היריד ויקנה סחורה, ויעסוק אחר-כך במסחר בעירו. נסע ר' משה לייב עם שאר הסוחרים אל היריד. כשבאו לשם הלכו כולם לעסקיהם, ואילו הוא הלך לבית המדרש ושהה שם כמה ששהה, וכשבא לכיכר השוק כבר היו הסוחרים מכינים עצמם לחזור הביתה. כשאמר להם שיש בדעתו לקנות סחורה מילאו פיהם צחוק, וכך נסע עמהם הביתה. על פתח ביתו קיבלוהו ילדיו בקריאות: "אבא, מה הבאת לנו?" מיד נפל מתעלף. כששבה נפשו אליו, בא אותו שכן אמיד להיוודע על מעשהו. ראה אותו בשברון רוחו ושאל: "מה היה לו, רבי? אבד לו הכסף? אל ייפול לבו, ברצון אתן לו עוד פעם". נאנח ר' משה לייב: "אדם כי יבוא הביתה וישאלוהו מה הבאת לנו, מה יענה?" "אם כן", אמר השכן, "הרי מוטב לו שיעסוק בבית". מאותו יום ואילך נתגלתה לעולם צדיקותו של ר' משה לייב.

התבנית שעל-פיה בנוי הסיפור שלנו היא תבנית ידועה. בדברי חז"ל נמצאות השוואות רבות בין מהלך חייו של אדם למהלך יומו. כך אמרו במסכת אבות: "היום קצר והמלאכה מרבה, והפועלים עצלים, והשכר הרבה, ובעל הבית דוחק". בסיפור שלפנינו מקבלת גישה זו גם גוון חסידי.

הדבר ששבר את לבו של ר' משה לייב היה קריאתם של ילדיו: "אבא, מה הבאת לנו?" יסוד החסידות הוא ההכרה כי "לית אתר פנוי מיניה", כלומר שאין מקום פנוי מנוכחותו יתברך. נוכחותו של הבורא וממלאת את המציאות כולה ומעניקה משמעות אלוקית לכל המציאות. כל נברא, כל יצור, כל חי, כל מחשבה, כל הלך רוח, כל אמירה - כולם מלאים את נוכחותו של הבורא. עלינו רק להקשיב.

הבעל שם טוב נהג לומר כי הוא יכול לשבת במסיבת מרעים, הללו ידברו דברים בטלים ואילו הוא יעסוק באותה שעה בייחודים עליונים. השאלה היא לא מה נאמר, אלא מה האדם שומע. מי שמכיר את נוכחותו של הבורא, הממלאת את כל המציאות כולה, שומע את התביעה הרוחנית גם מצעקתם של ילדים. זה מה שקרה לר' משה לייב מסאסוב. כשעמד הוא על מפתן ביתו שמע את קול ה' הקורא אליו "מה הבאת לנו?"

לאחר שעמדנו על הממד החסידי העמוק שבסיפור, נפנה אל הסיפור עצמו ונעמוד על משלו ונמשלו. ר' משה לייב הוא האדם המקבל הלוואה על מנת שילך ויעסוק בסחורה, ויביא פרנסה לביתו. כל אדם מקבל אשראי בטרם יצא לדרך חייו; אשראי מבורא עולם. אשראי של חיים, אשראי של יכולות. על האדם לצאת לדרך חייו כשהוא שם אל לבו את המטרה העיקרית של חייו - לנצל את האשראי שניתן לו ולהביא את הרווחים הביתה. הוא צריך להגיע למצב שבו יוכל להשיב תשובה לשאלת "מה הבאת לנו".

הסוחרים הנוסעים עם ר' משה לייב יודעים את מנהגו של יריד החיים: על האדם לנצל את הזמן. הסוחרים מגיעים ליריד ומיד מתחילים במסחרם. הם יודעים שזמנו של היריד קצוב, ועם רדת החשכה לא ניתן יהיה עוד לסחור. אך ר' משה לייב אינו פונה למסחר כשהוא מגיע ליריד. הוא פונה אל בית המדרש. לכאורה יש כאן מעשה של קדושה, אלא שבהקשר של המשל והנמשל, לפנינו התרשלות בעבודה. הסוחר בא ליריד כדי לעסוק במסחר. האדם בא לעולם כדי לעסוק בתורה ובמצוות. מה יענה מי שבא למקום בשל מטרה מסוימת, הזניח את המטרה ועסק בדבר אחר?

את פניו של ר' משה לייב מקבלים ילדיו. בקריאתם "אבא, מה הבאת לנו?" כאמור, שומע ר' משה לייב בקולם את קול התביעה האלקית מן האדם "מה הבאת לנו".

חז"ל מלמדים אותנו כי מיום שחרב בית המקדש ניטלה הנבואה וניתנה לקטנים. הפתגם העממי אומר: "שוטים וקטנים אומרים את האמת". הקטנים אינם מתחשבנים. הם עדיין מביעים בצורה טבעית את אשר על לבם, את הקול הטבעי המפעם בהם. זהו מנהגם של קטנים בשעה שאביהם חוזר מן היריד. יש כאן תביעה טבעית ופשוטה שכל-כך הרבה געגועים ואהבה מזוגים בה.

כששומע ר' משה לייב את הקריאה הזו, מהדהדת באוזניו הקריאה הטבעית הקוראת בלבו של כל אדם, הקריאה אל השלמות, הקריאה לניצול הזמן, הקריאה לשימוש נכון באשראי שניתן לכל אחד ואחד.

ר' משה לייב איננו נוסע עוד אל היריד. את חכמת היריד כבר למד. מכאן ואילך יקדיש את חייו למטרת מסחרו, ל'מסחר' שאליו נועד, להיות רבי לחסידים. זהו המסחר שהוטל עליו, וזוהי התשובה שאותה יצטרך להשיב כשישאלו אותו במרום "מה הבאת לנו".

-----------------
מתוך המדור 'חסידים מספרים' שבעיתון 'בשבע'.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il