ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

בין ראש חודש לתשעה באב ;">

דף הבית בית מדרש מדורים קול צופייך Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תמוז תשס"ה

בין ראש חודש לתשעה באב

"קול צופייך" – גיליון 322



סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
אשר בן חיים

בין המיצרים
אבלות על ירושלים
בימים אלו בהם אנו נמצאים שהם ימי בין המצרים אנחנו צריכים להתחזק ביותר בתפילה ובתחנונים על בניינה של ירושלים, וכבר אמרו חז"ל שכל המצטער על חורבנה של ירושלים זוכה ורואה בשמחתה וכמו שכתוב "שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה" מי שמתאבל עליה ישיש וישמח עליה לעתיד לבוא.

תיקון חצות
בימים אלו אומרים "תיקון חצות" לאחר חצות היום (עד השקיעה) ואומרים "תיקון רחל" בלבד (עיין כה"ח תקנ"א ס"ק רכא, רכב). ובלילה אומרים גם "תיקון לאה" וגם "תיקון רחל". ויכול לאומרו אפילו כשהוא יושב על כסא.

חז"ל אומרים שאי אפשר להפריז במנהגי האבלות על חורבן הבית, שאם לא כן אין לנו חיים כלל, ומאידך אי אפשר להקל ראש בזה ולהתעלם מהחורבן, על כן תקנו חז"ל מנהגי אבלות שראוי לנהוג בהם זכר לחורבן.

ואם אדם מצטער ונאנח על חורבן הבית, ומעלה על ליבו שכל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו, אז לעתיד לבא כשיבא המשיח, שכרו גדול מאד, ואפילו על האנחה הזו יקבל שכר.

דע מאין באת ולאן אתה הולך
המשנה באבות אומרת (פ"ג מ"א):
"דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. מאין באת - מטיפה סרוחה. ולאן אתה הולך - למקום עפר רימה ותולעה, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה".

ויש להבין לשם מה המשנה כפלה את הדברים? אלא דרכו של היצר הרע להכשיל את האדם בכל דרך והוא מסיתו ואומר לו הרי באת מטיפה סרוחה ומי מתחשב בך בכלל, צא ועשה עוונות! לאן אתה הולך? למקום רימה ותולעה, מי אתה בכלל, תהנה בכל יכולתך! אבל האדם צריך לדעת שכל המחשבות הללו הם מדרכיו של היצר הרע שרוצה להכשילו בכל מאודו, ולכן צריך לומר לו אני לא טיפה סרוחה אלא מזרעו של אברהם אבינו ומעלתי גדולה ועצומה, וכמו כן יש לי אחריות כבדה לעתיד עם ישראל כולו והמשך קיומו בדרך התורה והמצוות. גם למקום רימה איני הולך אלא עליי לקיים מצוות עד שאהיה במדרגה שלא תשלוט בי רימה ותולעה וזהו תפקידי בעולם.

"מקום" עפר רימה ותולעה
ועל זה מבאר מרן בעל הבא"ח, מהו שכתוב שהולך ל"מקום" עפר רימה ותולעה? וסיפר על רבו הגאון הצדיק בעל הזבחי צדק זיע"א, שלאחר שקברו אותו היה צריך להוציאו ולהעביר את קברו למקום אחר כי כך גזרו אז השלטון, וראו כולם שאחרי הרבה שנים נשאר גופו שלם לחלוטין כמו שהיה בחיים חיותו מרוב עוצם קדושתו. וזהו שלפעמים אדם מתעלה למדרגות כאלה שהוא הולך ל"מקום" עפר רימה ותולעה אבל אין להם שום שליטה בגופו. וכעין זה מסופר בגמרא על פועליו של רב נחמן שהיו חופרים באדמה ושמעו צעקה מתוך האדמה, נבהלו מאוד והלכו לספר לו את הדברים לרב נחמן, הלך ר"נ וראה שקבור שם אחד התנאים ועיניו פקוחות, והוא התחיל לדבר עמו ושאל אותו לשמו, והלה אמר לו ששמו אחאי בר יאשיה.
א"ל ר"נ: ולא אמר רב מרי עתידין צדיקים דהוו כעפרא? א"ל רב אחאי: מיהו מרי שאיני מכירו? א"ל ר"נ: והרי כתוב "וישוב העפר על הארץ כשהיה". א"ל: מי שלמדך קהלת לא למדך משלי דכתיב (משלי יד) "ורקב עצמות קנאה" - כל מי שיש לו קנאה בליבו עצמותיו מרקיבים, וכל שאין לו קנאה בליבו אין עצמותיו מרקיבין. נגע בו ר"נ וראה שיש בו ממשות. א"ל ר"נ: אולי יבא מר לביתי? א"ל גלית דעתך שאפילו בנביאים לא למדת דכתיב (יחזקאל לז) "וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם",

