אם יש מצווה שאראלה התקשרה אליה הרי שזו ספירת העומר.
למראית עין היא צנועה ופשוטה, אך היא זוכה לכבוד מלכים שלא מקבלות אף המצוות החשובות ביותר.
מתי בפעם האחרונה ראיתם קהל שלם של יהודים עומד על רגליו ומפזם בחגיגיות "הנני מוכן ומזומן...לקיים מצוות עשה..."?! לא סוכה, לא מצה ואפילו לא תקיעת שופר בראש השנה מקבלות את הפריבילגיה שזכתה לה ספירת העומר.
העולם המודרני אף הוא לא טומן ידו בצלחת, ובעוד שלא שמענו על אפליקציות מיוחדות לתזכר הנחת תפילין, ביעור חמץ ואפילו קביעת עיתים לתורה, רבים מקבלים מידי ערב תזכורת מהבהבת לסלולארי: "היום חמישה ועשרים יום שהם שלושה שבועות וארבעה ימים לעומר".
התמיהה מתחדדת לאור העובדה שהמצווה הזו נראית, לא נעים לומר, די... מיותרת. אנשי עסקים סופרים כסף כשנסגרת עיסקה כדי לוודא שלא רימו אותם ופחתו מהסכום המובטח. גננת שחוזרת עם הילדים מטיול מקפידה למנות אותם כדי להיות בטוחה שכל מי שיצא אכן חזר. אבל מה התועלת בלספור ימים?! הם נמצאים שם בכל מקרה. בין אם תספור אותם ובין אם תזרום ותדלג בטבעיות מאחד לשני, אתה יכול להיות בטוח שאף אחד לא ייעלם פתאום...
לחיות נכון
העובדה שהדבר הראשון שהיינו צריכים לעשות ביום שאחרי המפץ הגדול בו נולדנו כעם ויצאנו ממצרים הוא 'להתחיל לספור ימים', מלמדת שמדובר כאן בהרבה יותר מאשר עניין טכני.
זוהי ספירה מהותית שמעניקה בידינו כלי עבודה עוצמתי ויעיל לצעידה מדויקת בשבילי החיים.
את כללי היסוד שלו יוכל לספר לכם כל ילד בגן: בכל ערב מברכים וסופרים את היום החדש. מי ששכח הלילה ישלים למחרת. מי שהפסיד לגמרי יום שלם, ימשיך הלאה בלי ברכה.
במבט עמוק יותר ההלכות הללו מקפלות בתוכן הדרכה מהותית לדרך בה אדם צריך לחיות את חייו.
ראשית, בתודעה שהזמן ספור . לכל רגע בחיים יש ערך ומשמעות והוא ניתן ביד האדם לצורך הגשמת תכלית חייו. מי שמשחית את זמנו לריק ומנחם את עצמו באומרו - 'לא נורא, מחר יהיה יום חדש' - הריהו דומה למי שנשבר חלון בביתו והוא נוטל חלון מחדר אחר ומשבץ במקום השבור כדי למלא את החלל... לכל יום ספירה משל עצמו ותפקיד ייחודי! יום שהלך אינו חוזר עוד.
ההלכה קובעת שמי שהחמיץ יום שלם בספירה ולא מיהר להשלימו מכאן ואילך אומנם ימשיך, אך בלי ברכה. כאילו לומר - אל היעד הסופי עוד נגיע בע"ה, אך כל יום הוא חוליה חשובה בשרשרת וקשה להתגבר על חסרונו.
שנית, בכל יום אנו אוחזים במספר גבוה משל היום הקודם, לומר לנו - אסור לדרוך במקום! אדם המביט במראה ומגלה שוב את אותו הטיפוס שניצב שם אתמול, ושלשום ולפני שנה, הרי שהחמיץ את העיקר, והוא חייב 'לחשב מסלול מחדש...'.
שלישית, לפני הספירה מברכים . ללמדנו דבר חשוב – הימים יחלפו בין אם תרצה ותיתן את דעתך לכך ובין אם לא, אך המודעות והמכוונות חיוניות כדי לחיות את הימים באופן עמוק ומשמעותי יותר.
ודבר אחרון, את הספירה אנו חותמים בתפילה "הרחמן הוא יחזיר לנו את עבודת בית המקדש למקומה במהרה בימינו". להזכיר לנו, שגם אם באופן אישי כל אחד עובד את החלקה הפרטית שלו ודואג למשפחתו ולצרכיו, עלינו לזכור כל הזמן את המבט הכללי ואת מטרת-העל של כולנו – גאולת עולם ובניין בית המקדש . איננו מסתפקים רק בלחם ועבודה, ואפילו לא במילוי אינטרסים האישיים וקריירה משגשגת. יהודי מחנך את עצמו לרצות בטוב השלם, לא רק לעצמנו אלא לעולם כולו. 'לתקן עולם במלכות שד-י'.
