ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש פרשת שבוע ותנ"ך משפטים

משפטים התשע"ח מדברי הרב אליהו זצוק"ל

מוקדש לעלוי נשמת
הרב אליהו זצוק"ל
לחץ להקדשת שיעור זה
למה לעשירים יש יותר כסף?
עיון בפרשת עמון ומואב מלמד אותנו, שאי עשיית חסד – הוא הגדול שבחטאים. בגללו אמרה התורה (דברים כג ד): "לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה' עַד עוֹלָם". למה? בגלל שהם לא עשו חסד – "עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם".
אחת המצוות שניצבת בפני עם ישראל כניסיון אם ימנעו חסד או לא, היא מצוות השמיטה. וכך מצווה אותנו התורה בפרשתנו (שמות כג י-יא): "ושש שנים תזרע ארצך... והשביעית תשמטנה ונטשתה ואכלו אביוני עמך" וכו'. הניסיון שלנו בשנת השמיטה בא לידי ביטוי ביחס שלנו לעני. בשנה זו רואים, כי מי שלא מלווה כסף לעני – נחשב "איש בְלִיַּעַל". אם העני מתלונן עליו, הוא גם נחשב "חוטא": "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ, וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל ה' וְהָיָה בְךָ חֵטְא" (דברים טו).
למה אדם נחשב "איש בְלִיַּעַל" אם הוא לא עושה חסד? מסביר זאת "אור החיים" הקדוש, כי על מה שכתבה התורה בפרשתנו "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנשֶׁה" (שמות כב), אמר רבי ישמעאל: "כל 'אִם' שבמקרא רשות – חוץ מזו!". היינו, שלמרות שכתוב "אִם", יש חובה על האדם לתת הלוואה. אם כן, למה כתבה התורה "אִם" כאילו זה ספק ורשות?
מסביר "אור החיים" הקדוש הסבר עמוק, שאותו הוא פותח בתהייתם של בני-אדם שרואים שיש עשירים עם כסף יותר מכדי צורכם, ולא מבינים מדוע ה' לא סיפק לאותם עשירים רק את מה שצריכים ותו לא. והעניין הוא, שמלכתחילה ה' באמת נותן לכל אחד ואחד כפי מה שהוא צריך לו, אך פעמים שאנשים חוטאים ועל כן לא מגיע להם שיקבלו את כל השפע שהיה ראוי להגיע אליהם – וצריכים הם לחלוק אותו עם אדם אחר, ורק לעת עתה הם שומרים אותו בעבור אותו אדם באוצרותיהם, תוך מחשבת-שווא שזה כספם שלהם. כך שכל האוצרות שלהם – זה למראה עיניים בלבד.
והדברים הללו אף מסתדרים עם מה שכתוב בפסוק: "אִם כֶּסֶף – תַּלְוֶה אֶת עַמִּי". אם ראית שהיה לך כסף יותר ממה שאתה צריך לעצמך – הלווה אותו למישהו אחר, ואל תחשוב שאתה נותן לו משלך. דע לך, שאין זה חלק המגיע לך, אלא זה חלקו-כספו של העני שנמצא עמך. "אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ". ולכן צריך לתת צדקה לעני בפנים מאירות. "לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנשֶׁה" – לא להתנשא ולהתגדל על העני, כי למראה עיניים נראה שאנחנו נותנים לו משלנו, אבל אחרי הכול אנחנו בעצם נותנים לו את חלקו שלו שהיה שמור אצלנו.

