ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מהלכות חגים ומועדים ;">

בית מדרש חגים וזמנים עניני מועדים Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

ישיבת הר ברכה
תשס"ה

מהלכות חגים ומועדים


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
יעקב בן בכורה

למבחן עצמי על ההלכות המופיעות בשעור זה לחץ כאן.


דינים אלו מרובים ונזכיר מקצת הדינים השייכים לנשים.

ראש חודש וברכת הלבנה
מצווה להרבות בסעודת ראש חודש (שו"ע או"ח תיט, א). מותר לעשות כל מלאכה בראש חודש. ונהגו נשים למעט קצת במלאכתן, והוא מנהג טוב, מפני שראש חודש הוא קצת יום טוב לנשים. וזכו בו הנשים יותר מהגברים, מפני שלא השתתפו בחטא העגל (שו"ע תיז, א, מ"ב ג).

נשים פטורות מברכת הלבנה הואיל והיא תלויה בזמן. ואמנם לפי מנהג אשכנז, נשים רשאיות לברך ברכות שתלויות בזמן, מכל מקום המנהג הרווח שאינן מברכות (מ"ב תכו, א) 1 .

שופר ומוסף בימים נוראים
נשים פטורות ממצוות שמיעת קול שופר, הואיל והיא מצוות עשה שתלויה בזמן, אבל הרוצות לקיים את המצווה יש להן שכר, ומנהג נשות ישראל לקיים מצוות שמיעת קול שופר. כאשר איש שכבר שמע תקיעת שופר בא לתקוע לנשים, לא יברך להן. ואם יש שם אשה שנוהגת כמנהג אשכנז, תברך לפני התקיעה. ואם יש שם עוד נשים, ישמעו את ברכתה ויענו אחריה אמן. ואם כל הנשים שם נוהגות כמנהג ספרד, יקיימו את המצווה בלא ברכה (שו"ע תקפט, ו, לעיל ב, ח).

כפי שלמדנו (ב, ט), נחלקו הפוסקים אם נשים חייבות להתפלל מוסף. יש אומרים שהואיל וגם בתפילת מוסף מבקשים רחמים, הרי שהיא כשאר תפילות החובה, שלדעת הרמב"ן ורוב הפוסקים נשים חייבות בהן. ועוד, שהואיל ונתקנו לכבוד קדושת היום, כשם שנשים מצוּוֹת לומר קידוש בשבת כך צריכות להתפלל מוסף (מגן גיבורים). ויש אומרים, שהואיל ותפילת מוסף תלויה בזמן, נשים פטורות ממנה (צל"ח). למעשה, הואיל וזו מצווה מדברי חכמים הלכה כדברי המקילים, ואין חובה לנשים להתפלל מוסף, והרוצה להתפלל רשאית ויש לה בזה זכות. ובראש השנה ויום הכיפורים ראוי לכל אשה להתפלל מוסף, מפני שעיקר בקשת הרחמים של הימים הנוראים בתפילת מוסף.

נשים לא נהגו לעשות התרת נדרים בערב ראש השנה, וסומכות על התרת הנדרים שנעשית ב"כל נדרי" (הליכות שלמה מועדים א, י). ויש מהדרות לבקש מבעליהן או אביהן שבשעה שיתיר את נדריו יוסיף שהוא שליח להתיר את נדרי אשתו ובנותיו.

סוכות

שתי מצוות שהזמן גרמן ישנן בחג הסוכות, מצוות ישיבה בסוכה ומצוות נטילת לולב, ומשתיהן נשים פטורות. ואם ירצו לקיימן יש להן שכר. למנהג אשכנז יברכו על המצווה, ולמנהג ספרד, על ישיבה בסוכה לא יברכו, ועל נטילת לולב יש שמברכות ויש שאינן מברכות, וכל אחת תמשיך כמנהגה 2 .

מצווה לשמוח בחג בבשר וביין ובבגדים נאים (שו"ע תקכט, ב). יש אומרים שעיקר המצווה על הבעל לשמח את אשתו ועל האב לשמח את בנותיו, ויש אומרים שגם על אשה יש מצווה לשמח את עצמה בחג במאכלים טובים ובבגדים נאים, וכן הלכה. גם בחול המועד מצווה להיות בשמחה, וללבוש בגדים נאים ולאכול מאכלים טובים (רמב"ם הל' יו"ט ו, יז וכב, מ"ב או"ח תקל, א, וע' בהליכות ביתה יז, ה-ז).

