ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

היחס לתנועה הציונית ותפקידה של הציונות הדתית

דף הבית בית מדרש משפחה חברה ומדינה ציבור וחברה נושאים שונים Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

ניסן תשע"ח

היחס לתנועה הציונית ותפקידה של הציונות הדתית


נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

א. מקור הציונות – התנ"ך:
אנחנו נמצאים היום בעיצומו של חודש הארגון של חברי 'בני-עקיבא', כולכם בוודאי יודעים שהנושא השנתי של חודש ארגון השנה הוא 'חיים ציונות'. זו אכן הזדמנות טובה לעסוק קצת בנושא הציונות בימינו.
מקור הציונות שלנו הוא ספר הספרים של המין האנושי – התנ"ך, זהו דבר ה' אל האדם. "כי בחר ה' בציון, אוה למושב לו" (תהילים קלב', יג'), "כי יעקב בחר לו יה, ישראל לסגולתו" (תהילים קלה', ד'), בחירת אלוקית בעם ישראל מכל העמים ובארץ ישראל מכל הארצות.

בעקבות המרד הגדול של ערביי ארץ ישראל בבריטים בשנת תרצ"ו, החליט האו"ם לשלוח לכאן את 'ועדת פיל', והיא הייתה צריכה לחקור מה הסיבות לפרוץ המרד, ולהחליט כיצד ליישב את ה'סכסוך' בארץ, האם להחזיר את ארץ ישראל לבעליה האמתיים, 'בני ישראל', או חלילה ליורשי מנשליהם, 'בני ישמעאל'. כמובן שבסוף הם החליטו 'שלא להחליט' והמליצו על קריעת ארץ ישראל לגזרים, "את ארצי חלקו" (יואל, ד, ב). במהלך עבודת הוועדה, הוזמן לשם בין השאר יו"ר הסוכנות היהודית דאז ולימים, רה"מ הראשון של ישראל, דוד בן גוריון, אשר במהלך עדותו בוועדה קבע נחרצות: "התנ"ך הוא 'המנדט' שלנו על ארץ ישראל" 2 .
אתם יודעים מדוע הוא יכול היה לומר זאת? בגלל הבטחת ה' לאברהם אבינו: "לזרעך נתתי את הארץ הזאת" (בראשית, טו, יח), אשר במקרה או שלא במקרה, זוהי גם פרשת השבוע שלנו.. כריתת הברית של הקב"ה עם האבות, אברהם, יצחק ויעקב, בנויה על שני אדנים: ירושת הארץ והקמת אומה מיוחדת בארץ הזו.

ב. התנועה הציונית – תנועה של חול או של קודש?
לאחר הקדמה בסיסית זו, עלינו לתת את דעתנו על השאלה הבאה. האם התנועה הציונית היא תנועה של חול או של קודש? אין כוונתנו כאן למניעים של האנשים שהשתתפו בתנועה הציונית שהיו שונים אלו מאלו, אינה דומה 'העלייה הראשונה' המסורתית ברובה, ל'עלייה השנייה' שהייתה בעלת אופי שונה, השאלה היא על מהותה של התנועה הציונית עצמה. תנועה זו כידוע, שמה לה למטרה, להחזיר את עם ישראל לארץ ישראל ולהקים את 'מדינת היהודים' 3 . האם זו תנועה ארצית פוליטית או תנועה בעלת שליחות דתית ותורנית 4 ? זו אכן שאלה לא פשוטה המצריכה ביאור 5 .
ננסה לבחון מקרים נוספים שיסייעו בידינו למצוא כיווני תשובה. נחשוב לרגע: האם 'כיבוד אב ואם' זוהי פעולה 'חילונית' או פעולה 'דתית'? או יותר ממוקד, אם ילד 'הלך לאיבוד' ומישהו החזיר אותו להוריו, האם הוא עשה פעולה 'דתית' או פעולה 'חילונית'? תחליטו אתם...

הגאון הקדוש, רבי יששכר שלמה טייכטל 6 הי"ד, היה מגדולי הרבנים בהונגריה וסלובקיה ונספה בשואה. עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה, הוא נמנה על המתנגדים החריפים ביותר לציונות ובמהלך שנות השואה, חזר בו מעמדותיו הקודמות 7 תוך כדי כתיבת ספר תורני רחב היקף בשם: 'אם הבנים שמחה' ובו הוא עוסק בחשיבותה ומעלתה של מצות ישוב ארץ ישראל בימינו, בין השאר הוא מתייחס לטענות נפוצות מאוד בזמנו, אשר ניסו לבטל את ערך מצות ישוב הארץ בימים ההם משום ש'החילונים' בוני הארץ, אינם שומרי תורה ומצוות ועל כן, כך טענו המתנגדים, אין ערך הלכתי לפעולות שלהם למען ארץ ישראל 8 . הרב טייכטל חולק על כך מהותית, וכדי להסביר זאת, הוא מביא משל 9 .

בעיירה מזרח-אירופאית קטנה היה שמש. הגבאי, שכל ענייני בית הכנסת מוטלים עליו. הוא בא לבית כנסת מוקדם ומדליק את התאורה, גולל את ספרי התורה למקום הקריאה, וכן, דואג לכל מה שצריך בסביבות בית כנסת – ניקיון, מנהלה, תשלומים. אחד התפקידים שלו הוא להעיר את כולם לאמירת 'סליחות' לפני ראש השנה באשמורת הבוקר.
יום עצוב אחד, השמש הזה נפטר ואשתו נשארה אלמנה. היא מאוד חששה שבנוסף לאסון שארע לה, כעת גם לא תהיה לה פרנסה, משום שהנהלת הקהילה תיקח שמש אחר והיא תישאר ללא פרנסה. אמרו לה בהנהלת הקהילה: 'אל תדאגי, כל הפעולות שבעלך ז"ל היה עושה למען בית כנסת שלא מחייבות נוכחות בבית כנסת. את גם תעשי, את תהיה 'שמשית''... אבל, להעיר לסליחות זה היה קצת קשה לה, היא כבר מבוגרת, ולא יכולה לקום בארבע בבוקר בחודש אלול להעיר את כולם לסליחות. מה עושים? היה שם אחד, ה'שייגץ' 10 של העיירה, היהודי הכי 'לא מחובר' לבית כנסת מכולם, זה שתמיד מתרועע עם הגויים בבית המרזח, שמו היה: שנדור (שם הונגרי). והנה, שנדור נגש אל הגברת הזאת, ואומר לה: אל תדאגי, אני אעיר את כולם לסליחות במקומך, אני אעשה לך טובה... ואכן, הוא עמד בדיבורו...
בהגיע ימי אלול, מגיע שנדור הזה לרחוב הראשי בעיירה בשעה ארבע וחצי לפנות בוקר ודופק בחלונות של המשפחות היהודיות וקורא: קומו לסליחות!. שומעים אותו מבעד החלון כמה רבנים ובעלי בתים צדיקים ואומרים לו: מי זה? הוא אומר להם: זה שנדור. הם אומרים לו: שנדור?! אתה מעיר אותנו לסליחות?! קודם כל תתחיל להניח תפילין! ומיד, סגרו את התריס של החלון במהירות.. כמובן שבאותה שנה לא אמרו סליחות בעיירה הזאת 11 ...

מה זה משנה מי מעיר אותך לציון?! מה זה משנה אם ד"ר הרצל קורא לך לשוב לציון, או להבדיל, הרב קלישר? שניהם משמיעים את קריאת הקב"ה, הקורא לך לשוב לציון 12 ! הוא "המחזיר שכינתו לציון 13
". מה משנה לעצם הקריאה לציון, אם האנשים האלה מקיימים את יתר מצוות באופן מלא או שעדיין לא?! הרי הם הגורמים בפועל לקיום המצווה הכללית, מצוות ישוב ארץ ישראל, שזו מצוה ששקולה כנגד כל התורה כולה, כך כתוב בספרי 14 , ולכן אומר הרב טייכטל ודאי וודאי, שאנחנו חייבים לעלות לארץ ישראל ולהתיישב בה, בלי להתייחס לשאלה, מי הוא הקורא לנו והאם הוא ראוי לכך 15 .

ג. הקץ המגולה - 'תחיית האומה ותשובת העולם כולו':

כתב מרן הרב קוק זצ"ל: "תחיית האומה היא היסוד של בנין התשובה הגדולה, תשובת ישראל העליונה ותשובת העולם כולו שתבוא אחריה " (אורות התשובה יז', א'). נכון. מי שמסתכל על המציאות בעין 'חילונית', הוא אומר: טוב, היו סוג של אנשים נרדפים באירופה, הייתה כלפיהם שנאה ורצו להרוג אותם, הם חיפשו להם 'מקלט מדיני בטוח' ומצאו איזה חבל ארץ שהמעצמות הסכימו לתת להם להתיישב בו וזהו... אל תכניסו לסיפור את אלוהים. זה לא קשור...

כלפי צורת מבט כזו אומר הרב בחדות: לא! ולא! תחיית האומה הזאת, היא ההתחלה של התגשמות כל דברי הנביאים בעניין גאולת ישראל והעולם כולו 16 . "ושבתי את שבות עמי ישראל ובנו ערים נשמות וישבו ונטעו כרמים ושתו את יינם שבתי את שבות עמי ישראל ולא ינטשו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם.." (עמוס ט' יד'-טו'), "ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא" (יחזקאל לו' ח'). אומרת על כך הגמרא במסכת סנהדרין (צח.) "ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר: 'ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא'". זה הסימן של הקץ המגולה. מסביר שם רש"י: 'כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה - אז יקרב הקץ, ואין לך קץ מגולה יותר'. כשיתחילו להקים מושבות בא"י ויתחיל להיות יבול. היבול החקלאי הזה, הינו הסימן המובהק ביותר להתנוצצות אור הגאולה 17 .

ועל כך כתב 18 הגאון הקדוש, רבי יהושע מקוטנא 19 עוד בשנת התרנ"א: "ואין ספק שהיא מצוה גדולה, כי הקיבוץ הוא אתחלתא דגאולה, ונאמר 'עוד אקבץ עליו לנקבציו' ועיין ביבמות דף סד שאין השכינה שורה פחות משתי רבבות מישראל, ובפרט עתה, שראינו התשוקה הגדולה, הן באנשים פחותי ערך, הן בבינונים, הן בישרים בליבותם, קרוב לודאי שנתנוצץ רוח הגאולה... 20 ".
אומר הנצי"ב מוולוז'ין שאהבת וחיבת ארץ ישראל זהו 'הבריח התיכון' המבריח את עם ישראל מן הקצה אל הקצה. שואלים אנשים באודסה שברוסיה, מי אתם? הם עונים: אנחנו ציונים.. שואלים אנשים בבאזל, שוויץ: מי אתם? הם עונים: אנחנו ציונים. שואלים אנשים באמריקה: מה אתם? אנחנו ציונים. וכך, בבת אחת, תוך מספר שנים בודדות, ישנה התפשטות אדירה של תנועת חובבי ציון בכל העולם היהודי ברחבי התבל. אמר על כך הנצי"ב: האהבה הזאת לארץ ישראל שמתעוררת בבת אחת, בכל העולם כולו, אלה לא מכירים את אלה, ואלה לא מכירים את אלה, ורק בקשה אחת בפיהם: 'שאו ציונה נס ודגל', אנחנו רוצים לחזור לארצנו ולבנות את מולדתנו, זוהי ההתנוצצות של הגאולה 21 .

