ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

לב הלימוד - הלכות שופר וסוכה ולולב

דף הבית ראשי בית מדרש הלכה ומנהג הרמב"ם היומי ספר זמנים שופר סוכה ולולב Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

אדר תשע"ח

לב הלימוד - הלכות שופר וסוכה ולולב


נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

יש בכללן שלוש מצוות עשה:

א- לשמוע קול שופר באחד בתשרי.
ב- לישב בסוכה שבעת ימי החג.
ג- ליטול לולב במקדש כל שבעת ימי החג.


פרק ראשון - השופר ושמיעת קולו

העניינים המרכזיים המתבארים בפרק זה:

מצות עשה לשמוע תרועת השופר בראש השנה, שנאמר: ''יום תרועה יהיה לכם'', ומפי השמועה למדו שתרועה זו צריכה להיות בשופר.

במקדש היו תוקעים בשופר אחד ושתי חצוצרות מן הצדדין, שנאמר: ''בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'''. ובשאר מקומות תוקעים רק בשופר.

שופר של עיר הנדחת - פסול אף בדיעבד; שופר של ע''ז, שופר של גזל, ושופר של עולה - לכתחילה אין תוקעים, ובדיעבד יצא.

אין מחללין את היו''ו עבור תקיעת השופר, אפילו בדבר שאיסורו מדברי סופרים (כגון לעלות על האילן או לשוט על פני המים).

שיעור השופר - כדי שיאחזנו בידו, ויראה לכאן ולכאן.

שופרות פסולים: נסדק לאורכו; נסדק לרוחבו ולא נשתייר בו כשיעור; ניקב וסתמו שלא במינו, או שניקב רובו וסתמו אפילו במינו; דיבק שברי שופרות עד שהשלימו לאחד; הוסיף עליו כל שהוא; ציפהו זהב מבפנים או במקום הנחת הפה; ציפהו זהב מבחוץ ונשתנה קולו מכמות שהיה; נתן שופר בתוך שופר ושמע קול חיצון; הרחיב הקצר וקיצר את הרחב.

שופרות כשרים: היה ארוך וקיצרו; גירדו; היה קולו עבה או דק או צרוד.

אין יוצאים אלא כששומעים את קול השופר עצמו ולא קול הברה (=הד). לפיכך: אם תקע בתוך הבור, או בתוך חבית, והעומדים בחוץ שמעו רק קול הברה, לא יצאו.


פרק שני - החיוב וזמנו

העניינים המרכזיים המתבארים בפרק זה:

החייבים בשמיעת קול שופר: כהנים, לויים, ישראלים, גרים, עבדים משוחררים, מי שחציו עבד וחציו בן חורין, טומטום ואנדרוגינוס. הפטורים: נשים, עבדים וקטנים.

מי שאינו מחויב בדבר - אינו מוציא את החייב. לפיכך: אשה וקטן אינם מוציאים איש גדול; אנדרוגינוס מוציא את מינו, ואינו מוציא את שאינו מינו; טומטום אינו מוציא אף לא את מינו; מי שחציו עבד חציו בן חורין אינו מוציא את עצמו (מפני שצד עבדות אינו מוציא צד חירות).

כוונה - אין יוצאים ידי חובה אלא כשהשומע מתכוון לצאת והמשמיע מתכוון להוציא.

*****

תקיעה בשבת:

אין תוקעים בר''ה שחל להיות בשבת, גזירה שמא יטלנו בידו ויוליכו למי שיתקע לו, ויעבירנו ד' אמות ברשות הרבים, או יוציאו מרשות לרשות.

אין מעכבים תינוקות שלא הגיעו לחינוך מלתקוע בשבת שאינה יו''ט של ר''ה, ומתעסקים אף עם קטן שהגיע לחינוך ללמדם לתקוע.

בזמן המקדש, כשהיה בית הדין הגדול קיים בירושלים - היו תוקעים בשבת בירושלים ובתחומה, בכל זמן שבית הדין היו יושבים.

