ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

קרבנות ופסוקי דזמרה ;">

דף הבית ספריה הלכה פניני הלכה תפילת נשים שאר חלקי התפילה Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

ישיבת הר ברכה
תשס"ה

קרבנות ופסוקי דזמרה


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
אשר בן חיים

למבחן עצמי על ההלכות המופיעות בשעור זה לחץ כאן.


עד כה למדנו דינים ששייכים לגברים ונשים כאחד, כמו נטילת ידיים, ברכות השחר והתורה ותפילת עמידה. בפרקים הבאים נלמד על תפילות שניתקנו כחובה לגברים, ונשים פטורות מהן, אלא שהרוצות להדר נוהגות לאומרן.

אמירת קרבנות לנשים מנהג חסידוּת
יש אומרים שגם נשים צריכות לומר את פרשת התמיד, מפני שהתפילות נתקנו כנגד קרבן התמיד, וכשם שנשים חייבות בתפילת שחרית (לפי רוב הפוסקים כמבואר לעיל ב, ב), כך ראוי שיאמרו גם את פרשת התמיד. ויש אומרים שבנוסף לפרשת התמיד טוב שיאמרו את כל סדר הקרבנות.

אמנם למעשה, המנהג הרווח שנשים אינן אומרות את פרשת התמיד, וכך דעת רוב הפוסקים. והטעם, מפני שעיקר חיוב הנשים בתפילה כדי לבקש רחמים ולא כנגד הקרבנות. יתר על כן, גם הגברים אינם חייבים לומר את סדר הקרבנות, ואפילו את פרשת התמיד מצד הדין אינם חייבים לומר, אלא הוא מנהג שנעשה כחובה. קל וחומר שנשים אינן חייבות לומר את פרשת התמיד וסדר הקרבנות. והרוצה להדר לאומרם - תבא עליה ברכה 1 .

טעם ומנהג אמירת קרבנות
אמרו חכמים (תענית כז, ב; ומגילה לא, ב) שבשעה שכרת ה' ברית עם אברהם אבינו, והבטיח לו ולזרעו את הארץ לרשתה, שאל אברהם את הקב"ה: ריבונו של עולם, שמא חס ושלום יחטאו ישראל לפניך, ותעשה להם כפי שעשית לדור המבול ולדור הפלגה? אמר לו הקב"ה: לא אעשה להם כך. שאל אברהם: במה אדע שלא תכרית את שמם? ענה לו הקב"ה: קחה לי עגלה משולשת וכו'. ורמז לו בזה, שהקרבנות יהיו עדים לכך שישנו קשר נצחי בין ישראל לה'. ולכן, גם אם יימצאו בהם חטאים, אין זאת אלא מפני השפעה חיצונית, אבל בשורשם הם צדיקים וקשורים לה'. ולכן, על ידי הקרבת הקרבנות שמבטאים את הקשר המוחלט של ישראל לה', יתכפרו החטאים.

אמר לפניו אברהם אבינו: רבונו של עולם, ומה יהיה בשעה שבית המקדש יחרב, במה יתכפרו עוונותיהם? ענה לו הקב"ה: "כבר תקנתי להם סדר קרבנות, כל זמן שקוראים בהם, מעלה אני עליהם כאילו מקריבין לפני קרבן, ומוחל אני על כל עוונותיהם".

ועוד אמרו, שכל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת, וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם, וכן לגבי כל הקרבנות (מנחות קי, א. וע' בפניני הלכה תפילה יג, ה-ו בטעם קרבן התמיד והקטורת).

והעניין הוא, שלכל מעשה שנעשה בעולם ישנה נשמה פנימית, והנשמה של המצוות הם דברי התורה העוסקים באותן המצוות. ובמיוחד הדברים אמורים לגבי הקרבנות, שעיקר עניינם לבטא את הקשר לה'. ולכן כשאי אפשר להקריב בפועל את הקרבנות, הלימוד בהם נחשב כתחליף להקרבתם (ע' מהר"ל גבורות ה' פרק ח).