היינו שצריך להמתין עד זמן הגאולה. הרי שיש אנשים שיכולים להתעלות למדרגה שבמיתתם קרויים חיים כפשוטו (עיין שבת קנ"ב ע"ב).

הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע

כתוב (תהלים קכו, ו) "הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע בא יבא ברינה נושא אלומותיו".
יש המבארים פסוק זה כך, לעיתים באים לאדם ומבקשים ממנו שיתרום כסף לבית כנסת או לישיבה, והוא מתחיל לבכות שהמצב הכלכלי שלו קשה ומס הכנסה לוקח ממנו כך וכך וכו' - "הלך ילך ובכה", ואם לבסוף הוא נותן משהוא - נותנים לו מהשמים כפי מה שנתן. אבל אם מתחילה הוא נותן בשמחה ובטוב לבב - "בא יבא ברינה", אז מהשמים יתנו לו בכפל כפליים - "נושא אלומותיו", שנאמר "זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד" (הושע י, יב).

ואומר בעל הבא"ח (בהקדמה לפרשת דברים), אנחנו הולכים ומתקרבים לערב ט' באב "הלך ילך ובכה" - הולכים לבית הכנסת בבכיה וחוזרים בבכיה. ומי שזוכר את חורבן בית המקדש, אז לעתיד לבא "בא יבא ברינה", וכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה.
ועוד אומר בעל הבא"ח, המילה "בא" היא אותיות אב.

שבת ור"ח אב
ר"ח אב שחל בשבת - מה מפטירין?
השנה יחול ר"ח אב בשבת. ומה מפטירין בשבת זו, האם הפטרה של ג' דפורענותא - "שמעו דבר ה'", או הפטרת שבת ור"ח - "השמים כסאי"? כתוב בשו"ע (סי' תכ"ה סעי' א'):
"ראש חודש שחל להיות בשבת וכו' מפטירין השמים כסאי".

וכתב הרמ"א:
"אבל ראש חדש אב שחל להיות בשבת, מפטירין שמעו, וי"א השמים כסאי, וכן עיקר במקום שאין מנהג".

אומר הגר"א: אע"פ שהרמ"א כתב "וכן עיקר" דחה סברא זו מהלכה ופסק כדעת השו"ע לומר "שמעו".

ולמעשה, הספרדים נוהגים להפטיר ב"שמעו" ואומרים אחר כך פסוק ראשון ופסוק אחרון מהפטרת שבת ור"ח - "השמים כסאי", וכן נהגו חלק מהאשכנזים (מנהג הגר"א, ועיין למש"ב שם ס"ק ח'). וחלק מהאשכנזים נוהגים להפטיר "השמים כסאי".

הכרזה על הצום
מנהג הספרדים להכריז בשבת שלפני י"ז בתמוז וי' בטבת על הצום אחרי קריאת התורה לפני "אשרי" להודיע לקהל באיזה יום יחול הצום, ויש לכך נוסח מיוחד (עיין לשו"ע סי' תק"ן סעי' ד' ולחונים עליו. ונוסח ההכרזה מובא בסידור 'קול אליהו' בעמוד 546). האשכנזים לא נהגו בזה (רמ"א שם). ומכל מקום טוב שגם אחינו האשכנזים יכריזו בשבת על יום התענית (ולאו דוקא בנוסח של הספרדים), או שיתלו מודעה ובה מועד התפילות ביום התענית וכך הציבור יהיה מודע לדבר.