אחדות הלאום והדת בישראל:

במקום אחר כתב הרב קוק (אורות, אורות התחיה, ט'): " רוח האומה שנתעורר עכשיו, שאומרים רבים ממחזיקיו שאינם נזקקים לרוח אלהים " הם אומרים: חברים יקרים, בני הציונות הדתית. אתם באמת חבר'ה נחמדים, אבל אתם קצת מבולבלים. אתם לא רואים שאנחנו חילונים?! אתם לא שמים לב שאנחנו בלי כיפות? מה אתם מדברים אתנו כל הזמן על גאולה וישוב ארץ ישראל? אנחנו רק חיים את חיינו החילוניים וזהו. אומר להם הרב קוק: "אם היו באמת יכולים לבסס רוח לאומי כזה בישראל, היו יכולים להציג את האומה על מעמד הטומאה והכיליון 22 ". לרב קוק יש ביקורת חריפה עליהם, הוא אומר: לא נכון, אם חלילה, היה אפשר להפריד בעם ישראל בין הלאום לבין הדת, הייתה אז סכנה גדולה לרציפותה והמשכיותה של הזהות היהודית. ולכן, אומר הרב קוק, אי אפשר לטעון שהתעוררות לאומית אין לה שום משמעות דתית אלא, להיפך. מדוע? משום ש: "אבל, מה שהם רוצים אינם יודעים בעצמם " הם מבולבלים. יש להם בעיה, הם לא יודעים מי הם? מה הם? למה הם באו דווקא לפה? האם הם לא 'כובשים' וזרים, האם המפעל הציוני היה מוצדק? הם לא מצליחים למצוא תשובה שתניח את דעתם.
אומר להם הרב: " כל כך מחובר הוא רוח ישראל ברוח אלהים ", הלאום והדת בישראל הם דבר אחד 23 , אתה משרת בצבא האזרחי של מדינת היהודים ובכך אתה מקיים מצוות דתית רבות 24 . כשאתה בונה את ביתך הפרטי בארץ ישראל, אתה מקיים בכך מצוה דתית חשובה, כל מעשה שתעשה, מכיל בקרבו לפחות, את שני הרכיבים האלה. זה דבר אחד 'כשלהבת בגחלת', אי אפשר להפריד ביניהם.
משום כך, מסביר הרב:"עד אשר אפילו מי שאומר שאיננו נזקק כלל לרוח ד''', הוא אומר: לא אכפת לי, אין לי שום צורך בדת, ניתן לוותר עליה לטובת ערכים מוסריים כלליים... 25 אומר הרב: " כיון שהוא אומר שהוא חפץ ברוח ישראל " הוא אומר: כל זה נכון, אבל, בבסיס הזהות הכללית שלי, אני 'יהודי אוניברסלי', חשוב לי להיקרא יהודי 26 . חשוב לי קיומה של מדינת ישראל, אני אוהב אותה ודואג לשלומה אז, " הרי הרוח האלהי שורה בתוכיות נקודת שאיפתו גם בעל כרחו ", כלומר, הוא משרת מגמה אלהית נסתרת, ומחזק את היסוד האוניברסלי שבזהות היהודית.
בזמן השלטון הטורקי בארץ, בא חלוץ אחד לפני הרב קוק, שהיה אז רבה של יפו והמושבות ואמר לו: כבוד הרב, אני כופר ל'הכעיס', לא אכפת לי כלום, אף מצוה אני לא צריך... אומר לו הרב: כתבו בעיתון שיהודי עשיר אחד, קנה את הר-הבית מיד ה'סולטאן העות'מני' והוא מכר אותו למישהו כדי לעשות שמה אורוות סוסים.. אמר לו החלוץ 'הכופר': מה? תגיד לי מי זה, ואני אהרוג אותו! אמר לו הרב קוק: אתה רואה שאכפת לך?! זה מציק לך, שלקחו את 'הר-הבית' והפכו אותו למקום שפל, זה הציק לך.
ד. 'קרבי זה הכי אחי':

אמרו לי חברים בצבא, אנחנו 'לא בקטע' הדתי. אמרתי להם: אין בעיה, רק תגידו לי דבר אחד. אפשר לדעת מה אתם עושים כאן? אמר לי אחד מהם: מה הכוונה? אמרתי לו: למה אתה כאן, בצה"ל? אמר לי: אני מגן על המשפחה שלי, על אימא שלי, על סבתא שלי.. אמרתי לו: אתה יודע שאתה משוגע?! למה? תראה מה אתה יכול לעשות, אם אתה רוצה באמת להגן על אימא וסבתא שלך, תוציא 'ויזה' לארה"ב, לך לנתב"ג, קח מטוס. אפילו של 'אל על' ולך למיסיסיפי, או למיאמי, קליפורניה או לטקסס. מה אתה עושה פה בישראל? אתה גר באחד המקומות המאוימים ביותר בעולם? מה אתה עושה פה בכלל? אז הוא אמר לי: אבל זו המדינה שלנו...

הבנתם. אנשים לא מבינים את המשמעות של מה שהם עושים, וכשאתה מברר להם ואומר להם לפני לחימה: "שמע ישראל, אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם.." פתאום, רבים, מהם מתחילים להבין. מתחילים 'לחשוב עם'. וכשמגיע מבצע צבאי גדול, 'עופרת יצוקה', ובשטחי הכינוס, ישנה הערכות לקראת כניסה לרצועת עזה, נמצאים שם עשרות אלפי חיילי צה"ל בהכנות, פתאום, מגיע לשם הרב הראשי לישראל דאז, הראשל"צ הרב שלמה משה עמאר שליט"א, ואנשי הרבנות הצבאית מביאים עשרות אלפי ספרי תהילים וציציות לחלוקה, אין כמעט חייל שלא קופץ לקחת ספר תהילים לשמירה ותור ארוך של חיילים נעמד לפני הרב עמאר לקבל ממנו ברכת הדרך. כל חטיבת 'גולני' כולה, נכנסת לעזה עם ציצית... הם ביקשו דחוף ציציות.. (ואברכי ישיבת 'מיר' נרתמו להטיל פתילים באלפי 'ציצית-קטן' עבור חיילי צה"ל בתוך מספר שעות). הרב הראשי לצה"ל דאז, הרב אביחי רונצקי ומרצי תחום 'תודעה יהודית' ברבנות הצבאית, מסרו שיחות חיזוק בתחום תודעת לחימה וצדקת הדרך לאלפים רבים של חיילים בשבת שטח מיוחדת במינה. זה הפשר המתגלה בזמנים מיוחדים. יהודי נשאר יהודי! לא משנה כמה נראה לך שהוא רחוק, כמה שנראה לך שהוא מחוספס, או לא שייך.. כל יהודי הוא מחובר "בנקודה היהודית שלו". השאלה היא האם אתה יודע איך לחבר אותו לאותה נקודה והאם אתה מוכן להקדיש מאמץ בכדי לעשות זאת? זו לגמרי הבחירה שלך. לא להסתכל עליו במבט חיצוני ושיפוטי ולהרחיק אותו בזרוע, זו לא הגישה 27 .

אומר הרב 28 : "... ואם המצא תמצא, בזמן מן הזמנים התעוררות רוח כזאת, שיאמרו כל אלה בשם רוח האומה לבדה ", הם יגידו אנחנו 'ישראלים, " וישתדלו לשלול את רוח אלהים מעל כל הקניינים הללו וממקורם הגלוי שהוא רוח האומה " כלומר, הם יגידו, למדינת ישראל, אין שום משמעות דתית, היא בסך הכול יצירה שלנו, יצירה ארצית חילונית, הצבא שלנו הוא זרוע ביצועי לרשות המבצעת, הוא 'חברה קבלנית לביטחון בע"מ', אין שום מצוה דתית בשירות בצבא, זה הכול 'חילוני למהדרין'.
אומר לנו הרב: 'מה צריכים אז צדיקי הדור (כלומר, אתם) לעשות?' מה צריכים לעשות אנשים רציניים, לשתף עם זה פעולה?! "למרוד ברוח האומה, אפילו בדבור, ולמאס את קניניה, זהו דבר שאי אפשר!" כלומר, תגובת הנגד של הדתיים תהיה: אם זו העמדה שלכם, אז אנחנו לא רוצים לשרת בצבא בכלל, יום העצמאות הוא לא יום חגיגי שלנו, אותנו הדתיים, לא מעניין יום העצמאות, אותנו לא מעניין יום הזיכרון. אנחנו לא שותפים בשמחה של עם ישראל, זה נקרא "למרוד ברוח האומה ולמאס את קנייניה" - להגיד אין לכך ערך ולדידנו אין ערך דתי למדינה ולמלחמותיה.

ה. צה"ל או 'קודשא בריך הוא'?

מורי ורבי, הרב בני אייזנר זצ"ל, סיפר לנו סיפור אישי מעניין. יום אחד, הוא החנה את רכבו ב'שכונה ירושלמית מפורסמת' כשעל מכוניתו מתנוסס לתפארת דגל מדינת ישראל. כשהוא חזר לרכב. הוא מצא 'צאן קדושים'. אתם יודעים למה הכוונה? לילדי תלמודי תורה (ת"ת), 'תינוקות של בית רבן' (תשב"ר). וכך ה'צאן קדושים' מתגודד סביב הרכב, ומתרעם מה זה פה? נכנס לכאן 'ציוני' עם דגל. הוא שואל אותם: תגידו קינדערלעך (ילדים), יש לי שאלה אליכם. ספר יהושע למדתם? אומרים לו: כן. תגידו: מי ניצח את מלכי כנען? יהושע או 'קודשא בריך הוא'? אומרים לו: א-וודאי (וודאי) 'קודשא בריך הוא'. ספר שופטים למדתם? כן. תגידו: מי ניצח את מלכי מדין? גדעון או 'קודשא בריך הוא'? שוב עונים לו: א-וודאי 'קודשא בריך הוא'. מי ניצח את היוונים? יהודה המכבי או 'קודשא בריך הוא'? א-וודאי, 'קודשא בריך הוא'. אז תגידו לי, זיסערע טייַערע קינדערלעך (ילדים מתוקים וחמודים), מי ניצח את הערבים? צה"ל או 'קודשא בריך הוא..'? מה אתם אומרים? גם כאן 'א-וודאי צה"ל...' צבא ה' לישראל לא?! הם היו במבוכה...

