ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

לב הלימוד - הלכות אישות ג'

דף הבית ראשי בית מדרש הלכה ומנהג הרמב"ם היומי ספר נשים הלכות אישות Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

אייר תשע"ח

לב הלימוד - הלכות אישות ג'


נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

פרק י''ד:
חובת עונה,רפואה, פדיון וקבורה

עונה האמורה בתורה-לכל איש ואיש כפי כוחו, וכפי מלאכתו וכך המינון משתנה.
אשה יכולה למנוע את בעלה מלעבור למלאכה שעונתה לעיתים רחוקות יותר.

אסור לאדם למנוע את אשתו עונתה; ואם מנע כדי לצערה -עבר בלא תעשה של תורה.והמונע מבן/בת הזוג עונה קונסים אותו עד איבוד כתובה.
המדיר אשתו בדברים קשים – יוציא ויתן כתובה.
חובת הבעל – ברפואת אשתו, פדיונה אם נשבית וקבורתה.


פרק ט''ו:
פריה ורביה

מצווה על זכר להשתדל להביא בן ובת היכולים להוליד. ומדרבנן מצווה גם לאחר קיום המצווה מהתורה כפי כוחו.

אם לא נולדו לזוג לאחר עשור שנים ילדים, עליהם להתגרש ולהתחתן עם בן זוג אחר. ודין הכתובה תלוי בבירור סיבת העקר (כמפורט בפרק).
דברים בינו לבינה: על האיש – לקנא לאשתו, לכבדה ולאהבה, ולא יטיל אימה יתירה.
על האשה – להיות צנועה, לכבדו ולהחשיבו.

הלכה י''ט-כ:
וְכֵן צִוּוּ חֲכָמִים שֶׁיִּהְיֶה אָדָם מְכַבֵּד אֶת אִשְׁתּוֹ יוֹתֵר מִגּוּפוֹ, וְאוֹהֲבָהּ כְּגוּפוֹ; וְאִם יֵשׁ לוֹ מָמוֹן, מַרְבֶּה בְּטוֹבָתָהּ כְּפִי הַמָּמוֹן. וְלֹא יַטִּיל עָלֶיהָ אֵימָה יְתֵרָה; וְיִהְיֶה דִּבּוּרוֹ עִמָּהּ בְּנַחַת, וְלֹא יִהְיֶה עָצֵב וְלֹא רוֹגֵז. וְכֵן צִוּוּ חֲכָמִים עַל הָאִשָּׁה שֶׁתִּהְיֶה מְכַבֶּדֶת אֶת בַּעְלָהּ בְּיוֹתֵר מִדַּי, וְיִהְיֶה לוֹ עָלֶיהָ מוֹרָא, וְתַעֲשֶׂה כָּל מַעֲשֶׂיהָ עַל פִּיו, וְיִהְיֶה בְּעֵינֶיהָ כְּמוֹ שַׂר אוֹ מֶלֶךְ: מְהַלֶּכֶת בְּתַאֲוַת לִבּוֹ, וּמְרַחֶקֶת כָּל שֶׁיִּשְׂנָא. וְזֶה הוּא דֶּרֶךְ כָּל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים, הַטְּהוֹרִים בְּזִוּוּגָן; וּבִדְרָכִים אֵלּוּ, יִהְיֶה יִשּׁוּבָן נָאֶה וּמְשֻׁבָּח.


פרק ט''ז:
גביית כתובת אשה

2 סוגי נכסים יש לאשה:
1. צאן ברזל – באחריותו.
2. מלוג – באחריותה.

נכסי מלוג הם נכסים שהכניסה האישה לבעלה מבית אביה. הנכסים גופם נשארים רכוש האישה, אך הבעל נהנה מפרותיהם, ואינו חייב באחריותם, כך שגם אם שינו את ערכם - הנכסים חוזרים לאישה כמות שהם, בגירושין או במות הבעל. נכסים אלו אינם נרשמים בכתובה.

נכסי צאן ברזל הם נכסים שהכניסה האישה לבעלה מבית אביה. הנכסים הופכים לרכוש הבעל, ולכן הוא חייב באחריותם, כך שאם שינו את ערכם - בגירושין או במות הבעל - הנכסים חוזרים לאישה בערכם המקורי שהיה בעת הנישואים. נכסים אלו נרשמים בכתובה.

גביית הכתובה: אחרי מותו או גירושיו של הבעל גובים מקרקע זיבורית (הכי גרועה) או מטלטלים לפי הערך הנמוך. ולא גובים מהשבח שנוצר עם הזמן (כמפורט בפרק).

