ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש פרשת שבוע ותנ"ך בהעלותך

בהעלותך התשע"ח מדברי הרב אליהו זצוק"ל

מוקדש לעלוי נשמת
הרב מרדכי אליהו זצוק"ל
לחץ להקדשת שיעור זה
כולנו כמקשה אחת
למה חוזרים על ציווי המנורה?
התורה ציוותה על מעשה המנורה בספר שמות. ומפליא שהתורה חוזרת ומספרת לנו כאן, בספר במדבר, איך בונים מנורה ואיך מדליקים בה נרות. הרי זה לא המקום ללמד על בניית כלי המקדש. חכמי המוסר דורשים ואומרים שהמנורה היא סמל של אורה, של תורה ושל שפע לעם ישראל. המנורה ופרטיה אף מרמזים איך עם ישראל צריך להיות כדי לקבל את השפע הזה. כשם שהמנורה היא מקשה אחת, כך עם ישראל צריך להיות מחובר באחדות אחת. ולכן זה מתאים לאמצע ספר במדבר. שתחילת ספר במדבר עוסקת בגיבוש ובארגון עם ישראל סביב המשכן "כאיש אחד", על כן מביאים כאן את סיפור המנורה כדי ללמוד כיצד צריך לנהוג.
כשהם ביחד – הם מאירים את העולם
המשל במנורה הוא שהיא עשויה "מקשה אחת", וגם אנחנו עם אחד למרות השוני בינינו. כשם שבמנורה יש חלקים שונים ואחרי הכול היא מקשה אחת, כך גם בעם ישראל יש אנשים כמו הגביעים של המנורה "כי נר מצווה ותורה אור"; יש אנשים שהם בגדר "ירכה" של המנורה, והם התומכים בתורה; יש "כפתוריה ופרחיה", שהם הילדים הקטנים; יש כאלה שהם כמו היסוד של המנורה, יש קנה אמצעי ויש קנים מימין ומשמאל – הכול צריך להיות "מקשה היא", באחדות אחת – "מחוטב עציך ועד שואב מימיך". באופן כזה הם יהיו ראויים לקבל את האור הגדול.
גם האור הוא חלק מהמנורה. גם השמן וגם הפתילות. החלק בעם ישראל ששווה לאור של המנורה, הם האנשים המיישבים את ארץ ישראל. הם המקיימים בגופם את שבועת ה' לאבות הקדושים. הם גולת הכותרת של המנורה הטהורה, אותם צריכים לעודד ולברך, שכן הם העיקר של המנורה. הם מקיימים את ציווי ה' והבטחתו לאבות "והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה והתנחלתם את הארץ" (במדבר לג כד). שהקב"ה ישמור גם צאתם וגם בואם, וגם בעת ישיבתם בבתיהם.
על האחדות הזאת אומר גאון עוזנו ותפארתנו רבנו יוסף חיים ("עוד יוסף חי" דרשות, בהעלותך), שלא צריך להיות רק באחדות עם הדומה לך, אלא עם כל אחד ואחד, מגדול ועד קטן – "ולכך עשה השם יתברך הנהגת העולם באופן שיהיו כל היצורים צריכים זה לזה, אפילו המלך צריך לקל שבקלים, ואדם הגדול צריך הוא לילד קטן... ויעש השם יתברך כן בהנהגות העולם בין אדם לחברו, כדי שידעו ויבינו שקיום הנבראים ותועלתם יהיה על ידי החיבור והשלום והאחדות, אפילו הגדול עם הקטן, והעשיר עם העני".
קשה מעשה המקשה, אך אפשרי
משה נתקשה בעשיית פרטי המנורה. אותו קושי התבטא בשאלתו לקב"ה: איך אפשר שיהיו כולם מקשה אחת? איך אפשר שכולם יהיו באחדות אחת? אמר לו הקב"ה: תתחיל אתה, קח קורנס, תכין אש, ככר זהב, השלך את הכיכר לתוך האש וכו' (עיין רש"י תרומה כה לא), ואני כבר אוציא את המנורה מושלמת. כך גם תלמד אותם תורה, ותהיה אחדות. ובאמת צריך לדעת כי הקרבה להר סיני ולהשראת שכינה וקדושה יכולה להוליד אחדות. שם נאמר בנו "ויחן שם ישראל נגד ההר" – לשון יחיד, וכלשון רש"י שם: "כאיש אחד בלב אחד".