וכי מישהו חושב שלא הקב"ה מנצח את מערכות ישראל? וכי מישהו אחר עשה זאת? השטן עשה את זה?! הוא ניצח את הערבים? איך אפשר להגיד דברים כאלו 29 ?! אנשים מאמינים, אנשים מקיימים מצוות, אבל הם לא רואים, זה מאיים עליהם, הם לא יודעים מה לעשות עם התופעה הזו.
כתב הרב קוק: "רוח ד' ורוח ישראל אחד הוא ", הצנחנים הבוכים בכותל 30 , הם הולכים להילחם מלחמת מגן ולפתע, מגיעים להר-הבית ומשחררים גם את הכותל, ופתאום, הם מרגישים ממעקי לבם תחושה עילאית שהם עצמם לא יודעים להסביר מהיכן מקורה. מישהו יכול להסביר דבר כזה באופן אחר מלבד התעוררות הנשמה והזיק היהודי. ובנוסף לכך, נסי ההצלה והפדות המופלאים, כיצד במשך שישה ימים בלבד, מדינת ישראל מכפילה את השטח שלה פי שלוש וחצי בקירוב והופכת למעצמה אזורית?! האם היה דבר כזה בהיסטוריה הצבאית המודרנית?!
ותשע עשרה שנה קודם לכן, במלחמת השחרור, איך יכלה מדינת ישראל הקטנה שזה עתה נולדה לעמוד במלחמה עזה במשך קרוב לשנה וחצי מול שבעה צבאות ערב ולא רק להחזיק מעמד כי אם גם לנצח? וכי זה לא מעשי ה'? ובהמשך, בימי מלחמת יום הכיפורים, עד היום, אין אדם שיכול להסביר מה מנע מהסורים לשעוט על טבריה ומשם לתל אביב?! מדוע הם נסוגו למרות שאף אחד לא עמד מולם?!.

אחרי 'מלחמת המפרץ' (הסתיימה בפורים שנת ה'תשנ"א), שהייתה מלחמה אזורית, שבה עיראק כבשה את כוויית וארה"ב ובנות בריתה תקפה אותה בשל כך, ובתגובת נגד, עיראק תקפה את מדינת ישראל באמצעות ירי של טילי סקאד ארוכי טווח לעברה. מדינת ישראל לא הגיבה ולא השתתפה באופן פעיל בלחימה. באותם ימים, העורף של מדינת ישראל ובמיוחד ערי גוש דן: ת"א, רמת גן וגבעתיים היה תחת ירי הטילים. מידי ערב, טילים רבים נפלו בגוש דן. למרבה הפלא, מכל הטילים הללו היו מעט מאוד נפגעים בנפש.

לאחר סיום המלחמה, נערכה עצרת הודיה לקב"ה, דיבר שם הגאון הרב עובדיה יוסף זצ"ל, שבעוונות הדור, נלקח מאתנו ממש לאחרונה והוא ספר שם סיפור מדהים 31 . אתם בוודאי שמעתם על פי גלילות. זהו מקום לאכסון גז ונפט. כל מי שנוסע לכיוון הרצליה, לאחר שעוברים את צפון תל אביב ורמת אביב, מגיעים למחלף גדול שנקרא פי גלילות. עד לפני מספר שנים היה מאוכסן שם כל מצבור הגז המיועד לשימוש בגוש דן. תבינו, שאם חס ושלום, המקום הזה היה נפגע כתוצאה ממתקפת טילים. המשמעות של כך היא פיצוץ אדיר שיכול היה להחריב ח"ו, את כל גוש דן.
סיפר בעצרת הרב עובדיה יוסף זצ"ל שאמר לו איש צבא בכיר מאוד, שבעיצומה של מלחמת המפרץ, פתאום מגלים הטכנאים בפי גלילות שיש דליפת גז מסוימת באחד הצינורות שבפי גלילות, וכמובן, מחליטים לתקן את הדליפה, חייבים. אז מה הם עשו? הם סגרו את ה'שיבר' (ברז) של הצינור הראשי והזרימו את כל הגז לצינורות חלופיים. אחרי מספר ימים, פגע טיל סקאד עירקי בצינור הגז הראשי של פי גלילות שהיה ריק... אם ח"ו הוא היה מלא, אולי חלקינו לא היו כאן... זה נס או לא נס 32 ?!' זה 'נס נסתר', אומר הרמב"ן על התורה, וכך הוא גם מכנה את הנס של ירידת הגשם. אז מה אתם אומרים? לא נודה לקב"ה על כל הניסים שעושה לנו? לא 'מגיע לו' איזה 'הלל' ככה, ביום העצמאות 33 ?! לא 'מגיע לו' שנודה ונשמח בניסים שעשה לנו ולא נהיה כפויי טובה?!

ו. 'שוקו ולחמנייה' בפאתי רמאללה:

זה מה שאומר לכם הרב קוק: אתם צדיקי הדור, אתם האנשים שרוצים להיות שותפים לצדיקי הדור מה אתם צריכים לעשות? חברי בני עקיבא, הולכים בדרכו של רבי עקיבא 34 ,בדרכם של גדולי צדיקי הדור. אתם "צריכים לעבוד עבודה גדולה לגלות את האור והקדש שברוח האומה, את אור אלהים שבתוך כל אלה, עד שכל המחזיקים באותן המחשבות שברוח הכללי ובכל קניניו, ימצאו את עצמם ממילא, שהם עומדים שקועים ומושרשים וחיים בחיי אלהים, מוזהרים בקדושה ובגבורה של מעלה ". אתה מגיע למילואים ופוגש חבר 'חילוני', אתה אומר לו: אחי, 'אשריך'!. הוא אומר לך: מה קרה לך? השתגעת? איזה 'אשריך'? אתה יודע מה עשיתי אתמול? באיזו מסיבה הייתי. מה אשריך?! אתה שואל אותו: מה אתה לובש עכשיו? 'מדי זהב'. אתה עכשיו מתכונן לרוץ לתוך פאתי רמאלללה, מדוע? האם מחלקים שם 'שוקו ולחמנייה'?! או שאתה עכשיו מוכן למסור את נפשך כדי להגן על עם ישראל 35 ?! כמובן, יש ביקורת על מה שצריך לבקר, אח"כ, בשיחה אישית אל תוך הלילה 'אחד על אחד', נסביר לו מה זה מצוה. מה זו נשמה. מה זה קדושה. מה החשיבות של שמירת כשרות, של שמירת שבת, את כל זה נעשה אחר כך ב'אחד על אחד'. אבל עכשיו, אתה אומר לו: אחינו, תראה איזה זכויות יש לך, אתה מחרף את נפשך למען עם ישראל. הוא יגיד: מה באמת?! אתה חושב שיש לי זכויות?! אתה אומר לו כן. למחרת, אתה לפתע רואה שהוא בא לבית הכנסת ומתחיל להניח תפילין. אתה אומר לו: מה קורה! הכול בסדר? והוא משיב: אתמול אמרת שאני צדיק, אז אם אני צדיק, אז עד הסוף... זה מה שאתה צריך לעשות. אתה צריך להגיד לו מיהו. 'להדליק עד שהשלהבת תהיה עולה מאליה', תראה לו מה זה יהודי, מה זה נשמת ישראל.

ז. 'אלצהיימר זהותי':

כותב הרב קוק באגרת לתנועת 'מזרחי' (אגרות הראי"ה, ח"ב, אגרת תקע"א), התנועה הזאת של הציונות המדינית, יש לה אמנם 'תכנית עבודה' אבל, התוכנית הזאת היא מאוד מאוד מצומצמת, היא 'עוגה צרה' זה מעגל צר. היא עוסקת אך ורק בשאלת ההצלה הביטחונית והכלכלית של האומה אבל, מה עם הנשמה?! מה עם החזרת עם ישראל לא רק לארצו, אלא גם לתרבותו ולשורשיו 36 ?!

אומר להם הרב קוק: "אנו ", כלומר, אתם חניכי 'בני-עקיבא', חברי ה'מזרחי', " אבל קרואים אנו מיד, לזרוק את הנשמה בהגויה המחוטבת הזאת "... יש פה 'גויה מחוטבת', יש כאן מעצמה חזקה עם 'שרירים', יש כאן מדינה עם יכולות כבירות מכל הבחינות. מבחינה ביטחונית זו אחת המדינות המפותחות ביותר בעולם שחברה במועדון הלוויין ולה תעשיות ביטחוניות מהטובות בעולם, מעצמה כלכלית שהמשק שלה נמצא בצמיחה גדולה, מעצמה טכנולוגית אדירה אשר יש בה יותר פטנטים רשומים לנפש מבכל מדינה אחרת בעולם. אבל, יש לה רק בעיה אחת קטנה... היא סובלת מ'אלצהיימר זהותי' . יש לה אובדן קריטי של תאים חיוניים בזיכרון הלאומי... היא לא יודעת מי היא, לא יודעת מה היא, לא זוכרת איך להגיע הביתה ולאן היא צריכה ללכת, היא הלכה לאיבוד ורועה בשדות זרים. עליכם חברי 'בני-עקיבא', 'הנוער החביב', מוטלת השליחות החשובה מאין כמותה, עזרו לה למצוא את דרכה, עזרו לה לחזור לעצמה. תזכירו לה מהיכן היא באה, לאן היא הולכת ומה היא צריכה לעשות כעת.

אומר הרב: "אבל, קרואים אנו מיד, לזרוק את הנשמה בהגויה המחוטבת הזאת כדי שתהיה ראויה באמת לשמה, באופן שתרכוש לה מיד ולדורות, את אותו כוח-המושך הגדול, שיהיה יכול למשוך את האומה כולה אליה, מגדולם עד קטנם, מכל המפלגות, השדרות, הסיעות, והפיזורים השונים, ושיתן לעולם את אותו המושג, שמקור הציונות, הוא המקור הקדוש העליון, התנ"ך, נותן לה, בכל העומק וההוד המסורתי' זה מקור הציונות ".

ח. 'חתול' או 'אריה'?

הרב שולל כעת את ההסברה הציונית הקלאסית שהיהודים זכאים למדינה משלהם עקב האנטישמיות הרבה שממנה סבלו במהלך הדורות, "לא הד קול, שעם שנאוי בעולם, הולך לבקש לו מקלט בטוח מרודפיו לבדו ראוי להשיב לתנועת-עולמים זו את חייה ", זו הסברה מתנצלת. תראו, אנחנו היהודים, אנחנו כאלה מסכנים, הרגו אותנו במשך הגלות ובמיוחד בשואה, תנו לנו קצת פיצוי, אפשרו לנו להקים מדינונת קטנה לצורכי הישרדות.