מהפך במחשבה
ואיך כל זה קשור לשנת השמיטה? אלא שכשם שבשנת השמיטה אנחנו צריכים לעשות מהפך במחשבה בעניין האדמה, כך גם עלינו לעשות בעניין הממון. במשך שש שנים אדם חושב שהכסף שלו, ושהוא נותן לעני מכספו. באה שנת השמיטה, והתורה אומרת לאדם שכספו, אפילו זה הרשום על שמו בבנק, הוא רק פיקדון. אם הוא לא נותן לעני את חלקו, הוא עובר איסור. לכן, בסיומה של השנה הזאת מתבטלים החובות.
אך כל זה לא פוטר את העני מלהחזיר את כספו בתום תקופת ההלוואה אם לא עברה שנת שמיטה, אף אם בעל החוב עשה פרוזבול כתקנת הלל הזקן. כי כך הקב"ה סידר את עולמו, שגם תקנת הפרוזבול נועדה להגן על העשירים, שלא ייקראו חוטאים אם חלילה יימנעו מלהלוות לעניים.
ועוד דורשים אנו מהכתוב בפרשה, שלמרות שכאשר מלווים כסף יש לעשות כן רק בפני עדים (ב"מ ע"ה: שו"ע ע), כשנותנים צדקה – צריך לעשות זאת דווקא בסתר. וגם זה נרמז בפסוק: "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה" – רק ליד "עַמִּי", ליד עדים. אבל צדקה "לֶעָנִי – עִמָּךְ", תן בינך לבינו.
ויהי רצון שיתקיים בנו "אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן כִּי בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ ה' בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ". ונזכה ונראה שהשפע של העולם יבוא על-ידי ישראל, כמו שנאמר: "וְהִלְוִיתָ גּוֹיִם רַבִּים וְאַתָּה לֹא תִלְוֶה". "כִּי אֶתֵּן בְּיֶדְכֶם אֵת ישְׁבֵי הָאָרֶץ וְגֵרַשְׁתָּמוֹ מִפָּנֶיךָ. לֹא תִכְרֹת לָהֶם וְלֵאלֹהֵיהֶם בְּרִית". במהרה בימינו. אמן.

בלי רטלין
"וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם" – אמר לו הקב"ה למשה: לא תעלה על דעתך לומר אשנה להם הפרק וההלכה שנים או שלוש פעמים עד שתהא סדורה בפיהם כמשנתה ואיני מטריח עצמי להבינם טעמי הדבר ופירושו. לכך נאמר 'אשר תשים לפניהם' כשלחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם". (רש"י שם) על מסירות נפשם של מלמדי התורה אפשר ללמוד מהמעשה עם רבי פרידא, המובא הגמרא בעירובין
לרבי פרידא היה תלמיד שלא היה מבין דבר, אלא אם היו מלמדים אותו את הנושא הנלמד ארבע-מאות פעם. יום אחד באמצע הלימוד, הזמינו את רבי פרידא לדבר מצווה, ולכן התלמיד הסיח דעתו ולא הבין את הלימוד גם אחרי אותן ארבע-מאות פעם שלימד אותו רבי פרידא. אמר לו רבי פרידא: "מדוע היום אינך מבין? והרי לימדתיך ארבע-מאות פעם!". אמר לו התלמיד: "מאז שהזמינו אותך לדבר המצווה, לא הייתי מרוכז, כיוון שכל הזמן אמרתי לעצמי 'הנה, עכשו הרב הולך', ולא הצלחתי להתרכז".
רבי פרידא לא התייאש, ואמר לתלמיד שילמד אתו שוב ארבע-מאות פעם. בשמים התפעלו מאוד ממעשה זה של רבי פרידא, ויצאה בת קול ואמרה: "האם רצונך שתאריך ימים ויוסיפו לך עוד ארבע-מאות שנה, או שהנך רוצה שאתה ובני דורך תזכו לחיי העולם הבא?". רבי פרידא לא חשב על עצמו לבד, אלא בחר בשכר המובטח לכל בני דורו. מיד אמר הקדוש-ברוך-הוא, שבזכות זה יקבל את שתי ההבטחות.
מהמעשה הזה למדנו עד כמה צריכה להיות מסירות נפשם של מלמדי התורה לתלמידיהם. ומכל מקום, זה אינו אלא בתלמיד פרטי, אבל בבית-ספר אי-אפשר ללמד ילד אחד שמתקשה כמה מאות פעמים, על חשבון כל התלמידים.