"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשֹׂת הַפָּסַח, וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַפֶּסַח בָּרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ". אלף קושיות פחות אחת
חכם צדקה הזקן היה בקי בארבעת חלקי "שולחן ערוך" כמו שאנשים אחרים בקיאים ב"אשרי יושבי ביתך". אמנם לא בכל הדברים הוא היה בקי באותה מידה, ב"אורח חיים" וב"יורה דעה" היה בקי בעל-פה ממש, בכל הסימנים, סעיף סעיף כמאן דמונח בידיה. ובשני החלקים "אבן העזר" ו"חושן המשפט" היה בקי "כמאן דמונח בכיסיה". כשהיה נשאל באחד מהם היה פותח את הספר מיד במקום הנכון ופוסק הלכה.
הרה"ג מרדכי אליהו זצוק"ל היה מספר כי פעם שאל אותו חכם צדקה הזקן על מה שאומרים בליל הסדר בהגדה "מצה ומרור כהלל שהיה כורכן ואוכלן, לקיים מה שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו" – הרי פסוק זה נאמר על פסח שני ולא על פסח ראשון, אם כן מה מקומו בליל הסדר בזמן פסח ראשון?
ענה חכם צדקה שיש לו תירוץ על הקושיה הזאת, אבל על התירוץ שלו יש אלף קושיות. עם זאת הוא חושב שהתירוץ שלו הוא נכון ואמיתי.
שאל הרב זצ"ל: מהו התירוץ? אמר חכם צדקה הזקן כי הלל הזקן מדבר על התקופה שבה אי-אפשר להקריב קרבן פסח כמו היום. על זה הוא אומר: אנחנו כורכים מצה ומרור ביחד כדי שנוכל "לקיים מה שנאמר" בפסח שני "על מצות ומרורים יאכלוהו".
שאל הרב זצ"ל: הרי זה לא על-פי הדין. והביא הרב את שאלתו של החיד"א ב"יוסף אומץ" ששאל מה יהיה הדין אם יבוא משיח בין פסח ראשון לפסח שני, האם נקריב פסח שני בחודש אייר, או שרק כאשר יש פסח ראשון ולא הקריבו יש תשלומים בפסח שני? התשובה שלו היא שפסח שני הוא תשלומים על פסח ראשון ואי-אפשר להקריב פסח שני כשלא הייתה אפשרות כלל להקריב בראשון.
אמר חכם צדקה לרב: אמרתי לך שיש על התשובה שלי אלף קושיות. נשארו לך עוד 999 קושיות. ובכל זאת הפירוש נכון.

"וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹקֵיכֶם אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם". שופר צפצפה
מעשה בקהילה רפורמית, שחיפשה מועמדים לתפקיד בעל תוקע לראש השנה. בא אדם אחד, אחז בשופרו ותקע לפניהם יפה וכראוי. כששמעו זאת אותם רפורמים, הם הסכימו מיד שיהיה בעל התוקע שלהם. והנה, הגיע יום ראש השנה, ואותו בעל תוקע הגיע בשעה שייעדו לו. כשניתנה לו האות, הוא עלה על בימת ה"טמפל" שלהם, הוציא מנרתיק טליתו את השופר, ומכיסו הוציא צפצפה. לעיניהם המשתאות של המתפללים הוא תחב את הצפצפה אל תוך השופר, וכך החל לתקוע את כל סדר התקיעות. כמובן שאותם רפורמים התקוממו: "מה אתה עושה? איך אתה מעז?", צעקו כנגדו.
בעל התוקע הפסיק לצפצף, פנה אל הקהל ואמר להם: "הרי אתם רפורמים, והעיקר שאתם רואים שופר! מה זה משנה לכם איזה קול יוצא ממנו?".
אך כשהרב אליהו זצ"ל שמע סיפור זה, אמר על כך: אותו בעל תוקע, אף-על-פי שרצה ללמד את הרפורמים כי דרכם מוטעית, לא כדין עשה מכמה טעמים. העיקרי בהם הוא שהרפורמים הראשונים היו יהודים גמורים, חלק מהם נשאו נשים נוכריות שהתגיירו בערכאות על-ידי בית-דין רפורמי, ובניהם כבר אינם יהודים. אבל יש חלק שהנשים יהודיות והגברים לא יהודים. הבנים שלהן הם יהודים גמורים. גם אלו שנשאו יהודיות הם יהודים גמורים. כל אלה חייבים לשמוע קול שופר ולא צפצפה. ועל כן היה צריך לתקוע להם בשופר ממש.

