ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הקניית הרגלי חשיבה ;">

דף הבית בית מדרש מידות ובין אדם לחברו פיתוח האישיות ותיקון המידות מודעות עצמית ופיתוח האישיות Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

אדר ב' התשס"ה

הקניית הרגלי חשיבה

פיתוח האישיות א



סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
יעקב בן בכורה

בפרק החותם את היחידה הראשונה עסקנו בכך, שבתוכו של כל אדם יש מנגנון כמעט אוטומטי, המביא לכך שכאשר הוא חווה חוויה מסוימת הוא חושב מחשבות מסוימות, והתוצאה שלהן היא רגשות טובים יותר או פחות. אחד המפתחות הראשיים לשליטה על אותו מנגנון הוא להרגיל את עצמנו לחשוב מחשבות אחרות, המתאימות יותר למטרה.

כאשר אדם רגיל לחשוב בצורה מסוימת והיא מובילה אותו למקומות שהוא לא רוצה בהם, יתכנו שני קשיים שיעמדו בדרכו כאשר הוא יבקש לשנות את הלך המחשבה. ראשית, המוח כבר רגיל לחשוב בצורה מסוימת; שנית, אנחנו מאמינים במה שאנחנו אומרים. אם אדם העליב אותי, אני לא יכול לומר לעצמי שאני לא נעלב! המודעות לקשיים אלו היא גם השלב הראשון של הפתרון.

נתבונן במעשה ידוע על רבי עקיבא והחכמים, המובא בסוף מסכת מכות (דף כ"ד ע"ב).

ר' עקיבא והחכמים - כולם צודקים!
וכבר היה רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא מהלכין בדרך... שוב פעם אחת היו עולין לירושלים, כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם. כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים, התחילו הן בוכים ורבי עקיבא מצחק. אמרו לו מפני מה אתה מצחק? אמר להם מפני מה אתם בוכים? אמרו לו מקום שכתוב בו והזר הקרב יומת ועכשיו שועלים הלכו בו, ולא נבכה? אמר להם לכך אני מצחק... באוריה כתיב לכן בגללכם ציון שדה תיחרש וגו', בזכריה כתיב עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים, עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה, עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת. בלשון הזה אמרו לו, עקיבא ניחמתנו, עקיבא ניחמתנו.

החכמים רואים את השועל יוצא מבית קדשי הקדשים, ובוכים. הבכי הוא התוצאה; מה שהביא אליו הוא זכרון הפסוק "והזר הקרב יומת". הם זכרו את תפארת בית המקדש, את הקדושה שהיתה בו, ולכן הם הגיעו לרגש של בכי וכאב. רבי עקיבא עונה להם שכאשר הוא רואה את השועל ואת החורבן, הוא בטוח שכשם שיש חורבן כך תהיה גם תקומה. החוויה היא אותה חוויה, ההבדל בין רבי עקיבא לבין החכמים הוא המשקפיים, דרכם בוחרים להסתכל על העולם.

נזכור את ה'ביוגרפיה' של רבי עקיבא. רבו הרוחני היה נחום איש גמזו - "גם זו לטובה". שמו לא היה "הכל טוב", כי אדם שחושב כך הוא טיפש. יש סבל בעולם וגם כאב, מי שרואה ילד נדרס ומחייך ואומר "נפלא" - יש בתי חולים מתאימים בשבילו, כי זו טרגדיה עצובה וכואבת. נחום היה אדם שמסוגל לתפוס את הכל, מבין בדיוק מה קרה, אבל הוא יודע שבסופו של דבר כל מה שקורה בעולם הוא חלק מהטוב האלוקי, "כל מאן דבעיד רחמנה לטב עביד" ולכן הוא מאמץ לעצמו דרך ההסתכלות מתאימה. החכמים בחרו ב'מסנן' שיביא אותם לבכי, ורבי עקיבא בחר במסנן שיביא אותו לשמחה.