מתנה ללא הגבלה
"וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱלֹקֵיכֶם וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ".
מעשה במלך שרצה להיטיב עם בחיר נתיניו בעבור עזרתו. "כל מה שתבקש – אתן לך", אמר המלך לנתין שמצא עצמו לפתע נבוך. חכך אותו נתין בדעתו, וחשב על כך שאף אם יבקש מיליוני שקלים – בוודאי הכסף ייגמר עם הזמן והוא יישאר ללא כלום. וכך החל לרקום במוחו מהלך שישאיר אותו עשיר לתמיד.
"אבקש מאת כבוד המלך שיורה לכל שומרי הארמון שיאפשרו לי להיכנס אל הארמון בכל עת שארצה".
"זהו זה?", התפלא המלך, "אין בעיה". מיד הורה המלך לעוזרו לצוות על כך את כל השרים, עובדי הארמון והשומרים, ומאותו היום היה אותו נתין נכנס אל המלך בכל זמן שרצה, והיה זוכה לראות את פני המלך, עד שנעשה לאחד ממקורביו, וכך היה יכול לבקש ממנו את כל בקשותיו, והמלך היה נענה לו ברצון.כך גם אנחנו זוכים לראות את פני המלך שלוש פעמים ביום, ויכולים לפנות אליו יתברך שמו ויתעלה בכל עת והוא ממלא את בקשותינו.
סימן קכב שתיית משקאות חריפים המיוצרים בחו"ל נשיאת נשק בשבת
א. האם מותר לשתות משקאות חריפים (לא יין) המיוצרים בחוץ לארץ? אם אסור לשתות אותם - האם מותר לתת אותם ליהודי שאינו שומר תורה ומצוות, ולהודיע לו שמשקאות אלו יוצרו בחוץ לארץ?
ב. האם מותר להסתמך על שיטתו של ה"ערוך", ולשאת נשק בשבת אף במקום שאין צורך בכך?
ג. האם לבית-כנסת שרק מתפללים בו יש דין של בית-מדרש, ומותר לדבר בו בענייני ציבור שאינם קשורים בצדקה?

א. כל משקה, העשוי מיין או מענבים או מצימוקים, הבא מחו"ל, אסור לשתותו משום "סתם יינם". מי שנוהג כדעת מרן השו"ע, אסור לו לתת ממשקה זה גם לנכרי כיון שהוא אסור אף בהנאה. אולם, נהגו להקל כדעת הרמ"א ולמוכרו לגוי1.
בשום פנים ואופן אין לתת משקה זה ליהודי, אף שאינו שומר תורה ומצוות, כיון שעובר בכך על: "לפני עור לא תתן מכשול"2.
ב. אסור לשאת נשק בשבת במקום שאין צריכים אותו, אפי' אם יש שם עירוב ואילו במקום שצריכים אותו או אפי' ספק אם יצטרכו לו - מותר לשאתו גם במקום שאין עירוב4. לגבי מקרים אחרים, כגון: טירונות או מסגרת אימונים אחרת, יש לשאול את הרב הצבאי במקום כיצד לנהוג.
ג. בית-כנסת שנבנה רק לשם תפילה, אי אפשר לעשות בו שימוש אחר, אולם אם הוא נבנה בסתם, מותר לעשות בו כל דבר הקשור למצוה

סימן קכד צירוף מחלל שבת למנין יין לא מבושל שנגע בו מחלל שבת
א. האם מותר לצרף למנין יהודי המחלל שבת בפרהסיא?
ב. יהודי שאינו חובש כיפה המגיע לבית הכנסת, ולא ניתן לדעת אם הוא שומר שבת, האם מותר לצרפו למנין? האם אפשר להקל בכך בשעת הדחק, כגון: בצבא?
ג. מה דינו של יין לא מבושל, שנגע בו יהודי מחלל שבת בפרהסיא?

א. מחלל שבת בפרהסיא, דהיינו בפני עשרה מישראל, אין לצרפו למנין, עיין בספרו של הראש"ל "ספר הלכה" ח"א עמ' קי"ט סע' ט'-י'1.
ב. יהודי ההולך ללא כיפה, אין כל הוכחה מכך שהוא אינו שומר תורה ומצוות. לכן, בשעת הדחק אפשר להקל ולצרפו למנין.
ג. מחלל שבת בפרהסיא, דהיינו: בפני עשרה מישראל ואין צד להקל שהוא תינוק שנשבה, שנגע ביין שאינו מבושל - אסור לשתות יין זה, אך אם נגע ביין מבושל2 - מותר לשתותו3 4.

סימן קלד להתפלל ערבית לפני צאת השבת לפי ר"ת
א. האם מותר להוציא את השבת לפני 'זמן ר"ת' במקום שיש צורך בכך (כגון: שמתארח וצריך לשוב לביתו)?
ב. האם מותר לשמוע ברדיו חדשות מפי אישה? והאם מותר לשמוע מהרדיו שירת אישה?
ג. מי שסיים את תפילת הלחש בתפילת ערבית ופסע לאחור, מתי מותר לו לפסוע חזרה למקומו?
ד. אני מתלבט האם ללמוד בשנה הבאה בישיבה גבוהה, בה לומדים תורה בלבד, או בישיבת הסדר, בה משלבים לימוד תורה ושירות בצבא, מה דעת כבודו בנידון?

