ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש פרשת שבוע ותנ"ך כי תשא

כי תשא התשע"ח מדברי הרב אליהו זצוק"ל

מוקדש לעלוי נשמת
הרב מרדכי אליהו זצוק"ל
לחץ להקדשת שיעור זה
מרדף אחרי בעל המזל
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, מִלְאוּ יֶדְכֶם הַיּוֹם לַה', כִּי אִישׁ בִּבְנוֹ וּבְאָחִיו וְלָתֵת עֲלֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה".
רבן של כל בני הגולה, רבנו יוסף חיים בעל הבן איש חי זיע"א, מבאר את הפסוק "ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך", שתיתכן מציאות שבה המזל והברכה "רודפים" אחרי האדם, למרות שהוא אינו חפץ בהם, ואפילו אם יברח מהם – ישיגו הן אותו.
והביא על כך משל. היה אדם שמזלו האיר לו פנים והוא נתברך בעושר גדול, אך כיוון שהיה אדם פשוט מטבעו, הוא לא התלהב כלל וכלל מעושרו. פעם פנו אליו בשאלה: "כיצד זה הנך מצליח בכל מעשיך?", והוא ענה בפשטות שהמזל פשוט רודף אחריו, ממש כאילו הוא מרים עפר מהארץ – מיד העפר הופך לזהב.
תוך כדי דבריו, הוא התכופף להרים חופן עפר, והנה מצא שם טבעת זהב, שככל הנראה אבדה לאישה אחת, ואמר לשואלים: "הנה, רואים אתם, זה ממש לא בכוונה". וזהו שכתוב "ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך".

אריגה במקום הריגה
"וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹקִים, בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת, וּבְכָל-מְלָאכָה; לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת, לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת; וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת, וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ, לַעֲשׂוֹת בְּכָל-מְלָאכָה".
חז"ל אומרים שחייב אדם ללמד את בנו אומנות. ומוסיפה הגמרא (קידושין פ"ב ע"א): "דרש בר קפרא, לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקייה וקלה".
על עניין זה, הביא גאון עוזנו ותפארתנו בעל הבן איש חי זיע"א מעשה. מלך אחד ביקש מאחד האורגים שעבדו בממלכתו, שילמד את בנו את מלאכת האריגה. אמר לו האורג: "לשם מה הוא צריך זאת? הרי הוא בן המלך, אם ירצה הוא יכול ללכת ולקנות בד מוכן!". אמר לו המלך: "אף על פי כן, אני רוצה שהוא ירכוש מקצוע לעצמו".
כעבור זמן מה, חטפו שודדים את בן המלך, וביקשו להורגו. פנה אליהם בן המלך ואמר: "אל תהרגו אותי, שכן אני יכול להיות לכם לעזר! אני אארוג שטיחים ושאר דברים, ואתם תמכרו אותם ותרוויחו".
לאחר דין ודברים, השתכנעו השודדים, ובן המלך התחיל לארוג כמה שטיחים. על שטיח אחד הוא ארג אות א' גדולה. על שטיח שני אות ב'. ועל שלישי אות ג'. וכשסיים את כולם, לקחו השודדים את השטיחים והלכו למכור אותם בשוק.
והנה עבר המלך בשוק, ראה את השטיחים הללו, התפעל מהם וקנה אותם. אך קודם שהלך, פנה המלך אל המוכרים ושאל: מי ארג את השטיחים הנפלאים האלו? אמרו לו: לא נוכל לספר לך מי ארג אותם, אבל אם אתה מעוניין, נביא לך שטיחים נוספים ממעשי ידיו.
חזרו השודדים אל בן המלך, וסיפרו לו את המעשה. והורו לו להכין שטיחים רבים עבור אותו קונה.
מה עשה בן המלך? ארג על כמה שטיחים, במקום נסתר, את המילים: "אבא, אני נמצא במקום פלוני". כך ידע המלך הין נמצא בנו, הלך ותפס את השודדים.