"אף הן היו באותו הנס" - פסח, פורים וחנוכה
אמר רבי יהושע בן לוי: נשים חייבות בארבע כוסות בליל הסדר (פסחים קח, ב), ובמקרא מגילה (מגילה ד, א), ובהדלקת נרות חנוכה (שבת כג, א), "שאף הן היו באותו הנס".

שני פירושים לכך: לרש"י ורשב"ם (פסחים קח, ב, שבת כג, א), חיובן נובע מזה שהן היו שותפות משמעותיות באותו הנס, שכן על יציאת מצרים אמרו חכמים (סוטה יא, ב): "בזכות נשים שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים". למרות ייסורי השיעבוד, הנשים לא איבדו את תקוות הגאולה, וניחמו את הבעלים וילדו את הדור הבא. נס פורים בא על ידי אסתר. ונס חנוכה התחיל על ידי אשה ושמה יהודית, שבגבורתה הצליחה לכרות את ראשו של ההגמון הצורר, וביטלה את גזרת היוונים כנגד הבתולות. אם כן יוצא, שמבחינה מסוימת שייכותן של הנשים למצוות הללו אף קודמת לגברים.

אולם דעת רוב המפרשים, שמלשון "אף הן" משמע שעיקר החיוב על הגברים ואף הנשים נגררות אחריהם בחיוב המצווה, כי אף הן היו באותו הנס (תוס' פסחים קח, ב, מגילה ד, א, וכ"כ רשב"א, ריטב"א, ר"ן, מאירי ועוד).

חנוכה
כפי שלמדנו נשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו הנס. אשה נשואה יוצאת בהדלקת בעלה, ובת יוצאת בהדלקת אביה. ואם אינם מדליקים, מפני שאינם בבית או מסיבה אחרת, על האשה או הבת להדליק נרות. וכמובן שאשה המתגוררת לבדה, צריכה להדליק נרות בעצמה.

בת שמתגוררת בבית אביה, לפי מנהג אשכנז, למרות שאביה הדליק נרות, רשאית להדליק נרות בברכה. ולפי מנהג ספרד בעל הבית הוא היחיד שמדליק נרות בביתו.

נהגו נשים שלא לעשות מלאכה בשעה שנרות החנוכה דולקים למצוותם, כדי להראות שנועדו למצווה ולא לשימוש, וגם מפני שהנס התחיל על ידי יהודית, ולכן חג חנוכה אצל הנשים במדרגה גבוהה יותר, כחול המועד שאסור בעשיית מלאכה. לפי הטעם הראשון אסור גם לבשל ולטגן, מפני החשש שמא ישתמשו לאור הנר. ולפי הטעם השני, רק מלאכות האסורות בחול המועד, כדוגמת כיבוס ותפירה אסורות בשעה שהנרות דולקים, אבל מותר לבשל ולטגן, וכן המנהג הרווח. ובמשפחות שנהגו להימנע גם מבישול וכדומה, ימשיכו להחמיר כמנהגם 3 .

יש אומרים שנשים חייבות לומר הלל בחנוכה, הואיל וגם הן היו באותו הנס, וממילא מצווה עליהן להודות עליו. אולם לדעת רוב הפוסקים אינן חייבות, וכן המנהג. והרוצות להדר טוב שיאמרו הלל בחנוכה. למנהג אשכנז יאמרוהו בברכה, ולמנהג ספרד בלא ברכה 4 .

פרשת זכור
נחלקו הפוסקים בשאלה אם הנשים צריכות לשמוע קריאת זכור. לדעת רוב הפוסקים נשים אינן חייבות, מפני שמצוות הזכירה קשורה למצוות מחיית עמלק, וכיוון שנשים אינן מצוּוֹת להילחם, גם אינן צריכות לזכור את אשר עשה לנו עמלק (החינוך תרג). ויש אומרים שנשים שייכות למצוות המלחמה, בזה שצריכות לסייע ללוחמים, ולכן מצווה גם עליהן לזכור את עמלק. ואף שקבעו חכמים זמן לקריאת פרשת זכור, בשבת שלפני פורים, מכל מקום מהתורה אין לה זמן, והרי היא מצווה שאין הזמן גרמה ונשים חייבות בה (מנחת חינוך שם).