שות הרב הראשי - סימן יח
א. ישנן תרופות שיש ספק בכשרותן משום שמעורבים בהן מרכיבים מן החי. אם כן, כיצד ניתן לדעת האם אפשר ליטול תרופה מסוימת?
ב. בשעת קריאת התורה בשבת, נמצא נטף של שעווה על מספר אותיות בספר התורה באופן שהן נתכסו לגמרי - כיצד צריך לנהוג?
ג. האם מותר לפתוח בשבת ספר שכתובות עליו אותיות בשולי דפיו?
ד. האם מותר לחתוך בשבת עוגה שכתובות עליה אותיות, או שיש בכך משום איסור "מוחק"?
ה. האם כהן יכול להיכנס ב"אוהל המת" כדי להיות עם אשתו בעת הלידה?
ו. האם טוב להחמיר ולנהוג כמנהג רבנו תם לגבי זמן צאת השבת?
ז. האם מותר להניח בשבת בד לבן או אדום על מכה שיוצא ממנה דם, או שמא יש בכך משום איסור "צובע"?
ח. האם מותר בשבת לתת לחולה שאין בו סכנה, לאכול משהו שהוא "מוקצה", כגון: "פירות הנושרין"?
ט. האם מותר לאדם שהצטנן, להריח בשבת משחה הנקראת "ווקס" הפותחת את צינורות הנשימה?
י. האם מותר לחלל את השבת עבור חולה שיש בו סכנה שבודאי לא יקום מחוליו?
יא. מתי צריך למול תינוק שנולד בערב שבת, ספק ב"בין השמשות" ספק בלילה?
יב. האם נשים רשאיות לברך בשם ומלכות את "ברכת האילנות"?
יג. האם מותר בשבת לערבב ביצים, שמן, מלח וחרדל, כדי להכין מיונז, או שיש בכך משום איסור "לישה"?
יד. האם מותר בשבת לרסק בננה לתינוק בשיני המזלג כדי להאכילו לאלתר?
טו. האם מותר בשבת לשטוף פירות וירקות מאבק או לכלוך שעליהם, או שיש בכך משום "בורר פסולת מתוך אוכל"?
טז. האם מותר להשתמש בפסח במוצרים שיש בהם חומצת לימון העשויה מעמילן חיטה?
יז. האם מותר בשבת לערות מים רותחים מכלי ראשון לתוך תרמוס המשמר את חום המים, או שיש בכך משום איסור "הטמנה"?

א. כל תרופה שאין בה טעם טוב, מותרת לחולה אפי' שאין בו סכנה, גם אם מעורב בה מרכיב שאינו כשר1. אך תרופה מתוקה - אסורה אם יש בה מרכיב שאינו כשר.
ב. אסור לקרוא אפי' תיבה אחת בעל פה שלא מן הכתב בספר תורה, עיין בשו"ע או"ח סי' קמ"ד סע' א'. אמנם, במקום שיש הבדל גדול בין הקרי לכתיב, קורא בעל פה את הקרי, עיין שם בשו"ע סי' קמ"א סע' ח', כיון שזוהי הלכה למשה מסיני. וע"ע כה"ח שם ס"ק מ"ד.
אסור לסלק את השעוה הנמצאת על גבי הכתב בשבת, עיין בשו"ע סי' ש"מ סע' ג' וכה"ח ס"ק כ"ב. ועיין במשנ"ב שם ס"ק י' ובכה"ח סי' קמ"ג ס"ק מ', אם מותר לקרוא בשבת בס"ת שהאותיות נראות בו מתחת השעוה.
ג. עיין בכה"ח סי' ש"מ ס"ק ל' ומשנ"ב שם ס"ק י"ז, שלכתחילה אין לפתוח או לסגור ספר אשר בשולי דפיו כתובים אותיות, ובדיעבד כשאין ספר אחר - מותר. ונראה שיש לפתוח או לסגור את הספר ביד שמאל או בשינוי אחר.
ד. אסור לחתוך או לאכול עוגה שכתובים עליה אותיות או כתב כפי שהוזכר לעיל בשאלה ג'. וזה כאשר הכתב עשוי ממין אחר, אולם אם הכתב הוא מגוף העוגה, כמו בביסקויטים או בלחם, מותר לחותכם או לאוכלם גם בשבת, עיין שם בכה"ח ס"ק ל"א. וה"ה לסוכריות שחקוק עליהן שם בית החרושת שמותר לאוכלן בשבת.
ה. ב"ספר הלכה" ח"ב עמ' ק"ח סע' ה' כתב הראש"ל, שאשת כהן מעוברת ראוי לה שלא תטמא למת2.
ו. בענין חומרת ר"ת במוצש"ק. כל חומרא שאדם מחמיר על עצמו, טובה היא ובתנאי שידע שזוהי רק חומרא ולא עצם הדין.
בארץ ישראל אנו נוהגים כדעת מהר"ם אלשקר, שפסק כגאונים ולא כר"ת. ועינינו הרואות, שבמוצש"ק מספיק להחמיר רק 40 דקות אחר השקיעה3.
ז. בענין הנחת בגד אדום על מכה שיוצא ממנה דם בשבת, עיין בשו"ע סי' ש"ב סע' י"א ובסי' ש"כ סע' כ' ומשנ"ב שם ס"ק נ"ט, המיקל אפי' בבגד אדום. ועיי"ש בכה"ח ס"ק קכ"ב. בכל אופן, טוב להחמיר בבגד אדום, ויש להקל במגבת המיוחדת לכך. ועיין בשו"ע סי' שכ"ח סע' מ"ח, שאוסר מדין צובע. ושם בכה"ח ס"ק רס"ד כתב, שאם אי אפשר באופן אחר מותר אפי' בבגד אדום.
ח. חולה שאין בו סכנה מקילים בו באיסור דרבנן ומאכילים אותו ממנו, עיין שו"ע סי' שכ"ח סע' י"ז וכה"ח שם ס"ק צ"ח.
ט. מותר להריח בשבת משחה הנקראת "ווקס", כיון שאפי' בריאים מריחים ממנה, עיין שו"ע סי' שכ"ח סע' ל"ז.
י. אפי' לחיי שעה מחללים את השבת4.
יא. תינוק שנולד בין השמשות של ערב שבת או של שבת - מלים אותו ביום ראשון שלאחריו5. תינוק שנולד חצי שעה אחר השקיעה בערב שבת, נימול בשבת הבאה6.
יב. עיין בהגדה של פסח "אורח חיים" להרי"ח הטוב שכתב, שנשים לא מברכות ברכת האילנות7.
יג. אסור להכין מיונז בשבת דהוי כעין לישה8.
יד. מותר לרסק בננה בשבת לתינוק, אך יש לעשות זאת בשינוי, דהיינו: לרסק בתוך כוס או ע"י כף וכדו'9.
טו. עיין בשו"ע סי' שי"ט , שאסור להכניס פירות לתוך סיר עם מים כדי להסיר מעליהם אבק או לכלוך, אך מותר לשטוף פירות מתחת לברז מים10.
טז. אסור להשתמש בפסח במוצרים שמעורבים בהם חומצת לימון העשויה מעמילן של חיטה11.
יז. מותר לערות מים חמים מכלי ראשון לתוך תרמוס. עיין בחזו"א על הל' שבת12 שמיקל בזה.