בזמן הזה, כשחרב המקדש - תוקעים בשבת בכל מקום שיש בו בית דין קבוע, שנסמך בארץ ישראל ושקידשו בו את החודש. ותוקעין רק בפני בי''ד ובזמן שהם יושבים.


פרק שלישי - התקיעות והברכות


העניינים המרכזיים המתבארים בפרק זה:

מן התורה חייב לתקוע תשע תקיעות - שלוש תרועות, ותקיעה פשוטה לפני ואחרי כל תרועה.

התרועה - במשך השנים נסתפק לנו האם התרועה היא יללה, או אנחה, או יללה ואנחה. ולפיכך אנו עושים את שלושתם: תשר''ת, תש''ת, תר''ת, ובסה''כ תוקעים 30 תקיעות. וכל התקיעות מעכבות זו את זו.

שיעור תרועה - כשתי תקיעות; שיעור שלושה שברים - כתרועה.

שהה הרבה בין תקיעה לתקיעה, ואפילו כל היום - יצא, ובלבד שישמע את כל התשע תקיעות.

יש לשמוע התקיעות על סדר הברכות - שלוש למלכויות, שלוש לזכרונות, ושלוש לשופרות.

ברכות מלכויות, זכרונות ושופרות - מעכבות זו את זו. ויש לומר בכל אחת מהן עשרה פסוקים: 3 של תורה, 3 מספר תהלים, 3 מנביאים, ואחרון של תורה (ואם סיים בשל נביאים או כתובים, יצא).

אין מזכירין מלכויות זכרונות ושופרות של פורענות (של ישראל), ולא זכרונות של יחיד, ולא לשון ''פקדונות''.

סדר התקיעות הנהוג בציבור - קוראים בתורה ומחזירים הספר, כל העם יושבים, אחד עומד ומברך ''אקב''ו לשמוע קול שופר'' ו''שהחיינו'', ותוקע 30 תקיעות, ואומר קדיש, ומתפללים מוסף, ואחר שסיים הש''צ מלכויות תוקע תשר''ת פעם אחת, ובסיום זכרונות תוקע תש''ת, ובסיום שופרות תוקע תר''ת.

התקיעות אינן מעכבות את הברכות, והברכות אינן מעכבות את התקיעות. ועדיף לילך למקום שיודעים לתקוע ולא לברך, מאשר למקום שיודעים לברך ולא לתקוע, לפי שהתקיעה מדברי תורה והברכות מדברי סופרים.


פרק רביעי - הסוכה

העניינים המרכזיים המתבארים בפרק זה:

שיעורי הסוכה: גובה - בין 10 טפחים ל20 אמה; רוחב - לפחות 7 על 7 טפחים.

שלוש דפנות: סוכה שאין לה 3 דפנות - פסולה. היו לה שתי דפנות צמודות - לוקח דופן שלישית שיש בה מעט יותר מטפה, ומעמידה בפחות משלושה טפחים בסמוך לאחת הדפנות, ועושה צורת הפתח. היו לה שתי דפנות מקבילות - לוקח דופן שיש בה ד' טפחים ומשהו, ומעמידה בפחות משלושה טפחים בסמוך לאחת הדפנות, ועושה צורת הפתח.

הרחקת הדפנות מהארץ ומן הסכך: - ניתן להרחיק את הדפנות מהארץ עד ג' טפחים; וניתן להרחיק את הדפנות מהסכך (בגובה) אפילו מרחק גדול, ובלבד שיהיה בדפנות י' טפחים, ושהם יעמדו תחת שפתו הסכך; ניתן להרחיק את הדפנות מן הסכך (ברוחב) עד ג' טפחים.

סוכות כשירות: סוכה על עגלה או על ספינה; סוכה על אילן או על גמל (אך אין עולים לה ביו''ט); סוכה שיש לה גג טפח; סוכה עגולה שיש בהיקפה כדי לרבע ז' על ז' טפחים; סיכך על אכסדרה שיש לה פצימין; נעץ ארבעה קונדיסין על ארבע זויות הגג וסיכך על גבן (משום שרואים את מחיצות הבית התחתונות כאילו עולות על שפת הסיכוך); סוכה שיש לה פתחים רבים וחלונות רבים (וואין בה פתח יתר על י' אמות); סוכה שיש בה פתח יותר מי' אמות, ועשה בה צורת הפתח, ואין הפרוץ מרובה על העומד.