על צום ט' באב אין מכריזים, כיון שהוא ידוע לכל, וכבר מי"ז בתמוז כולם שואלים מתי יחול ט' באב. וידוע שאם יחול יום ראשון של פסח ביום מסוים בשבוע, באותו יום בשבוע יחול צום י"ז בתמוז וכן יום ט"ב.

מקדש השבת וישראל וראשי חדשים
כתוב בשו"ע (סי' תכ"ה סעי' ג'):
"ר"ח שחל להיות בשבת, כולל במוסף בברכה רביעית שבת ור"ח וחותם מקדש השבת וישראל וראשי חדשים".

בדפוס הראשון של סידור "בית דוד ושלמה" היה כתוב רק "מקדש השבת", אבל בדפוס החדש תיקנו זאת והוסיפו "וישראל וראשי חדשים".

סגולות לזיווג
בחורים שרוצים להתארס ולמצוא אשה טובה, ילמדו להם לסגולה שלא יאבדו מלומר ברכת הלבנה בכוונה ובציבור (כה"ח סי' תכ"ז ס"ק י').

ואני אומר לבחורות שרוצות להתחתן שיבואו לברכת הלבנה, אך כיון שנשים אינן מברכות ברכת הלבנה, תבקשנה מהחזן שיכוון לפטור אותן בברכתו.

ועוד אנו אומרים להם, שיתפללו מנחה, ובברכת "שמע קולנו" יאמרו בקשתם, כי אמרו חז"ל יצחק תיקן את תפלת מנחה שנאמר "ויצא יצחק לשוח בשדה" (בראשית כד, סג), ומיד אח"כ כתוב "ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק ותפל מעל הגמל" (שם סד).

מראש חדש אב
דרוש וקבל שכר
אנו מקווים שכל ההלכות של ט' באב שאנו עוסקים בהם יהיו להלכה ולא למעשה, להגדיל תורה ולהאדירה.

בנין
משנכנס אב, ממעטין בשמחה. אין בונין בנייה של שמחה או לצורך מותרות. אבל בארץ ישראל
מותר לבנות בנין גם בתשעה הימים, משום מצוות ישוב ארץ ישראל.

סיוד וצביעה
אין לסייד או לצבוע את הבית החל מראש חדש אב.
פעם היו באים הסיידים מר"ח אב ומבקשים מהגבאים לסייד את בית הכנסת, וכיון שהרבה סיידים רצו לעבוד, היו הגבאים מחלקים את העבודה ביניהם.

בבית כנסת "פורת יוסף" שבעיר העתיקה, ובבית כנסת "עדס" היתה תקרה גבוהה מאד, וכדי לסיידה היו צריכים סולמות גבוהים. בבית כנסת "עדס" ישנם ציורים של שנים עשר השבטים שצוירו על ידי צייר, ועל ההיכל הוא צייר את הסמל של שבט דן - נחש. אחר כך התברר שאותו צייר היה "מסוני" והסמל שלהם הוא נחש, ואז הבינו מה שעשה והורידו ציור זה מעל ההיכל.

הייתי פעם בבית כנסת "עדס" והיה שם שלט של "שויתי ה' לנגדי תמיד" שמאיר על ידי ניאון (אז זה היה דבר חדש). וביקש הגבאי מהשמש שידליק זאת לפני תפלת שחרית, ויכבה אחרי "עלינו לשבח". אמר השמש: כשאני מכבה הרי אני מוחק את שם ה', הכיצד אעשה זאת? אמר לו הגבאי זה רק נורות חשמל ואינך מוחק כלום, אך השמש לא נענה לבקשתו. אני עברתי שם באותו רגע, וכשהם ראו אותי בקשו ממני שאפסוק להם בזה (אני הייתי עוד צעיר לימים) אמרתי לשמש שיקנה שעון שבת ויכוון אותו לשעה הרצויה והוא לבד ידליק ויכבה, והגבאי הסכים ואכן קנו שעון שבת מיוחד לזה.