למראית עין היא צנועה ופשוטה, אך היא זוכה לכבוד מלכים שלא מקבלות אף המצוות החשובות ביותר.
מתי בפעם האחרונה ראיתם קהל שלם של יהודים עומד על רגליו ומפזם בחגיגיות "הנני מוכן ומזומן...לקיים מצוות עשה..."?! לא סוכה, לא מצה ואפילו לא תקיעת שופר בראש השנה מקבלות את הפריבילגיה שזכתה לה ספירת העומר.
העולם המודרני אף הוא לא טומן ידו בצלחת, ובעוד שלא שמענו על אפליקציות מיוחדות לתזכר הנחת תפילין, ביעור חמץ ואפילו קביעת עיתים לתורה, רבים מקבלים מידי ערב תזכורת מהבהבת לסלולארי: "היום חמישה ועשרים יום שהם שלושה שבועות וארבעה ימים לעומר".
התמיהה מתחדדת לאור העובדה שהמצווה הזו נראית, לא נעים לומר, די... מיותרת. אנשי עסקים סופרים כסף כשנסגרת עיסקה כדי לוודא שלא רימו אותם ופחתו מהסכום המובטח. גננת שחוזרת עם הילדים מטיול מקפידה למנות אותם כדי להיות בטוחה שכל מי שיצא אכן חזר. אבל מה התועלת בלספור ימים?! הם נמצאים שם בכל מקרה. בין אם תספור אותם ובין אם תזרום ותדלג בטבעיות מאחד לשני, אתה יכול להיות בטוח שאף אחד לא ייעלם פתאום...
לחיות נכון
העובדה שהדבר הראשון שהיינו צריכים לעשות ביום שאחרי המפץ הגדול בו נולדנו כעם ויצאנו ממצרים הוא 'להתחיל לספור ימים', מלמדת שמדובר כאן בהרבה יותר מאשר עניין טכני.
זוהי ספירה מהותית שמעניקה בידינו כלי עבודה עוצמתי ויעיל לצעידה מדויקת בשבילי החיים.
את כללי היסוד שלו יוכל לספר לכם כל ילד בגן: בכל ערב מברכים וסופרים את היום החדש. מי ששכח הלילה ישלים למחרת. מי שהפסיד לגמרי יום שלם, ימשיך הלאה בלי ברכה.
במבט עמוק יותר ההלכות הללו מקפלות בתוכן הדרכה מהותית לדרך בה אדם צריך לחיות את חייו.
ראשית, בתודעה שהזמן ספור . לכל רגע בחיים יש ערך ומשמעות והוא ניתן ביד האדם לצורך הגשמת תכלית חייו. מי שמשחית את זמנו לריק ומנחם את עצמו באומרו - 'לא נורא, מחר יהיה יום חדש' - הריהו דומה למי שנשבר חלון בביתו והוא נוטל חלון מחדר אחר ומשבץ במקום השבור כדי למלא את החלל... לכל יום ספירה משל עצמו ותפקיד ייחודי! יום שהלך אינו חוזר עוד.
ההלכה קובעת שמי שהחמיץ יום שלם בספירה ולא מיהר להשלימו מכאן ואילך אומנם ימשיך, אך בלי ברכה. כאילו לומר - אל היעד הסופי עוד נגיע בע"ה, אך כל יום הוא חוליה חשובה בשרשרת וקשה להתגבר על חסרונו.
שנית, בכל יום אנו אוחזים במספר גבוה משל היום הקודם, לומר לנו - אסור לדרוך במקום! אדם המביט במראה ומגלה שוב את אותו הטיפוס שניצב שם אתמול, ושלשום ולפני שנה, הרי שהחמיץ את העיקר, והוא חייב 'לחשב מסלול מחדש...'.
שלישית, לפני הספירה מברכים . ללמדנו דבר חשוב – הימים יחלפו בין אם תרצה ותיתן את דעתך לכך ובין אם לא, אך המודעות והמכוונות חיוניות כדי לחיות את הימים באופן עמוק ומשמעותי יותר.
ודבר אחרון, את הספירה אנו חותמים בתפילה "הרחמן הוא יחזיר לנו את עבודת בית המקדש למקומה במהרה בימינו". להזכיר לנו, שגם אם באופן אישי כל אחד עובד את החלקה הפרטית שלו ודואג למשפחתו ולצרכיו, עלינו לזכור כל הזמן את המבט הכללי ואת מטרת-העל של כולנו – גאולת עולם ובניין בית המקדש . איננו מסתפקים רק בלחם ועבודה, ואפילו לא במילוי אינטרסים האישיים וקריירה משגשגת. יהודי מחנך את עצמו לרצות בטוב השלם, לא רק לעצמנו אלא לעולם כולו. 'לתקן עולם במלכות שד-י'.