סוכות פסולות: סוכה שאין לה גג (סוכה כעין צריף, סמך את ראש הדופן לכותל); סיכך על אכסדרה שאין בה פצימין; סיכך על גבי מבוי שיש לו לחי או על גבי באר שיש לה פסין (וסוכה זו כשרה בשבת, שמתוך שהמחיצות כשרות לשבת, הן כשרות באותה שבת גם לסוכה); סוכה שיש בה פתח יותר מי' אמות (אע''פ שעשה בה צורת הפתח), והפרוץ מרובה על העומד.

מיעוט גובה הסוכה מכ' אמה: סוכה שהיא גבוהה מכ' אמה, ניתן למעט את גובהה ע''י הנחת תבן או עפר בקרקעיתה, והסכמתו לבטל אותם שם לכל ימות החג. אך אם הניחם סתם ולא ביטלם, אינם נחשבים מיעוט. ואם הניח דברים שאין דרכו של אדם לבטלם, וכגון כרים וכסתות, אינם נחשבים מיעוט אפילו אם ביטלם. ואם ירדו הוצין (ענפים) לתוך הסוכה, וצילתן מרובה מחמתן, הם נחשבים למיעוט. וכן אם בנה איצטבא בשיעור רוחב סוכה כנגד כל הדופן האמצעית, או שבנה אותה בצד ולא הרחיקה מן הדופן יותר מד' אמות - נחשב מיעוט.

העמקת סוכה שאין בה י' טפחים: סוכה הפחותה מי' טפחים וחקק בור באמצעה, והסמיך את הבור לדופן בפחות מג' טפחים - כשרה.

החומרים הראויים לדפנות הסוכה - ניתן לעשות את דפנות הסוכה מכל דבר, אפילו מבעלי חיים, ואפילו מבני אדם (וביום טוב אין להחשיב אדם כדופן אלא בזמן שאינו יודע שהוא משמש כדופן).


פרק חמישי - הסכך

העניינים המרכזיים המתבארים בפרק זה:

הסכך כשר לכתחילה בתנאים הבאים: א- שיהיה מדבר שגידוליו מן הארץ (למעט: מיני מתכות, עצמות, עורות וכדו', פשתי העץ ששינה את צורתן). ב- שיהיו עקור מן הארץ (למעט: הידלה עליה גפנים וכיוצ''ב). ג- שלא יהיה מקבל טומאה (למעט: כלי עץ, מחצלות העשויות לשכיבה, וכן שברי כלים שהיו מקבלים טומאה, אוכלין, אשכול ענבים או תמרים שהאוכל מרובה על הפסולת). ד- שלא יהיה ריחו רע. ה- שלא יהיה נושר או נובל תמיד. שלושת התנאים הראשונים פוסלים אף בדיעבד, ושני התנאים האחרונים אינם מעכבים בדיעבד, ולא נאמרו אלא מחשש שיניח את הסוכה ויצא ממנה.

גזירת תקרה - אין מסככים בנסרים שיש ברוחבן ארבעה טפחים, שמא יחשוב שמותר לשבת גם תחת תקרה. ונסרים אלו פסולים אפילו אם הפכן על צידן ואין ברוחבן ד' טפחים. הניח נסר אחד שרחב ד' טפחים (בצד הסוכה) - הסוכה כשרה (מדין ''דופן עקומה''), אך אין יושבים תחת הנסר.

סוכה לשמה - נסרים (שאין בהם ד' טפחים) שהונחו לשם תקרת בית ולא לשם סוכה, פסולים. ואם פקפק אותם והניחם לשם סוכה, כשרים. וכן אם נטל נסר אחד והניח סכך במקומו, כשר; סוכה שנעשית כהלכתה כשרה אע''פ שלא נעשתה לשם מצוה, ובלבד שתהיה עשויה לצל. אך סוכה העשויה מאליה - פסולה, משום שלא נעשתה לשם צל.