לא כך, אומר הרב, להיפך, יש להציב גישה בוטחת ולא מתרפסת. " אלא שגוי קדוש, סגולת העמים, גור-אריה יהודה, נעור מתרדמתו הארוכה, והנה הוא הולך ושב אל נחלתו, אל 'גאון יעקב אשר אהב סלה 37 '". לכל אדם יש לב, אשר הוא מרכז החיים שלו. ריה"ל כותב ב'ספר הכוזרי' שגם לאנושות יש לב. מיהו הלב של האנושות? זהו עם ישראל. 'ישראל באומות כלב באברים'. (ספר הכוזרי ב', לו') בתקופת הגלות הלב של האנושות לא תיפקד, וכתוצאה מכך החיים קפאו מלכת, זו הייתה חשכת ימי הביניים, אולם, החל מראשית העת החדשה (עם גירוש ספרד 38 ) ובמיוחד בעת החדשה המאוחרת (עליית תלמידי הגר"א 39 ) הלב הזה חוזר לתחייה. הלב חוזר לפעום, הלב מזרים את הדם בעורקים, ומהם אל האיברים, ומהאברים חזרה אל הלב, זהו תהליך ארוך.

ובינתיים, האנושות הולכת ומסתבכת ולא מוצאת את המזור לתחלואיה, ולבלבוליה, ל'טלויזיותיה', ו'לאייפוניה', אנושות העומדת נבוכה מול 'אמת נעדרת' ו'כלים שבורים', ללא מוסר מחייב וללא מצפן ערכי, עם התפוררות עמוקה בתא המשפחתי ובסדרי העולם הישן, ומתייסרת עמוקות בשאלה: מה עליה לעשות עם עוצמה טכנולוגית אדירה, אך נטולת הכוונה מוסרית לחלוטין, בלי האמירה הערכית הברורה של "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים". מי יכול לפתור את הבעיה הזאת? רק העם אשר אצלו הקודש והחול משלימים זה את זה, רק מי שמחובר באמת אל הקודש יכול להאיר את עולם החול 40 , ולכך אנו קרואים.

ט. תפקידנו בזמן הזה:

וכאן אנחנו מגיע מגיעים אליכם. אתם שעדיין נמצאים ב'חממה', בישיבות ובאולפנות, לפני שתצאו בעזרת השם, אל החיים הסואנים שבחוץ, יש לכם גם כעת, תפקיד גדול. אומר לכם הרב קוק 41 : " אם התחיה הלאומית לא תחדש לנו הארה בתפלה, הארה בתורה, הארה בדרכי המוסר והקשבת האמונה, איננה עדיין תחיה אמתית " - אם אתה מתפלל שמונה עשרה, ואתה אומר "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים" בדיוק אותו דבר כמו לפני שמונים או תשעים שנה אז לא למדת דבר ממה שארע בשנים הללו. אם אתה אומר: "תקע בשופר גדול לחרותנו" ואתה לא מכוון יותר, לא מכוון יותר ב"השיבה שופטינו" וב"גאל ישראל". אז תפילתך היא כ"צפצוף התוכי ודיבור הזרזיר" 42 , זוהי חידוש 'הארה בתפילה'.
חידוש "הארה בתורה" - אם אתה לומד תורה היום, בדיוק מתוך אותה הכוונה ובאותו האופן כמו שלמדו באירופה לפני כמאה שנה, לא הבנת שום דבר ממה שהתרחש במאה השנים האחרונות. התורה הנלמדת היום, היא תורה כזאת שצריכה להתיישם במערכות הציבוריות שבמדינת ישראל, לא רק את תורת הפרט של מה עלי לעשות מחר בבוקר, אלא כיצד יש לבנות מדינה יהודית, מדינה של קדושה. איך בונים צבא על פי התורה, איך בונים משטרה על פי תורה, איך מנהלים מדינה מפותחת על פי תורת ישראל.

י. 'קודש', 'חול' וחו"ל:

כותב הרב 43 : "אני שואל את עצמי, הייתכן שתחייתנו הלאומית תהיה רק תחיה חילונית, והקודש יעמוד רק על המצב הגלותי, בלא התעוררות של חיים, בלא התחדשות של גאולה? הייתכן להיות ככה? לא ולא, תשיב כנסת ישראל כולה. יודעים אנו כולנו, שמקור חיינו הוא הקודש, והקודש מוכרח הוא להראות את כוחו המקורי. וסוף כל סוף יוכר לכל, שגם אותות התחיה של החול", הרב כאן מחדד את הדברים, מה יסוד התחיה של החול? מה היסוד הפנימי שאפשר לתנועת הציונות להיוולד? זה –"הקודש, הוא הפועל אותם ". זה ספר 'דרישת ציון' של הרב צבי הירש קלישר, וספר 'מנחת יהדה' של הרב אלקלעי, ובדורות שקדמו להם, אהבת ארץ ישראל העצומה של רבי מ"מ מויטבסק ושאר תלמידי הבעש"ט שעולים לארץ, תלמידי הגר"א בראשות רבי הלל ורבי בנימין משקלוב, העלייה של בעל 'הצוף דבש' ובעל 'אור החיים הקדוש' ממרוקו, העלייה של רבנו הרמח"ל מאיטליה, העליות של הרמב"ן ושל רבי עובדיה מברטונרא לארץ, העלייה העצומה של כשלוש מאות מבעלי התוספות מצרפת, כיסופי הגאולה של רבי יהודה הלוי, ההלכות שהן 'זכר לחורבן' והלכות תעניות וימי 'בין המצרים'. האהבה הגדולה הזאת לארץ ישראל שפיעמה בלבבות ההמון, התודעה הגאולית משיחית בקרב העם לשדרותיו, הם אלו שאפשרו לתנועת הציונות להיוולד ולבוא לעולם, "ולא עוד אלא שכל מגמתה של התחיה החילונית היא רק כדי להביא אותנו לידי תחיית נשמה, לידי תחיית קודש ".

על כן, בשונה מאותם אנשים, שחושבים ש'לאומית יהודית', הכוונה לחקות את הלאומיות האירופאית החדשה 44 , כשם שבאירופה ישנה התעוררות לאומית כך גם אצלנו, אומר על כך הרב זהו חיקוי. משום ש"תקות-תחייתנו היא הרבה יותר עליונה מלהיות תלמידים קטנים או גדולים לאירופה הקולטורית (תרבותית), שאושרה מוטל בספק גדול ".

אתם יודעים, פעם, הייתה יבשת חשובה שקראו לה: אירופה... היום, מכנים את מה שנשאר ממנה: 'עירובה' או 'אירו-ערביה'. יש יבשת חדשה כזאת. יש שם מדינות שלימות עם אחוז ילודה שלילי ואחוז הגירה גבוה. בצרפת למשל, אין ילודה. ובלונדון לבד, כמה ערבים יש שם היום... עוד מעט כבר יותר מבריטים. הכלכלה מתרסקת, מדינות שלימות בפשיטת רגל ובאבטלה, שוק המטבע האירופי בצניחה. זה האושר של אירופה?! ו"הציוניות מוכרחת היא לשוב אל מקור החיים של האומה מראש-צורים ואי-אפשר שדבר לא יהיה לה עם הדת " כי"הדת בישראל, אור ד׳ שבנשמתו, הבעת החיים היותר עצמיים והיותר פנימיים שלו, מה שנתן ונותן לו את הכל, שמעמידו על הרום העליון של במתי ארץ, על המעמד של מורה האנושיות כולה - אי אפשר שתנועת-החיים שלו תהיה פרודה ונעקרת ממקור-חייו זה" 45 .

אם אנחנו באמת רוצים לבנות בעמינו 'ציונות עם נשמה', ציונות של קודש, עלינו, לפנות אל בית המדרש ולהעמיק בתורת התחיה והגאולה, לשים לבנו לתובנות שנדרשות כתוצאה מהחיבור המחודש הזה של עם ישראל לארצו ועצמו, ומתוך בית המדרש לצאת אחר כך, בעתו בזמנו, כל אחד לפי עניינו וכל אחת לפי תכונותיה, אל עולם המעשה, ולבנות את "ממלכת כהנים וגוי קדוש" כדבר ה' אשר דבר טוב על ישראל ואל אברהם אבינו: "ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך".