מי מבין החכמים צדק? שניהם. החכמים צדקו, כשחושבים על בית המקדש ורואים שועל שיוצא משם ודאי שהדבר יביא לבכי. באותה מידה, כשחושבים על הגאולה העתידה הנלמדת דווקא מהחורבן מביא הדבר לשמחה, השאלה היא מה האדם בוחר, באיזה עולם של רגשות ושל התייחסויות הוא בוחר לחיות, והבחירה יכולה להיות לפי התוצאה, לפי מה שיביא למקום שטוב להיות בו ושנכון להיות שם.

ניתוח התהליך

המעשה של ר' עקיבא והחכמים ממחיש את השפעת המחשבה על הרגשות. בדרך כלל התגובות נובעות מהרגלי חשיבה מסוימים, חלקם נובעים מתכונות הנפש המולדות וחלקם מן הסביבה. לכן אם אני מוצא את עצמי כועס, אחת מהסיבות לכך היא הפירוש שאני מפרש את העולם. כדי שאדם יתחיל לשלוט בעצמו, השלב הראשון הוא המודעות לתהליך הפנימי שבתוכו. אני חייב להיות ער למה שאני עושה וחושב, להוציא את המנגנון מהזרימה ולשים אותו על המסך.

לשם כך, כדאי שכל אחד ינסה 'לצלם' את החוויה הנפשית באותו רגע שהביא לתגובה: מה קורה אצלו ברגע שהוא מתחיל להרגיש רגשות? כשמשהו משמח אותך תשאל את עצמך - באותה סיטואציה, מה גרם לשמחה? איך תרגמתי את הגירוי החיצוני, מה אמרתי לעצמי? אלו תמונות רצו אצלי בראש? מה היו הזכרונות, הדמיונות והמחשבות? כך אדם מגלה את התכניות שיש לו, ומבין איך הוא מייצר רגשות. אם התכניות אינן מתאימות למה שאדם רוצה, הוא יכול להתחיל את העבודה.

הבדיקה הזו אינה יכולה להיעשות בשעת התלהטות הרגש, כי אז מאוד קשה לעצור אותו ולבחון את הדברים בצורה שכלית, אלא רק לאחר מעשה יש לשחזר את ההרגשה. בשלב הבא, צריך לחפש פירוש הגיוני אחר לאותו ארוע, לבנות 'תוכנה' אחרת.

מה לא נכון לחשוב?
בשלב הזה, נחזור שוב לסיפור על רבי עקיבא והחכמים. כפי שראינו, החכמים לא טעו כשחשבו מחשבות שהובילו אותם לבכי. כך גם כאשר אנחנו מחפשים מחשבה מתאימה, יש להיזהר שלא נשלול בכך את המחשבה הקודמת! אם דבר מסוים מביא אותי לכעס, איני יכול לשקר לעצמי ולומר 'מכאן ולהבא זה לא יפריע לי'. משפט כזה אינו עוזר, כי אי אפשר להתכחש למציאות שהדבר כן מפריע! אין צורך לשלול את המחשבות הקודמות, אבל עלינו לחפש אמירות, תפיסות והבנות אחרות.

נמחיש את הדברים בדוגמא. נניח שיש אדם מסוים שמאוד מפריע לי. הוא מעליב, אינו מתחשב ואף פעם לא מעלה בדעתו להתנצל. אם אומר לעצמי 'הוא לא יכעיס אותי', אמירה כזו לא תעבוד, כי ודאי שזה מכעיס לפגוש באדם כזה! אבל אני יכול להרגיל את עצמי לחשוב מחשבות נכונות אחרות: 'היתכן שאדם כזה ידליק אותי? אין לי סיבה לכעוס בגלל שהוא אדיוט, הכעס הוא להעניש את עצמך על השטויות של האחרים!' יש עוד הרבה אמירות שאפשר לומר: 'זו בעיה שלו, מה שהוא אומר לא קשור אלי'; 'רחמנא לצלן, איך יצא יצור כזה? מסכן אדם עם כזה רעל בלב שהוא חייב להעליב אנשים!' כל מחשבה היא טובה בתנאי שהיא מביאה אותי ליעד, שלא אצא כועס אלא רגוע. אחרי שאמירה מסוימת נמצאה יעילה, אני צריך 'להחליף את התוכנה': להרגיל את עצמי לחשוב את המחשבות הרצויות לי. ככל שאדם מבין שהוא בעל הבית על החיים הרגשיים ועל החוויה - הוא יוצא עם כוחות חדשים, ואיתם הוא מוביל את החיים שלו.