הלנו אתה אם לצרינו – באור פניך
באחת מנסיעות הרב לחו"ל, הגיע זמן המנחה וביקש הרב בית כנסת להתפלל, אמרו להם: סעו למקום פלוני, שם יש בית כנסת. הגיעו למקום ומצאו בו את גבאי בית הכנסת, ראה הרב שהמקום הוא בית כנסת רפורמי, אין ארון קודש במזרח ואין כל ריח קדושה במקום, ולא הסכים בשום אופן לשהות שם, יאמרו שהרב הראשי התפלל אצל הרפורמים. יצאו לחוץ. הרב ומלוויו היו שמונה, וביחד עם הגבאי הרפורמי והרביי הרפורמי יש סך הכול עשרה. הרב אמר בקול רם: אין לנו מניין! יש רק תשעה! הרביי הרפורמי ניגש לרב ושאל אותו: ממה נפשך, אם רפורמי מצטרף, אז יש כאן מניין, ואם רפורמי לא מצטרף, אז יש רק שמונה ולא תשעה. אמר לו הרב: הגבאי שלך מצטרף למניין, כי הוא לא מאמין בשטויות שלכם, ורק צריך כסף, ולכן עובד אצלך, אבל אתה, יש לך אידיאולוגיה לשמה של הרפורמים ואתה לא מצטרף.
הרב היה מסמיך סיפור זה לביאור הקושיה שהקשה הבן איש חי, מדוע אומר משה רבינו בפרשת וילך (דברים ל"א, כ"ז) "ממרים הייתם עם ה' מיום דעתי אתכם ואף כי אחרי מותי". הרי למדנו בגמרא (סנהדרין לז) על הבריונים שהיו בשכונתו של רבי זירא, שפטירתו של רבי זירא גרמה להם לחזור בתשובה, ולמה משה אומר שימשיכו אחרי פטירתו להיות ממרים קל וחומר מבחייו? והיה מסביר הרב, שיש שני סוגים. אצל רבי זירא היה מדובר כפירוש רש"י שם, בבורים שאם עובר רב הם ניגשים לקבל ברכה ומכבדים את המסורת, הם יחזרו בתשובה. אך אצל משה רבנו מדובר בממרים, היינו מזידים ומכעיסים, והם לא יחזרו בתשובה בפטירת הצדיק. ואמר הרב שזה כמו ההבדל בין הרבאי הרפורמי לבין השמש שלו.

יבושו וייכלמו כל הנחרים בך
סיפר הרב, שבאחד מביקוריו בחוץ לארץ דרש כדרכו בקודש בחומרת אסון ההתבוללות והאריך בסיפור המעשה עם יהושע כהן גדול שבניו נשאו נוכריות, ועל זה נאמר "הסירו הבגדים הצואים מעליו" וכו' (סנהדרין צ"ג). באותו מעמד היו גם "רבנים" רפורמים, והרב הסביר, ששני נביאי השקר שיש שם בסיפור, שרצו לשאת את בתו של נבוכדנצאר ונשרפו באש, אחד מהם היה רביי רפורמי והאחר רביי קונסרבטיבי. לאחר הדרשה ניגש רביי
אחד, שהלך לכל הדרשות של הרב באותה שבת, מבית כנסת אחד לשני, ואמר לו: בכל הדרשות שלך נהניתי, אבל בדרשה הזאת שפגעת ברפורמים הרסת את הכול! אמר לו הרב: אם רפורמי נפגע ממני, אז זאת הייתה מטרתי. ואמר הרב, שההבדל בין שני אסונות אלו הוא שהרפורמי מחנה את הרכב בשבת שני מטרים מבית הכנסת, והקונסרבטיבי מחנה את הרכב מאה מטרים ממנו...