א. בענין צאת השבת לפי שיטת רבנו תם1. אם כוונת שאלתך, לשמוע הבדלה ולהתפלל ערבית לפני זמן צאת השבת לדעת ר"ת - אם יש צורך בדבר, מותר. ועיין במס' ברכות דף כ"ז ע"ב: "מתפלל אדם של מוצ"ש בשבת, ואומר הבדלה על הכוס".
ב. מותר לשמוע חדשות מפי אשה ברדיו2. שירים שמצד הדין מותר לשומעם, אסור לשומעם, אפילו ברדיו, מפי אשה.
ג. בתפילת ערבית יכול לחזור ג' פסיעות מיד בסיימו את תפילת י"ח4.
ד. לגבי לימוד בישיבת הסדר או בישיבה אחרת. אדם צריך להחליט עפ"י נטיות לבו ומה ששייך ומתאים לו.

רבי צדקה חוצין זצ"ל הוא חכם צדקה הזקן נולד התרל"ו בבגדד, נפטר א' באדר התשכ"א בירושלים. (באור פניך)
ממשיך שלשלת הקודש דרבנן קדישי, מגזע תרשישים, וכלשון קודשו של הרב, היה חסידא קדישא ופרישא, כל התורה בידו ובכיסו, עמד בפרץ בבבל ובארץ ישראל לשמירת מסורת הקודש, מרביץ תורה לעדרים ומביא ילדי ישראל בבריתו של אאע"ה. דוד אמו של הרב (אחיו, חכם שאול, היה סבו של הרב). הרב העריצו והיה מרבה לספר עליו, והמבין יראה כמה למד הרב וקיבל פי שניים ברוחו מרבו זה בכל ענייני דקדוקי המצוות, חיבתן וחומרתן, חכמה וחסידות וציפייה לישועה.

כמנח בידיה וכמנח בכיסיה
הרב העיד על חכם צדקה הזקן, שהיה בקיא ב"שולחן ערוך", ב"אורח חיים" וב"יורה דעה" בעל-פה ממש בכל הסימנים והסעיפים, כמאן דמונח בידיה. וב"אבן העזר" וב"חושן המשפט", כמאן דמונח בכיסיה, היה נשאל ופותח את הספר מייד במקום ההלכה ואז מקריא. אמר פעם הרב, שהוא רבו ב"אורח חיים" ו"יורה דעה", ואילו ב"חושן המשפט" רבי עזרא עטייה הוא רבו.

אז תקרא וה' יענה
על עליית חכם צדקה הזקן ע"ה לארץ סיפר הרב, שעלו אז לארץ עשרה חכמים ביחד מבבל, ביניהם היו הרב יעקב סופר, מחבר "כף החיים", הרב יחזקאל עזרא, אחיו של רבי יצחק נסים, ועוד חכמים. בדרך, אחד מבני החבורה חש שלא בטוב וחזר לעיר, והם המשיכו בדרכם, תשעה במספר. כשהגיע זמן המנחה נעמד חכם צדקה הזקן והחל קורא בקול: מנחה, מנחה, עשירי, עשירי. אמרו לו חבריו: מה זה באמצע המדבר לחפש מניין? ואמר להם: אני את שלי אעשה, וה' יעשה כטוב בעיניו. והנה הגיע לפתע לעברם פרש חגור חרב, ולא ידעו אם הזמין עשירי וקיבלו בר-מינן או לא, ונועצו לדבר ביניהם בארמית שאם יהודי הוא אז יבין. שאלו זה לזה: "הדא דידן הוא?", ורוכב הסוס ענה להם "דידן ודידן", והשלים להם את המניין.
הרב דרש זאת על פרשת "פקודי", שנאמרו בה שני פסוקים, האחד "תקים את המשכן", היינו אתה תעשה, והפסוק השני "הוקם המשכן", היינו מאליו ייעשה, ואיך יתקיימו שני המקראות? והסביר הרב: אתה תעשה את המוטל עליך, אתה תעשה את ההשתדלות, וה' יגמור לטובה, כמשה רבנו שבנה המשכן. כי מי יכול להקים את המשכן ועמודיו? אלא רק נגע בו משה, וה' עשה נס והוקם מאליו.
עוד בנושא משפטים

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il