עדיים של ישראל
הורדת הכתרים
ארבעים יום בלבד אחרי המעמד הגדול והנשגב של מתן תורה בהר-סיני, עם ישראל נופל – "עשו להם עגל מסכה וישתחוו לו". כתוצאה מכך אמר ה' למשה: "כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף אַתָּה פֶּן אֲכֶלְךָ בַּדָּרֶךְ" (לג ג).
כשהעם שומע את הבשורה הרעה הזאת הוא מוריד מעליו את התכשיטים. "וַיִּשְׁמַע הָעָם אֶת הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה וַיִּתְאַבָּלוּ וְלֹא שָׁתוּ אִישׁ עֶדְיוֹ עָלָיו". מסביר שם רש"י בשם חז"ל (מסכת שבת פח ע"א), כי מדובר בכתרים רוחניים גדולים שניתנו להם בחורב כשאמרו "נעשה ונשמע", את הכתרים הללו עם-ישראל לא שם עליו יותר.
מתי הורדו הכתרים?
בפסוקים שנאמרו אחר כך נאמר: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה אֱמֹר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתֶּם עַם קְשֵׁה עֹרֶף רֶגַע אֶחָד אֶעֱלֶה בְקִרְבְּךָ וְכִלִּיתִיךָ וְעַתָּה הוֹרֵד עֶדְיְךָ מֵעָלֶיךָ וְאֵדְעָה מָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ: וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב". וצריך להבין מה קורה כאן, הרי כבר נאמר ש"לא שתו איש עדיו עליו" – אם אין עליהם שום דבר, מה יש להוריד?
יש אומרים שבאותה שעה הם הורידו את הכתרים ("עדיים") מעליהם באופן זמני, והקב"ה אמר להם להוריד אותם באופן קבוע. וכן עשו (ועיין לדעת זקנים, מבעלי התוספות). ויש מפרשים, שבתחילה הורידו תכשיטים גשמיים מעליהם, ואחר כך הורידו הכתרים שניתנו להם בסיני על-פי ציווי ה' .
למה שני מלאכים מורידים את הכתרים?
אומרת עוד הגמרא (שבת פח ע"א), שבשעה שקיבלו ישראל את הכתרים – כל אחד קיבל את כתרו על-ידי מלאך אחד, וכשניטלו מהם הכתרים – זה נעשה על-ידי שני מלאכי חבלה. ומה הטעם שבנטילה באו שניים?
התשובה היא שהכתרים הללו היו מתאימים לנפשם של ישראל עוד מקדמת דנא. עוד מיצירת עם-ישראל. חיי עולם נטע בתוכנו, וגם הכתרים הם טבעיים לנו. לכן די במלאך אחד לשים אותם על ראשנו. אבל כשמוציאים את הכתרים, פועלים פעולה הפוכה לטבענו, ולכן צריכים שני מלאכים למלאכה קשה זו.
מה היו אותם כתרים?
אומר המהרש"א (שם) – שלושה כתרים הם: כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות. כתר תורה – קיבלו בקבלת התורה. ושני כתרים של כהונה ומלכות – גם הם ניתנו להם אחד באותו מעמד. כשחטאנו בעגל, איבדנו את הכתרים של הכהונה והמלכות. הבכורים איבדו את הכהונה ואנו איבדנו את המלכות לאומות העולם.
ואף-על-פי שניטלו מישראל כתרים אלו, לא ניטלו מכל וכל, כי הם חזרו אלינו כשהיה בית המקדש קיים והם חוזרים אלינו באופן רוחני בכל שבת ושבת כנשמה יתרה. גם בימי החול אנו זוכים לשני כתרים – בתפילין של יד ותפילין של ראש.
הגאון הרב זווין ז"ל היה מספר על עגלון אחד שהיה שמח ומצליח בעבודתו יום אחד ראה רב אחד מסרך רגליו בדרך והעלהו בעגלתו חינם אין כסף בתמורה התחייב לו הרב שיהיה עמו במחיצתו בגן עדן כמה שאפשר, לאחר מאה ועשרים עולה העגלון לשמים ודורש את חובו שהתחייב לו הרב ההוא. אמרו לו - שתי אפשרויות בפניך או שבוע בגן עדן או שתקבל עגלה מאש וסוסי אש ושוט חזק ותרכב מסוף העולם ועד סופו. בחר העגלון באפשרות השניה והיה נהנה ומאושר! עד שעלה אותו הרב לשמים והעמידו על טעותו. וע"כ לא מספיק
שמוחלין לו על כל עוונותיו. ולא מספיק שאין אש של גהינם שולט כי ישאר נע ונד באויר ואפילו עם עגלת אש וסוסי אש. אולם מובטח שהוא בן עולם הבא, זה השכר האמיתי.