על כן נהגו רבים מהגברים לקרוא בכל בוקר לפני התפילה את פרשת התמיד. ואמנם אין על כך תקנת חכמים, ולכן אין אמירתה נחשבת לחובה גמורה. מכל מקום, כיוון שמנהג אמירת פרשת התמיד מבוסס על דברי חז"ל בתלמוד, ואף תקנו את זמן תפילת שחרית כנגד תמיד של שחר, לפיכך נהגו הגברים לומר את פרשת התמיד בכל יום עד שאמירתה נקבעה כמו חובה.

שנייה בחשיבות לפרשת התמיד היא פרשת הקטורת, שאף היא היתה מוקטרת בכל יום, ובזוהר (ויקהל ריח, ב) שבחו מאוד את האומרה בכל יום. וטוב לגברים לומר גם את שאר הפרשיות והתפילות המודפסות בסדר הקרבנות, אבל אין חובה לאומרם (כמבואר בפניני הלכה תפילה יג, א, 1).

טעם אמירת פסוקי דזמרה

הסדר הראוי של התפילה, לפתוח תחילה בדברי שבח לה' ורק אח"כ לבוא לפניו בדברי בקשה. ודבר זה למדנו מתפילתו של משה רבנו, שפתח בדברי שבח, ואמר (דברים ג, כד): "ה' אלוהים אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ אֶת גָּדְלְךָ וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה. אֲשֶׁר מִי אֵ-ל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ". ורק אח"כ ביקש "אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה" וגו'. ועל פי זה דרש רבי שמלאי: "לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל" (ברכות לב, א). עיקר הקדמת השבח לבקשה מתקיים בסדר ברכות שמונה עשרה כפי שכבר למדנו (יב, ט), ששלוש הברכות הראשונות פותחות בדברי שבח ורק אח"כ ממשיכים לברכות הבקשה. אולם, יש מקום לפתוח גם את כלל התפילה בדברי שבח, וזה עניינם של פסוקי דזמרה.

על ידי אמירת פסוקי דזמרה מתבונן המתפלל בגדולת הבורא, ומתוך כך כשיעמוד אח"כ בתפילה, ידע לפני מי הוא עומד. ואם לא כן, יש חשש שיבוא לבקש את צרכיו כאותם עובדי עבודה זרה, שכל מגמתם היא הצלחתם האישית בענייניהם הנמוכים, ואינם מעונינים כלל להידבק בה' יתברך, מקור החיים. אולם מי שטיהר את ליבו בהתבוננות בגדולת ה', ידע היאך להתפלל, וגם כשיבקש על הבריאות והפרנסה, יבקש זאת כדי שיוכל להידבק בה' ולתקן עולם במלכות שד-י, ועל ידי כך תפילתו אמיתית יותר וממילא תתקבל (ע' עולת ראיה ח"א ע' יד).

וזה הרמז בשם "פסוקי דזמרה", מלשון שיר וזמר, וגם מלשון זמירת הכרם. כמו שהזומר את כרמו חותך את הענפים המיותרים, כדי להגביר את צמיחתם של הענפים העתידים להצמיח פירות טובים, כך על ידי אמירת פסוקי דזמרה כורת המתפלל את מחשבותיו המוטעות וההרגשות הרעות, ומפוגג את העצלות שנצטברה בו עקב השינה, ומתוך כך יוכל להתפלל בכוונה. וכיוון שההיטהרות הזו לקראת התפילה משמחת ומענגת, יש בה שירה וזמרה, ולכן פרקים אלו נקראים "פסוקי דזמרה" (ע"ע פניני הלכה תפילה יד, 2).

האם חובה לומר פסוקי דזמרה
מתחילה, בתקופת התנאים, נחשבה אמירת פסוקי דזמרה כמנהג חסידות ששיבחוהו חכמים, ותקנו לפתוח את אמירת פסוקי דזמרה בברכת "ברוך שאמר", ולחותמם בברכת "ישתבח". במשך הזמן נתפשט המנהג ונעשה למנהג מחייב, וכל הגברים פותחים את תפילתם בפסוקי דזמרה (פניני הלכה תפילה יד, 1).

