בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • רמב"ם יומי – הלכות אישות – 90 שניות על הרמב"ם היומי
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה
undefined
3 דק' קריאה
פרק כ''א
חיובי האשה לבעלה

האשה חייבת לעשות לבעלה מגוון מלאכות וביניהם לשמשו (להגיש לו מים וכד'), לבשל ולהניק הילדים ועוד.
גם אשה עשירה שיש ברשותה שפחות תעשה מעט מלאכה מפני הכלל :'' בטלה מביאה לידי זימה''.

🔹 נדה – אסורה במלאכות של חיבה לבעלה: מזיגת כוס, הצעת מיטה בפניו, רחיצת ידיו ורגליו. אך יכולה להציע מיטה שלא בפניו ולמזוג כוס אך לא להגיש בידו.
🔹אשה ששברה כלים בבית פטורה מכל תשלום למען שלום הבית.
🔹 הנקה – תלויה במצבה ומצב בעלה (כמפורט בפרק).
🔹 גרושה – פטורה מהנקה, והילד ברשותה, ויכולה למוסרו לאביו.


פרק כ''ב
זכויות הבעל בנכסי אשתו

פרק זה רווי בפרטים אודות מעמד נכסי האשה כנגד הבעל במקרים שונים והוא גם אחד הפרקים הכי ארוכים בכל הי''ד החזקה (35 הלכות)
בפרק זה נידונים הלכות ירושת הבעל בנכסי אשתו, מכירת נכסי האשה/יבמה, ניהול נכסי האשה, ממון אישי הנמצא בידי האשה, שימוש בנכסי האשה.

נביא כאן את עיקרי הדין:
🔹 בכללות, מרגע שהאשה נכנסת לרשותו של הבעל, זכאי הבעל בירושת כל הנכסים שבבעלותה (הלכות א-ט)
🔹 שומרת יבם: קרקעות בעלה משועבדים לכתובתה, והיבם יורש שאר הנכסים. (הלכות י-יד)
🔹 מכירת הנכסים: אפשרית רק בהסכמת שני בני הזוג. (הלכות טו-יח)
🔹 נכסים שונים: א) עבדי ובהמות מלוג – הבעל אחראי לתזונתם, והפירות היוצאים מהם מגיעות אליו. ב) מתנה לאשה – בבעלותה. ג) פקדון מהאשה וכדומה – אין לבעל לקבלם. ד) פירות 'מלוג' – לבעל, אף שהקרן מתכלה. בכסף קונים דבר שגזעו מתחלף. ה) בלאי 'צאן ברזל' – הבעל מחוייב בו רק אם בלו לגמרי. (הלכות יט-לה)


פרק כ''ג
הסדרים ממוניים

🔹מחילת זכויותיו של הגבר –אפשרית. ומוחל ירושתה של האשה רק קודם הנישואין.
🔹 אם הבעל 'הוציא ואכל' –מה שעשה, עשה. חוץ ממורדת וכדומה.
🔹 תנאי הנדוניה – כמנהג המדינה, או כפי שסיכמו.


פרק כ''ד
נשים שאין להן כתובה

הנושא איילונית (אשה שאינה מסוגלת ללדת) -מגיע לה כתובתה ושאר תנאי כתובה.
הנושא אשה ולא ידע שהיא איילונית או הנושא אישה האסורה עליו להינשא מהתורה או מחכמים -אין להן עיקר כתובה, ולא תנאי מתנאיי כתובה, אבל תוספת, יש לה.

ולמה אין לנשים אלו עיקר כתובה ויש להן תוספת ? העיקר שהוא תקנת חכמים, כדי שלא תהיה קלה בעיניו להוציאה (לגרשה), הואיל ולא הכיר בה, אין לה עיקר. אבל התוספת שהוא חייב עצמו בה כל זמן שתרצה ותעמוד לפניו, הרי עמדה בתנאי שלה, והרי הקנת לו הנאתה, והרי היא עומדת -אבל התורה אסרה אותה עליו, ומה היא יכולה לעשות ?לפיכך יש לה תוספת--שאין מעשיה הן הגורמין לה להיאסר, אחר הנישואין, אלא אסורה הייתה, מקודם.

אשה יכולה להפסיד כתובתה במקרים אלו:
🔹 הפסד לגמרי – פרוצה וכדומה (כמפורט בפרק).
🔹 הפסד עיקר הכתובה -פסולת חיתון שלא ידע שאסורה עליו, ממאנת (יתומה קטנה שיוצאת מבעלה במיאון בלבד וללא גירושין). שניות לעריות מתקנת חכמים.
🔹 אשה אנוסה מותרת לבעלה, חוץ מאשת כהן. וכתובתן קיימת.
🔹 סוטה שקינא לה בעלה ונסתרה בעדים, נאסרה לו (עד שישקה אותה) -בימינו שאין דין סוטה האשה נאסרת על הבעל איסור עולם ותצא בלא כתובה, לא עיקר ולא תוספת, שהרי מעשיה גרמו לה להיאסר.

🔹 עוברת על דת משה ויהודית -אשה נשואה שהתנהגותה או הופעתה אינה עולה בקנה אחד עם ההלכות שמכונות ''דת משה'' או ''דת יהודית'' -מפסידה את דמי כתובתה.

פרק כ''ה
הפסד כתובה בשל מומים ונדרים

הנושא אישה סתם, ונמצאו עליה נדרים -תצא בלא כתובה, לא עיקר ולא תוספת. באלו נדרים ?שלא תאכל בשר, או שלא תשתה יין, או שלא תתקשט במיני צבעונין; והוא הדין, לשאר המינים שדרך כל אנשי המקום להתקשט בהן. אבל אם נמצא עליה נדר אחר חוץ מאלו, לא הפסידה כלום.
מומים: הנושא אישה סתם וללא בדיקה, ונמצא בה מום ממומי נשים המפורטות בתנאי הקידושין בפרק ז הלכה ז (כגון ריח הפה, צלקת וכד), ולא ידע הבעל במום זה, ולא שמע בו ורצה להתגרש -הרי זו תצא בלא כתובה, לא עיקר ולא תוספת.
ודין זה תלוי אם ידע לפני הנישואין על מום זה או שהיה לו דרך לדעת זאת דרך אנשים/נשים המכירים אותה (כמפורט בפרק).

🔹האיש שנולדו בו מומין אחר הנישואין, אפילו נקטעה ידו או רגלו, או נסמית עינו, ולא רצתה אשתו להישאר עימו -אין כופין אותו להוציא וליתן כתובה.
אבל אם נולד לו ריח רע או עוסק בפרנסה שריחה מדיף סרחון -כופין אותו לגרש האשה, וליתן כתובה; ואם רצתה האשה להישאר עם בעלה -רשאית.



את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il