ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- מסעי
- פרשת שבוע ותנ"ך
- שעורים בתנ"ך
- ספר ירמיהו
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
חנה בת חיים
ירמיהו מכונה בפי העם בעקבות דברי הכתוב וחז"ל "נביא החורבן". לנו, במבט לאחור, אין כל ספק באמיתות נבואת החורבן שהתקיימה לצערנו במלואה. בימיו של ירמיהו השמעת נבואה מעין זו הייתה מוגדרת ככפירה בהשכנת שכינה בירושלים וממילא ככפירה באחד מיסודות אמונתם. כפי שנראה בהמשך, נבואה מסוג שכזה עלולה הייתה לגרום להוצאת משפט מוות על הנביא שניבא אותה. נבואת חורבן הייתה התרסה כנגד התפיסה של "הֵיכַל ה' הֵיכַל ה' הֵיכַל ה' הֵמָּה" (שם ז' ז). תפיסה מוטעית זו מבוססת על רגל אחת של אמת כפי שחז"ל לימדונו כי מאז ימי דוד ושלמה שבנו את הבית "הנה זה עומד אחר כתלנו זה כותל מערבי של בית המקדש שאינו חרב לעולם" (במדבר רבה פרשה יא ד"ה ב). או כפי שחכמי האמת הגדירו "דאמר ר' יהודה מעולם לא זזה שכינתא מכותלי דמערבא דבי מקדשא" (זוהר פרשת שמות דף ה עמוד ב).
לאמת זו גם השפעה הלכתית והיא העומדת ביסוד פסקו של הרמב"ם האוסר כניסה, שלא בטהרה, לאזור העזרות ופנימה, גם לאחר החורבן:
"אע"פ שהמקדש היום חרב בעונותינו חייב אדם במוראו כמו שהיה נוהג בו בבניינו, לא יכנס אלא למקום שמותר להכנס לשם ... שאע"פ שחרב בקדושתו עומד" (רמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ז הלכה ז).
התפיסה כי בית המקדש יעמוד על תילו לעולם מפורשת גם בנבואתו של מיכה, שנאמרה כמאה וחמישים שנה לפני ימי ירמיהו. מיכה יצא בחריפות נגדה:
"...וְעַל ה' יִשָּׁעֵנוּ לֵאמֹר הֲלוֹא ה' בְּקִרְבֵּנוּ לֹא תָבוֹא עָלֵינוּ רָעָה: לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלִַם עִיִּין תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר" (מיכה ג' יא-יב).
נבואתו של מיכה נזכרת בספר ירמיהו:
"מִיכָה הַמּוֹרַשְׁתִּי הָיָה נִבָּא בִּימֵי חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיֹּאמֶר אֶל כָּל עַם יְהוּדָה לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלַיִם עִיִּים תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר" (ירמיהו כ"ו יח).
ציטוט זה הינו טיעונה של ההגנה במשפט ציבורי שנערך לירמיהו על שהעיז להינבא
"כְּשִׁלוֹ יִהְיֶה הַבַּיִת הַזֶּה וְהָעִיר הַזֹּאת תֶּחֱרַב מֵאֵין יוֹשֵׁב" (שם, שם ט).
התביעה דרשה להטיל על ירמיהו עונש מוות ונתמכה בידי מי שהיה אמור להיפגע ממנה-הכהנים ונביאי השקר:
"וַיֹּאמְרוּ הַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִאִים אֶל הַשָּׂרִים וְאֶל כָּל הָעָם לֵאמֹר מִשְׁפַּט מָוֶת לָאִישׁ הַזֶּה כִּי נִבָּא אֶל הָעִיר הַזֹּאת כַּאֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם בְּאָזְנֵיכֶם".
ההגנה טענה כנגדם, יש לנו תקדים משפטי-הרי גם מיכה המורשתי ניבא כנבואה זו ואיש לא פגע בו. לפרק כ"ו בירמיהו יש פרק מקביל והוא פרק ז' שציטטנו ממנו קודם לכן. בפרק ז' נבואת החורבן עוד יותר מורחבת ושוב מודגשת בה ההשוואה לחורבן שילה, מקדשם של בני אפרים:
"כִּי לְכוּ נָא אֶל מְקוֹמִי אֲשֶׁר בְּשִׁילוֹ אֲשֶׁר שִׁכַּנְתִּי שְׁמִי שָׁם בָּרִאשׁוֹנָה וּרְאוּ אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לוֹ מִפְּנֵי רָעַת עַמִּי יִשְׂרָאֵל: וְעַתָּה יַעַן עֲשׂוֹתְכֶם אֶת כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה ...וְעָשִׂיתִי לַבַּיִת אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו אֲשֶׁר אַתֶּם בֹּטְחִים בּוֹ וְלַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם וְלַאֲבוֹתֵיכֶם כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְשִׁלוֹ: וְהִשְׁלַכְתִּי אֶתְכֶם מֵעַל פָּנָי כַּאֲשֶׁר הִשְׁלַכְתִּי אֶת כָּל אֲחֵיכֶם אֵת כָּל זֶרַע אֶפְרָיִם (שם, ז' יב-טו).
מי שעמד בראש וניהל את משכן שילה, ואחר כך את משכן נב וגבעון, היו הכהנים מבית איתמר, בנו הקטן של אהרון הכהן. שרידי משפחה זו של עלי הכהן גורשו לענתות בימי שלמה:
"וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֵן אָמַר הַמֶּלֶךְ עֲנָתֹת לֵךְ עַל שָׂדֶיךָ כִּי אִישׁ מָוֶת אָתָּה ...וַיְגָרֶשׁ שְׁלֹמֹה אֶת אֶבְיָתָר מִהְיוֹת כֹּהֵן לַה' לְמַלֵּא אֶת דְּבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר עַל בֵּית עֵלִי בְּשִׁלֹה" (מלכים א ב').
מסורת בידנו מרבותינו כי משכן שילה עמד על תילו שלש מאות ושישים ותשע שנה (תוספתא זבחים פ' יג ה"ו). פרקים ז' וכ"ו בספר ירמיהו נאמרו בראשית מלכות יהויקים. בית ראשון עמד על תילו ארבע מאות ועשר שנים (שם). אם נוריד מסכום זה את עשרים שנות הבניין, אחד עשר שנותיו של צדקיהו ועשר שנים נוספות של יהויקים הרי שנקבל תוצאה מדהימה. ירמיהו, מן הכהנים אשר בענתות, צאצא של המשפחה שכבר חוותה את החורבן "על בשרה" מנבא את נבואת החורבן- "כִּי לְכוּ נָא אֶל מְקוֹמִי אֲשֶׁר בְּשִׁילו" בדיוק בשנה בה מלאו לבית המקדש בירושלים שלש מאות ששים ותשע שנה.
הבה נתפלל כי כשם שראינו בהתגשמות נבואות החורבן של ירמיהו כך נזכה לראות בהתקיימות נבואות הגאולה שלו במלואן.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
