ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- שבועות
- מעמד הר סיני ומתן תורה
באיגרתו ליהודי תימן, מבקשי עצתו בעת שמד והתעיה, כותב הרמב"ם אליהם: "וכמו כן זכרו מעמד הר סיני שציוונו הקדוש ברוך הוא לזכרו תמיד, וגם הזהירנו מלשכחו אותו, וציוונו ללמד אותו לבנינו כדי שיגדלו על תלמודו... וראוי לכם, אחינו, שתגדלו בניכם על המעמד ההוא הגדול, ותספרו בתוך קהל ועדה גדולתו והדורו שהוא עמוד שהאמונה סובבת עליו, והטענה המביאה לידי אמת, וגדלו המעמד ההוא על כל גדולה כמו שגדלו הקדוש ברוך הוא... כדי שתעמדו בכל ניסיון שיפגע בכם באחרית הימים, שלא יזוז לבבכם ולא תחטאו".
ובמקום אחר כותב הרמב"ם: "משה רבנו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה... ובמה האמינו בו? במעמד הר סיני, ש'עינינו ראו ולא זר ואוזנינו שמעו ולא אחר'... וכן הוא אומר 'פנים בפנים דיבר ה' עמכם', ונאמר 'לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת', ומנין שמעמד הר סיני לבדו היא הראיה לנבואתו שהיא אמת שאין בו דופי? שנאמר: "הנה אנוכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם" (הלכות יסודי התורה, פרק ח).
מדוע סיפור מעמד הר סיני הוא "טענה המביאה לידי אמת"? הרב יחזקאל אפשטיין בספרו 'אמונת היהדות' טוען כי סיפור כזה לא יכול לעבור בלא עוררין, מפני שהיה אמור להיות ידוע לרבים. הוא מוסיף ואומר כי העובדה ששום דת אחרת לא ניסתה להמציא סיפור כזה, מעידה על אמינותו. הלוא לא היה אפשר להמציא סיפור אודות נפוליאון או חניבעל, אלמלא היו. מלבד זאת, הסיפור הזה הטיל חיובים שלא נודע כדוגמתם בעת ההיא. האיסור לעבוד אלוהים אחרים לא היה קיים בשום עם אחר, ושמירת השבת הגורפת, הכוללת גם את העבדים והבהמות, הייתה אז קשה ביותר נוכח הצורך להתפרנס רק מעמל כפיים ושעות אור.
לא מועצת זקנים
בהמשכה של פרשת ואתחנן אנו קוראים: "כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך למן היום אשר ברא אלוקים אדם על הארץ ולמקצה השמיים ועד קצה השמיים, הנהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמוהו. השמע עם קול אלוקים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי".
מה זה "הנהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמוהו"? הלוא הוא עוסק בעבר, ומגיע אלינו כ"נשמע", ומה זה "הנהיה או הנשמע"? שאלתי לפשט הפסוק את נחמה ליבוביץ' עליה השלום, והיא השיבה שנראה לה כאפשטיין, שסיפור כזה לא זו בלבד שלא היה, אלא אפילו לא ניסו להמציאו.
פרופ' יחזקאל קויפמן טוען שהאמונה בא ל אחד באה משאר הרוח של העם היהודי. אולם אמונה זו, אשר נחשבת למתקדמת ומפותחת הרבה יותר מן האמונה באלים רבים, לא התפתחה בשום מקום מתוך האלילות. זוהי קפיצת מדרגה. גם דברים פחותים מכך הקדימו את תקופתם באלפיים שנה ויותר. הצו לשחרר עבד אם שברת לו שן, והאיסורים לחרוש בשור ובחמור יחדיו ולאכול אבר מן החי, לא נחקקו קודם בקרב אומות העולם.
חוק העמים הראשון העוסק בצער בעלי חיים נחקק באנגליה במאה ה 17, שלושת אלפים שנה אחר שניתן הצו האלוקי "לא תחסום שור בדישו".