סימן לא
מסז' בשבת, מדיח כלים לבשר וחלב ציציות הנוגעות בגוף תפילת ערבית לפני צאת הכוכבים, ועוד
1. כתב גאון עוזנו בספרו ה"בן איש חי", פרשת תצוה אות ו': "בענין השפשוף שעושין ליגיעי כח, כדי להשיב כחן עליהם ולבטל עייפותן שקורין בערבי: תמווך (מסז')...", ולא כתב רבנו מהו פסק ההלכה, אלא הביא דעות שונות בענין זה. לכן, שאלתי היא: האם מותר בשבת לעשות עיסוי ("מסז'")?
2. מה דעת הרב לגבי "עוקץ דרבנו תם"?
3. כתב מרן ה"בית יוסף" בהלכות תפילין "כל אות... ותינוק לא חכם ולא טיפש מכירם שאף על פי שכתב לפניהם יכול לחזור ולתקנם..."
מה צריך להיות גילו של תינוק זה, האם ילד שהגיע לגיל חינוך או ילד שכבר יודע את צורת האותיות ויכול להבחין ביניהן?
4. כאשר הפרשיות בתפילין יוצאות מהבית, הסופר צריך לעשות נקב כמידת הבית, ולתפור חזרה. מה הדין בענין פרשיות תפילין היוצאות מהבית?
5. היכן צריך להיות הקשר של "תפילין של ראש", האם מעל לשקע שמאחורי הראש, או קצת מתחת לשקע (ורובו מעל לשקע)?
6. האם מותר להשתמש במדיח כלים חשמלי להדחת כלים בשריים ואחר כך להדחת כלים חלביים, אם כן - באיזה אופן? האם מותר להשתמש במדיח זה בשבת?
7. האם שליח ציבור רשאי לכוון כוונות כאשר הוא מזכיר את שם ה'?
8. האם יש בזיון בהכנסת הציציות לתוך המכנסים והן נוגעות בבשר הגוף?
9. האם אפשר לנהוג כסברת האר"י הקדוש, להתפלל מנחה עם השקיעה ומיד לאחר מכן להתפלל ערבית (לפני צאת הכוכבים)?
א. בענין המסז' בשבת. עיין בשו"ע סי' שכ"ז סע' ב' וכה"ח שם ס"ק טו"ב, ובסי' שכ"ח סע' מ"ב ומג"א שם ס"ק מ"ו שכתב, שזוהי מחלוקת בין הרמב"ם ורש"י. לרש"י - אסור, ולדעת הרמב"ם - אם אינו מתכוין להזיע, מותר.
למעשה, כיון שאין רגילים לעשות דברים אלו אלא לרפואה - יש לאסור. ועיין במשנ"ב סי' שכ"ח ס"ק ק"ל.
ב. בענין עוקץ ר"ת בכתיבת האות יו"ד - זהו רק הידור מצוה ואינו מעכב1 2.
ג. תינוק שהזכירו בהל' ס"ת, היינו: מי שיודע צורת האותיות ויודע לקרוא, והוא לא חכים ולא טפש3.
ד. אם הפרשיות יוצאות מן הבית - אסור להניח תפילין אלו. אם הנקב שהזכרת הוא במעברתא - לא חשיב בית והתפילין פסולות. ואם הדביק את הנקב שעל הבית - יש מקילים4.
ה. בענין מדיח כלים. ביום חול - לכתחילה צריך שתי רשתות נפרדות לבשר וחלב, ובין שטיפת כלי חלב לכלי בשר, צריך לשפשף ולנקות היטב את המדיח שלא ישארו בו שאריות אוכל. כמו כן, ראוי להפעילו הפעלת סרק בלי כלים. אם אינו יכול להשיג שתי רשתות, יכול בדיעבד להשתמש באותה רשת, אך בתנאי שידיח את הרשת במים חמים וינקה אותה היטב משאריות אוכל וכד'. ביום שבת - אין להשתמש כלל במדיח כלים אפי' אם הוא מופעל ע"י שעון שבת5.
ו. קשר תפילין של ראש צריך להיות מעל לשקע שמאחורי הראש. עיין בדברי השל"ה שאם הקשר הינו בגומא, לא קיים את המצוה.
ז. ש"ץ היכול לכוון בשם ה'6, ולא יהא טורח לצבור - הנה מה טוב. ואם לאו, כתב הראש"ל בספרו " יכוון לפחות בשם ה' בתחילת חזרת הש"ץ.
ח. אין כל בזיון אם ציציותיו נוגעות בבשרו.
ט. היום נוהגים לסיים את תפילת מנחה לפני השקיעה ולהתחיל תפילת ערבית לאחר השקיעה, כדעת האר"י7. אמנם, לא ממש כדעתו, כיון שהוא האריך בתפילת ערבית והיה מגיע לק"ש ותפילת עמידה בצאת הכוכבים. הטעם הוא - כדי שהציבור לא יתפזר אחר תפילת מנחה. במקום שלא קיים חשש זה - עדיף להתפלל ערבית אחר צאת הכוכבים ממש8.