^ 1.שיחה בפני 'חבריא ב'' של תנועת הנוער 'בני-עקיבא' (גילאי 15-16), לקראת שבת הארגון תשע"ד בנושא: 'חיים ציונות'.
^ 2.'זכותנו ביחס לארץ ישראל נובעת לא מהמנדט ומהצהרת בלפור, היא קודמת לאלה... התנ"ך הוא המנדט שלנו, התנ"ך... התנ"ך הוא המנדט שלנו, התנ"ך שנכתב על-ידינו, בשפתנו העברית ובארץ הזאת עצמה, הוא-הוא המנדט שלנו. זכותנו ההיסטורית קיימת מראשית היות העם היהודי, והצהרת בלפור והמנדט באו לשם הכרת הזכות הזאת ואישורה. הרי נאמר בפירוש בהצהרה ובמנדט, שהעמים מכירים בזכותו של העם היהודי "להקים מחדש את ביתו הלאומי..." (מתוך עדותו של דוד בן גוריון בפני ועדת פיל ביום כד' טבת תרצ"ז - בַּמַּעֲרָכָה, כרך א, מפלגת פועלי ארץ ישראל, תל אביב, תש"י).
^ 3."הציונות שואפת להקים בית מולדת לעם ישראל בארץ ישראל, מובטח לפי משפט הכלל", מתוך תכנית באזל, הקונגרס הציוני הראשון, תרנ"ז,
^ 4.יש מן החוקרים שטענו שזה היה ההבדל המרכזי בין יחסו של הגאון מלידא, הרב יצחק יעקב ריינס זצ"ל מייסד תנועת ה'מזרחי', לתנועה הציונית לבין יחסו של מרן הגראי"ה קוק אליה (הרב פרופ' מ.צ נהוראי, "הרב ריינס והרב קוק - שתי גישות לציונות", בתוך: יובל אורות, הגותו של הראי"ה קוק זצ"ל - בעריכת שלום רוזנברג ובנימין איש שלום, ספריית אלינר, מהד' תשס"ה) אולם אין בכך כל הכרח ואף מסתבר יותר שלא כך הם פני הדברים ואכמ"ל (ראה אצל ד"ר יוסף שפירא, דרכו של הרב יצחק יעקב ריינס אל הציונות, בתוך: "שנה בשנה", תשס"ב ובהרחבה בתוך ספרו "הגות, הלכה וציונות - על עולמו הרוחני של הרב יצחק יעקב ריינס", תשס"ב).
^ 5."...אמת הדבר, שיש בתכונתה של השיטה הציונית, ע"פ הביאור שמבארים אותם הרבה מנושאי דגלה, צדדים של שבח מרובים מאד, וגם תערובות של נטיות זרות שחייבים אנו להסיר אותם מתוך עצמה של התנועה, שהיא קדושה ביסודה, ושלא אנשי חול חדשו אותה באמת, אלא שהם נתנו לה פנים של חיים מדיניים, אבל את היסוד החיוני שבתנועה זו הניחו צדיקים גדולים, כמו הגאון הקדוש רבי אליהו מגרידיץ וחבריו הגאונים הצדיקים ז"ל (מאמרי הראי"ה, פרק בהלכות ציבור) וראה אגרות הראי"ה, כרך ג', אגרת תתע"א.
^ 6.הרב יששכר שלמה טייכטל נולד בשנת תרמ"ה בהונגריה. למד בפרשבורג (כיום ברטיסלבה, בירת סלובקיה). שימש כרב, ראש ישיבה, אב בית דין ומורה הוראה בקהילה היהודית הקטנה שהתגוררה בעיירת המרפא פישטיאן, אשר במחוז נייטרה שבמערב סלובקיה. חיבר את השו"ת ההלכתי "משנה שכיר".
כרוב רבני הונגריה, החזיק הרב טייכטאל עד השואה בדעות אנטי-ציוניות, ושלל חבירה לחילונים אף לצורך בניין הארץ. הוא שימש כעוזרו של הרב חיים אלעזר שפירא, האדמו"ר ממונקטש בעל "מנחת אלעזר", שהיה מן המתנגדים החריפים ביותר של הציונות, ובשנת תרצ"ו פרסם בעיתון "יידישע צייטונג" (שיצא במונקטש) מאמר שתמך בדעתו של האדמו"ר כי בניין ארץ ישראל הוא חילול הקודש ויגרום לטומאת הארץ.
בשנת התש"ב ברח מסלובקיה להונגריה מאימת הכיבוש הנאצי. אירועי השואה הביאוהו לבחון מחדש את השקפותיו. לראשונה, לפי עדותו, החל להתעמק בסוגיות של גלות וגאולה, גאולה בדרך הטבע, יישוב ארץ ישראל והיחס לבוניה שאינם שומרי מצוות, ובעקבות חיבוטי נפש אלו שינה את שיטתו והחל לתמוך בציונות ובעלייה לארץ. את דעותיו אלו העלה על הכתב בספר "אם הבנים שמחה", שאת רובו כתב בעליית גג בבית בו הסתתר מאימת הנאצים, תוך שהוא מצטט מאות מקורות מן הזיכרון בלבד. הספר יצא לאור בבודפשט בשנת תש"ג. באביב תש"ד החלו ההונגרים לשלוח את היהודים למחנות, והרב טייכטאל, ששמע שהמשלוחים מסלובקיה הופסקו בינתיים, החליט לברוח בחזרה לסלובקיה. בספטמבר 1944, אחרי דיכוי המרד הסלובקי, הועבר יחד עם יהודים אחרים משארית קהילת פישטיאן למחנה סרד, ומשם לאושוויץ. עדי ראייה סיפרו שנרצח בי' בשבט תש"ה על ידי אוקראיני ברכבת, כיוון שהגן על יהודי אחר שביקש מים (ולפי גרסה אחרת: לחם). על פי עדות אחד הנוכחים, היו מילותיו האחרונות: "הפיצו את מעיינותיי החוּצה". (מקור: הרב ד"ר תמיר גרנות, שואה ואמונה, ביהמ"ד הווירטואלי, ישיבת הר עציון)
^ 7.וכך דבריו: 'ואודה על האמת ואזכיר את חטאי, שגם בעיני היה לנמאס המפעל הזה של בנין הארץ, מחמת ששמעתי כן מהרבה חרדים סתם, ונשרש בלבי כך ולא התעניינתי בזה כלל כי טרוד הייתי בגירסא בלימוד תלמידים ולחבר חיבורים בגפ"ת ובשו"ת להשיב לכל שואל בדבר ה', ורק אחר שלקינו בגלות החל הזה עיינתי בהלכה זו והאיר ה' עיני שטעות הייתה בידי וביד אשר התנגדו לזה. ואני מודה ואומר, כמו שמצינו בש"ס מרבא ומכמה גדולי חכמינו ז"ל, שהודו ואמרו: דברים שאמרתי לכם – טעות היו בידי, ומודים דרבנן היינו שבחייהו , וב"ה אני איני חת משום אדם לומר בפומבי דברי אמת שבלבי, כי אני ב"ה שמשתי גדולי וצדיקי עולם ונתגדלתי בין חכמי דור קדושי עליונים אמתיים, וגם למדתי ב"ה מימי נעורי ונשאתי אישה בימי נעורי, כי נתקשרתי עם בת גדול הדור בהיותי בן י"ט שנה, ולא פסקה תורה משלחני מאז עד עתה, ואין אני מבטל דעתי דעת תורה משום גדול או רבי בזמנינו, רק אם יתווכח עמי כדרך משא ומתן של תורה בראיות מדברי חז"ל – אז אודה על דבריו אם יצדקו, אבל לא בסברות כרסיות לחוד' ('אם הבנים שמחה', הקדמה).
^ 8.כתב בשו"ת 'אהלי תורה', חלק ד' סימן א', למו"ר הגר"י אריאל שליט"א בעניין קיום מצוות ישוב ארץ ללא כוונה מצוה: 'מכיון שהוכחנו שמצוה זו מתקיימת על ידי כלל ישראל בשיתוף כל עם ישראל, מהני כוונת אלו להצטרף עם מעשי אלו . ואדרבה, כך נאה וכך יאה שתלמידי חכמים העוסקים בתורה ותורתם זכות הכלל היא, יהיו שותפים עם אחיהם העוסקים בישוב הארץ שישובם זכות הכלל הוא על ידי שיחשבו עליהם, ישתתפו עמהם ברוחם, ובכונותיהם הקדושות יעלו את המעשים הארציים, למעלה בקודש"'.
^ 9.לשון המשל המדויק: 'בעיירה קטנה היה שמש בית כנסת שנפטר והשאיר אחריו אלמנה. חשבו אנשי הקהילה כיצד אפשר למצוא משענת כלכלית לאלמנה, שהרי באותה תקופה לא הייתה פנסיה לאלמנות. אפשר אולי היה לתת לה להמשיך את עבודתו של בעלה המנוח, אך אין זה ראוי שאישה תמלא תפקיד של שמש בית כנסת. הוחלט שהיא תמלא את עבודות השמשות שמחוץ לבית הכנסת, ואת תפקידי השמש שבתוך זמני התפילות ימלאו המתפללים בהתנדבות. כך תוכל האישה להמשיך ולקבל את המשכורת שקיבל בעלה.
'הגיעו ימי הסליחות, והאלמנה במסגרת תפקידה כשמשית הייתה צריכה לקום ולכתת את רגליה בין בתי העיירה, כדי לעורר את העם לסליחות. היא נטלה את מקל הסליחות המיוחד לכך, ופנתה לעבר הבית המרוחק ביותר בעיירה, ביתו של וייס שנדור. כשהקישה בדלת נחרד וייס שנדור מהדפיקה בשעה לא שגרתית זו, ומשפתח את הדלת וראה את אשת השמש שאל אותה לרצונה. היא הסבירה לו שכחלק מעבודת השמשות המוטלת עליה היא צריכה לעבור מבית לבית ולעורר את העם לסליחות. 'כששמע זאת וייס שנדור הוא ניסה לשכנעה שאין זה מתאים לאישה להסתובב בחוץ בשעה מוקדמת שכזו, במזג אוויר כה חורפי וגשום, ועדיף שהוא יעשה זאת במקומה. האישה נאותה להצעה והעבירה לו את מקל הסליחות, ווייס שנדור יצא לדרכו לעורר את העם. 'כשהגיע לבית הראשון נשאל לזהותו, וענה: 'אני וייס שנדור, וקיבלתי על עצמי לעורר את העם לסליחות'. מיהר בעל הבית להגיב בכעס: 'וייס שנדור? אוכל חזירים שכמוך לא יעורר אותי לסליחות'. טרק את הדלת בזעם ושב לישון. 'כשהגיע לבית השני, נשאל לזהותו וענה את אותה תשובה, נענה שוב באותה צורה: 'מחלל שבת שכמוך לא יעורר אותי לסליחות'. ובעל הבית הזה הגיב באופן דומה לקודמו. 'כך נענה גם בבית שאחריו: 'רמאי ונוכל שכמוך, או משחק בקלפים שכמוך לא יעיר אותי לסליחות', וכן על זו הדרך אירע גם ביתר בתי העיירה. סיבוב ההשכמה הסתיים בלעז ובבוז, ואיש לא קם לסליחות.