שות הרב הראשי - סימן כד
1. אני אדם מסורתי המשתדל להתפלל שלוש תפילות ביום. לאחרונה התחלתי לסבול מבעיות מעיים וקיבה, ובמחילה מכבודך, אני צריך לשירותים במשך כל היום, דבר המתבטא גם בלחץ בבטן ויציאת גזים. השאלה היא - האם במצבי מותר לי להניח תפילין ולהתפלל?
2. באותו ענין. מפאת מצבי אני מסרב לעלות לתורה ולהתפלל לפני העמוד, האם אני נוהג כשורה או שמא אסור לי לסרב?
3. הורי נפטרו לפני מספר שנים. אני מבקש לדעת, מתי ראוי לעלות על קברם (חוץ מיום השנה), ומתי מותר לומר השכבה?
4. אני ואשתי שומרים על דיני טומאה וטהרה, אך כשהיא מרגישה רע בתקופת המחזור, ובמיוחד בשבעה נקיים, היא מבקשת ממני שאחבק אותה. אני ממלא את בקשתה בחוסר ברירה למען "שלום בית". האם אני נוהג נכון, או שאני צריך לסרב ולהיכנס איתה לעימותים? האם יש טעם שהיא תלך למקווה לאחר השבעה נקיים?
5. אני עובד במפעל שמרבית העובדים בו הם חילוניים. הם מרבים להשמיץ את הדת. מכיוון שקשה לי להחריש, אני מוכיח אותם ומנסה להעמיד אותם על טעותם. למעשה הם לא משתכנעים מדברי, וכתוצאה מן הוויכוחים אני צובר אויבים רבים, ואנשים מתרחקים ממני ואינם מדברים איתי. האם עלי להבליג ולהיות "בסדר" איתם, או שעלי לעמוד על שלי במחיר של סכסוכים חוזרים ונשנים עם חברי לעבודה?

א. לגבי הרגשת יציאה ולחץ בבטן בעת התפילה ועלייה לתורה. עיין בספרו של הראש"ל "ספר הלכה" ח"ב עמ' ל', מש"כ באריכות בדינים אלו.
למעשה - כל עוד אפשר להתאפק שיעור של שעה וחומש, מותר להמשיך להתפלל כך1.
ב. נהגו לעלות לקבר הורים או שאר קרובים ביום השנה לפטירתם2, וכן בערב ר"ח ניסן וער"ח אלול3.
השכבה נוהגים לומר בשבת שלפני יום השנה, ביום השנה, בימים נוראים וביום הושענא רבא4. וכן נהגו לאומרה לפני כל שמחה שיש במשפחה.
ד. אסור לנהוג, כפי שכתבת במכתבך, בימים שאשתך עדיין לא נטהרה5. אך כמובן היא חייבת ללכת למקווה בסיום שבעת ימי הנקיים.
ה. במקרה שלך, שיש לך ויכוחים עם חבריך וכו' כפי שהזכרת במכתבך, עליך לקיים את דברי הפסוק: "אל תען כסיל כאולתו"6.
יה"ר שתזכה לברכה והצלחה בכל מעשי ידיך, ברוחניות ובגשמיות.
ואשתעשע במצוותיך אשר אהבתי
הרב היה מרבה לעורר בעניין ההלכה שנפסקה ב"שולחן ערוך" סימן ס', שמצוות צריכות כוונה, היינו הכוונה הפשוטה בעשיית כל מעשה מצווה, לעשות זאת כדי לקיים מצוות הבורא יתברך שמו ויתעלה שציוונו לעשות מצווה זו, וגם במצוות המובנות לכל בר דעת כצדקה וחסד. ובעבור זאת חשוב מאוד לומר "לשם ייחוד" לפני כל מצווה (הרב היה אומר, למשל, שאדם שהולך כל השנה לבית הכנסת ובראש השנה שמע תקיעות סתם כי היה בבית הכנסת, לא יצא ידי חובה, כי לא התכוון בשמיעה לעשות מצוות ה'. לעומתו, אדם שכל השנה לא בא לבית הכנסת, ובראש השנה כשבא ללכת לבית הכנסת שאלה אותו אשתו: מה נשתנה היום? ואמר לה: היום זה ראש השנה, יש מצווה מיוחדת של תקיעת שופר – הוא כן יצא ידי חובת המצווה).
כמו כן היה הרב מרבה לעורר על המעלה והחשיבות, לעשות את המצוות בשמחה ובטוב לבב, בחשק ובהתלהבות. פעמים רבות דרש בשם רבי שמעון אגסי ע"ה על הפסוק "חשתי ולא התמהמהתי לשמור מצוותיך", ושאל: אם חשתי, אז ודאי שלא התמהמהתי, ולמה נכתב זאת? והסביר שיש שני סוגי אנשים שרצים וממהרים, למשל לרכבת, אחד רץ כי יצא מאוחר מהבית וחושש שיפסיד את הרכבת, ואילו אחר רץ לרכבת כי מצפה ומחכה לפגוש אדם יקר הנמצא ברכבת, ולא בגלל שיצא מאוחר. כך דוד המלך ע"ה אומר, אני רץ למצוות ולבית הכנסת לא בגלל שהתמהמהתי בבית ועכשיו רץ, כי אני מאחר ועוד רגע אפסיד, אלא אני רץ כי יש לי חשק ושמחה לרוץ למצווה ולבית הכנסת.
וכן דרש הרב פעמים רבות על הנאמר במצוות מחצית השקל, "זה יתנו", ואמרו חז"ל: מלמד שנתקשה משה, עד שהראה לו הקב"ה מטבע של אש ואמר לו "זה יתנו". שאל הרב: אם משה לא ידע מה זה מחצית השקל, שישאל את אשתו או את ילדיו, ולמה היה צריך הקב"ה להראות לו מטבע של אש? במעשה המנורה ובמצוות קידוש החודש, שאף בהם התקשה משה, מובן למה היה צריך להראות לו, כי הם דברים מורכבים. אבל למה בחצי מטבע? והסביר הרב, שמשה רבנו ידע מה זה מחצית השקל, אבל לא הבין איך יכול להיות שאדם שהתחייב נפשו לה', כשייתן חצי שקל בלבד, ירצה לו לפדיון נפשו "לכפר על נפשותיכם", ועל זה הראה לו הקב"ה מטבע של אש, דהיינו תן מחצית השקל, אבל תן זאת בצורה של אש, ברצון, בחשק ובשמחה, אז זה ירצה לפני ה' לכפר על נפשותיכם.
ועל זאת יעידון יגידון כל רואי פניו, כמה היה הרב מדקדק ומחמיר בכל פרטי הלכות המצוות, קלה כבחמורה, בדחילו ורחימו, ובכמה שמחה וטוב לבב, בחיבה יתירה ובהארה רבה, בערֵבות ובידידות היה עושה כל מצווה ומצווה.
לא לחינם היה הרב זהיר להתפלל כוותיקין, כפי שהיה מביא על כך את פירוש רש"י (ברכות ט') "אנשים ענווים ומחבבין מצווה" ומוסיף, תפילה כוותיקין מתוך זריזות ושמחת מצווה, מעידה על חביבותן של המצוות בעיני ישראל, ופוסק ה"שולחן ערוך" (סימן נ"ח) שזו המצווה מן המובחר. כך אמר ועשה זכור לטוב את כל המצוות.