לימים, נבחר יצחק נבון לנשיא המדינה ואני התמניתי לרב הראשי לישראל, והכינו לנו קבלת פנים בבית כנסת "עדס", חשבתי שבבית הכנסת יאמרו מזמורי תהילים או שנקבל עול מלכות שמים, או נאמר "פתח אליהו" והנה אני רואה שהכינו רק כיבוד של עוגות ומאכלים שונים וכו'. וכשבקשו ממני לדבר, פתחתי בשבח השמשים של הדור הקודם, והנה קם אדם אחד מבין הקהל ואמר לי 'אני אותו שמש שאתה ספרת עליו, ידעתי שאתה תהיה רב ראשי'. "בן פורת יוסף בן פורת עלי עין" השמשים של הדור הקודם היו מתווכחים ביניהם בהלכה אם לעשות דבר פלוני או לא.

קנייה ומכירה
א. חתן - משנכנס אב, ממעטין במשא ומתן, יש מחמירים בכל משא ומתן, ויש שאוסרים לקנות רק בגדים של שמחה, כגון לצורך חתן וכלה וכדו' וכן נוהגים. ובשעת הדחק, כגון מי שמתחתן יום לאחר ט' באב ואין לו אפשרות אחרת, מותר לו לקנות בגדים ותכשיטים בתוך תשעת הימים.

ב. בגדים - כל בגד שיש לברך עליו "שהחיינו" (כגון חולצה מכנסיים, או כיפה וכדו') אסור לקנותו מר"ח גם אם מתכוין ללובשו לאחר תשעה באב. אמנם גופיה, גרביים וכדו' שאין מברכים עליהם "שהחיינו" טוב לקנותם לפני ר"ח, ואם ישנה סיבה מיוחדת- יכול מן הדין לקנותם גם אחר ר"ח ולא יחדשם. ולנשים מותר לקנות גרביים ולחדשם כי זה מדין צניעות.

ג. נעלי בד או גומי - טוב לקנותם לפני כיפור וללבשם בתחילה ביום הכיפורים (שו"ע תקנ"א סעי' ז', ועיין לכה"ח שם ס"ק צ"ו). ומותר לקנותם גם בערב תשעה באב ולחדשם בתשעה באב.

מהרמב"ם משמע שלא ינעל נעלי גומי עם סוליה עבה, אלא דקה, כדי שירגיש כשדורך על אבנים (עיין לרמב"ם הל' שביתת העשור פ"ג הל' ז'. ועיין לכה"ח סי' תקנ"ד ס"ק סט, ע).

עצים ופרחים
אין נוטעים או קונים עצי נוי ועציצים, וכן אין שותלים פרחים (שו"ע תקנ"א סעי' ב'). אבל עצי פרי - מותר.

תספורת וגילוח
מנהג האשכנזים לא להסתפר מי"ז בתמוז. ולדעת השו"ע האיסור הוא רק משבוע שחל בו תשעה באב. ספרדי הלומד בישיבה אשכנזית או בישיבה של יוצאי ג'רבה (שם נוהגים לא להסתפר מר"ח אב) - ינהג כמנהג המקום שלא להראות הבדל בין התלמידים. ואם לומד בישיבה ספרדית ינהג כמנהג ישיבתו.

בשר ויין
מנהג בכל ישראל לא לאכול בשר ולא לשתות יין בתשעת הימים שמראש חדש אב עד אחרי תשעה באב.

א. יין של הבדלה - הספרדים נוהגים שישתה המבדיל בעצמו, כי זו שתייה של מצוה ולא לתענוג. והאשכנזים נוהגים ליתן לקטן לשתות, ואם אין קטן - ישתה המבדיל בעצמו (רמ"א תקנ"א סעי' י').

ב. בשר - בסעודת מצוה כגון ברית מילה, פדיון הבן, בר מצוה, סיום מסכת וכדו' מותר לכל הקרובים לשמחה לאכול בשר ולשתות יין.

ויש שנוהגים לעשות סיום מסכת דוקא בימים אלו כדי לאכול בשר, ומנהג חב"ד לעשות סיום מסכת בכל יום מתשעת הימים. וכתב בבא"ח (דברים טו) ויש נוהגים לא לאכול בשר גם באירועים אלו, אלא יאכלו דגים וכדו'.