גזירת חבילות - אין מסככים בחבילות קש או זרדים (שיש בהם לפחות 25 ענפים), שמא יניחם על הסוכה כדי לייבשן, ויימלך וישאיר אותם לשם סוכה, ונמצא שהסוכה נעשתה מאליה. ואם פיזר את החבילה, כשר.

סוכה תחת האילן - פסולה.

עירוב סכך פסול עם סכך כשר - אין מסככים בתערובת של סכך פסול עם סכך כשר, אפילו שהכשר מרובה מן הפסול. הניחם זה בצד זה, ואין בסכך הפסול יותר מ3 טפחים, הסכך הפסול נחשב כפרוץ, ואם יש בסכך הכשר יותר מהסכך הפסול, הסוכה כשרה.

סכך פסול פוסל את כל הסוכה במקרים הבאים: הניחו בסוכה קטנה (7 * 7 טפחים), בין באמצע בין בצד, ויש בו 3 טפחים; הניחו באמצע סוכה גדולה (שיש בה 7 * 7 טפחים גם בלי הסכך הפסול), ויש בו 4 טפחים; הניחו בצד סוכה גדולה, ויש בו 4 אמות.

פריסת סדין - אם פרס סדין מעל הסכך או מתחתיו כדי למנוע נשירת עלים לסוכה - פסולה; ואם פרס סדין לנוי - כשרה.

נויי סוכה - היו נויי הסוכה מופלגים מהסכך 4 טפחים ומעלה, הסוכה פסולה, משום שהוא כיושב תחתיהם, ולא תחת הסכך.

צילתה מרובה מחמתה - אין הסכך כשר אלא כשצילתו מרובה מחמתו. ולפיכך אם היו בו חללים של אויר, ובסה''כ יש יותר אויר מסיכוך, הסוכה פסולה. ומשערים בכל הסוכה, דהיינו שאם הצל של כל הסוכה מרובה מהחמה של כל הסוכה, הסוכה כשרה, גם אם במקום מסויים החמה מרובה מהצל.

אויר - 3 טפחים של אויר, בין באמצע בין בצד - פוסלים את כל הסוכה. ויכול למעט את האויר ע''י סכך פסול, שהרי סכך פסול פוסל רק ב4 טפחים.

ראיית הכוכבים - לכתחילה ראוי להניח סיכוך שניתן לראות ממנו את הכוכבים. אך בדיעבד, גם אם הסכך עבה ולא רואים את הכוכבים, הסוכה כשרה.

סכך מדובלל: סכך שמקצתו למעלה ומקצתו למטה (''מדובלל'') - אם אין רווח 3 טפחים, כשר. ואם הסכך רחב מטפח - אפילו אם יש רווח 3 טפחים, כשר, ובלבד שהעולה יהיה מכוון כנגד היורד.

סוכה על גבי סוכה - אם הסוכה העליונה כשרה (יש בה י' טפחים) וניתן לדור בה (קרקעיתה יציבה, וניתן להניח עליה כרים וכסתות) - התחתונה פסולה, משום שהיא כסוכה העשויה בתוך הבית. ואם העליונה פסולה (אין בה י' טפחים) או שלא ניתן לדור בה (קרקעיתה אינה יציבה) - התחתונה כשרה, משום שסכך העליונה נחשב הסכך של התחתונה. ולפיכך צריך שהעליונה לא תהיה גבוהה מ20 אמה מקרקע הסוכה התחתונה.

דברים האסורים משום סוכה תחת סוכה: ישיבה תחת המיטה שבסוכה, או תחת כילה שיש לה גג טפח, או תחת סדין הפרוס על גבי עמודים הגבוהים עשרה טפחים.

סוכה שאינו שלו: סוכה שאולה, סוכה גזולה, העושה סוכתו ברשות הרבים - כשרות.