אולם נשים פטורות מאמירת פסוקי דזמרה, מפני שפסוקי דזמרה תלויים בזמן, שזמן אמירתם לפני תפילת שחרית, ונשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן. ואמנם יש אומרים, שהואיל ונשים חייבות להתפלל עמידה, חייבות גם לומר פסוקי דזמרה כדי להתכונן על ידם לתפילה. אולם לדעת רוב הפוסקים, אף כי נשים חייבות בתפילת עמידה, מההכנות וההקדמות שאינן מעכבות את התפילה - נשים פטורות, שעליהן כבר חל הכלל שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן. וכן ההלכה שנשים אינן מחויבות לומר פסוקי דזמרה, והרוצות להדר, רשאיות לאומרם עם ברכותיהם, כדי להתכונן בשלמות לתפילה (כמבואר לעיל ב, 10) 2 .

מהם פסוקי דזמרה
עיקר פסוקי דזמרה הם ששת הפרקים האחרונים שבספר תהלים (פרקים קמה עד קנ). החשוב שבהם הוא הראשון - "תהלה לדוד" (תהלים קמה). ונהגו לומר לפניו פסוק "אשרי", ולכן רגילים לכנותו - "אשרי". אחריו אומרים חמישה פרקים, שהמייחד אותם שהם פותחים ומסיימים ב"הללויה". ועליהם אמר רבי יוסי: "יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום" (שבת קיח, ב).

בתקופת הסבוראים (שאחר האמוראים), הנהיגו לומר "הודו" (דברי הימים א, טז, ח-לו), שהוא השיר וההלל שאמר דוד בעת שארון האלקים הוחזר משבי פלשתים לאוהל המשכן. לאחר מכן בבית המקדש היו אומרים חציו בעת הקרבת התמיד של שחר, וחציו בהקרבת התמיד של בין הערביים (ב"י או"ח נ). למנהג אשכנז אומרים "הודו" אחר ברכת "ברוך שאמר", כדי שכל מזמורי השבח וההלל יהיו כלולים בתוך ברכות פסוקי דזמרה (טור או"ח נ"א). ולמנהג ספרד אומרים "הודו" לפני "ברוך שאמר", מפני שהוא המשך לאמירת פרשת התמיד שבסדר קרבנות (אשכול, כלבו).

עוד תקנו הסבוראים (מס' סופרים יז, יא), לומר לפני "אשרי" קובץ פסוקים הפותחים ב"יהי כבוד", שיש בהם חיזוק האמונה בה' ובגאולת ישראל. והאר"י הרחיב בביאור סודותיהם (כה"ח נא, יג).

לאחר מכן בתקופת הגאונים, נהגו להוסיף לפסוקי דזמרה עוד פרקים ופסוקים. ותקנו לומר "מזמור לתודה" (תהלים ק), שאמרו חז"ל, שכל השירות עתידות ליבטל חוץ ממנו (ויק"ר ט, ז). ולכן ראוי לאומרו בנגינה. ואין אומרים אותו בשבתות וימים טובים, אלא אומרים במקומו "מזמור שיר ליום השבת" (תהלים צב) 3 .

כתבו הגאונים, שיש נוהגים לומר "ויברך דוד" (דברי הימים א' כט, י-יג; ונחמיה ט, ו-יא), ושירת הים אשר שרו משה ובני ישראל לה' (שמות טו, א-יח). במשך הזמן נתפשט מנהג אמירתם עד שבסוף תקופת הראשונים כבר נהגו הכל לאומרם. ואף שעיקר פסוקי דזמרה הם משירי דוד שבתהלים, כפי שאומרים בנוסח ברכת "ברוך שאמר": "ובשירי דוד עבדך נהללך", מכל מקום אין מניעה להוסיף בפסוקי דזמרה את "ויברך דוד" שאינו מתהלים, ואת שירת הים, שהיא שירתו של משה (פ"ה תפילה יד, 3).