זהיר בתפילת המנחה
סיפר הרב, כי פעם בהיותו בשעת אחר הצהריים בעיר בני-ברק ליד בית הכנסת "איצקוביץ" רצה להתפלל מנחה, אך שמע את נהג מונית השירות לירושלים מכריז "מקום אחרון", ומיהר להיכנס למונית לירושלים. בדרך שאל את הנהג עוד כמה זמן יגיעו לירושלים, והשיב לו הנהג: עוד שלושת רבעי שעה. הרב חישב וראה שעד שיגיעו תשקע החמה, ושאל את הנהג האם הוא מוכן לעצור לו בצד הדרך, על מנת שיוכל להתפלל, ובתמורה ישלם לו הרב מחיר מלא על זמן ההמתנה. הנהג אמר: אם כל הנוסעים מוכנים, אני מסכים. ואכן הסכימו וירדו כולם להתפלל, וביחד עם הנהג ששם כיפה לראשו ובצירוף מונית נוסעים נוספת שעצרה בצד הדרך היה להם מניין לתפילה כהלכה. לבסוף סירב הנהג לקחת מהרב תשלום עבור ה"המתנה" ואמר לרב: משאר הנוסעים אני צריך לקחת, כי ישבו בשקט ולא ביקשו שאעצור להם לתפילת מנחה. והמשיך הנהג ולקח את הרב עד לביתו, ובדרך סיפר לרב שהיום הוא יום השנה של אביו, ובזכות אותה תפילה זכה ואמר עליו קדיש.

