ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

יורה

דף הבית בית מדרש משפחה חברה ומדינה ארץ ישראל ומצוותיה גשמים בארץ ישראל Bookmark and Share This Shiur in English
גירסת הדפסה קרא ב - word האזן לשעור (5 ד') הורד mp3
שלח לחבר


יורה


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
הרב עוזי קלכהיים זצ"ל

השנה זכינו לברכת הגשמים והתקיים בנו חלקו הראשון של הכתוב בפרשת 'והיה אם שמוע' (דברים יא): "וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ, יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ", ואנו תפילה שיתקיים בנו גם חלקו השני של הכתוב: "וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ".

נעסוק במשמעותה של המילה: 'יורה' כפי שהסבירוה חכמינו בתלמוד. נאמר במסכת תענית (ו, ע"א):
"ת"ר יורה - שמורה את הבריות להטיח גגותיהן ולהכניס פירותיהן ולעשות כל צורכיהן".
חכמינו הבינו את המילה 'יורה' משורש יר"ה = להורות, ללמד. כי היורה, הגשם הראשון, מלמדנו להתארגן לקראת החורף, להטיח את הגגות, לסתום את נקודות התורפה הרטובות שדרכם יטפטפו הגשמים לבית. זוהי התראה ראשונה לקראת החורף.

אמנם לנו אין פרות המתייבשים בחמה שנצטרך להכניסם לבית, ברם נוכל לתרגם את משמעות הוראת היורה לשפת ימינו בחיי הציבור שלנו: עלינו להיערך לקראת הגשמים במוקדי התראה, במקומות הרגישים לשטפונות, לנקז את תעלות המים, לנקות את המעברים השונים, לחזק תילי עפר החוסמים את מי השטפונות. ובמסגרת חיי הפרט - נבין הוראה זו של היורה, שעלינו לגנוז את בגדי הקיץ ולהכין עצמנו בהבנת כל צרכינו לקראת החורף.

הפירוש השני שנתנו חכמינו ליורה -
"שמרוֶה את הארץ ומשקה עד התהום, שנאמר: 'תְּלָמֶיהָ רַוֵּה, נַחֵת גְּדוּדֶהָ, בִּרְבִיבִים תְּמֹגְגֶנָּה, צִמְחָהּ תְּבָרֵךְ'" (תהלים סה, יא).
כאן קשרו חכמינו את היורה לשורש: רו"ה - שמרוֶה את התלמים המצפים למטר. הגשמים נועדו לא רק להרוות את רגבי האדמה הגלויים, אלא גם להשקות עד התהום. השנה ירדנו לסוף דעת חכמינו שאמרו שהיורה - "משקה עד התהום" (שם). לאחר שמאגרי המים התת-קרקעיים נתדלדלו בעקבות שאיבת יתר, היינו זקוקים השנה, למטרות עוז שיעשירו את מעיינות התהום, ובעיקר לאלה המצויים בשפלת החוף, שלא יחלחלו המים המלוחים מן הים, ויתפסו את מקומם של המים המתוקים.

הפירוש השלישי שנתנו חכמינו ליורה: -
"שהוא יורד בנחת ואינו יורד בזעף".
הפעם קשרו את היורה לשורש יר"ה, מלשון "יָרֹה יִיָּרֶה" (שמות יט, יג), כיריית חץ שאינו מחטיא את המטרה, כדברי רש"י (שם): "שהולך ביושר ואינו נוטה לכאן ולכאן". בגשמים כשהם יורדים במקומות שלא צריכים להם עלולה להיות קללה, כדברי הנביא: "וְהִמְטַרְתִּי עַל עִיר אֶחָת, וְעַל עִיר אַחַת לֹא אַמְטִיר, חֶלְקָה אַחַת תִּמָּטֵר וכו'" (עמוס ד, ז), וכדברי התלמוד ש"שניהם לקללה" (תענית ז, ע"ב) שירדו במקום שאין צורך בהם, ולא ירדו במקום שציפו להם, וכשהיורה יורד בנחת בצמוד למטרתו - "תלמיה רוה" הרי זה - "נחת לגדודיה", לבני אדם המצפים לגשמים.

שורש המילה 'יר"ה' מעורר גם מחשבות אחרות, שמא ירייה זו של הגשמים תביא לירידה בזעם ולא בנחת, והיא "תשיר את הפירות ותשטף את הזרעים", מוכיח התלמוד - שהיורה מגמתו לטובה, לצדקה, בהסתמכו על דברי הנביא יואל (ב, כג):
"וּבְנֵי צִיּוֹן גִּילוּ וְשִׂמְחוּ בּה' אֱ-לֹהֵיכֶם כִּי נָתַן לָכֶם אֶת הַמּוֹרֶה לִצְדָקָה",

דהיינו לברכה ולא לקללה.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il