ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש שבת ומועדים מעמד הר סיני ומתן תורה
1.00x

סיני עדיף

מוקדש לעלוי נשמת
לוי בן שרה
לחץ להקדשת שיעור זה
בפרשת ואתחנן מצויה אזהרה אשר אין כלשונה עוד במקרא: "רק הישמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך. יום אשר עמדת לפני ה' אלוקיך בחורב".
באיגרתו ליהודי תימן, מבקשי עצתו בעת שמד והתעיה, כותב הרמב"ם אליהם: "וכמו כן זכרו מעמד הר סיני שציוונו הקדוש ברוך הוא לזכרו תמיד, וגם הזהירנו מלשכחו אותו, וציוונו ללמד אותו לבנינו כדי שיגדלו על תלמודו... וראוי לכם, אחינו, שתגדלו בניכם על המעמד ההוא הגדול, ותספרו בתוך קהל ועדה גדולתו והדורו שהוא עמוד שהאמונה סובבת עליו, והטענה המביאה לידי אמת, וגדלו המעמד ההוא על כל גדולה כמו שגדלו הקדוש ברוך הוא... כדי שתעמדו בכל ניסיון שיפגע בכם באחרית הימים, שלא יזוז לבבכם ולא תחטאו".
ובמקום אחר כותב הרמב"ם: "משה רבנו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה... ובמה האמינו בו? במעמד הר סיני, ש'עינינו ראו ולא זר ואוזנינו שמעו ולא אחר'... וכן הוא אומר 'פנים בפנים דיבר ה' עמכם', ונאמר 'לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת', ומנין שמעמד הר סיני לבדו היא הראיה לנבואתו שהיא אמת שאין בו דופי? שנאמר: "הנה אנוכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם" (הלכות יסודי התורה, פרק ח).
מדוע סיפור מעמד הר סיני הוא "טענה המביאה לידי אמת"? הרב יחזקאל אפשטיין בספרו 'אמונת היהדות' טוען כי סיפור כזה לא יכול לעבור בלא עוררין, מפני שהיה אמור להיות ידוע לרבים. הוא מוסיף ואומר כי העובדה ששום דת אחרת לא ניסתה להמציא סיפור כזה, מעידה על אמינותו. הלוא לא היה אפשר להמציא סיפור אודות נפוליאון או חניבעל, אלמלא היו. מלבד זאת, הסיפור הזה הטיל חיובים שלא נודע כדוגמתם בעת ההיא. האיסור לעבוד אלוהים אחרים לא היה קיים בשום עם אחר, ושמירת השבת הגורפת, הכוללת גם את העבדים והבהמות, הייתה אז קשה ביותר נוכח הצורך להתפרנס רק מעמל כפיים ושעות אור.

לא מועצת זקנים

בהמשכה של פרשת ואתחנן אנו קוראים: "כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך למן היום אשר ברא אלוקים אדם על הארץ ולמקצה השמיים ועד קצה השמיים, הנהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמוהו. השמע עם קול אלוקים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי".
מה זה "הנהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמוהו"? הלוא הוא עוסק בעבר, ומגיע אלינו כ"נשמע", ומה זה "הנהיה או הנשמע"? שאלתי לפשט הפסוק את נחמה ליבוביץ' עליה השלום, והיא השיבה שנראה לה כאפשטיין, שסיפור כזה לא זו בלבד שלא היה, אלא אפילו לא ניסו להמציאו.
פרופ' יחזקאל קויפמן טוען שהאמונה בא ל אחד באה משאר הרוח של העם היהודי. אולם אמונה זו, אשר נחשבת למתקדמת ומפותחת הרבה יותר מן האמונה באלים רבים, לא התפתחה בשום מקום מתוך האלילות. זוהי קפיצת מדרגה. גם דברים פחותים מכך הקדימו את תקופתם באלפיים שנה ויותר. הצו לשחרר עבד אם שברת לו שן, והאיסורים לחרוש בשור ובחמור יחדיו ולאכול אבר מן החי, לא נחקקו קודם בקרב אומות העולם.
חוק העמים הראשון העוסק בצער בעלי חיים נחקק באנגליה במאה ה 17, שלושת אלפים שנה אחר שניתן הצו האלוקי "לא תחסום שור בדישו".
ציוויי התורה השונים, מעוררים באדם החושב התנגדות עזה. הנטל הכלכלי של שמירת השבת והכשרות, העורלה השמיטה והאיסור לחרוש בשור ובחמור יחדיו, אמורים היו להביא לא רק להשתמטות מקיומם אלא גם למרד מוכרז נגדם. ולמעלה מזה – דיני האישות. למה יוכל אדם שהתאלמן לשאת את אחות אשתו, אך לא יוכל אדם לשאת את אלמנת אחיו? מדוע תוכל אישה שבעלה בגד בה למחול לו ולשוב אל חיקו, ואילו איש שאשתו בגדה בו אינו רשאי למחול לה ולהשיבה? כל נימוק שיהיה לצווים הללו אינו יכול להפקיע את ההחלטה מן הנוגעים בדבר.
אדם שמתחנך על ערך השוויון לא יוכל לקבל את היותה של קבוצה גנטית שאך היא זו המברכת אותו בבית הכנסת. נתאר לעצמנו מה היה קורה לו ניסו לקבוע שהדלקת המשואות ביום העצמאות תינתן מכאן ואילך מהורים לילדיהם. אם כל זאת איננו אלא החלטה של מועצת זקנים, היא לא הייתה שורדת.