ומי ששומע את הסיום ברדיו, אינו יכול לאכול בשר, ורק אם נמצא במקום הסיום ומבין את הסיום, זה מועיל.

ללבוש בגדים מכובסין
יש לאדם להכין בגדים, סדינים, חולצות וגרביים וכל דבר שמחליפים הרבה מלפני שבוע שחל בו תשעה באב. וילבשם שעה אחת ואחר כך יסירם כדי שיוכל ללובשם בשבוע שחל בו תשעה באב. ואלה שמחמירים לאסור לבישת מכובסים מראש חדש אב, יש להם להכין כן מערב ראש חדש, ובפרט במקומות החמים (עיין בא"ח דברים ו').

יש שלוקחים את החולצה וזורקים אותה על הרצפה כדי שתיחשב כבגד שאינו מכובס, אך אין זה מועיל.

תשעה באב יחול ביום ראשון
השנה יחול תשעה באב ביום ראשון, ולכן לא שייכים כל הדינים הקשורים לשבוע שחל בו תשעה באב, אלא רק לפוסקים המחמירים מר"ח.

חומרות וסייגים
יש חומרא ויש סייג. דוגמא לסייג - כתוב "אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם" התורה אמרה שמחצות היום לא אוכלים חמץ, ובאו חז"ל ועשו סייג שאוכלים כל ארבע, ושורפים בתחילת חמש.

וכל חומרא שרוצה להחמיר בענין אבלות של תשעה באב, ישאל רב כדת מה לעשות. למשל, יש אדם שאומר אני נוהג כמו הרמב"ם, אך יבדוק אם אכן הוא נוהג בכל מה שכותב הרמב"ם, כגון לענין שיעור דרהם, וכן שצריך לשתות יין בכל סעודות שבת גם בסעודה שלישית (עיין רמב"ם פ"ל מהל' שבת הל' ט') ועוד.

שמחנו כימות עיניתנו
כשחזרו המרגלים היה זה ביום תשעה באב, וכתוב (במדבר יג, כה) "וישובו מתור הארץ מקץ ארבעים יום" - אומרים חז"ל יום לשנה יום לשנה, ולכן היו במדבר ארבעים שנה.

וכשיבא המשיח אנו נאמר לו אלפיים שנה היינו בגלות ועוד מעט נגיע לסוף ששת אלפים שנה, ואנו רוצים שכר, ועל זה כתוב (תהלים צ, טו) "שמחנו כימות עניתנו שנות ראינו רעה".

אצל המרגלים קבלנו עונש שנה כנגד כל יום, אבל גדולה מדה טובה יותר ממידת פורענות, ואם כן כיצד יתנו לנו שכר? אלא שיאריכו לנו את היום ובמקום עשרים וארבע שעות הוא יהיה למשל ארבעים שעות או יותר.

למען יאריכון ימיך
מסופר על אדמו"ר אחד שהיה נוהג להתפלל כמנהג האדמור"ים, היינו היה קם בשעה שמונה או תשע, ועושה הכנות לתפילה, ורק בשעה עשר או אחד עשרה היה מתפלל שחרית, ובשעה שתים עשרה היה אוכל ארוחת בוקר, ואח"כ מנחה וכו'. יום אחד אביו שלח לו מכתב ובו הוא ביקש מבנו שיבא לבקרו אבל בתנאי שיתפלל עימו בנץ החמה. אמר לו הבן שהוא מסכים. הלך הבן עם אביו לתפילה בהנץ החמה בשעה ארבע וחצי בבקר, וכשסיימו את התפילה רואה הבן שכעת יש לו יום ארוך ואמר, כעת אני מבין מה שכתוב "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך", כי מקודם היה לי יום קצר.