פרק שישי - הישיבה בסוכה

העניינים המרכזיים המתבארים בפרק זה:

הפטורים מישיבה בסוכה - נשים, עבדים, קטנים; חולים ומשמשיהם, אפילו חולה שאין בו סכנה, ואפילו חש בעינייו; מצטער; חתן וכל השושבינים וכל בני החופה, כל שבעת ימי המשתה; שלוחי מצוה; הולכי דרכים בשעת הליכתם (ההולכים ביום - פטורים ביום וחייבים בלילה, וההולכים בלילה - פטורים בלילה וחייבים ביום); שומרי העיר בשעת שמירתם (כנ''ל); שומרי גינות ופרדסים, גם שלא בזמן שמירתם.

החייבים בישיבה בסוכה - טומטום ואנדורגינוס (חייבים מספק); מי שחציו עבד וחציו בן חורין; קטן כבן חמש או שש שאינו צריך לאמו (חייב מדברי סופרים, כדי לחנכו במצוות); אבל.

מצות הישיבה - אוכל ושותה ודר בסוכה כל שבעת הימים, בין ביום ובין בלילה, כדרך שהוא דר בביתו בשאר ימות השנה. ואסור לאכול מחוץ לסוכה כל שבעה אלא אכילת עראי (כביצה או מעט יותר), ואסור לישון מחוץ לסוכה אפילו שינת עראי, אך מותר לשתות ולאכול פירות מחוץ לסוכה, ומי שמחמיר שלא לשתות אפילו מים מחוץ לסוכה - הרי זה משובח. וחובה לאכול בסוכה בליל יו''ט הראשון כזית פת.

ראשו ורובו בסוכה ושולחנו מחוץ לסוכה - אסור לאכול בסוכה (אפילו סוכה גדולה) עד שיהיה גם שלחנו בתוך הסוכה, גזירה שמא ימשך אחר שלחנו, ונמצא אוכל מחוץ לסוכה. והאוכל כששולחנו מחוץ לסוכה, כאילו לא אכל בסוכה.

לימוד תורה ותפילה - יש ללמוד תורה בתוך הסוכה, וכשרוצה להבין ולדקדק, רשאי ללמוד מחוץ לסוכה, כדי שתהיה דעתו מיושבת עליו. ומותר להתפלל בתוך הסוכה או מחוצה לה.

ירדו גשמים - אם ירדו גשמים המפסידים את התבשיל, יכנס לביתו. ואם פסקו הגשמים אחר שנכנס, אין מחייבים אותו לחזור לסעודה עד שיגמור סעודתו. וכן אם היה ישן בסוכה וירדו גשמים ונכנס לביתו ופסקו הגשמים, אין מטריחים אותו לחזור לסוכה כל אותו הלילה.

פינוי הסוכה - סיים אכילתו ביום השביעי, לא יפרק את סוכתו, אך יפנה את כליו מן המנחה ולמעלה, או יפחת בסכך ד' על ד' טפחים, כדי להכיר שנגמרה מצוות הסוכה.

ברכת הסוכה - כל זמן שייכנס לישב בסוכה, מברך קודם שיישב ''אקב''ו לישב בסוכה''. ובליל יו''ט הראשון: מקדש מעומד, מברך ''לישב בסוכה'' ויושב, ואח''כ מברך שהחיינו. ביו''ט שני של שמיני עצרת (בגלות), וכן טומטום ואנדרוגינוס, אין מברכים מפני שהם חייבים רק מחמת הספק.

עשיית סוכה בחול המועד - מי שלא עשה סוכה, בין בשוגג בין במזיד, רשאי לעשות סוכה בכל ימי חול המועד.

שימוש בעצי הסוכה - בכל שמונת ימי החג אסור להשתמש בעצי הדפנות ובעצי הסכך ובנויי הסוכה. ואם היתנה על נויי הסוכה, שאינו בודל מהם כל בין השמשות, לא חלה עליהם קדושת סוכה, ומותר להשתמש בהם.


