ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מה בין נביא לכתב עיתונות? ;">

בית מדרש חגים וזמנים שבעתא דנחמתא Bookmark and Share This Shiur in English
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

מנחם אב התשס"ה

מה בין נביא לכתב עיתונות?


מתוך העלון חמדת ימים
www.eretzhemdah.org


מוקדש לעלוי נשמת
שמחה בת חנה

נהגו בקהילות ישראל לקרא בשבע השבתות הבאות בנבואות הנחמה של הנביא ישעיה. רוב נבואות הנחמה מרוכזות בפרקים מ'-ס"ו. בשבוע שעבר הסברנו כי ספר ישעיה מסודר מאוד מבחינה כרונולוגית. הוא פותח בתקופת עוזיה (מפורש בפרק ו') עובר לתקופת אחז (מפורש בפרקים ז' וי"ד), ממשיך בתקופת חזקיה (מפורש בפרקים ל"ו-ל"ט) ומסתיים בפרקי מנשה. מנשה איננו נזכר בספר לא בפסוק הפתיחה ולא בפרקים שלפי טענתנו נכתבו בתקופתו (מ'-ס"ו). השבוע ננסה להוכיח את נכונותה של טענה זו וממילא נבין מדוע רוב נבואות הנחמה מרוכזות בפרקים אלה. מכך נבין גם מדוע הפטרות "שבע דנחמתא" נלקטו דווקא מחלק זה של ספר ישעיה.

כלל מסור לנו מרבותינו (עיין גם רש"י להושע א' א), כי רק מלכים צדיקים נזכרים בכותרות ספרי הנבואה. מלך רשע יופיע רק אם אביו היה צדיק ובנו היה צדיק וממילא הוא נכנס לרצף (הדוגמא הטובה לכך היא אחז שאביו היה צדיק ובנו היה צדיק). אם כך ברור לנו מדוע מנשה איננו מופיע בכותרת של ספר ישעיה (א' א). לחז"ל היה ברור שישעיה חי ופעל בימי מנשה שהרי מסרו לנו מסורת בעניין ולימדונו כי מנשה רצח את סבו, אבי אמו חפציבה, בתו של הנביא (יבמות מט ע"ב). מנשה נחשב לגרוע מבין מלכי יהודה. הכתוב איננו חוסך את שבט לשונו בביקורתו על מנשה.
"וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יְקֹוָק מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: ... וַיָּקֶם מִזְבְּחֹת לַבַּעַל וַיַּעַשׂ אֲשֵׁרָה ... וַיִּשְׁתַּחוּ לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם וַיַּעֲבֹד אֹתָם: וּבָנָה מִזְבְּחֹת בְּבֵית יְקֹוָק ... וַיִּבֶן מִזְבְּחוֹת לְכָל צְבָא הַשָּׁמָיִם בִּשְׁתֵּי חַצְרוֹת בֵּית יְקֹוָק: וְהֶעֱבִיר אֶת בְּנוֹ בָּאֵשׁ וְעוֹנֵן וְנִחֵשׁ וְעָשָׂה אוֹב וְיִדְּעֹנִים הִרְבָּה לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק לְהַכְעִיס:) וַיָּשֶׂם אֶת פֶּסֶל הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָשָׂה בַּבַּיִת אֲשֶׁר אָמַר יְקֹוָק אֶל דָּוִד... וְלֹא שָׁמֵעוּ וַיַּתְעֵם מְנַשֶּׁה לַעֲשׂוֹת אֶת הָרָע מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִשְׁמִיד יְקֹוָק מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל... וְגַם דָּם נָקִי שָׁפַךְ מְנַשֶּׁה הַרְבֵּה מְאֹד עַד אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת יְרוּשָׁלִַם פֶּה לָפֶה לְבַד מֵחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יְהוּדָה לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק" (מלכים ב כ"א ב-ט, טז).

הכתוב מיחס למנשה גם את גזרת החורבן שנגזרה כבר בימיו, אף על פי שבפעל התבצעה רק בימי צדקיה. וז"ל הכתוב:
"לָכֵן כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי מֵבִיא רָעָה עַל יְרוּשָׁלִַם וִיהוּדָה אֲשֶׁר כָּל שמעיו שֹׁמְעָהּ תִּצַּלְנָה שְׁתֵּי אָזְנָיו:) וְנָטִיתִי עַל יְרוּשָׁלִַם אֵת קָו שֹׁמְרוֹן וְאֶת מִשְׁקֹלֶת בֵּית אַחְאָב וּמָחִיתִי אֶת יְרוּשָׁלִַם כַּאֲשֶׁר יִמְחֶה אֶת הַצַּלַּחַת מָחָה וְהָפַךְ עַל פָּנֶיהָ" (שם, יב-יג).