למעשה, לדעת רוב הפוסקים, נשים אינן חייבות לשמוע פרשת 'זכור'. אולם לכתחילה טוב שאשה תשמע פרשת 'זכור', כדי לצאת ידי כולם. ומי שקשה לה לבוא לבית הכנסת ובכל זאת רוצה לקיים את המצווה, תקרא בעצמה את הפרשה מתוך חומש, שלדעת רבים גם באופן זה, היא יוצאת ידי חובת הזכירה מהתורה. ובמקום שמקיימים בבית הכנסת שיעור לנשים, אפשר להוציא להן ספר תורה ולקרוא בפניהן פרשת 'זכור'. ואף שאין שם מניין, יש בזה הידור, שישמעו את הפרשה מספר תורה כשר 5 .

פורים
נשים חייבות בכל מצוות הפורים - מקרא מגילה, משלוח שתי מנות לאיש אחד, מתנות לאביונים וסעודה.

במשלוח מנות יוצאים על ידי משלוח של שתי מנות לחברה אחת. במתנות לאביונים יוצאים על ידי מתן שתי מתנות לשני עניים. גם נשים נשואות מצוּוֹת לשלוח מנות ולתת מתנות לאביונים. לפיכך, צריך כל זוג לשלוח שני משלוחים ובכל משלוח שתי מנות, משלוח אחד מהאיש ומשלוח אחד מהאשה. וכן לגבי מתנות לאביונים, צריכים לתת ביחד ארבע מתנות, שתי מתנות לשני עניים מהאיש, ושתי מתנות לשני עניים מהאשה (מ"ב תרצה, כה). אמנם יש אומרים שכיוון שהם זוג, יוצאים ביחד, במשלוח מנות אחד ובשתי מתנות לשני אביונים, אבל בנים ובנות גדולים גם לשיטתם אינם יוצאים במשלוח של ההורים (ערוה"ש תרצד, ב). ודעת רוב הפוסקים שיש לקיים את המצווה באופן מיוחד גם עבור אשה נשואה.

לדעת כמה אחרונים נשים פטורות ממצוות שתיית היין בפורים, מפני שאין דרכם של נשים להרבות בשתיית היין (ע' הליכות ביתה כד, כד). אולם בפשטות משמע שגם לנשים יש מצווה לשתות יין בסעודה, יותר מכפי שהן רגילות בשבתות וימים טובים, אלא שיזהרו שלא להשתכר, כי השכרות מגונה לנשים יותר מלגברים (ע' כתובות סה, א).

במנהג נתינת זכר למחצית השקל, שנותנים לצדקה לפני הפורים, יש אומרים שנשים פטורות (ע' מ"ב תרצד, ה), ויש אומרים שחייבות (ע' כה"ח תרצד, כז).

נשים במקרא מגילה
לדעת רש"י ורמב"ם, נשים חייבות במקרא מגילה כגברים, ואשה יכולה לקרוא לבעלה את המגילה. לעומת זאת דעת בעל הלכות גדולות ורבנו חננאל, שחיוב הנשים שונה מחיוב הגברים, גברים חייבים במקרא מגילה, ואילו נשים חייבות לשמוע מגילה. ולכן איש שקורא מברך "על מקרא מגילה", ואשה שקוראת לעצמה מברכת "לשמוע מגילה". ולשיטה זו אשה אינה יכולה להוציא את בעלה בקריאתה. בשו"ת אבני נזר (או"ח תקיא) פרש שטעם ההבדל נובע מכך שגברים מצווים לקרוא את המגילה משני טעמים: א) כדי לזכור את עמלק ולהתעורר למחייתו, ב) כדי לפרסם את הנס. ואילו נשים צריכות לשמוע את המגילה רק כדי לפרסם את הנס, ולכן חיובן בשמיעה בלבד ולא בקריאה 6 .

וכיוון שהדין שנוי במחלוקת שקולה בין הראשונים, הורו רוב האחרונים שאשה לא תוציא איש ידי קריאת המגילה. ורק בשעת הדחק, כאשר אין אפשרות שהאיש יקרא לעצמו או ישמע מאיש אחר, תקרא לו אשה, כדי שיצא ידי המצווה לפי הסוברים שאשה יכולה להוציא איש 7 .