והראנו בנחמת ציון
לפי חכמי הקבלה כשאוכל, יאכל טוב ובשמחה "לך אכול בשמחה לחמך", אבל בסוף יזכור את חורבן הבית ואומר הרב בעל הבית יוסף אנחנו אומרים בברכת המזון ב"רצה" "והראנו בנחמת ציון במהרה בימינו" - וכי ביום שבת יראנו בנחמת ציון? כשאמרתי את דברי הב"י הללו לחכם צדקה הזקן זצ"ל הוא אמר לי, מי זוכר את נחמת ציון כשהוא אומר זאת?! (ועיין בב"י סי' קפ"ח עמוד קס"ז).

הרב ראובן בנגיס זצ"ל - ראב"ד העדה החרדית היה גאון עצום, והוא פעם אחת שלח לחכם צדקה הזקן ואמר לו כתוב (סנהדרין צ"ז) אין בן דוד בא אלא בהיסח הדעת", והרי אנו אומרים בכל יום "את צמח דוד עבדך" וכו' ואם כן איזה היסח הדעת יש כאן? אמר לי חכם צדקה הזקן, תגיד לו כשהוא אומר "והראנו בנחמת ציון" הוא זוכר נחמת ציון?! וכשהוא אומר "את צמח" הוא זוכר לצפות לישועה?!

כעין זה אומר הבא"ח אם אדם מתפלל בערבית של ליל שבת ואמר "מקדש השבת" הרי שקידש את השבת בדברים, ואם בא לביתו ואשתו לא התפללה - כיצד הוא שחייב כעת בקידוש מדרבנן יכול להוציא את אשתו שחייבת בקידוש מדאורייתא? חכמי אשכנז כשבאים לביתם בערב שבת אומרים 'שבת שלום' ואומרים לאשה שתגיד 'שבת שלום', כדי שגם היא תצא יד"ח קידוש בדברים מדאורייתא. אך אומר בעל הבא"ח, מי מכוין כך כשהוא מתפלל?

והנפקא מינה היא, אם נמצא במקום שאין לו יין או פת לקידוש יכוין לצאת יד"ח קידוש מדאורייתא בדברים, בתפלת עמידה של ערב שבת. ויש לזכור שטוב לאדם לומר "לשם יחוד" בפרט לפני קיום מצוה. ובסידור 'קול אליהו' (בעמוד ת"י - 410) מובא בנוסח "לשם יחוד" שלפני הקידוש "הנה אנחנו באים לקיים מצוות עשה דאורייתא לקדש את השבת בדברים, ולקיים מצוות עשה מדרבנן לקדש על היין" וכו' והוספנו שראוי גם לומר "והריני מתכוין לפטור כל המשקין שבסעודה", ואז יוצא מכל הספקות אם שותה מים או שאר משקים בתוך הסעודה או לפני ברכת המזון.

אנחנו רוצים לראות בנחמת ציון, ואנחנו אומרים לאליהו הנביא כשאתה תשמע שהמשיח צריך לבא, תבא ותבשר לנו על הגאולה כדי שנתכונן לכך.

ואומרים חז"ל, בחמשה מקומות כתוב יעקוב עם וא"ו, ובחמשה מקומות כתוב אליה בלי וא"ו. יעקב אבינו לקח וא"ו מאליהו כדי שיבשר את הגאולה (עיין לרש"י ויקרא פרק כ"ו פסוק מ"ב, וז"ל: "בחמשה מקומות נכתב מלא (יעקוב) ואליהו חסר (אליה), בחמשה מקומות יעקוב נטל אות משמו של אליהו ערבון שיבא ויבשר גאולת בניו"), ויש לשאול וכי אליהו הנביא לא רוצה לבשר? אלא נותנים לו פתק למשל שביום ר"ח אב יבשר את הגאולה, אבל אם עם ישראל יחזרו בתשובה לפני כן אז הגאולה תהיה ב"אחישנה", ואומר יעקב אבינו הוא"ו שלך ישאר אצלי עד שתבשר לישראל הגאולה. אליהו הנביא מצפה, והמשיח מצפה לבא ולגאול אותנו יותר ממה שאנו מצפים לו, ואנו אומרים: רבש"ע, "כי לישועתך קוינו כל היום", ויהי רצון שנזכה לגאולה שלמה, "כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון" במהרה בימינו, וכן יהי רצון ונאמר אמן.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il