'בבוקר, כשכל הציבור הגיע לתפילת שחרית בשעה הרגילה בלא לומר סליחות, קיבל הרב את פניהם בתמיהה: 'מה מיוחדת השנה שלא באתם לסליחות?' אנשי העיירה הצטדקו ואמרו לרב שוייס שנדור אשם בכך, שהרי הוא אישיות מפוקפקת ומפורסמת לגנאי בעיירה, והוא שעורר אותם לסליחות, ועל כן לא באו. 'שוטים!' הגיב הרב בכעס, 'נכון שוייס שנדור אשם בכל הדברים שהאשמתם אותו, אך הפעם הוא עורר אתכם לסליחות ולא עסק בכל מה שהאשמתם אותו, מדוע אפוא לא קמתם?'
כאן פרץ הרב טייכטל בדמעות וצעק: 'נכון שהציונים מחללים שבת וכדומה, אבל הם עוררו את העם וצעקו: 'צאו מתוך ההפיכה, הגויים שונאים אותנו, אין לנו מקום אלא בארץ ישראל', ולא שמענו'. הוא סיים את דבריו במילים האלה: 'הלוואי שנזכה לתקן את העיוות, וה' יקבל אותנו בארץ המובטחת'. (דברים שנשא לפני קהל בסלובקיה כשחזר אליה באחד משלבי הסתתרותו, על פי עדותו של מרדכי רוזנפלד, שהיה בין שומעי משלו של הרב טייכטאל, בתוך: בשבע גיליון 163, ג' בתשרי ה'תש"ס).
^ 10.כינוי עממי ל'גוי'.
^ 11.והוא ממשיך שם: 'ואם כי יש לדון את אותם החרדים שעמדו מרחוק לכף זכות, שעשו זאת מחמת זהירות יתירה דהיה בהו, מחמת היראה שאולי לא יהיה בשלימות רוח התורה כדבעי למיהוי. אבל ימחלו לנו, ששכחו את דברי רבינו החסיד ב'חובת הלבבות' (בהקדמה), שכתב: 'מן הזהירות – שלא תרבה להזהר'. וכתב שם, שאם היה כל מתעסק בענין מעניני הטובה שותק ועומד עד אשר יוגמר כל רצונו, לא היה אדם עושה דבר. ואלו היה כל מי שרוצה למלאות לו כל מידות הטוב ולא יכול להשיגם מניח מה שיזדמן לו מהם, היו כל בני אדם ריקים מן הטובות וחסרים מן החמודות, והיו שבילי הטוב שוממים ומעונות החסד היו נעזבים... וממש קוימו דבריו באלו החרדים, שעמדו מרחוק לחברת הבנין מחמת הזהירות היתירה דהיתה בהו (עמ' יט).
^ 12. "...אמרתי לו שמעתי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין האומות ואמר לי חייך וחיי ראשך לא שעה זו בלבד אומרת כך אלא בכל יום ויום שלש פעמים אומרת כך ולא זו בלבד אלא בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין יהא שמיה הגדול מבורך הקדוש ברוך הוא מנענע ראשו ואומר אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך מה לו לאב שהגלה את בניו ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם : (ברכות דף ג.)
^ 13."סיפר מו"ר הרב שאר ישוב כהן זצ"ל: "...שמעתי מפי אבי מורי, הרב הנזיר הקדוש, מגדולי תלמידיו של מרן הרב קוק זצ"ל וממייסדיה של ישיבת 'מרכז הרב' דבר נפלא שאז לא הבנתי, בימינו, מבינים את זה היטב. אנו אומרים שלוש פעמים ביום: "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים". למה מתפללים על העיניים "ותחזינה עינינו"? מדוע לא מתפללים "יהי רצון שתשוב לירושלים ברחמים"? ואמר אבי מורי זצ"ל, יגיע יום שהקב"ה כבר שב לירושלים ומשרה שכינתו בתוכה ועושה בה נסים ונפלאות, אבל העיניים שלנו עיוורות ולא רואות את המחזה הנפלא הזה. צריך להתפלל על עיניהם של ישראל שתיראנה (ספרנו, המחזיר שכינתו לציון, כרך ב, ליקוטים, עמ' 443, תנועת המזרחי העולמית, תשע"ז).
^ 14.'מעשה ברבי יהודה בן בתירה ורבי מתיא בן חרש ורבי חנניה בן אחי רבי יהושע ורב יונתן שהיו יוצאים חוצה לארץ והגיעו לפלטום וזכרו את א"י זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם וקרא את המקרא הזה (דברים יא, לא) וירשתם אותה וישבתם בה ושמרתם לעשות את כל החוקים האלה אמרו: ישיבת א"י שקולה כנגד כל המצוות שבתורה.
מעשה ברבי אלעזר בן שמוע ורבי יוחנן הסנדלר שהיו הולכים לנציבים אצל רבי יהודה בן בתירה ללמוד ממנו תורה והגיעו לציידן וזכרו את א"י, זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו את בגדיהם וקראו את המקרא הזה וירשתם אותה וישבתם בה ושמרתם לעשות את כל החוקים האלה ואת המשפטים אמרו: ישיבת א"י שקולה כנגד כל המצוות שבתורה, חזרו ובאו להם לא"י' (ספרי, דברים, יב', כח', פסקה פ').
^ 15.וכה דברי הנצי"ב מוולוז'ין בעניין זה: 'ואין לנו לחשוב מחשבות כי ראוי היה הדבר הזה באופנים אחרים, כאשר מצויר בדעות בני האדם... כי באמת אין לחוות דעה את ה'. וכאשר אמר ע"י ישעיה הנביא: "כי לא מחשבותי מחשבותיכם, ולא דרכיכם דרכי...", ואין לנו להתחכם לאמר, כי נצרך להיות באופן אחר.
וכמו שהיה בימי עזרא הסופר, שקבץ איזה אלפים בבבל מכל סוגי בני האדם, גדולי תורה ויראי ה', וגם מאותם האנשים נושאי נשים נכריות, אשר היו מורגלים בחילול שבת ולא ידעו את התורה כלל. כל אלו נתקבצו והכינו ישוב הארץ בערים, עד שאח"כ נתמלאה הארץ מבניה. כן עלינו להתעורר לקול רצון ה', הנשמע מקצה העולם ועד קצהו... ובכל סוגי בני ישראל... ועל כולם יתקיימו דברי עזרא הסופר: "יד אלוקינו על כל מבקשיו לטובה" (קובץ 'שיבת ציון' חלק א' עמ' 17, חלק ב' עמ' 6).
^ 16.כשלושה חודשים לאחר הצהרת בלפור (שבט תרע"ח) כותב הרב לד"ר משה זיידל: "כן, 'אתחלתא דגאולה' ודאי הולכת ומופיעה לפנינו, אמנם, לא מהיום התחילה הופעה זו, רק מאז התחיל הקץ המגולה להגלות, מעת אשר הרי ישראל החלו לעשות ענפים ולשאת פרי לעם ישראל אשר קרבו לבא, התחילה אתחלתא ז ו, ועיני כל חודר ברוח דעת היו תמיד נשואות כי יד ד' הנוהגת כל מסיבות דורים תפליא פלאותיה להביא את ההתחלה הזאת למעלה יותר רוממה, והפלא הזה קם ויתא בימינו לעינינו, לא ע"י מעשה אדם ותחבולותיו, כ"א ע"י מפלאות תמים דעים, "בעל מלחמות ומצמיח ישועות", ודאי קול דודי דופק ואור ד' אחד, המנהל בחכמתו חסדו וגבורתו, את גלגלי התולדה, כשם שהוא מנהל את הליכות כל צבאות עולמים וכל סדרי היקום כולו, הוא ד' אלהי ישראל, אשר אנחנו עמו וצאן מרעיתו, הננו עדיו עדי עד, מופיע ברב זוהר מתוך כל המאפלים, לפלס נתיבות חוקו על עמים רבים והמון לאומים. אמנם זה היום שקיוינו הולך הוא ובא, לעת עתה הולכים ומתגלים צדדיו היותר חיצונים, ע"י פועלים המוכשרים לכונן את המעשים הללו, כערכם של הצדונים היודעים לכרת את העצים מן הלבנון לבנין בית ד' יותר מבני ישראל, אשר עינם ולבם וכל רגשי נשמתם נתונים נתונים אל הבית הגדול והקדוש, אשר נקרא שם שם ד' צבאות יושב הכרובים, אשר ידעו את שמו לדבקה בדבריו ובדרכיו בכל לבם ובכל נפשם (אגרות הראי"ה, ח"ג, תתע"א) וראה שם, אגרת תתע"ה וב'אורות התשובה' פרק יז'.
^ 17.וכתב על כך הגאון הקדוש, רבי אליהו גוטמאכר מגריידיץ' מתלמידיו של הגאון רבי עקיבא איגר: 'ואצלי כבר ברור, שאם יקיימו ישראל, שיתחילו לעבוד אדמת הקודש בסך ק"ל משפחות, שיהיה התחלת הגאולה גם כשלא יהיו ישראל ראויים לכך". (מכתב, נדפס בתוך שו"ת 'נפש חיה') וכנגד המתנגדים לרעיון זה כתב: "כי הקליפה גוברת גם בצדיקים היותר גדולים לבטל הטוב הזה".
^ 18.'שו"ת 'ישועות מלכו' (יורה דעה, סימן ס"ו)
^ 19.מגדולי הדור הקודם, היה חובב ציון נלהב ואדמו"ר לאלפים, בעל שו"ת 'ישועות מלכו'.
^ 20.ציטוט זה הובא בראש ספר 'לנתיבות ישראל' לרצי"ה קוק זצ"ל.
^ 21.וכך כתב הנצי"ב, בפנקס אגודת 'חובבי ציון' שעמד בראשה: 'ראה ראינו כי היה ה' את רוח עמו ישראל בכל חלקי תבל ומלואה, להושיב נחלות שוממות בארץ הקדושה, ולכונן שם מושבות לנידחי ישראל, וקול ה' דופק על פתחי לבבנו לאמר, פתחו לי פתח בפעולתכם, כי הגיעה השעה, אשר לא יאמר עוד על א"י עזובה ואין דורש אותה. אחרי שיהיה הגלות... שהצרות מתרבות, ונשאר אנוש מעט מזער, בעת ההיא: קום התהלך בארץ וכו', היינו בביאה שאחר הגלות, עלינו להתהלך בארץ, ולעסוק בישובה טרם נזכה בה... עלינו להתעורר לקול רצון ה', הנשמע מקצה העולם ועד קצהו, בכל מקום אשר אחינו מפוזרים שם, נדחים ונענים, לעשות מה שבידינו מעט או הרבה, ובכל סוגי בני ישראל, ועל המקובצים לעלות להושיב את א"י ולבנותה ולנטוע בה כל עץ מאכל".
