ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

"מומחה" ו"סמוך" - פרק ז' ;">

דף הבית בית מדרש משפחה חברה ומדינה ציבור וחברה משפט עברי חידוש הסנהדרין בימינו Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תשס"ד

"מומחה" ו"סמוך" - פרק ז'


מתוך העלון חמדת ימים
www.eretzhemdah.org


מוקדש לעלוי נשמת
יעקב בן בכורה

כפי שציינו לפני כמה שיעורים, התורה מכנה את השופטים=דיינים בכינוי "אלהים" כמה וכמה פעמים, כגון בפרשיית שומרים:
"אִם לֹא יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹהִים אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ: עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע עַל שׁוֹר עַל חֲמוֹר עַל שֶׂה עַל שַׂלְמָה עַל כָּל אֲבֵדָה אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא זֶה עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ" (שמות כ"ב ז-ח).

הגמרא בתחילת מסכת סנהדרין לומדת מכך שצריך דיינים מומחים. ועוד מצאנו שם:
"מאי סמיכת זקנים? אמר רבי יוחנן: מיסמך סבי (לקרות להם רבי-רש"י). ... אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: בידא ממש סמכין ליה (האם צריך לשים את היד על ראש הנסמך, כמו בלכות קרבנות)? - אמר ליה: סמכין ליה בשמא, קרי ליה רבי, ויהבי ליה רשותא למידן דיני קנסות (דאלהים כתיב (שמות כב), דמשמע דייני מומחין, והיינו סמוכין- רש"י)" (סנהדרין דף יג ע"ב).

אם כך לפי רש"י יש חפיפה בין המושגים "מומחה" ו"סמוך". כך גם מפורש ברש"י במסכת גיטין:
"הדיוטות אנן - שאין מומחין אלא סמוכין דמיקרו אלקים דיינין" (דף פח ע"ב).

מסביר מו"ר הגר"ש ישראלי זצ"ל כי "עיקר מושג מומחה הוא לכאורה גדול ובקי בחכמת התורה" (עמוד הימיני סימן ג סע' ב) ואין חכם כבעל ניסיון כמו שמסביר הרא"ש "ועיקר לשון מומחה מנוסה" (סנהדרין פרק א סימן ב). אבל מומחה לבי"ד שהוא הסמוך פירושו שניסיונו וחכמתו עמדו במבחן בית הדין. וכך מסביר הרמב"ם את ההבדל בין מומחה לרבים למומחה לבי"ד:
"ודע כי עניין מומחה, מוסמך, כלומר שיהא אותו אדם שכבר נבחן ונוסה ונמצא בחכמה גדול ומובהק, אם היה אותו שבחנו ונסהו בית דין הרי הוא נקרא מומחה בית דין, ואם היה שנתפרסמה חכמתו אצל רבים מבני אדם בלי שיסמכוהו בית דין הרי זה נקרא מומחה לרבים" (פירוש המשניות מסכת בכורות פ"ד מ"ג).

זוהי גם בעצם ההגדרה של הרמב"ם ביד החזקה "כיצד חכם מופלא שראוי להורות לכל התורה כולה יש לבית דין לסמוך אותו וליתן לו רשות לדון" (סנהדרין פרק ד הלכה ח). לפי זה שהתורה נוקטת בכינוי מיוחד זה לדיינים הרי שהצורך בסמוך מומחה איננו:
"רק בגדר תקנת חכמים או מצווה מן המובחר, אלא הוא מיסוד הדין, שכל דבר שצריך בו "אלקים" היינו מומחה לתורה והיינו שכבר עמד בניסיונות וקושיות ונמצא גדול ומובהק בחכמה ובלי זה לא חל עליו שם "אלקים" כלל" (עמוד הימיני שם).

לכן גם רשות לדון באחד מענייני התורה דורשת תנאי זה.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il