לדעת רוב הפוסקים אשה יכולה להוציא נשים אחרות ידי חובתן. ויש אומרים, שאשה אינה יכולה להוציא נשים רבות, מפני שדין קריאת המגילה לנשים רבות כדין קריאת התורה, וכשם שאשה אינה קוראת בתורה כך לא תקרא לנשים רבות מגילה. ויש אומרים, שכאשר הקריאה נעשית עבור נשים אין מברכים עליה (בן איש חי ש"א תצוה א', כה"ח תרפט, יט). והעיקר כדעת רוב רובם של הפוסקים שאשה יכולה להוציא נשים אחרות בקריאת המגילה. ולכתחילה, עדיף שנשים יצאו על ידי גברים, כדי לצאת ידי כל הפוסקים, והטוב ביותר לשמוע את המגילה בבית הכנסת עם הגברים, שברוב עם הדרת מלך 8 .

ליל הסדר
נשים חייבות בכל מצוות ליל הסדר, בסיפור ביציאת מצרים, באכילת מצה ומרור ובשתיית ארבע כוסות, שאף הן היו באותו הנס (פסחים קח, ב; שו"ע תעב, יד; מ"ב תעט, ט, ע' לעיל הלכה ד).

ובכלל זה חייבות גם בקריאת ההלל, וזו הפעם היחידה בשנה שבה נשים חייבות לקרוא את ההלל (תוס' סוכה לח, א) 9 .

לכתחילה נשים צריכות להסב בעת אכילת המצה ושתיית ארבע הכוסות, אבל אם שכחו להסב, אינן צריכות לחזור. ונשים נכבדות ששכחו לאכול מצה בהסבה, טוב שיחזרו ויאכלו מצה בהסבה 10 .

ספירת העומר
נשים פטורות ממצוות ספירת העומר, מפני שהיא מצוות עשה שתלויה בזמן. ואם תרצה לקיים את המצווה יש לה זכות. וכפי שלמדנו (ב, ח), למנהג ספרד לא תברך, ולמנהג אשכנז רשאית לברך.

אלא שגם לפי מנהג אשכנז יש חוששים, שהואיל ואשה אינה מצויה בבית הכנסת בשעת ספירת העומר, ישנו חשש סביר שתשכח לספור יום אחד, ואולי לא תשים לב לכך, ותמשיך לספור אחר כך בברכה. ולפי ההלכה, מי ששכח לספור יום אחד, אינו רשאי להמשיך לספור בברכה, ואם יברך - לדעת רבים ברכתו לבטלה. וכדי שלא להיכנס לחשש הזה יש אומרים שגם לפי מנהג אשכנז מוטב שלא יברכו על המצווה (מ"ב תפט, ה). ויש אומרים שעל פי הקבלה אין לנשים לספור ספירת העומר (רב פעלים ח"א סו"י יב).

מנגד יש אומרים שמנהג אשכנז שנשים סופרות (מ"א תפט, א). לפיכך, מי שיודעת בעצמה שיכולה לספור את כל הספירה, ואם תשכח יום אחד תדע להמשיך בלא ברכה, רשאית לפי מנהג אשכנז לספור בברכה. ובמיוחד מי שנוהגת להתפלל בכל יום תפילת ערבית, או שבני ביתה רגילים להזכיר לה לספור, החשש שתשכח לספור ספירת העומר קטן יותר.

ברכת האילנות
היוצא בימי ניסן ורואה עצי פרי שמוציאים פרחים, מברך: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהם בני אדם" (שו"ע או"ח רכה, א).

ונכון שגם נשים יברכו ברכה זו. ואף שברכה זו קשורה לחודש ניסן, בארו שאין זה חיוב שתלוי בזמן, מפני שלדעת רבים אפשר לברך על ראיית הפרחים גם בחודש אחר. וגם לסוברים שאין לברך על הפרחים אלא בחודש ניסן, אין זה מפני שזמן הברכה תלוי בחודש ניסן, אלא מפני שהפרחים מופיעים בחודש ניסן, ולכן אמרו חכמים לברך בחודש ניסן. נמצא שהברכה תלויה בהופעת הפרחים ולא בזמן 11 .