ההדרכה נשכחה
לאורך כל השנים נזנחה קריאתו של הרמב"ם "שתגדלו בניכם על המעמד ההוא הגדול, ותספרו בתוך קהל ועדה גדולתו והדורו". כשם ששנים רבות הוזנח לימוד התנ"ך, עד היות לו עדנה בתקופתנו, וכשם שהוזנחו לימודי האמונה, למרות שכל גדולי המחשבה בדורותיהם תבעו זאת. כן כתב רבי יעקב עמדין בפירושו לסידור 'עמודי שמים': "בהיותנו שוקטים בארץ לא לנו, שכחנו את ירושלים ולא עלתה על ליבנו. על כן כמת מלב נשכחנו".
כך סידור התפילה איננו מזכיר את מעמד הר סיני כי אם בתפילת ראש השנה במקום נכבד, לעומת העקידה המוזכרת בסידור בכל יום. הוא נזכר רק ב"אמירות של רשות" אחרי התפילה. האם נשכחה כאן הדרכתו של הרמב"ם?
היסטוריונים של התקופה האחרונה טוענים כי מה שהביא על כלל העם היהודי את תופעת החילון ההמוני היו האמנציפציה וההשכלה. נראה לי להניח שלו שרתה אמונת סיני בקרב העם, לא היו אלה מצליחות לפגוע בו עד כדי כך. הדבר אמור גם לגבי תופעת ההתנצרות למראית עין, כדי להתקבל לאוניברסיטאות.
נראה גם שחלק מן הוויכוח בעניין ההלכה ומציאות ימינו שמתנהל לאחרונה, הן בין דתיים לחילונים והן בתוך שומרי המצוות עצמם, מתנהל תוך התעלמות מן העובדה שישנם כאלה שנקודת המוצא שלהם היא שאכן התורה היא דבר שמיים ולא אמצאה אנושית. תובעים מאיתנו לשנות ממצוות התורה, מפני שאיננו מדגישים די הצורך את האמונה שהתורה מאת ה' ניתנה.
אנו חיים בתקופה של היעדר צייתנות. כשעמדה על הפרק שאלת חלוקת ארץ ישראל, היה מנהיג הפועלים החילוני יצחק טבנקין בין המתנגדים החריפים. הוא טען שכדי להכריע בשאלה זו עליו לשאול את פי סבו שכבר איננו, ואת פי נכדו שעדיין לא נולד. כיום אין טיעון כזה נשמע בכל שאלה לאומית העומדת על הפרק. ייתכן שאף תופעת הדתל"שים ו"הרצף הדתי" נגרמת מן המחשבה שתורה ומצוות הן משהו כמו "דבר ההנהלה הארצית".
בעת הזאת, עת מבוכה ופקפוק וציניות, יש לשוב אל מעמד סיני ולהשרישו, כדבר המשוררת זלדה: "אין לי קיום בלי הברקים והקולות ששמעתי בסיני".

מתוך העיתון בשבע.
עוד בנושא מעמד הר סיני ומתן תורה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il