כך מוסר לנו גם ירמיה הנביא:
"וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלַי אִם יַעֲמֹד מֹשֶׁה וּשְׁמוּאֵל לְפָנַי אֵין נַפְשִׁי אֶל הָעָם הַזֶּה שַׁלַּח מֵעַל פָּנַי וְיֵצֵאוּ: וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ אָנָה נֵצֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֲשֶׁר לַמָּוֶת לַמָּוֶת וַאֲשֶׁר לַחֶרֶב לַחֶרֶב וַאֲשֶׁר לָרָעָב לָרָעָב וַאֲשֶּׁר לַשְּׁבִי לַשֶּׁבִי: וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם אַרְבַּע מִשְׁפָּחוֹת נְאֻם יְקֹוָק אֶת הַחֶרֶב לַהֲרֹג וְאֶת הַכְּלָבִים לִסְחֹב וְאֶת עוֹף הַשָּׁמַיִם וְאֶת בֶּהֱמַת הָאָרֶץ לֶאֱכֹל וּלְהַשְׁחִית: וּנְתַתִּים לזועה לְזַעֲוָה לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ בִּגְלַל מְנַשֶּׁה בֶן יְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה עַל אֲשֶׁר עָשָׂה בִּירוּשָׁלִָם" (ירמיהו ט"ו א-ג).

מנשה איננו נזכר גם בפרקים מ'-ס"ו כנראה מאותה סיבה, שאיננו מופיע בכותרת. אף על פי כן ניתן לזהות בבירור את מעשיו של מנשה בפרקים אלה ניתן שתי דוגמאות:
1. "וְאַתֶּם קִרְבוּ הֵנָּה בְּנֵי עֹנְנָה זֶרַע מְנָאֵף וַתִּזְנֶה: עַל מִי תִּתְעַנָּגוּ עַל מִי תַּרְחִיבוּ פֶה תַּאֲרִיכוּ לָשׁוֹן הֲלוֹא אַתֶּם יִלְדֵי פֶשַׁע זֶרַע שָׁקֶר: הַנֵּחָמִים בָּאֵלִים תַּחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן שֹׁחֲטֵי הַיְלָדִים בַּנְּחָלִים תַּחַת סְעִפֵי הַסְּלָעִים: בְּחַלְּקֵי נַחַל חֶלְקֵךְ הֵם הֵם גּוֹרָלֵךְ גַּם לָהֶם שָׁפַכְתְּ נֶסֶךְ הֶעֱלִית מִנְחָה הַעַל אֵלֶּה אֶנָּחֵם: עַל הַר גָּבֹהַּ וְנִשָּׂא שַׂמְתְּ מִשְׁכָּבֵךְ גַּם שָׁם עָלִית לִזְבֹּחַ זָבַח" (ישעיהו נ"ז ג-ז).

2. "כִּי אִם עֲוֹנֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵכֶם לְבֵין אֱלֹהֵיכֶם וְחַטֹּאותֵיכֶם הִסְתִּירוּ פָנִים מִכֶּם מִשְּׁמוֹעַ: כִּי כַפֵּיכֶם נְגֹאֲלוּ בַדָּם וְאֶצְבְּעוֹתֵיכֶם בֶּעָוֹן שִׂפְתוֹתֵיכֶם דִּבְּרוּ שֶׁקֶר לְשׁוֹנְכֶם עַוְלָה תֶהְגֶּה: אֵין קֹרֵא בְצֶדֶק וְאֵין נִשְׁפָּט בֶּאֱמוּנָה בָּטוֹחַ עַל תֹּהוּ וְדַבֶּר שָׁוְא הָרוֹ עָמָל וְהוֹלֵיד אָוֶן: ... מַעֲשֵׂיהֶם מַעֲשֵׂי אָוֶן וּפֹעַל חָמָס בְּכַפֵּיהֶם: רַגְלֵיהֶם לָרַע יָרֻצוּ וִימַהֲרוּ לִשְׁפֹּךְ דָּם נָקִי מַחְשְׁבוֹתֵיהֶם מַחְשְׁבוֹת אָוֶן שֹׁד וָשֶׁבֶר בִּמְסִלּוֹתָם" (ישעיהו נ"ט ב-ז).

אם המצב כל כך גרוע, מדוע יש כל כך הרבה נבואות נחמה? התשובה כנראה היא שהנביא איננו מקדיש את רוב זמנו לתיאור המציאות. הנביא איננו "כתב עיתונות" ממחלקת החדשות. תפקידו של הנביא הוא להביא את דבר ד'. לכן כפי שהסברנו בשבוע שעבר בימי הזוהר של עוזיה הזהיר הנביא מפני העתיד הקשה של ימי הכיבוש האשורי. בימים הקשים של ימי מנשה מעודד הנביא את העם ומבטיח להם שאחרי העונש תבוא גאולה. העונשים והסתר הפנים שבאו בעקבות חטאי מנשה עלולים היו לגרום ליאוש ותובנה כי הקב"ה ח"ו מאס בישראל. בא הנביא ישעיה ומכריז יש תקוה ויש עתיד. הגאולה תגיע לבסוף למרות החטאים הנוראים.

הבה נתפלל כי גם אנו נזכה לראות בהמשך התגשמות נבואות הנחמה של הנביא:
"נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם"

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il