^ 1. כיוון שהיא תלויה בזמן מילוי הלבנה, למנהג אשכנז מיום ג' עד אמצע החודש, ולמנהג ספרד מיום ז' עד אמצע החודש, לפיכך נשים פטורות ממנה, וכ"כ מ"א ומ"ב תכו, א. ובחכמת שלמה הקשה, שאין היא תלויה בזמן אלא במצב הלבנה, שאי אפשר להודות עליה אלא בזמן מילואה, כדוגמת פירות שמתחדשים באילנות שמברכים עליהם שהחיינו בעת חידושם. ואפשר לחלק, שברכת שהחיינו היא ברכה על התחדשות הפירות שאינה תלויה בזמן מסוים אלא במצב הפירות, ואילו ברכת הלבנה תלויה כולה בזמן, שהזמנים נקבעים על פי הלבנה. וע"ע בהליכות ביתה טז, י, ובהערות. והמנהג שלא לברך, והמ"ב הזכיר את פירוש השל"ה, שכתב בשער האותיות אות ק', שנשים נמנעות מלברך ברכה זו מפני שפגם הלבנה נגרם על יד חטאה של האשה שהתחילה בחטא אדם הראשון, ומפני הבושה נשים נמנעות מלברך על חידושה של הלבנה. ואע"פ שאח"כ מצאו להם תיקון, כשלא חטאו בחטא העגל, ועל כן ניתן ראש חודש לנשים שיהיו משמרות אותו יותר מהאנשים. מכל מקום האשה היא הסיבה הראשונה לבוא היצר הרע המסית לעולם, ואח"כ החזיקו אותו האנשים בעגל, ועדיין לא נטהרנו, ולכן לפעמים הלבנה פגומה ולפעמים מלאה. אמנם המאירי כתב עפ"י הגמ' בסנהדרין מב, א, שנשים חייבות בה, ומפני שאינן יודעות את הנוסח הארוך, יכולות לצאת בנוסח קצר. וע' בערוה"ש תכו, יד.
^ 2. לדעת החיד"א נשים מברכות על נטילת לולב, וכ"כ זכור לאברהם, והובאו דבריהם בכה"ח יז, ד, ותקפט, כג. וכ"כ ברב פעלים ח"א סו"י יב, לעניין לולב. וכן נהגו במשפחת הרב עובדיה הדאיה ז"ל. וכ"כ הרב משאש בשמש ומגן ח"ב עב, ג, שרשאיות לברך. וע' בהליכות ביתה ע' 57-62. לעומת זאת לפי השו"ע אין מברכות, וע' ביחו"ד א, סח, וביבי"א ח"א לט-מב, וח"ה מג, שחיזק מאוד את מנהג השו"ע שלא לברך, והזכיר שיש מפוסקי אשכנז שהורו שלא לברך, ומהם החכם צבי והדברי חיים. ע"כ. וע' לעיל ב, ח, 9.
^ 3. ע' שו"ע תרע, א. מ"ב ד. הליכות ביתה כג, יד. הליכות בת ישראל כא, יד. והמנהג הרווח להקל, וכך שמעתי מהרב אליהו שליט"א.
^ 4. עפ"י התוס' סוכה לח ב, למדו כמה אחרונים שנשים חייבות לומר הלל בחנוכה, כי אף הן היו באותו הנס, ואף הן צריכות להודות עליו, וכפי שחייבות בהלל בליל פסח, וכ"כ בתורת רפאל או"ח עה, התעוררות תשובה ובנין שלמה ח"ב סג. אבל לדעת רוה"פ, וכ"כ הרמב"ם הל' חנוכה ג, ו, נשים פטורות מאמירת הלל בחנוכה, מפני שהיא מצווה שתלויה בזמן. ואפשר לבאר שנשים יוצאות ידי מצוות הודאה בהדלקת הנרות. וכן מסתבר, שכן במשך דורות רבים מרבית הנשים לא ידעו לומר הלל, וקשה לומר שהיו חייבות ולא קיימו את חובתן. אלא שכל מה שקשור לסדר התפילה בבית הכנסת, שהוא תלוי בזמן אינו מחייב נשים, ומה שהן חייבות בהלל שבליל פסח, מפני שהוא חלק מליל הסדר, שבעיקרו נשים חייבות מהתורה, וכל מה שתקנו לגברים תקנו גם לנשים. וע' ביחו"ד א, עח, בהליכות שלמה מועדים ב יז, ו, והליכות ביתה ח, ה, ובהערות.