סימן לא
1. כתב גאון עוזנו בספרו ה"בן איש חי", פרשת תצוה אות ו': "בענין השפשוף שעושין ליגיעי כח, כדי להשיב כחן עליהם ולבטל עייפותן שקורין בערבי: תמווך (מסז')...", ולא כתב רבנו מהו פסק ההלכה, אלא הביא דעות שונות בענין זה. לכן, שאלתי היא: האם מותר בשבת לעשות עיסוי ("מסז'")?
2. מה דעת הרב לגבי "עוקץ דרבנו תם"?
3. כתב מרן ה"בית יוסף" בהלכות תפילין (סי' ל"ב סע' כ"ה): "כל אות... ותינוק לא חכם ולא טיפש מכירם שאף על פי שכתב לפניהם יכול לחזור ולתקנם..." מה צריך להיות גילו של תינוק זה, האם ילד שהגיע לגיל חינוך או ילד שכבר יודע את צורת האותיות ויכול להבחין ביניהן?
4. כאשר הפרשיות בתפילין יוצאות מהבית, הסופר צריך לעשות נקב כמידת הבית, ולתפור חזרה. מה הדין בענין פרשיות תפילין היוצאות מהבית?
5. היכן צריך להיות הקשר של "תפילין של ראש", האם מעל לשקע שמאחורי הראש, או קצת מתחת לשקע (ורובו מעל לשקע)?
6. האם מותר להשתמש במדיח כלים חשמלי להדחת כלים בשריים ואחר כך להדחת כלים חלביים, אם כן - באיזה אופן? האם מותר להשתמש במדיח זה בשבת?
7. האם שליח ציבור רשאי לכוון כוונות כאשר הוא מזכיר את שם ה'?
8. האם יש בזיון בהכנסת הציציות לתוך המכנסים והן נוגעות בבשר הגוף?
9. האם אפשר לנהוג כסברת האר"י הקדוש, להתפלל מנחה עם השקיעה ומיד לאחר מכן להתפלל ערבית (לפני צאת הכוכבים)?

א. בענין המסז' בשבת. עיין בשו"ע סי' שכ"ז סע' ב' וכה"ח שם ס"ק טו"ב, ובסי' שכ"ח סע' מ"ב ומג"א שם ס"ק מ"ו שכתב, שזוהי מחלוקת בין הרמב"ם ורש"י. לרש"י - אסור, ולדעת הרמב"ם - אם אינו מתכוין להזיע, מותר.
למעשה, כיון שאין רגילים לעשות דברים אלו אלא לרפואה - יש לאסור. ועיין במשנ"ב סי' שכ"ח ס"ק ק"ל.
ב. בענין עוקץ ר"ת בכתיבת האות יו"ד - זהו רק הידור מצוה ואינו מעכב1 2.
ג. תינוק שהזכירו בהל' ס"ת, היינו: מי שיודע צורת האותיות ויודע לקרוא, והוא לא חכים ולא טפש3.
ד. אם הפרשיות יוצאות מן הבית - אסור להניח תפילין אלו. אם הנקב שהזכרת הוא במעברתא - לא חשיב בית והתפילין פסולות. ואם הדביק את הנקב שעל הבית - יש מקילים4.
ה. בענין מדיח כלים. ביום חול - לכתחילה צריך שתי רשתות נפרדות לבשר וחלב, ובין שטיפת כלי חלב לכלי בשר, צריך לשפשף ולנקות היטב את המדיח שלא ישארו בו שאריות אוכל. כמו כן, ראוי להפעילו הפעלת סרק בלי כלים. אם אינו יכול להשיג שתי רשתות, יכול בדיעבד להשתמש באותה רשת, אך בתנאי שידיח את הרשת במים חמים וינקה אותה היטב משאריות אוכל וכד'. ביום שבת - אין להשתמש כלל במדיח כלים אפי' אם הוא מופעל ע"י שעון שבת5.
ו. קשר תפילין של ראש צריך להיות מעל לשקע שמאחורי הראש. עיין בדברי השל"ה המובאים בכה"ח סי' כ"ז ס"ק מ"ג שאם הקשר הינו בגומא, לא קיים את המצוה.
ז. ש"ץ היכול לכוון בשם ה'6, ולא יהא טורח לצבור - הנה מה טוב. ואם לאו, כתב הראש"ל בספרו "ספר הלכה" ח"ב, יכוון לפחות בשם ה' בתחילת חזרת הש"ץ.
ח. אין כל בזיון אם ציציותיו נוגעות בבשרו.
ט. היום נוהגים לסיים את תפילת מנחה לפני השקיעה ולהתחיל תפילת ערבית לאחר השקיעה, כדעת האר"י7. אמנם, לא ממש כדעתו, כיון שהוא האריך בתפילת ערבית והיה מגיע לק"ש ותפילת עמידה בצאת הכוכבים. הטעם הוא - כדי שהציבור לא יתפזר אחר תפילת מנחה. במקום שלא קיים חשש זה - עדיף להתפלל ערבית אחר צאת הכוכבים ממש8.

אביהם של ישראל – כרך ז' - יוצא עכשיו מבית הדפוס למכירה – קצת טעימות מהספר החדש
רגישות, במלוא מובן המילה
סיפר הרב ניצן ימין מאיתמר: הרב זצ"ל היה סנדק בברית, וכיוון שלמדתי מילה היה לי חשוב לעמוד קרוב מאוד, על מנת לראות וללמוד. לפתע קרה דבר נורא. המוהל התרגש כל כך מהעובדה שהרב הוא הסנדק, שמבלי משים הוא חתך לרב את האצבע. אני, שראיתי את הדבר, קפצתי מיד וביקשתי לשים משהו על אצבעו של הרב, לעצור את הדם. אבל הרב שראה אותי בכך לחש לי: הישאר במקומך, אל תשים כלום. כך ישב הרב כל הברית, ולחץ עם הבוהן שלו על האצבע הפצועה. כך הוא גם ישב אחר כך, בזמן הארוך שבירך את האנשים אחרי הברית. והכול בלי שאיש מלבדי שם לב לכך. אחרי הברית חייך אלי הרב ואמר: רצית שהמוהל יתעלף מזה שהוא חתך לי את האצבע?