החברה אינה מכבדת אותי!
נדגים את התהליך הזה בסיטואציה נוספת. נניח שאני מרגיש שהחברה שאני חי בה אינה מכבדת אותי ברמה שלדעתי אני ראוי לה, הדבר כואב לי ומביא אותי לדיכאון. למה הדבר כואב לי? לא בגלל שהם לא מכבדים אותי, אלא משום שאני אומר לעצמי שהם צריכים לכבד אותי, שאני אמור להיות במקום אחר בחברה. ככל שאני מדבר אל עצמי וחוזר על כך, תחושת התסכול גוברת. הפיתרון הוא בכך שאני אחפש משהו טוב אמיתי אחר לומר לעצמי.למשל: 'אני מעוניין שהכבוד יבוא ממני ולא מהם'; או 'זו הזדמנות לעבוד על ענווה, כנראה שיש לי פגם במידה הזו'. אפשר גם לראות בסיטואציה כזו הזדמנות לדעת, איך לתת לאחרים את אותה הרגשה שאני רוצה לקבל.

המאפיין את כל האפשרויות שהזכרנו הוא שהן לא רק חיוביות, אלא גם אמיתיות. לעומת זאת, אם אדם יאמר 'לא משנה לי שהחברה אינה מכבדת אותי' - הבעיה לא תיפתר, אדם אינו יכול להתכחש לעצמו.

עניין זה הוא חשוב מאוד גם בחינוך. הרבה פעמים הורה אומר לילד 'אני יודע שהם שונאים אותך, אבל זה לא צריך להיות איכפת לך'. אמירה כזו אינה עובדת, כי היא לא אמיתית, ומתכחשת לנפש הילד - השנאה של החברים כן משמעותית בשבילו!

בעיה או אתגר?
לפעמים צריך פשוט להרגיל את עצמנו להשתמש במונחים מתאימים. נניח שאדם נמצא בהתמודדות לא פשוטה, הוא אומר לעצמו 'יש לי בעיה. משהו תקוע אצלי, אני לא מסתדר עם אף אחד'. המילה בעיה יוצרת אצלנו תחושות של מועקה, פחד, כישלון, ביטחון עצמי ירוד. המילה 'אתגר',לעומתה, צופנת בתוכה תוכן הרבה יותר חיובי. היא מקפלת בתוכה את היסוד האמוני, ש"כל מה דעביד רחמנא לטב עביד", ולכן כל התמודדות שאנחנו נמצאים בתוכה היא לטובתנו, היא אתגר שנועד להוביל אותנו לגדול ולהתפתח. מי שמתרגל להשתמש במילה 'אתגר' יוצר בתוכו תחושות חיוביות של מרץ, חוויה ותקווה אמיתית לטוב. הוא ניגש אל הקושי עם ביטחון ואמון שההתמודדות היא בשבילו, ואז גם נקל עליו להפיק את הרווחים. שוב יש להדגיש, שאדם שאומר 'אני בבעיה' אומר אמת, אבל הוא חושב רק על הצד הקשה של המטבע, ורק הוא יסבול מכך.