מנהגים וכוונה באמירתם
מפני מעלתה המיוחדת של ברכת "ברוך שאמר", שרומזת לעניינים עליונים, נהגו לאומרה בעמידה (מ"ב נא, א; כה"ח א). למנהג אשכנזים עומדים גם בברכת "ישתבח" החותמת את פסוקי דזמרה, ולמנהג ספרדים אין צריך לעמוד בה (רמ"א נא, ז, כה"ח מב).

וכן נהגו לעמוד ב"ויברך דוד" עד "אשר בחרת באברם", משום כבודה של מלכות ישראל שנוסדה על ידי דוד המלך 4 .

אומרים את הזמירות בנחת ולא במרוצה (שו"ע נא, ח). ובמיוחד יש לכוון בפרק "תהלה לדוד" (תהלים קמו, "אשרי"), ואמרו חכמים שהאומרו בכל יום זוכה לעולם הבא (ע' פ"ה תפילה יד, 5), מפני ששבחיו מסודרים לפי סדר האלף בית, ובנוסף לכך נזכר בו הפסוק החשוב: "פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן" (ברכות ד, ב). ומי שנזכרה שלא שמה ליבה בעת שאמרה את הפסוק "פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ", תחזור לאומרו בתשומת לב, ואפילו אם כבר הגיעה לפרקים אחרים, תחזור לאומרו (שו"ע נב, ז; פ"ה תפילה יד, ג, 5).

כיוון שברכת "ברוך שאמר" היא הברכה שלפני פסוקי דזמרה, ו"ישתבח" היא הברכה שאחריהם, הרי שכל פסוקי דזמרה הם חטיבה אחת ואסור להפסיק באמצע אמירתם.

אמנם לצורך גדול, כגון למנוע הפסד, מותר להפסיק בדיבור. וכן כדי למנוע עלבון מותר לומר שלום (במ"ב נא, ז, כתב שיאמר לפני ההפסק ואחריו את שלושת פסוקי "ברוך ה'" שלפני ויברך דוד).

הנצרכת להתפנות באמצע פסוקי דזמרה, אף שיש אומרים שכדי לא להפסיק בהם, מוטב לדחות את ברכת "אשר יצר" לאחר התפילה; מכל מקום יותר טוב שתברך "אשר יצר" מיד, שאם תדחה את הברכה לאחר התפילה - יש לחוש שאולי תשכחנה (פניני הלכה תפילה יד, 6).

סדרי עדיפות בדילוג
אשה שרוצה לומר פסוקי דזמרה וברכותיהם, אבל אין לה זמן לומר את כל הפרקים, תוכל לומר את עיקרם, היינו, תפתח בברכת "ברוך שאמר", תאמר את ששת הפרקים, מ"אשרי" ועד סוף הללויות, שהם עיקר פסוקי דזמרה, ותחתום בברכת "ישתבח". ואם יום אחד תמהר יותר, תוכל לקיים את מנהגה בקיצור, ותאמר "ברוך שאמר", "אשרי", שני הפרקים הפותחים ב"הללויה הללו" (תהילים קמח וקנ) ו"ישתבח". ואם גם לכך לא יהיה לה זמן, תוכל לומר "ברוך שאמר", "אשרי" ו"ישתבח", אבל אם גם ל"אשרי" אין לה זמן, לא תוכל לומר את ברכות "ברוך שאמר" ו"ישתבח", מפני שברכות אלו נתקנו על שירי דוד, ולכל הפחות צריך לומר ביניהם את הפרק העיקרי שהוא "אשרי".

וכל זה כדרך ארעי, אבל נראה שהרוצה באופן קבוע לומר רק "אשרי" לפני התפילה, לא תאמר את הברכות, כי הם נתקנו על עיקר פסוקי דזמרה, שהם ששת הפרקים, וכיוון שאשה אינה חייבת לומר פסוקי דזמרה, אין ראוי שתאמרם בדרך של דיעבד.

במסגרת חינוכית של בנות, המחנכות רשאיות להחליט שבאופן קבוע הבנות תאמרנה את הברכות עם ששת פרקי ההללויות בלבד, כדי שמצד אחד תאמרנה את פסוקי דזמרה ומצד שני לא יכבידו מידי על התלמידות. אבל אם נראה להן שגם את ששת פרקי ההללויות קשה לתלמידות לומר בכוונה, מוטב שלא יאמרו כלל את פסוקי דזמרה (כמבואר לעיל ח, ג) 5 .