טענות שונות: המוציא מחברו עליו הראיה כמו בדיני ממונות כך גם בגביית כתובה אך יש 'קולות' מסוימות שלא קיימות בתביעה ממונית של כתובה(כמפורט בפרק). פעמים שתביעת אשה על כתובתה מוגבלת בזמן.
אשה נאמנת לומר 'גרשתני' לקבל כתובה, ו'מת בעלי' להינשא.


פרק י''ז:

גביית כתובת אשה -המשך

אשה שתובעת כתובתה היא למעשה בעלת חוב כלפי הבעל.
במקרה ויש גם בעל חוב לאיש וגם כתובה אזי הכלל אומר שהקודם בשיעבוד – קודם בגביה (לפי תאריך) וכן אותו הדין אם יש 2 נשים.
במקרה ונשתעבדו ביחד – בעל חוב קודם לאשה. מספר נשים שיש לבעל מחלקות כשיעור הפחותה ועולות בהדרגה (כמפורט בפרק)
ערב: אינו מחוייב בכתובה, מלבד קבלן ואב שערב.

אשה שמחלה: השעבוד נשאר, מלבד כשקנו מידה או שאין לה טענה טובה (כמפורט בפרק).
מכירה: אלמנה וגרושה מוכרות תחת פיקוח קרקע שקיבלו וכן הדין בכתובה.


פרק י''ח:
דיני האלמנה ומזונותיה

אלמנה ניזונית ומתקיימת בכל צרכיה מנכסי הבעל (כמפורט בפרק) וכן מגדלת היתומים, עד שתתבע כתובתה.

דינים שונים:
1. האלמנה ניזונית ממטלטלים שתפסה.
2. אין קדימה במזונות.
3. אלמנה שנפלה לפני יבם ניזונית מהיבם כפוף למצב עוברה (כמפורט בפרק)
4. אלמנה ניזונית רק כשבידה כתובה.
5. בשל הדחיפות לתת מזונות לאלמנה: אלמנה שבאה לבית דין לתבוע מזונות -מוכרים את נכסי הבעל ללא הכרזה, וניתן גם למכור שלא בבית דין מומחין ואף אם מכרה בעצמה -מכרה קיים.
6. אלמנה ענייה ששהתה 2 שנים ולא תבעה מזונות, או עשירה ששהתה 3 שנים ולא תבעה -ויתרה ואין לה מזונות בשנים שעברו, אלא משעה שתבעה; ואם שהתה פחות מזה, אפילו ביום אחד -לא ויתרה, אלא תובעת ונוטלת מזון אותן השנים שעברו.
7. אלמנה שתבעה מזונות מן היורשים--הם אומרים, נתנו, והיא אומרת, לא נטלתי--כל זמן שלא נישאת, על היתומים להביא ראיה, או תישבע שבועת היסת, ותיטול; ומשנישאת, עליה להביא ראיה, או יישבעו היורשים שבועת היסת, שנתנו לה.
8. דין תוספת כתובה, כדין עיקר הכתובה לכל מה שנאמר לעיל.


פרק י''ט:
תנאי הכתובה ליתומים

🔹 בנים יורשים כתובת אמם בנפרד משאר הבנים. מלבד כשאין מספיק לכולם, או שהאמא מתה אחר מותו וכד' (כמפורט בפרק).
🔹בנות – ניזונית מנכסי אביה עד שתתבגר או תתארס והבנות קודמות לבנים בקרקעות.
🔹 מי שציווה בשעת מיתתו לעקור אחד מתנאיי כתובה, כגון שאמר 'אל ייזונו בנותיו מנכסיו, ואל תיזון אלמנתו, או אל יירשו בניו כתובת אימן -אין שומעין לו'.


פרק כ':
פרנסת הבת לנישואין

חובת האב לממן נישואי בתו, ואחר מותו מקבלת עשירית מנכסיו לכך אך האלמנה קודמת לבת.
האב צריך לציין כמה רוצה להפריש כספים אך גם אם לא ציין נותנים לבת מינימום כבת עניים. היה האב עשיר -נותנים לה כפי עושרו.
האב שמת והניח בת רווקה -אומדין דעתו כמה היה בליבו ליתן לה לפרנסתה, ונותנין לה, ומניין יודעין אומדן דעתו? מריעיו ומיודעיו, וממשאו ומתנו וכבודו. או בהשוואה לחתונות קודמות שחיתן בנותיו.



חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il