ההתייחסות הזו נכונה גם לגבי נסיונות שהאדם כבר עבר. אם אני מסתכל על ניסיון שעבר עלי כ'בעיה' שיצאתי ממנה, התחושה השלילית כלפי אותו ארוע נשארת בתוכי, והיא מלווה אותי כל החיים. לעומת זאת, אם התמודדות מסוימת נתפסת בעיני כאתגר, אני חושב על מה שלמדתי ממנה להמשך החיים, כל דבר בלתי נסבל הופך להיות דבר בעל משמעות שבונה אותי. אלו הם חיים אחרים לחלוטין!

זהו עומקו של המשפט 'אין חכם כבעל ניסיון'. והרי כולנו מכירים כמה וכמה אנשים שהסתובבו בעולם, עשו אינסוף דברים - והם עדיין טפשים! כשנדייק נראה שהמשפט אינו 'אין חכם כמי שאוסף חוויות'. חוויה היא ארוע שאדם עובר, חש אותו, ושם על המדף כדי לדבר עליו באיזו שיחת נפש. בעל ניסיון - הוא אדם שהוציא מהחוויה את החכמה שיש בתוכה. כשאדם חי ברמה הזו, מכל מפגש עם מישהו אפשר לצאת עם שכר. החיים אינם מלאים בעיות, אלא אתגרים.

איך הופכים מחשבה להרגל?
תהליך זה נשמע פשוט, אבל הוא לא 'הולך ברגל'... גם כאשר אנחנו רוצים להרגיל את לשוננו לומר 'משיב הרוח ומוריד הגשם' במקום 'מוריד הטל', אנחנו צריכים לומר 'משיב הרוח' תשעים פעמים...

כדי להפוך מחשבה מסוימת להרגל, אפשר להפעיל גם את כח הדמיון, ולדמיין את אותו אדם אומר לי כך וכך, ואת עצמי חושב את המחשבה הרצויה.

בהתחלה הדבר ידרוש ממני מאמץ, אבל לאט לאט אני אצליח להחדיר את האמירות החכמות שאני מזדהה איתם לתוך הזרימה של החיים שלי, ואז אתחיל להבין ולחוש שעל אף שאני לא תמיד יכול לשלוט במצבים שאני נמצא בתוכם, הרי שדרך ההתייחסות שלי לאותם מצבים היא זו שתוביל את האישיות והנפש שלי למחוזות טובים יותר או פחות.

כאן נדגיש שוב עניין שעסקנו בו בהרחבה - שליטה ברגש אין פירושה להפוך את עצמנו לרובוטים. אנחנו רוצים שהתגובות הרגשיות שלנו יזרמו בצורה ספונטנית, אבל מידי פעם צריך לנתב ולכוון אותם למקום שאנחנו רוצים. תהליך הניתוב עצמו דורש מאמץ והתערבות של השכל, אבל אחריו אנחנו יכולים לדעת שאנחנו גולשים במסלול הנכון.

נדודי שינה
הדוגמאות אותן הבאנו ביחס לשליטה על מחשבות עוסקות במחשבות על ההווה, והעיקרון נכון, כמובן, גם ביחס לזכרונות ודמיונות. דוגמא נפוצה לכך היא נדודי שינה. פעם הגיע אלי בחור שהתלונן על כך שקשה לו להירדם. לאחר ששוחחנו מעט התברר, שבסוף כל יום הוא רגיל לחשוב על כל מה שעבר עליו באותו יום, ואם משהו לא הלך טוב - הגוף לא יירגע. ככל שהוא לוחץ על עצמו להירדם, השינה 'בורחת'. שאלתי אותו - בתיכון ידעת לשחק? הוא ענה לי - כן, הייתי כדורסלן טוב! הצעתי לו שיחשוב לפני השינה על הזכרונות הנעימים ממשחקי הכדורסל בתיכון. במקום להילחם במה שעשיתי היום, עדיף למצוא מקום רגוע וכיף. כעבור כמה ימים הוא סיפר לי שהעצה אכן עזרה לו.

כללו של דבר, כל אדם הוא בעל הבית על מה שיש לו במוח. אפשר להכניס כל מחשבה, זיכרון או דמיון שרוצים בהם, וכך להגיע לרגשות הרצויים.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il