ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ספירת העומר
- הלכות ספירת העומר
בעל הלכות גדולות (הובא בתוספות מנחות סו ע"א ד"ה זכר) כותב, שמי ששכח לספור יום אחד מימי ספירת העומר - אינו ממשיך לספור. הסיבה לכך היא שבפסוק העוסק בספירת העומר נאמר: "שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת" (ויקרא כ"ג, טו), מכאן ניתן להסיק שהספירה צריכה להיות שלמה, ואם החסיר אפילו פעם אחת - פגם במצווה ואינו יכול לספור עוד.
התוספות (שם) ועוד ראשונים חולקים על בה"ג וסוברים שגם מי ששכח לספור יום או כמה ימים יכול להמשיך ולספור בברכה. לדעתם, לא מסתבר שהספירה כולה היא מצווה אחת (שהרי כל יום מברכים מחדש), אלא כל יום הוא מצווה בפני עצמו. לכן, גם מי שדילג על ספירת כמה ימים - יכול להמשיך לספור בברכה.
להלכה, רבים טועים וחושבים שהשוכח יום אחד הפסיד את המצווה ואינו ממשיך לספור בשאר הימים. אולם דבר זה אינו נכון! השולחן ערוך (תפ"ט, ח) פוסק:
אם שכח לברך באחד מהימים, בין יום ראשון בין משאר ימים, סופר בשאר ימים בלא ברכה.
כלומר, מי ששכח לספור יום אחד, ממשיך לספור בשאר הלילות, אלא שסופר בלא ברכה. פסק זה נובע מכך שלדעת רוב הראשונים, ספירת כל יום היא מצווה בפני עצמה, ולכן גם אם שכח לספור יום אחד - ימשיך לספור. אלא שלעניין ברכה, כיוון שניתן לקיים את המצווה גם בלא ברכה, ואנו רוצים להיזהר מחשש של ברכה לבטלה - החמירו שלא לברך (כדעת בה"ג). אך עצם החובה מעיקר הדין לספור בשאר הימים - במקומה עומדת, כאילו לא שכח כלל!
המסופק אם ספר
מה יעשה אדם שאינו בטוח אם דילג על אחד מימי הספירה? האם השאר הלילות הוא יכול לספור בברכה?
שו"ת תרומת הדשן (סי' ל"ז) פוסק שבמקרה זה אפשר להמשיך ולספור בשאר הלילות בברכה, וכך פוסק השולחן ערוך (תפ"ט, ח):
אם הוא מסופק אם דילג יום אחד ולא ספר, יספור בשאר ימים בברכה.
מה טעם הדבר? הפרי חדש (שם) מסביר שיש כאן "ספק ספיקא", כלומר: יש כלל בהלכה שאם יש שני ספקות באשר למקרה מסוים, אזי אף שבכל אחד מהספקות בפני עצמו אנו מחמירים, כשהם מצטרפים ביחד אנו מקלים. במקרה שלנו יש שני ספקות:
1. ספק במציאות - ייתכן שהאדם ספר ספירת העומר וייתכן שלא ספר.
2. ספק בקביעת ההלכה - גם אם האדם שכח לספור ספירת העומר, לדעת רוב הראשונים הוא יכול להמשיך ולברך (אף שבדרך כלל אין אנו פוסקים כך).
כיוון שכעת מצטרפים שני הספקות, ניתן להמשיך ולספור בברכה (וכך כתב המשנה ברורה, ס"ק לח).
שו"ת כתב סופר (יו"ד ח"ב, סוף סי' קפ"א) ביאר דין זה באופן אחר. לדעתו, מעיקר הדין אנו פוסקים כדעת התוספות, שגם מי שדילג על ספירת יום אחד ממשיך לספור בשאר הלילות, ורק משום 'ספק ברכות להקל' אין מברכים (כי ניתן לקיים את המצווה גם ללא ברכה). לכן, די בספק קל נוסף כדי להתיר לספור בברכה.
סיכום
גם מי ששכח יום אחד (או כמה ימים) לא הפסיד את מצוות ספירת העומר. הוא צריך להמשיך לספור באותה הקפדה, כי לדעת רוב הראשונים הוא עדיין ממשיך לקיים את המצווה. אדרבה, מי שהפסיד את הספירה פעם אחת, צריך להשתדל כעת יותר ולהקפיד שלא יפסיד שוב את הספירה! עם זאת, עליו לספור בלא ברכה, כדי לחשוש לדעת בה"ג הסובר שבאמת הפסיד את המצווה, ולדעתו זו ברכה לבטלה (אם לא ספר בלילה ונזכר במשך היום - סופר בלא ברכה כשנזכר, ובשאר הלילות ממשיך לספור בברכה).
מכל מקום, צריך לכוון לצאת ידי חובת הברכה בברכתו של שליח הציבור (או שיבקש מאדם אחר שיכוון להוציאו ידי חובה בברכה) ולענות אמן אחר ברכתו, ובכך ירוויח גם את הברכה (משנה ברורה ס"ק לז).
מי שמסתפק אם ביום מסוים ספר או לא - ממשיך לספור בשאר הלילות בברכה.
יש נוהגים לספור בכל יום את ספירת העומר גם ביום (כמובן ללא ברכה), כדי שגם במקרה שישכחו לספור בלילה יוכלו להמשיך לספור בשאר הלילות בברכה (כף החיים ס"ק פ). בבתי כנסת רבים מקובל שאחר תפילת שחרית החזן אומר בקול את ספירת העומר, וטוב לנהוג מנהג זה.
איך עושים קידוש?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
הכוח המיוחד של שבת שובה
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
למה אנחנו ממש דומים לשמן?
איך ללמוד גמרא?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
כאב הגלות ותקוות הגאולה
איך ללמוד אמונה?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
מה המשמעות הנחת תפילין?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