^ 1. כתב האגור בשם מהרי"ל, והובא בב"י או"ח סי' מ"ז, שנשים צריכות לברך את ברכת התורה מפני שצריכות לומר את פרשת התמיד, וטעם המהרי"ל מפני שגם הנשים מחויבות בקרבנות כגברים, לפיכך צריכות לומר את סדר הקרבנות. וכך כתב בתבואות שור. אמנם בשו"ע הרב מז, י, כתב שרק את פרשת התמיד צריכות לומר (וגם הגברים אינם מחויבים לומר את כל סדר הקרבנות). והפמ"ג א"א מז, יד, כתב שחובת הקרבנות מוטלת על הגברים. וכ"כ במור וקציעה סי' מז, ובתהלה לדוד מז, ט, שנשים לא היו צריכות לתת מחצית השקל לקרבנות, וחובתן להתפלל כדי לבקש רחמים. אולם החיד"א (יוסף אומץ סי' סז) כתב שודאי נשים חייבות בכל הקרבנות, והקרבנות מכפרים על הגברים והנשים כאחד. אולם למעשה, הנשים אינן נוהגות לומר את סדר הקרבנות, זולת יחידות שמהדרות לומר את כל התפילה כולל סדר הקרבנות. וע' בהליכות ביתה ד, א, שסיכם הסוגיה, ובמחזה אליהו יד, שבאר כמה טעמים לפטור הנשים מאמירת קרבנות.
ומכל מקום אפשר להציע, שאחר ברכות התורה, במקום לומר פסוקי ברכת כהנים והברייתא "אלו דברים" וכו', יאמרו הנשים את פרשת התמיד ופסוק של יציאת מצרים. שכן אין חיוב לומר דווקא פסוקים אלו וברייתא זו, אלא כל המגמה ללמוד אחר ברכות התורה, וא"כ מוטב ללמוד פסוקים שיש אומרים שחובה לאומרם. וטוב להדפיס זאת בסידורי נשים, ועל ידי כך יצאו כולן ידי פרשת התמיד וזכירת יציאת מצרים.
^ 2. במ"ב ע, ב, כתב שלפי רע"א נשים חייבות בפסוקי דזמרה, שהם הכנה לתפילה. אמנם ציין בשעה"צ שדעת שו"ע הרב ע, א, שפטורות. והאמת שרבים תמהו על המ"ב כיצד למד מרע"א שנשים חייבות בפסוד"ז. ולמעשה יש שהורו לחייב נשים הואיל ולכך נוטה דעת המ"ב, וכ"כ בהליכות בת ישראל ב, ז, ואש"י ז, י. וכ"כ בבירור הלכה (זילבר) תנינא או"ח ע', והוכיח כן מלשון מהרי"ל. אולם לרובם המכריע של הפוסקים נשים פטורות מפסוד"ז, וכ"כ בשו"ע הרב ע, א, ערוה"ש ע, א, יחו"ד ג, ג, מחזה אליהו טו. יתר על כן, הרי יש אומרים שנשים חייבות בתפילה אחת ביום, ורשאיות לצאת במנחה, ויש אומרים שחייבות רק בברכות השחר והתורה, כמבואר לעיל ב, ג-ד, ורבות נוהגות כן (ע' בהליכות שלמה ב, הערה ה), וממילא ברור שפטורות מפסוד"ז.
^ 3. למנהג אשכנזים אומרים "מזמור לתודה" כנגד קרבן תודה שהיו בו לחמי חמץ, ולכן אין אומרים אותו בערב פסח וחול המועד פסח וערב יום כיפור, שאין מקריבים בהם קרבן תודה, מפני איסור חמץ או מפני הצום. ולמנהג ספרדים הוא נאמר לשם שבח והודאה ולא כנגד קרבן תודה, ולכן אומרים אותו גם בימים הללו (ב"י ורמ"א נא, ח).
^ 4. למנהג ספרדים נוהגים לעמוד כיום גם כשאומרים לפני ברוך שאמר "ה' מלך ה' מלך" וכו', וע' פניני הלכה תפילה יד, 4.