כתב הרמב"ם הל' חנוכה ג, ו, שכיוון שאשה פטורה מאמירת הלל, אינה יכולה להוציא גברים שהם חייבים לאומרו. וכך לכאורה הדין גם בהלל בראש חודש, וכך משמע ממ"א תכב, ה. אולם בבאו"ה תכב, ד"ה "הלל", כתב שהואיל והלל בר"ח הוא ממנהג ולא מחיוב, לכאורה אשה יכולה להוציא איש, שמעיקר הדין שניהם פטורים.
^ 5. מהתורה אפשר לצאת ידי המצווה בזכירה פעם אחת בשנה, ולכן אינה תלויה בזמן. אלא שלדעת רבים כיוון שנשים אינן נלחמות אינן מחויבות לזכור מחיית עמלק. והחולקים סוברים שבמלחמת מצווה הן חייבות, והרדב"ז (על הרמב"ם מלכים ז, ד) פירש שהן חייבות לספק מים ומזון. וע' בהליכות ביתה ט, ה-ו, ובהערה ח.
ואף שלרוה"פ נשים פטורות, לכתחילה עדיף שיצאו ידי כולם, וכ"כ ביחו"ד א, פד. אולם נחלקו הפוסקים בשאלה, מה בדיוק חיוב המצווה מהתורה. מהרא"ש משמע שהחובה מהתורה לשמוע את הפרשה מס"ת כשר, ואילו מהרמב"ן משמע שזו תקנה מדברי חכמים (כמבואר במקראי קודש (פרנק) פורים ה'). וכן יש מחלוקת אם צריך מהתורה לקרוא במניין, עיין שם הערה 8. ולכאורה נראה שאם חכמים הם שתקנו לקרוא את הפרשה במניין ומס"ת, הרי שזה בכלל קביעת הזמן לקרוא בשבת שלפני פורים, וכיוון שתקנת חכמים תלויה בזמן, נשים פטורות ממנה, וגם לדעה שנשים חייבות בזכירת עמלק, יהיו חייבות לזכור בלא ס"ת. וכ"כ כה"ח תרפה, ל, בשם ס' לימודי ה' וער"ה ב.
לפיכך, לכתחילה ישמעו במניין, ואם לא - מוטב שיקראו להן בספר בלא מניין, ואם לא - מוטב שיקראו את הפרשה מחומש. ואמנם יש מהאחרונים שכתבו שאין מוציאים ס"ת עבור נשים, וכ"כ בשו"ת קנין תורה ז, נג, והליכות ביתה ט, ח. אולם לא מובן מה הבעיה בהוצאת ס"ת, שהרי מעיקר הדין מותר להוציאו כדי ללמוד בו. וכן נהגו בקהילות אשכנז להוציאו עבור קריאת נשים, כמובא במנחת יצחק ט, סח. וכן כתב בתורת המועדים ב, יג.
מקריאת שאר שלוש הפרשיות שקוראים בחודש אדר, שקלים, פרה והחודש, נשים פטורות, שהן תלויות בזמן. ואמנם לסוברים שפרשת פרה מהתורה, כמובא בשו"ע תרפה, ז, אולי נשים חייבות, שכן מהתורה אין לה זמן קבוע. אבל כתב במ"ב תרפה, טו, שלדעת הרבה אחרונים היא מדרבנן, וקבעו זמנה באדר, ולכן נשים פטורות ממנה (וע' בהליכות ביתה ט, ט).
^ 6. בטורי אבן מגילה ד, א, כתב שחיוב הגברים מרוח הקודש, וחל רק על הגברים כמצווה שהזמן גרמה, ואילו חיוב הנשים רק מפני סברת "אף הן היו באותו הנס", וזהו חיוב מדברי חכמים בלבד. ולכן לבה"ג ור"ח אשה אינה יכולה להוציא איש.
^ 7. יש מהאחרונים שפרשו את השו"ע תרפט, א-ב, שסובר שאשה יכולה להוציא גבר, וכך הלכה (ברכ"י רעא, א; מאמר מרדכי תרפט, ב). בחזון עובדיה לפורים ע' נט, כתב שאף שהעיקר כדעה המקלה, אין לסמוך עליה אלא בשעת הדחק, ע"כ. אולם לדעת רוב האחרונים העיקר שאין לאשה להוציא איש, וכ"כ הלבוש, א"ר תרפט, ב, פר"ח א, ערך השולחן ג', חקרי לב, דה"ח. ויש אומרים שכך גם דעת השו"ע להחמיר (פמ"ג א"א ד; וע' כה"ח תרפט, יד).