ציוויי התורה השונים, מעוררים באדם החושב התנגדות עזה. הנטל הכלכלי של שמירת השבת והכשרות, העורלה השמיטה והאיסור לחרוש בשור ובחמור יחדיו, אמורים היו להביא לא רק להשתמטות מקיומם אלא גם למרד מוכרז נגדם. ולמעלה מזה – דיני האישות. למה יוכל אדם שהתאלמן לשאת את אחות אשתו, אך לא יוכל אדם לשאת את אלמנת אחיו? מדוע תוכל אישה שבעלה בגד בה למחול לו ולשוב אל חיקו, ואילו איש שאשתו בגדה בו אינו רשאי למחול לה ולהשיבה? כל נימוק שיהיה לצווים הללו אינו יכול להפקיע את ההחלטה מן הנוגעים בדבר.
אדם שמתחנך על ערך השוויון לא יוכל לקבל את היותה של קבוצה גנטית שאך היא זו המברכת אותו בבית הכנסת. נתאר לעצמנו מה היה קורה לו ניסו לקבוע שהדלקת המשואות ביום העצמאות תינתן מכאן ואילך מהורים לילדיהם. אם כל זאת איננו אלא החלטה של מועצת זקנים, היא לא הייתה שורדת.
ההדרכה נשכחה
לאורך כל השנים נזנחה קריאתו של הרמב"ם "שתגדלו בניכם על המעמד ההוא הגדול, ותספרו בתוך קהל ועדה גדולתו והדורו". כשם ששנים רבות הוזנח לימוד התנ"ך, עד היות לו עדנה בתקופתנו, וכשם שהוזנחו לימודי האמונה, למרות שכל גדולי המחשבה בדורותיהם תבעו זאת. כן כתב רבי יעקב עמדין בפירושו לסידור 'עמודי שמים': "בהיותנו שוקטים בארץ לא לנו, שכחנו את ירושלים ולא עלתה על ליבנו. על כן כמת מלב נשכחנו".
כך סידור התפילה איננו מזכיר את מעמד הר סיני כי אם בתפילת ראש השנה במקום נכבד, לעומת העקידה המוזכרת בסידור בכל יום. הוא נזכר רק ב"אמירות של רשות" אחרי התפילה. האם נשכחה כאן הדרכתו של הרמב"ם?
היסטוריונים של התקופה האחרונה טוענים כי מה שהביא על כלל העם היהודי את תופעת החילון ההמוני היו האמנציפציה וההשכלה. נראה לי להניח שלו שרתה אמונת סיני בקרב העם, לא היו אלה מצליחות לפגוע בו עד כדי כך. הדבר אמור גם לגבי תופעת ההתנצרות למראית עין, כדי להתקבל לאוניברסיטאות.
נראה גם שחלק מן הוויכוח בעניין ההלכה ומציאות ימינו שמתנהל לאחרונה, הן בין דתיים לחילונים והן בתוך שומרי המצוות עצמם, מתנהל תוך התעלמות מן העובדה שישנם כאלה שנקודת המוצא שלהם היא שאכן התורה היא דבר שמיים ולא אמצאה אנושית. תובעים מאיתנו לשנות ממצוות התורה, מפני שאיננו מדגישים די הצורך את האמונה שהתורה מאת ה' ניתנה.
אנו חיים בתקופה של היעדר צייתנות. כשעמדה על הפרק שאלת חלוקת ארץ ישראל, היה מנהיג הפועלים החילוני יצחק טבנקין בין המתנגדים החריפים. הוא טען שכדי להכריע בשאלה זו עליו לשאול את פי סבו שכבר איננו, ואת פי נכדו שעדיין לא נולד. כיום אין טיעון כזה נשמע בכל שאלה לאומית העומדת על הפרק. ייתכן שאף תופעת הדתל"שים ו"הרצף הדתי" נגרמת מן המחשבה שתורה ומצוות הן משהו כמו "דבר ההנהלה הארצית".
בעת הזאת, עת מבוכה ופקפוק וציניות, יש לשוב אל מעמד סיני ולהשרישו, כדבר המשוררת זלדה: "אין לי קיום בלי הברקים והקולות ששמעתי בסיני".
מתוך העיתון בשבע.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