רואה התפילין
סיפר יהודי שהיה מפקד צוות בסיירת מטכ"ל: היה לי פעם חייל שהרב זצ"ל לא הכיר אותו. הוא היה ירא שמים ונהג ללכת עם שני זוגות תפילין. פעם הרב פגש אותי ואמר: יש לך חייל ביחידה, קוראים לו כך וכך, הוא מניח שני זוגות תפילין. תגיד לו שהתפילין של רש"י הן בסדר, אבל בתפילין של רבנו תם חסרה פרשייה, שיתקן.
לתומי חשבתי שהרב מכיר את אותו חייל. כאשר הגעתי ליחידה, ניגשתי לאותו חייל וסיפרתי לו מה הרב אמר. מתברר שהם לא נפגשו אף פעם. החייל בדק ומצא שבאמת בתפילין של רבנו תם הייתה חסרה פרשייה.

וְעונֶה – וּמְרַחֵם
מספר הרב מנחם בורשטין: בפגישותיי עם מרן הרב זצ"ל הייתי מקפיד מאוד לכבות את הפלאפון לפני הפגישה. פעם אחת שכחתי לעשות כן, ופתאום הטלפון צלצל. התביישתי מאוד, ניסיתי לכבות את המכשיר, אבל הרב אמר לי: מנחם, רחמנות, צריכים אותך, תענה להם.
המילים הללו מהדהדות באוזני כל הזמן, רחמנות. הבנתי מאיפה הרב שואב את הכוח שלו. רחמנות על עם ישראל. לא לחינם הרב היה אוהב את השיר: "רחם נא ה' אלוקינו, רחם". מאותה שעה הצלצול בפלאפון שלי היה במנגינת "רחם", כדי שאזכור תמיד את המילים של הרב, ואשתדל לענות לכל טלפון בלי להתעצל.

לטהר אישה לבעלה
הרב אליהו היה מזכיר תדיר את הגמרות שמסבירות כמה חשוב לטהר אישה לבעלה. גם את הגמרא במסכת ברכות (ד ע"א) שמספרת על דוד המלך, שהיה נקרא חסיד בגלל שהיה עסוק בלטהר אישה לבעלה. וגם את הגמרא במסכת עירובין (סג ע"ב) על יהושע שנענש כי עיכב את עם ישראל מפריה ורביה לילה אחד. הקב"ה הקשיב לו והיה שומע תפילתו בעיקר בעניינים של פריה ורביה.
בעניין הזה סיפר הרב מנחם בורשטין, ראש מכון פוע"ה: כולנו יודעים עד כמה הרב זצ"ל היה מקפיד בהלכה. כמה היה חשוב לו לדייק. אבל הסיפור הזה הראה לי עד כמה, לצד ההקפדה על המצוות, הרב ייקר את האנשים שמוסרים נפש למען עם ישראל.
ערב אחד התקשרה אלי אישה נבוכה. בעלה, שמשרת ביחידה חשובה, אמור להגיע הביתה ל-24 שעות, אחרי שבועיים שלא היה נוכח, והיא מבקשת הקלה מסוימת שמתבססת על שיעור ששמעה. הבקשה שהיא ביקשה הייתה קצת חריגה, ומה אגיד לאותה אישה? כדי לצאת מהמצב הזה השבתי לה שאני צריך לחשוב ואחזור אליה עם תשובה. "לחשוב" מבחינתי הוא שם קוד להתייעצות עם הרב אליהו.
התקשרתי לרב, סיפרתי לו את פרטי המקרה והוא השיב שהאישה תבדוק שוב ויהיה בסדר. העזתי ושאלתי: האם הרב יכול להבטיח? והוא השיב: האם אני נביא? איך אני יכול להבטיח? לא הרפיתי ושאלתי: האם הרב מוכן להתפלל?
בנקודה הזאת בסיפור פסק הרב בורשטין מסיפורו ועיניו מלאו דמעות. בקול רועד הוא אמר: עד היום אני מתרגש כשאני נזכר בתשובה של הרב. הרב השיב ואמר: מה פירוש להתפלל? שבועיים הבעל לא היה בבית ושירת את עם ישראל, ואני לא אתפלל? לא רק שאתפלל, אני אקרע את השמים! התקשרתי לאותה אישה ואמרתי לה שתבדוק שוב, על אחריותי. לא התפלאתי לשמוע שהתפילה של הרב התקבלה.
עוד בנושא בהעלותך

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il