מעלותיו של ט"ו באב
א.
(שאמר "כן בנות צלפחד דוברות", ואומרים חז"ל אשרי יולדתו של מי שהקב"ה מסכים עמו ואומר "כן". מכאן עלינו לדעת שההתעסקות בשידוכין היא דבר חשוב וחיובי, ויש משרד בירושלים ברחוב 'שדרות המאירי' 11 שמטפל בענייני שידוכים וגם נותן ייעוץ והכוונה).
ב.
ג.
(ומבאר רש"י שעל כל פנים היה דיבור עם משה רבנו בחזון לילה גם קודם לכן. וראה זה פלא, באותה שנה היו צריכים למות כך וכך אלפים במדבר , אבל הקב"ה חשב חשבון אחר, ובאותה שנה ככל שנה הם חפרו לעצמם קברים ושכבו בהם בליל ט"ב, והנה הם קמו חיים ולא כמו כל שנה שהיו מתים, ואעפ"כ זה לא נקבע ליו"ט עבור זה, כי היה זה נס זמני לאותם אנשים. אבל יום שהקב"ה החל לדבר עם משה רבנו פנים אל פנים ולא בחזיון זה דבר רוחני חשוב - וזה נקרא יו"ט).
ד.
(ירבעם בן נבט היה חכם גדול אבל גם בעל גאוה גדול, וידע שלא נותנים לשבת במקדש אלא רק למלכי בית דוד, והוא לא יכול לשבת, ולכן מנע מכולם את העליה לרגל והיה מיצר לישראל מאוד, עד שהתיר את המניעה והייתה שמחה עצומה).
ה.
(הרוגי ביתר היו רבבות, ואסרו להביאם לקבורה, והיה צר לישראל מאוד על כבודם של המתים, ונעשה נס וכל העת שהיו מוטלים בבזיון לא הסריחו ולא נרקבו גופותיהם למרות ששכבו כך זמן רב, והרומאים ברשעם עשו מגופותיהם גדרות לכרמיהם - וכשהתירו לקוברם היה זה יום שמחה גדולה ועצומה, וזכר למה ששמשו גופותיהם לגדר לכרמים תיקנו לברך על היין ברכת הטוב והמטיב וכדלהלן).
ו.
(כמו שכתוב "כי הם חיינו ואורך ימינו" - שיש להוסיף ולהרבות בלימוד תורה שאין למעלה הימנה), ומכאן למדו שבכל פעם שמסיימים מסכת עושים סעודת מצוה, וכמו שהגמרא בשבת אומרת (קיח ע"ב) "ואמר אביי תיתי לי דכי חזינא צורבא מרבנן דשלים מסכתא, עבידנא יומא טבא לרבנן" (ועיין לשו"ע יו"ד סי' רמ"ו ולגאון שם אות מ"ו).
ט"ו באב עילוי לשכינה
מרן הבא"ח (בפרשת דברים אות א') הפליג בחשיבותו של יום ט"ו באב, וז"ל:
קול צופייך (712)
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל
87 - ברכת הטוב והמטיב
88 - ט"ו באב
89 - עם ישראל וארץ ישראל
טען עוד
"אמר רשב"ג לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכיוה"כ. ט"ו באב מאי היא?
א.
אמר רב יהודה אמר שמואל יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה - מאי דרוש, זה הדבר אשר צוה ה' לבנות צלפחד וגו'
(שאמר "כן בנות צלפחד דוברות", ואומרים חז"ל אשרי יולדתו של מי שהקב"ה מסכים עמו ואומר "כן". מכאן עלינו לדעת שההתעסקות בשידוכין היא דבר חשוב וחיובי, ויש משרד בירושלים ברחוב 'שדרות המאירי' 11 שמטפל בענייני שידוכים וגם נותן ייעוץ והכוונה).
ב.
אמר רב יוסף אמר ר"נ, יום שהותר שבט בנימין לבוא בקהל , שנאמר ואיש ישראל נשבע במצפה לאמר איש ממנו לא יתן בתו לבנימין לאשה (ידוע המעשה עם פלגש בגבעה שבגינה יצאו מנהיגי ישראל נגד שבט בנימין והיו מנודים מלבוא בקהל, עד שהתירו את הנידוי והיה זה יום שמחה עצומה לישראל). מאי דרוש, אמר רב ממנו ולא מבנינו.
