זו העת למסור מודעה שאין רשות לאף סמכות בישראל, לא לממשלה ולא לכנסת, לוותר על שלטון יהודי כלשהו באיזה חלק מארץ-ישראל. כל ויתור שכזה אין לו שום ממשות. אין לו ערך, לא משפטי, לא מוסרי ולא אנושי. הוא מנוגד לתורה, לצדק, למשפט, למוסר וליושר. והוא בטל ומבוטל מעיקרא ומכאן ולהבא. כי הארץ הזאת שייכת לעם ישראל כולו לדורותיו על-פי ד' אלקי ישראל בורא העולם, ואי-אפשר להפקיע אותה מישראל בשום דרך שבעולם. כל הדורות כולם, מאברהם אבינו ועד היום ועד לעתיד-לבוא, כולם מוחים נגד איזה שהוא ויתור על משהו מארץ-ישראל.
לאברהם אבינו אמר ד' (בראשית טו, יח): "לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדֹל נהר פרת". לא אמר "אתן" אלא "נתתי", לומר שהיא נתונה ושייכת עוד בטרם כבשו אותה. וליצחק נאמר (בראשית כו, ג): "כי לך ולזרעך אתן את כל הארצת האל". וליעקב נאמר (בראשית כח, יג): "הארץ אשר אתה שֹכב עליה לךָ אתננה ולזרעך". הארץ ניתנה לאבות, לכל זרעו של יעקב מאת ד', מי יכול אפוא ומי רשאי לוותר עליה?
האבות, משה רבנו ויהושע בן נון שמנחיל את הארץ, הזקנים שבאו אחריו, המלכים והנביאים, החכמים, התנאים והאמוראים, הגאונים וגדולי ישראל, הראשונים והאחרונים, כולם, כולם השתוקקו בכל נפשם ומאודם לארץ-ישראל, כולם חיכו לשעה שעם ישראל ישוב לארצו המובטחת. על-כן מחאתנו כנגד כל ויתור על שלטון, ואפילו על מקצת סמכויות של שלטון על חלק מארצנו, היא לא מחאת חלק מהציבור היום, אלא היא מחאתו של כל עם ישראל לדורותיו. ומול עוצמת מחאה שכזו, אין כל ממשות לכל טקס של חתימה על העברת איזה שהן סמכויות שלטוניות, אפילו חלקיות, אפילו על חלק כל-שהוא מארץ-ישראל.
גם אם דברים אלו לא עושים רושם על ממשלה זו, אין הם מאבדים מעוצמתם ומממשותם. כאשר עלתה לראשונה ההצעה של חלוקת הארץ, עוד לפני קום המדינה, קבעו גדולי ישראל שמאיתנו לא תהיה בשום פנים הסכמה ח"ו לחלק את ארץ-ישראל. אין לנו זכות ורשות לכך ואי-אפשר להסכים לכך, אפילו באופן זמני. והגאון הקדוש רבי מנחם זמבא, הי"ד, שנהרג בשואה, אמר שרק אנשים כאלה אשר להם העוז לקרוע גזרים מתורתנו התמימה והקדושה, הם הם אשר ירהיבו בנפשם לקרוע גם את ארצנו לגזרים. אבל אנחנו, שומרי התורה, בשום אופן לא נוכל להסכים לוותר אפילו על צעד ושעל אחד מארצנו הקדושה. והגאון הרב יעקב משה חרל"פ זצ"ל אמר: עדיף לאדם שתיקצץ ידו ולא יחתום ח"ו על ויתור על איזה חלק מארץ-ישראל. ודבר אלקינו יקום לעולם - "לזרעך נתתי את הארץ הזאת".
לאברהם אבינו אמר ד' (בראשית טו, יח): "לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדֹל נהר פרת". לא אמר "אתן" אלא "נתתי", לומר שהיא נתונה ושייכת עוד בטרם כבשו אותה. וליצחק נאמר (בראשית כו, ג): "כי לך ולזרעך אתן את כל הארצת האל". וליעקב נאמר (בראשית כח, יג): "הארץ אשר אתה שֹכב עליה לךָ אתננה ולזרעך". הארץ ניתנה לאבות, לכל זרעו של יעקב מאת ד', מי יכול אפוא ומי רשאי לוותר עליה?
האבות, משה רבנו ויהושע בן נון שמנחיל את הארץ, הזקנים שבאו אחריו, המלכים והנביאים, החכמים, התנאים והאמוראים, הגאונים וגדולי ישראל, הראשונים והאחרונים, כולם, כולם השתוקקו בכל נפשם ומאודם לארץ-ישראל, כולם חיכו לשעה שעם ישראל ישוב לארצו המובטחת. על-כן מחאתנו כנגד כל ויתור על שלטון, ואפילו על מקצת סמכויות של שלטון על חלק מארצנו, היא לא מחאת חלק מהציבור היום, אלא היא מחאתו של כל עם ישראל לדורותיו. ומול עוצמת מחאה שכזו, אין כל ממשות לכל טקס של חתימה על העברת איזה שהן סמכויות שלטוניות, אפילו חלקיות, אפילו על חלק כל-שהוא מארץ-ישראל.
גם אם דברים אלו לא עושים רושם על ממשלה זו, אין הם מאבדים מעוצמתם ומממשותם. כאשר עלתה לראשונה ההצעה של חלוקת הארץ, עוד לפני קום המדינה, קבעו גדולי ישראל שמאיתנו לא תהיה בשום פנים הסכמה ח"ו לחלק את ארץ-ישראל. אין לנו זכות ורשות לכך ואי-אפשר להסכים לכך, אפילו באופן זמני. והגאון הקדוש רבי מנחם זמבא, הי"ד, שנהרג בשואה, אמר שרק אנשים כאלה אשר להם העוז לקרוע גזרים מתורתנו התמימה והקדושה, הם הם אשר ירהיבו בנפשם לקרוע גם את ארצנו לגזרים. אבל אנחנו, שומרי התורה, בשום אופן לא נוכל להסכים לוותר אפילו על צעד ושעל אחד מארצנו הקדושה. והגאון הרב יעקב משה חרל"פ זצ"ל אמר: עדיף לאדם שתיקצץ ידו ולא יחתום ח"ו על ויתור על איזה חלק מארץ-ישראל. ודבר אלקינו יקום לעולם - "לזרעך נתתי את הארץ הזאת".