^ 5. ככלל סדר הקדימות הוא, שעיקר התפילה תהיה: ברכות השחר והתורה, פסוק ראשון של ק"ש ותפילת עמידה. ואם יש יותר זמן, מוטב לומר ברכת "אמת ויציב" שיש בה הזכרת יציאת מצרים, שהיא מצווה מהתורה לגברים, וי"א שגם נשים חייבות בה, ומתוך אמירתה אפשר לסמוך גאולה לתפילה, כמבואר לעיל ח, ג, 4. לאחר מכן בחשיבות - פסוקי דזמרה, והכוונה לברכת "ברוך שאמר", ששת פרקי ההללויות "וישתבח". אמנם בבירור הלכה או"ח ח"א (זילבר) סי' ע', ובאשי ישראל ז, יח, כתבו לגבי סדרי הקדימה, שאחר שיש לה זמן לומר "ברוך שאמר", "אשרי" ו"ישתבח", תאמר את שאר קריאת שמע וברכותיה, ואם יש לה עוד זמן, תאמר את שאר פסוקי דזמרה. אולם קשה, שהרי יש סוברים שחייבות בפסוקי דזמרה, ולכל הדעות הם הכנה לתפילה, ובתפילה נשים חייבות, ועיקר פסוקי זמרה הם ששת הפרקים שבסוף תהילים, כדברי הרי"ף והרא"ש (ע' פ"ה תפילה יד, 3, וע' שם סוף הערה 1, ובהערה 10), ואם כן מדוע שתעדיף ברכות ק"ש שבודאי פטורה מהן ואינן הכנה לתפילה. (גם באבני ישפה טז, 7, השאיר דבריו בצ"ע מחמת זה). ולכן נראה שכל ששת פרקי ההללויות קודמים לברכות ק"ש, וכפי שכתבתי לעיל ח, ג, 4. עוד מצאתי בספר הליכות בת ישראל ב, הערה כא, שכתב בשם הרב שיינברג, שנשים צריכות לומר פסוד"ז, ואולי יכולות לדלג ולומר רק ברוך שאמר, אשרי וישתבח. ושוב קשה, שאיך אפשר להורות לדלג באופן קבוע על עיקר פסוקי דזמרה. ואולי מפני שנמשך אחר המ"ב שלמד מרע"א שנשים חייבות בפסוד"ז, לכן הורה שבכל אופן תאמר פסוד"ז ואפילו באופן הקצר ביותר, עפ"י תר"י שכתבו (ברכות כג, א) שעיקר תקנת פסוד"ז בשביל "אשרי". אולם דעת רוה"פ שנשים פטורות מפסוד"ז כמבואר בהערה 2, ואם כן מדוע תאמרם בדרך של קיצור. ואם כבר תרצה להדר לאומרם, מן הדין שתאמרם כראוי, היינו ששת הפרקים, שהם פסוקי דזמרה כפי שכתבו הרי"ף והרא"ש (ומן הסתם גם תר"י מודים בזה), ולא תחטוף פרק אחד בלבד. והסכים לדברי הרב רבינוביץ שליט"א. בנוסף לכך, ביחו"ד ג, ג, פסק שאסור לנשים לומר את ברכות פסוד"ז, שהן תלויות בזמן. ואף שאין נוהגים כמותו, כמבואר לעיל ב, 10, אבל מ"מ נכון לחוש לדבריו שלא לברכם על אמירת פרק אחד בלבד. ואולי גם לגברים אין להורות שיאמרו באופן קבוע את הברכות על "אשרי" בלבד. אמנם אחר שאמרה את ששת הפרקים שהם עיקר פסוקי דזמרה, יש להקדים ק"ש וברכותיה מפני מעלתם, ואח"כ פרשת התמיד, שקודמת במעלתה לשאר פסוקי דזמרה, כמבואר בפ"ה תפילה יג, א, 2. וכלל סדר העדיפויות נתבאר לעיל ח, ג, 4.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il