פרק שביעי - ארבעת המינים ונטילתם

העניינים המרכזיים המתבארים בפרק זה:

ארבעת המינים האמורים בתורה הם: א. כפות תמרים - חריות של דקל, הנראים כמו שרביט, קודם שנפרדו העלים לכאן ולכאן. ב. פרי עץ הדר - אתרוג. ג. ענף עץ עבות - הדס, שעליו חופין עצו, ושלושה עלים או יותר יוצאים ממקום אחד בגבעול. ד. ערבי נחל - מין ידוע של ערבות, שהעלה שלו משוך, ופיו חלק, וקנה שלו אדום. ואין צריך שיגדל דוקא על הנחלים, ונקרא ''ערבי נחל'' משום שרוב מין זה גדל על הנחלים.

אין פוחתים או מוסיפים על ארבעה מינים אלו, וארבעתם מעכבים אלו את אלו. ואם היה חסר מין אחד, אין להביא מין אחר במקומו.

אגידת הלולב - מצוה מן המובחר לאגוד את הלולב וההדס והערבה, לברך ''על נטילת לולב'', וליטלם בימינו והאתרוג בשמאלו. ואם לא אגדם, אלא נטלם אחד אחד, יצא, ובלבד שארבעתם מצויים אצלו. ומותר לאגוד בכל דבר. וכן מותר להניח את האגד בדבר שנעשה דרך כבוד והידור (כגון גימון של כסף או זהב), אך אם נתנם בדבר שאינו דרך כבוד (כגון עציץ או קדרה) לא יצא ידי חובתו. ואין לחצוץ בין הלולב להדס במטלית וכיוצ''ב, אך עלי ההדס אינם חציצה (''מין במינו אינו חוצץ'').

כמות - נוטל לולב אחד, אתרוג אחד, שני בדי ערבה, ושלושה בדי הדס. ומותר להוסיף הדסים כדי שתהיה אגודה גדולה, אך אין מוסיפים בשאר המינים, ואם הוסיף או גרע - יצא.

שיעורים: אורכו של הלולב - לפחות 4 טפחים (ומודדים את השדרה, ללא ראשי העלים); אורך ההדס והערבה - לפחות 3 טפחים. ושדרו של הלולב צריך להיות ארוך לפחות טפח יותר מן ההדס והערבה האגודים בו; גודל האתרוג - לפחות כביצה.

אופן הנטילה - יש להגביה את ארבעת המינים כדרך גדילתם, כשעיקריהם למטה וראשיהם למעלה. ומצוה כהלכתה להגביה את האגודה של הלולב ההדס והערבה בימין והאתרוג בשמאל, ובשעת קריאת ההלל מוליך ומביא ומעלה ומוריד, ומנענע שלוש פעמים לכל רוח.

זמן נטילת הלולב - כל היום כשר לנטילת הלולב, אך לא בלילה. בזמן המקדש - היו נוטלים לולב במקדש בכל שבעת ימי החג (חוץ משבת חול המועד, גזירה שמא יעבירנו ד' אמות ברשות הרבים), ובשאר המקומות רק ביו''ט ראשון (אפילו כשחל בשבת). בזמן החורבן - נוטלים בכל המקומות שבעה ימים (זכר למקדש), ואין נוטלים בשבת כלל, אפילו ביו''ט ראשון. מנהג ירושלים ליטול את הלולב עמו לכל מקום שהוא הולך, מלבד בזמן שהוא לומד תורה בבית המדרש.

החייבים במצות לולב - כל החייבים בשופר ובסוכה. וקטן היודע לנענע - חייב מדברי סופרים, כדי לחנכו במצוות.

הקפת המזבח בלולב - בכל יום היו מקיפים את המזבח פעם אחת כשהלולבים בידיהם, וביום השביעי הקיפו את המזבח שבע פעמים. ומנהג ישראל להקיף את תיבת בית הכנסת בכל יום, זכר למקדש.

שימוש בארבעת המינים - אסור להריח הדס שבלולב, אך מותר להריח אתרוג (שהוקצה לאכילה ולא לריח); ואסור לאכול את האתרוג בכל שבעת ימי החג, ומותר לאוכלו בשמיני.