^ 8. בקרבן נתנאל (על הרא"ש מגילה פ"א ד, אות מ) כתב סברה מחודשת, שאשה אינה יכולה להוציא נשים רבות. והביאו בשעה"צ תרפט, טו. אולם נראה שכוונתו להחמיר לכתחילה, כי שם בשעה"צ טז, כתב שלדעה העיקרית חיוב נשים כגברים. ובהליכות ביתה (פתח הבית כה) כתב בשם הגרש"ז אוירבאך (הובא בהליכות שלמה יט, הערה ד), שהקשה על הקרבן נתנאל, והסיק שהדין עם הרב טיקוצ'ינסקי שכתב בלוח ארץ ישראל שאשה יכולה להוציא נשים רבות. והסברה של הדעה שבקריאה לנשים אין מברכים, מפני שחוששים לדעה הסוברת שאין מברכים ליחיד, ונשים נחשבות כיחיד (כה"ח תרפט, יט). ודעת רוב הפוסקים שאין לחוש לזה כלל, וכ"כ ביבי"א או"ח א, מד, ותורת המועדים ע' קנו-קנז, והליכות ביתה כד, ו. וסברת 'רוב עם' מבוארת עפ"י גמ' מגילה ג, א, ומ"ב תרפז, ז, שבשביל 'רוב עם' מבטלים תורה, ולכן הטוב לשמוע את המגילה עם הגברים.
^ 9. ליחו"ד ה, לד, גם נשים שבבית, מחויבות לומר הלל בברכה בליל פסח קודם התחלת הסדר, כמו שהגברים נוהגים לאומרו בבית הכנסת, משום שהוא נאמר על הנס. וזה על פי מנהג ספרד כמובא בשו"ע תפז, ד. אולם למנהג אשכנז אין נוהגים לאומרו בביהכ"נ, כמובא ברמ"א שם. וגם למנהג ספרד יש אומרים שאין לאומרו ביחיד, וכ"כ בבית יהודה. ולפי"ז גם נשים שנמצאות בביתן לא יאמרוהו. למעשה, כיוון שהוא ספק דרבנן, הלכה כמיקל, ונשים פטורות מאמירתו. וע' במקראי קודש הררי ג, הערה יח, ועי"ש בהערה יט, שנשים רבות לא ידעו לקרוא, ולא יתכן שחייבום לאומרו כשהן לבדן בבית.
^ 10. בגמ' פסחים קח, א, אשה אצל בעלה לא צריכה הסבה, אבל אם היא אשה חשובה צריכה הסבה. וכ"כ בשו"ע תעב, ד. (והטעם, שאם הישיבה דרך חירות בהסבה אינה מבטאת תחושת חירות פנימית, אין בה תועלת. ולכן גם תלמיד אצל רבו אינו מסב בלא רשות). ויש דעות מהו גדר אשה חשובה, שאינה כפופה לבעלה או שהיא עשירה או מיוחסת או שאין בעלה מקפיד עליה. וכתב הרמ"א שכל הנשים שלנו נקראות חשובות אלא שנהגו להקל ולא להסב על פי דעת הראבי"ה הסובר שכיום שאין רגילים להסב בסעודות חשובות, אין צריך להסב בליל הסדר. ולמעשה ראוי שכל הנשים מכל העדות ישתדלו להסב, מפני שהמנהג שלא לסמוך על דעת ראבי"ה. וכ"כ כנה"ג, וכה"ח כח. וכן נוהגות נשים רבות מיוצאות אשכנז. אלא שאם לא הסבו אינן צריכות לחזור לאכול ולשתות, שדין הסבה מדרבנן, ויש סוברים שהן פטורות או מפני שאינן חשובות או כי נהגו כראבי"ה. ועיין בחזו"ע סי' יד. מ"מ נראה שבאכילת כזית מצה שחיובו מהתורה, ראוי לנשים הרואות עצמן נכבדות להחמיר ולא לסמוך על שיטת הראבי"ה. (הערה זו הובאה בפניני הלכה פסח טז, 9).
^ 11. עפ"י הריטב"א אפשר לברך גם לפני או אחרי חודש ניסן, וכך דעת רוה"פ, ובדיעבד אפשר לסמוך עליהם, כמבואר ביחו"ד א, א, וא"כ אין ברכה זו תלויה בזמן. וגם לסוברים שהיא תלויה בזמן, על פי טורי אבן מגילה כ, ב, אין זה נקרא תלוי בזמן, כי הוא תלוי בהופעת הפרחים, שמופיעים בניסן, ועל כן קבעו חכמים זמן הברכה לניסן. וכ"כ בהר צבי או"ח א, קיח, וחזון עובדיה ע' ח', והליכות ביתה יג, כג.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il