ג.
רבה בב"ח אמר רבי יוחנן, יום שכלו בו מתי מדבר , דאמר מר עד שלא כלו מתי מדבר לא היה דבור עם משה שנאמר ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות וידבר ה' אלי אלי היה הדבור
(ומבאר רש"י שעל כל פנים היה דיבור עם משה רבנו בחזון לילה גם קודם לכן. וראה זה פלא, באותה שנה היו צריכים למות כך וכך אלפים במדבר , אבל הקב"ה חשב חשבון אחר, ובאותה שנה ככל שנה הם חפרו לעצמם קברים ושכבו בהם בליל ט"ב, והנה הם קמו חיים ולא כמו כל שנה שהיו מתים, ואעפ"כ זה לא נקבע ליו"ט עבור זה, כי היה זה נס זמני לאותם אנשים. אבל יום שהקב"ה החל לדבר עם משה רבנו פנים אל פנים ולא בחזיון זה דבר רוחני חשוב - וזה נקרא יו"ט).
ד.
עולא אמר, יום שביטל הושע בן אלה פרוסדיות שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל, ואמר לאיזה שירצו יעלו
(ירבעם בן נבט היה חכם גדול אבל גם בעל גאוה גדול, וידע שלא נותנים לשבת במקדש אלא רק למלכי בית דוד, והוא לא יכול לשבת, ולכן מנע מכולם את העליה לרגל והיה מיצר לישראל מאוד, עד שהתיר את המניעה והייתה שמחה עצומה).
ה.
רב מתנה אמר יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה , ואמר רב מתנה אותו יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו ביבנה הטוב והמטיב, הטוב שלא הסריחו והמטיב שנתנו לקבורה
(הרוגי ביתר היו רבבות, ואסרו להביאם לקבורה, והיה צר לישראל מאוד על כבודם של המתים, ונעשה נס וכל העת שהיו מוטלים בבזיון לא הסריחו ולא נרקבו גופותיהם למרות ששכבו כך זמן רב, והרומאים ברשעם עשו מגופותיהם גדרות לכרמיהם - וכשהתירו לקוברם היה זה יום שמחה גדולה ועצומה, וזכר למה ששמשו גופותיהם לגדר לכרמים תיקנו לברך על היין ברכת הטוב והמטיב וכדלהלן).
ו.
רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו יום שפסקו מלכרות עצים למערכה דתניא רבי אליעזר הגדול אומר, מט"ו באב ואילך תשש כוחה של חמה ולא היו כורתין עצים למערכה לפי שאינן יבשין, אמר רב מנשיא וקרו ליה יום תבר מגל. מכאן ואילך דמוסיף יוסיף ודלא מוסיף יסיף"
(כמו שכתוב "כי הם חיינו ואורך ימינו" - שיש להוסיף ולהרבות בלימוד תורה שאין למעלה הימנה), ומכאן למדו שבכל פעם שמסיימים מסכת עושים סעודת מצוה, וכמו שהגמרא בשבת אומרת (קיח ע"ב) "ואמר אביי תיתי לי דכי חזינא צורבא מרבנן דשלים מסכתא, עבידנא יומא טבא לרבנן" (ועיין לשו"ע יו"ד סי' רמ"ו ולגאון שם אות מ"ו).
ט"ו באב עילוי לשכינה
מרן הבא"ח (בפרשת דברים אות א') הפליג בחשיבותו של יום ט"ו באב, וז"ל:
"ארז"ל בר ישראל דאית ליה דינא בהדי עכו"ם לשתמיט מניה עד ר"ח אלול, וי"א עד ט"ב דהיינו עד אחר עשרה באב, וזו הסברה היא עיקר דאין צריך להשתמט עד ר"ח אלול אלא רק עד אחר עשרה באב (כלומר עד היום), ובפרט כי בט"ו באב צריך לעשות שמחה מפני שיש עלוי לשכינה כמ"ש בזוה"ק ח"ב דף קצ"ה, וכיון שעלה חודש זה ביום ט"ו לא ירד דמעלין בקודש", עכ"ל.