^ 22.אם נעזוב את שעת הכשר, של התחלת התפתחות הישוב, והחלישות הגופנית והרוחנית וחסרון אמצעי המלחמה יבאו עד מרום קצם אצל שלומי אמונים שבא"י, והיד הרמה המחומשת בהפקרות ודרכי הגויים, באין זכר לקדושת ישראל באמת, המחפה את חרסיה בסיגים של לאומיות מזויפת בגרגרים של היסתוריה ושל חבת השפה, המלבישה את החיים צורה ישראלית מבחוץ במקום שהפנים כולו הוא אינו יהודי, העומד להיות נהפך למשחית ולמפלצת, ולסוף ג"כ לשנאת ישראל וארץ ישראל, כאשר כבר נוכחנו ע"פ הניסיון - היד הטמאה הזאת תתגבר, אז אין די באר גודל האסון... (אגרות הראי"ה, ח"א, קמד).
^ 23.עיין מאמר "הזהות בין התורה ללאום', לגר"ש גורן זצ"ל, תורת השבת והמועד, עמ' 195, ירושלים תשמ"ב, ובמכתבו של הרב גורן לדוד בן גוריון בעניין מיהו-יהודי (תשי"ט): 'רישום ילדים מנישואי תערובת', בתוך: משנת המדינה', עמ' 191-201, ירושלים תשנ"ט, ובמאמר: "הפרדת דת ומדינה" בספר 'משנת הגורן', עמ' 55, תשע"ו.
^ 24.עיין במאמרנו "אוזר ישראל בגבורה", תשע"ח.
^ 25.הסברנו כאן האת הפסקה על פי צורת ההסברה המתאימה לרוח ימינו אנו ולא לזמן כתיבת הפסקה, יחד עם זאת, בסיס הדברים נמצא בדברי הרב עצמו במקום אחר הכותב: "אילו היו לכל הפחות מחובבי ציון או ציונות, היה יותר נקל להשיבם לאיתן דרך ה', מפני שיש יחס גדול בין ההכרה הלאומית בישראל אל שורש הקדושה באמונה ובקיום תורה ומצוות. מכל מקום, גם עכשיו שהרחיקו לכת אין להתייאש מהם כלל וכלל . סוף כל סוף, כל כך פעל אור ה' אשר הופיע בעולם אלפי שנים על ידי תורתנו הקדושה, שעכשיו כבר אין לנו אותה המינות הארורה, אשר כל באיה לא ישובון, שהיתה בימים הראשונים. עכשיו, אפילו הדעות היותר רעות עומדות הן על הבסיס של בקשת היושר והצדק, שבאמת הוא בעצמו הוא דרך ה', שציווה אברהם אבינו עליו השלום 'את בניו ואת ביתו [אחריו ...] לעשות צדקה ומשפט'. ונמצא, שכל הטעות של הדור היא רק מה שהם אינם יודעים שכדי לבוא אל המטרות הטובות שהם חושקים, צריכים בני ישראל להיות מכבדים את התורה, ודבקים יפה באמונת ה' ברוך הוא, שהיא אור העולם כולו וחייו" (אגרות הראי"ה, אגרת קיג', אודות יחס אל צעירים שפנו לקומוניזם. וראה עוד בעניין זה: אגרת נ', קלח', שלב', שעה', תקט')
^ 26.וזכור מאוד הרעש והמחאה הנמרצת מצד חוגי השמאל הליברלי בישראל כאשר לפני מספר שנים נאמר עליהם ע"י אישיות פוליטית בכירה שהם: "שכחו מה זה להיות יהודים".
^ 27."הנה פעם שמעתי מאדם אחד מדבר בגנות אחינו בית ישראל היושבים בארצות אירופה ואומר שהם מחללי שבתות בפרהסיא מקטון ועד גדול, ואוכלים מאכלות אסורות, ועוד ועוד הירבה לגנותם. אמרתי לו: מי הכריחך לדברים אלו של גנות וחובה וקטרוג. המעמך ישלמנה, ואתה מה יש לך בדברים אלו, ומי הכניסך בתיגר זה. ועוד, למה תבחר לעשות מעשה הזבוב שאינו חונה על בשר נקי וטהור, אלא רק על מכה וחבורה אשר על הבשר , כי כן אתה מספר בגנות אנשי אירופה, ואינך מספר בדבר טוב הנמצא בהם, ויאמר: מה שבח וטוב נמצא בהם ביהדות, כדי שאדבר בו? אמרתי לו: יש ויש, כי הנה תמצא אפילו אותם אנשים שהם מחללים שבתות ויו"ט, ואוכלים בשר חזיר ובשר וחלב וטרפות ושותים יין עם הנכרים ומתערבים עימהם, עכ"ז הם מחזיקים בשם היהדות אשר עליהם, ומודים ומודיעים בפיהם שהם יהודים ואין שם יהודי חרפה להם , אלא היא להם לכבוד ולתפארת" ("עוד יוסף חי" (בן איש חי) תחילת פרשת במדבר.
וראה גם: 'צדקת הצדיק', לרצ"ה מלובלין זצ"ל, אות נד: ' עיקר היהדות - בקריאת שם ישראל , כמו שנאמר 'זה יאמר לה' אני [וזה יקרא בשם יעקב וזה יכתב ידו לה'] ובשם ישראל יכנה" - שלא יהיה לו, רק מעלה זו שמכונה בשם ישראל - די... ועל זה נאמר "חבור אפרים עצבים - הנח לו", שהם בחיבור אומה אחת, ולא נתפרדו להתחבר עם הגוים להיות בכללם".
^ 28.היחיד הפרטי יכול לנתק את עצמו ממקור החיים, לא כן האומה כנסת ישראל כולה, על כן כל קניניה של האומה, שהם חביבים עליה מצד רוחה הלאומי, כולם רוח אלהים שורה בם: ארצה, שפתה, תולדתה, מנהגיה
^ 29.וכה דברי מו"ר הגאון הרב אברהם שפירא זצ"ל בעניין זה: 'יש אנשים, שהם צדיקים וחכמים אבל, לפעמים, הם מוציאים מהפה דברים, שקשה להוציא אותם. בודים, שיש כאן כביכול מעשה של הסיטרא אחרא. דיבורים כאלו זה קיצוץ בנטיעות. כל מי שאומר, שהסיטרא אחרא עושה - זה קיצוץ בנטיעות. זו פגיעה באמונה הפשוטה של יחוד ה'. "אין עוד מלבדו" (דברים ד', לה'). רק ריבונו של עולם מנהל את העולם. הסיטרא אחרא אינה מנהלת את העולם, ומי שאומר אחרת, הוא מקצץ בנטיעות. הסיטרא אחרא יכולה לקטרג, זה התפקיד שלה, ולכך יש לה כוח, אבל לא יותר מזה. אבל, כשחסר כאן חסד ה', אז אין התבוננות, והכל יכול להיהפך למסולף עד כדי קיצוץ בנטיעות. אם לא זוכים, רואים ולא מבינים, ואז אפשר לבדות דברים חמורים, ולהסביר, כמו שהמרגלים הסבירו, ויכולים להגיע עד כדי קיצוץ בנטיעות. על דור המדבר הפס' לא מהסס לומר: "ארבעים שנה אקוט בדור ואומר עם תועי לבב הם והם לא ידעו דרכי" (תהילים צה, י). יש דבר כזה 'עם תועי לבב', גדולים וצדיקים, אבל תועי לבב. מזה נובע בלבול, שכן האמונה בגאולה היא לפי הדור ולפי גדולי הדור.
כשאנו רואים, שהתרחש לנו נס כזה, שאחרי אלפיים שנה, שבהם לקח ריבונו של עולם מאיתנו את ארץ ישראל, והייתה גלות, ארץ ישראל חזרה אלינו. יש ספק מי החזיר לנו אותה?! האם ניתן לומר שלא הקב"ה הוא שהחזיר לנו אותה?! צריך להיות ברור מי החזיר לנו אותה, ודאי שזו ישועת ה'. מקשים עלינו קושיות, וכל המשברים של היום, נובעים מאותו חסרון של "וקדוש ישראל התוו". (מתוך שיחותיו ליום העצמאות)
^ 30.'לפתע שמעתי קריאה, חייל שראה ראשון את הכותל המערבי, השמיע צעקה: "אני רואה את הכותל המערבי". כולנו פרצנו אחריו דרך שער קטן, ומששנו את האבנים באהבה גדולה שנדלקה פתאום בכל לב. חיילים נצמדו אל הכותל והחלו למרר בבכי. אינני זוכר, במשך שלושת ימי הקרב על ירושלים העתיקה, חיילים בוכים, למרות העובדה שראו את טובי רעיהם נפגעים. ואילו עתה כרעו ליד הכותל ומררו בבכי כילדים קטנים. חיילים שפניהם מכוסים זיפי זקן ועיניהם אדומות מעייפות של קרב, התחבקו והתנשקו כשהם צועקים: "ירושלים שלנו". (זעקתו של צנחן, אלי לנדאו, 'דף לתרבות יהודית', יום ירושלים, משרד החינוך)
^ 31.דברי הרב שם במלואם נדפסו בספרו: 'מאור ישראל' – דרושים.
^ 32.ראה בהרחבה בחוברת 'ואתם תחרישון?' – מבט ראשון על משמעותה של מלחמת המפרץ הוצאת 'מעלה', תשנ"א.
^ 33.על פי תקנת מועצת הרבנות הראשית לישראל בשנת ה'תש"ט, והחל משנת ה'תשל"ד בברכה.
^ 34.ע"פ 'מאמרי הראי"ה', מכתב לבני-עקיבא.
^ 35.פלא יועץ – ערך הצלה: "כמה יתהלל הגבור בגבורתו (ירמיהו ט כ) ואשר יש לו כח ויד ושם טוב עם שרי עם הארץ בזאת יתהלל בהציל עשוק מיד עושקו ובהציל גוף וממון ישראל מיד עכו"ם, שאם גדלה רעת המוסר גוף או ממון ישראל ביד עכו"ם עד כדי שמתר להרגו אפלו בזמן הזה, כל קְבל דנא מרובה מדה טובה ולמצוה רבה יחשב למציל גוף או ממון ישראל, וכל שכן וקל וחמר אם הוא מציל נפשות לקוחים למות שהוא מזכה נפשו כאלו קים כל התורה כלה. שהרי אמרו (סנהדרין לז, א) כל המקים נפש אחת מישראל כאלו קים עולם מלא. ועל כגון דא אמרו (ברכות כז, א) אפלו ריקנין שבישראל מלאים מצוות כרמון.כי יש רבים מבני ישראל שנראים לפנים כלים ריקים, אבל יש בידם מצוה זו של הצלת ישראל שבזה הם מכריעים ועוברים את החכמים והגדולים שבישראל. והן אמת שאין הקדוש ברוך הוא לוקח שחד מצוה כנגד עברה ומשלם להם ענש על כל העברות שעושים ועל כל בטול מצוה שמבטלים, אבל גם כן יש לו שכר הרבה לתן לאנשים האלה שטורחים ועמלים בכל כחם להציל ישראל מיד עכו"ם ולהציל עשוק מיד עושקו. מה טוב חלקם ומה נעים גורלם . ואם כל כך גדלה מצות הצלת נפש, על אחת כמה וכמה טובה כפולה להציל את חברו מלחטא ומזכה את חברו לדבר מצוה, מאחר שאמרו (במדבר רבה כא, ד תנחומא בנחס ג) שהמחטיאו הוא יותר מההורגו כן המזכהו הוא יותר מהמחייהו: מקורות נוספים ראה במאמרנו "אוזר ישראל בגבורה", אתר ישיבה (תשע"ח).