*****

מצות ערבה - בכל יום משבעת ימי החג היו מביאים מורביות (ענפים גדולים) של ערבה וזוקפים אותם על צדדי המזבח, כשראשיהם כפופים על המזבח, ובעת הבאתם וסידורם היו תוקעים ומריעים ותוקעים. ובשבת לא היו זוקפים, אלא אם חל שביעי של חג להיות בשבת. ובזמן הזה - עושים זכר למקדש ביום השביעי, ונוטלים בד אחד או יותר של ערבה, וחובטים אותה על הקרקע או על הכלי פעמים או שלוש (בלי ברכה).


פרק שמיני - פסולי המינים; שמחת החג

העניינים המרכזיים המתבארים בפרק זה:

דברים הפוסלים בכל ארבעת המינים: יבש (ובשעת הדחק או הסכנה לולב יבש כשר, אך לא שאר המינים); גזול או גנוב, אפילו לאחר יאוש; אם היה מאשירה הנעבדת (אע''פ שביטלוה) או מעיר הנידחת; אם היה של עבודה זרה (ובדיעבד כשר).

דברים הפוסלים באתרוג: ערלה, תרומה טמאה, טבל; תרומה טהורה או מעשר שני בירושלים - לכתחילה לא יטול (שמא יכשירו לטומאה), ובדיעבד כשר; ניקב נקב מפולש כל שהוא או נקב שאינו מפולש בכאיסר או יותר; חסר כל שהוא; ניטל דדו (=הפיטמה) או העץ שהוא תלוי בו באילן (=העוקץ); עלתה בו חזזית (=כתמים) בשנים או בשלושה מקומות, או על רובו אפילו במקום אחד, או על דדו אפילו כל שהוא; נקלפה כל קליפתו החיצונה, ולא נשאר ממנה אפילו כל שהוא; התנפח; סרוח (=רקוב); כבוש; שלוק; שחור; לבן; מנומר בכתמים; ירוק כהה; גידלו בדפוס ועשהו כמין בריה אחרת.

דברים הפוסלים בלולב: פסול; נסדק, עד שנתרחקו סדקיו זה מזה ונראים כשנים; היתה שדרתו עקומה לפניו או לאחד משני צדדיו (ולפניו - כשר); נפרצו עליו, דהיינו שנידלדלו משדרתו; נחלקה התיומת (שני העלים הדבוקים מגבן), או שלא היתה לו תיומת מתחילתו; לא היו העלים מגיעים זה לצד עיקרו של זה.

דברים הפוסלים בהדס: נשרו רוב עליו ולא נשתיירו בו שלושה עלים בקן אחד; היו ענבים אדומים או שחורים מרובים מעליו, ולא מיעטן.

דברים הפוסלים בערבה: נפרצו עליה.

כל הפסול מחמת מום או גזל וגניבה - פסולב ביו''ט ראשון בלבד; וכל הפסול משום ע''ז או משום שהאתרוג אסור באכילה - פסול גם בשאר הימים

לולב שאינו שלו - ביו''ט ראשון אין יוצאים ידי חובה אלא בלולב שלו, ולא בלולב השאול מחבירו, אא''כ נתן לו במתנה, אפילו על מנת להחזיר (ואם לא החזיר, לא יצא, משום לולב הגזול). ואין נותנין לקטן, משום שהקטן אינו מקנה, ואינו יכול להחזיר הלולב. גם שותפים, או יורשים המקפידים זה על זה, אינם יוצאים עד שיקנה האחד לחבירו.

*****

שמחת בית השאובה: בחג הסוכות היתה שמחה יתירה בבית המקדש, ממוצאי יו''ט ראשון עד סוף חול המועד (לא כולל שבת), והיו מנגנים בכלי שיר רבים, ורוקדים ומפזזים כל אחד כפי ידיעתו, ואומרים דברי שיר ותשבחות. וגדולי החכמים והחסידים היו משתתפים בה, וכל שאר העם היו באים לראות ולשמוע.



חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il