פורים דבני-ברק
לימד הרב בשיעוריו לפורים, שלדעת החיד"א ב"ברכי יוסף", עיר שעושה יומיים פורים מדין ספק,
אין לעיירות הסמוכות והנראות לה דין שהן נגררות אחריה לעשות יומיים, אך החזון איש חולק וסובר שיש להן דין שנגררות אחריה וגם הן צריכות לעשות יומיים מספק. וסיפר הרב, שבא לפני החזון איש עם דין זה וטען בפניו שהעיר בני-ברק צריכה לנהוג פורים יומיים, היות שהעיר יפו היא ספק ועושה יומיים, והיות שתל-אביב סמוכה ליפו, ובני-ברק מחוברת לתל-אביב, על כן כל גוש דן צריכים לעשות פורים יומיים לפי החזון איש. ואמר הרב שהסכים עמו החזון איש שכך צריכים המה לנהוג.

הנותן לשכווי בינה
אשה אחת באה נסערת לרב וסיפרה לו שהתרנגולים השחוטים שיש לה במקרר השמיעו רעשים כל הלילה, ומה פשר הדבר? הרב לא אמר לה בתגובה שתזמין טכנאי לתקן את המקרר, או שראוי שתלך לבדיקה אצל רופא נפש, אלא השיב לה: את הרי תמיד מברכת בכוונה, אז כשתאכלי את העופות האלה תברכי בכוונה יתירה, כדי לתקן את הנשמות המגולגלות בהם, הזועקות לתיקון. איזה כבוד נתן לה הרב בזה, והפך אשה שהוזה הזיות לאשה הרואה נסתרות.

והוא עומד עליהם
ידוע מנהגו הקבוע של הרב בהגיעו לכל שמחה שהיא, והיה הוא עצמו עיקר השמחה בכל השמחות שהשתתף בהן. כשפנה הרב לצאת ובעל השמחה ביקש ללוותו, היה הרב עוצר בעדו ואומר לו: יש לך אורחים, תחזור אליהם, ולא מרשה לו ללוותו לרכב.
גם בראש השנה, כשהיה הרב חוזר לביתו משכונת הבוכרים, שם היה באזכרת אביו ע"ה בבית הכנסת של רבי נעים שיחיה, כל כמה רחובות היה הרב עוצר ובודק שאין בין המלווים מי שכבר עבר את מקום ביתו, שולח איש לביתו לשמחת החג וממשיך בדרכו.

הדרן עלך
שבת אחת, כחצי שעה לפני חצות היום, יצא הרב מביתו למסור שיעור באחת הישיבות. ניגש אברך אל הרב ושאל אותו האם הוא יכול להתלוות אליו לשיעור, למרות שעדיין לא אכל סעודת שבת עם פת. השיב לו הרב שהוא חייב ללכת לביתו לאכול סעודת שבת בפת לפני חצות היום, וכדי להרגיע את חשקו של האברך שחפץ מאוד לשמוע את השיעור, אמר לו הרב בקצרה על מה יהיה השיעור, וברצונו הטוב הוסיף ואמר לו: בוא אלי במוצאי שבת ואומר לך כל מה שלימדתי בשיעור.
עוד בנושא כי תשא

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il