^ 36."האומה בכללה, עם כל גודלה וחסנה הרוחני, עם כל גאון-נשמתה, לא תוכל בשום-אופן להיות מצטמצמת רק בהעוגה הצרה של חלומו של ד"ר הרצל ז"ל, עם כל יופיו ועזו, לפי-הערך. הציוניות, המעשית, והעיונית, הפוליטית והדפלומטית וכל ענפיה יחד, כמו שיצאו מן הכוח אל הפועל עד היום, יש בהם ענינים נשגבים ונעלים, שאנו נקראים ממעמקי הוויתנו הישראלית לתמכם בכל כוחותינו הגשמיים והרוחניים; אבל כל אלה יחד אינם כ"א הגוף הציוני...
^ 37.וכך כתב בנו וממשיך דרכו של הרב זצ"ל, מרן הגרצי"ה קוק בעניין זה: "ועתה הנה לפנינו החזיון הזה בעצמו בתנועת התחיה שלנו. הציונות והלאומיות החדשה הלא גם הן כל עקר גלוין מן החוץ בא, מתוך דחיפות הגורמים החיצוניים השונים של מצבי חיינו הגלותיים. רשמיהן העמוקים של צרות הגלות וגם הרוחותיהן הלא הם הם שגלו לנו גם את 'דרישת ציון' ו'נצח ישראל' (אגודת תלמידים ציונית בישיבת וואלוז'ין – ש.ה) ו'ביל"ו' ותולדותיהם... את 'מדינת היהודים' – עם 'מקלטה הבטוח'. ומי בעל עינא פקיחא, המסתכל עתה בחיינו הצומחים וגדלים בארץ ישראל, במצבו הכללי של עמנו וזרם התעוררות ההכרה הלאומית הכללית... ולא יראה ולא ידע שהערכתה של ציונות ולאומיות זו אינה תלויה במספרם ובערכם של שוקליה (משלמי 'השקל' הציוני - דמי חברות בתנועה -ש.ה) וחבריה הרשמיים,שהיא אינה מסוג 'התנועות' ו'הזרמים' החברתיים במובן הרגיל, קנין ההסתדרות של קבוצת-האנשים הקטנה או הגדולה, הדוגלים בשמה בלבד?! ולא יבין ולא יכיר בזה את גודל העליליה של ההסטוריה האלהית, של קורא הדורות מראש, ד' אלהי ישראל?! כי אמנם תנועת התחיה הגדולה והאדירה היא זאת, תנועת התחיה, התקומה, התעורה, השחרור, של העם הישראלי ותשובתו לאיתן-עלומיו, לימיו-מקדם ....
מקור תנועתה הגדולה של האומה הישראלית, הוא, כמובן, בתוך תוכה של האומה, בפנימי-פנימיותה, בגידיה ובאבריה ובעורקי חייה שלה בעצמה, בכלל ובכל פרט מפרטיה. לא בשלילה, כמובן, מקורה, בבקשת 'מקלט בטוח' בעל הגנה משפטית מפני האנטישמיות, מפני הנגישות החיצוניות 'צרת היהדות וצרת היהודים', אלא בחפץ-חייה ותחיתה העצמי, הפנימי החפשי, של האומה, 'מתרפקת [היא] על דודה' (שיר השירים ח, ה), מתגעגעת היא אל ביתה, אל נחלתה, אל ארצה, לא רק כדי להסתר שם מחמת המציק, לברוח מפני המכות, החמריות או הרוחניות, אלא בחפצה החיובי העצמי לשוב לארץ חייה, לאלהיה, לעצמיותה, לחיות את חייה הטהורים והבריאים החפשיים, חייה שלה, חייה האלהיים. עם השאיפה לבנין בית המקדש יצאה והתגלתה תנועת ישוב-ארץ-ישראל וחבת-ציון שלנו..(מאמר 'על הפרק', 'לנתיבות ישראל', ח"א, עמ' יז'-יט', נכתב בהיות הרצי"ה בן עשרים ושתים, בשנת תרע"ב).
^ 38.'הגלות נחלק לג' חלקים, והם דומים לגמרי אל המשמרות שהם בלילה, כי הם סימן אל שלשה חלקי הגלות. לכך השם יתברך יושב ושואג על כל משמר 'אוי לי שהחרבתי את ביתי וכו'' כי בתחילה כאשר באו בגלות, היו נותנים עול על ישראל, ומכבידים עליהם הגלות ביותר. והיו ישראל נושאים עול ומשא גדול תמיד, עד שהיו ישראל כמו החמור, שנושא משא גדול. וזהו תחלת הגלות היו נוהגים כך, והוא מלכות בבל. כך היה חלק הראשון מן הגלות. חלק הב' מן הגלות היה דור של שמד, שהיו גוזרים עליהם מיתה ושמד. והוא כנגד משמרת השנייה, שכלבים צועקים. וכלבים צועקים הוא סימן מיתה, כמו שאמרו (ב"ק ס ע"ב) כלבים צועקים - מלאך המות בא לעיר. כך היה חלק הב' מן הגלות, שהיו הורגין בהן וממיתין אותם. ולכך אמר 'משמרה ב' כלבים צועקים', שהוא סימן יללה ומיתה, ולכך גם על זה הקב"ה יושב ושואג כארי. חלק הג' מן הגלות, אין שמד, השם יתברך ישמור עמו ישראל מזה, ונוהגים האומות עם ישראל כמו שנוהג הבעל עם האשה. כי האומות נחשבים בעל לישראל בגלות, שנאמר (ישעיה כו, יג) "בעלונו אדונים זולתך". והבעל - כאשר לא תמצא האשה חן בעיניו - הוא מגרשה (דברים כד, א).כך האומות, כאשר ישראל אינם מוצאים חן בעיניהם, מגרשים אותם, וזהו עיקר הגלות של חלק הג'. ועל זה אמר 'משמרה ג' אשה מספרת עם בעלה'. ואמר במשמר הג' שהתינוק יונק משדי אמו, כנגד זה - בסוף הגלות יונקים ישראל, שנחשבו תינוקות בתורה, שיונקים מן שדי אמם , הראשונים שנקראים 'אמם'. וזה מפני שלא נתנו להם מנוחה שישבו במקום אחד, והם גולים ממקום למקום, עד שנשכחה בעוונותינו הרבים התורה לגמרי מישראל בסבת הגלות: (ספר נצח ישראל למהר"ל - פרק יח')
^ 39.אשר התבאר עניינה באריכות בספר 'קול התור'.
^ 40.'אנחנו חייבים להשגיר בקרב שדרותינו כולן את הרעיון שהתחיה הלאומית שלנו כוללת היא שני צדדים, ורק בההשלמה של שני הצדדים יחד, תהיה אז ראויה לשמה. והצדדים אינם אחרים, כי אם צד החול וצד הקודש שבה. שני הצדדים של תחייתנו מוכרחים להיות איתנים, רחבים ומקיפים את כל צדדי החיים כל אחד בגבולו, במובן היותר מלא. וע"י הגבורה של החיים של שני הכוחות ביחד, כח החול וכח הקודש, יתגלה העז וההדר אשר לתחייתנו הלאומית' (הערת הרב, מאמרי הראי"ה, עמ' 43).
'תחיתנו הלאומית ההולכת ומתהוה לעינינו בארץ ישראל, צריכה להקיף במלואה את כל ערכי חיינו. אין תחיה של אמת כל זמן שהיא נוהגת רק בשדרות מיוחדות ורק בערכים מיוחדים. היא מוכרחת להקיף את כל שדרותינו ואת כל ערכי חיינו כלם. מכאן אנו באים להעריך את ערכי התחיה לעומת שתי תכניותיהם הראשיות הקדש והחול, שעד כמה שנהיה נוטים לימין או לשמאל, אין אנו יכולים להפקיע את עצמנו מהשקפה זו כי בחיינו הלאומיים הכלליים יש לנו עסק עם שני ערכי החיים, עם ערך הקדש ועם ערך החול שלנו' (לשני בתי ישראל, מאמרי הראי"ה, עמ' 45).
^ 41.מאמרי הראי"ה, 'נאדר בקודש', עמוד 414.
^ 42.'אמר החבר: אכן מצאת מקום חרפתי מלך כוזר, כי אמנם חטא זה הוא אשר בגללו לא נתקים היעוד אשר יעד האלוה לבית השני 'רני ושמחי בת ציון כי הנני בא ושכנתי בתוכך נאם ה'' כי הענין הא-לוהי עמד לחול עליהם כבראשונה אלו נענו כלם לקריאה ושבו לארץ ישראל בנפש חפצה, אבל רק מקצתם נענו ורובם והחשובים שבהם נשארו בבבל מסכימים לגלות ולשעבוד ובלבד שלא יפרדו ממשכנותם ומעסקיהם. ויתכן כי על זה רמז שלמה באמרו 'אני ישנה ולבי ער' כִנה הגלות בשם שינה ואת התמדת הנבואה בקרבם בשם לב ער. ובאמרו קול דודי דופק כיוֵן לקריאה אשר יקראם הא-לוה לשוב לארץ. המלים 'שראשי נמלא טל' הן כינוי לשכינה היוצאת מצל קורת המקדש. 'פשטתי את כתנתי' מורה על התעצלם להשמע לקריאה ולשוב לארץ ישראל. 'דודי שלח ידו מן החור' רמז לעזרא הפוצר בהם ולנחמיה ולנביאים האחרונים. סוף דבר רק חלק מן העם נענה ולא בלב שלם ולכן גמלם הא-לוה כמחשבת לבם ונתקימו בהם ההבטחות הא-לוהיות רק במדה מצמצמת כפי מעוט התעוררותם, כי הענין הא-לוהי אינו חל על אדם כי אם לפי הכנת האדם: אם מעט – מעט, ואם הרבה – הרבה. אף אנו אלו היינו מוכנים להתקרב אל א-להי אבותינו בלבב שלם כי אז היה הוא ית' מושיענו כאשר הושיע את אבותינו במצרים. עכשיו שאין הדבר כן אין הדברים שאנו אומרים בתפלותינו 'השתחוו להר קדשו' ו'השתחוו להדם רגליו' ו'המחזיר שכינתו לציון' וכדומה כי אם כדבור התוכי וכצפצוף הזרזיר, כי בלא כוונת הלב אנו אומרים דברים אלה או דומיהם כאשר העירות בצדק שר הכוזרים (כוזרי ב', כד')
^ 43.מאמרי הראי"ה, התחיה השלמה - תחיית הקודש, עמ' 336.
^ 44.'לא יכלו ה"מודרניים" שלנו להבין אחרת כ"א שהציונות היא הכנסת זרם לאומי אירופי בכנסת ישראל, והמודרניות האירופית הלא היא רואה בכל עוז לקרוע את הציבוריות החברתית מן הדת, ע"כ גם בציוניות צריך להיות כך לפי דעתם. אבל הלב הישראלי החסון יודע הוא שלא כצורנו צורם , ואם כל העמים ילכו איש בשם אלהיו , או בלא שום שם של איזה אלוה, לעולם אנחנו נלך בשם ד', עומד הוא ברתת לעומת תנועה ישראלית לאומית שאין אור הקודש מתנוצץ בגאון עולמים על ראשה. (אגרות הראי"ה ג', אגרת תתפב, עמ' קעב)
^ 45.אגרות הראי"ה, אגרת תקע"א.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il