ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

פרשת מטות מסעי תשע"ח

הַמַּבִּיט לָאָרֶץ – וַתִּרְעָד

באדיבות אתר הרב גילוי מלכות ה' בעיני כל העולם יהיה מתוך הרעש. מתוך החורבן שיבוא על כל הגויים שרוצים להחריב את עם ישראל, יתגלה כבוד ה'. סוד גדול בזמן שיבוא רעש בעולם ויקראו זה הפסוק 'וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו' ג' פעמים וישקוט הרעש.
לחץ להקדשת שיעור זה
וְגִילוּ בִּרְעָדָה
בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד
אנו מסיימים כל תפילה בברכת "עלינו לשבח" שחותמת בפסוק:"וְהָיָ֧ה ה֛' לְמֶ֖לֶךְ עַל־כָּל־הָאָ֑רֶץ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִהְיֶ֧ה ה֛' אֶחָ֖ד וּשְׁמ֥וֹ אֶחָֽד" . הפסוק הזה הוא חלק מנבואת זכריה שמתארת את הכרת העולם במלכות ה' בימות המשיח באחדות, והיא פותחת בתיאור רעש ורעידת אדמה חזקה ומפחידה: "וְנַסְתֶּם כַּאֲשֶׁר נַסְתֶּם מִפְּנֵי הָרַעַשׁ בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה. וּבָא ה' אֱלֹהַי, כָּל קְדשִׁים עִמָּךְ" (זכריה יד).
הנביא זכריה מתנבא בתחילת ימי הבית השני ומזכיר את הרעש שהיה בימי עוזיה שמלך בבית הראשון. אין סיכוי שמישהו בימי זכריה זכר את הפחד מהרעש מימי עוזיה, בוודאי אין סיכוי שמישהו בימות המשיח יזכור. על כן יש לשאול למה זכריה משווה את הבריחה והרעש של ימות המשיח לבריחה ולרעש של ימי עוזיה.
כַּאֲשֶׁר נַסְתֶּם מִפְּנֵי הָרַעַשׁ בִּימֵי עֻזִּיָּה
כדי להשיב על השאלה הזאת צריך לזכור שעוזיה היה צאצא של דוד המלך וראוי להמשיך את מלכותו. בימיו הייתה לישראל עוצמה כלכלית וחקלאית. הוא צבר עושר ומקנה רב. "וּבִימֵי֙ דָּרְשׁ֣וֹ אֶת־ה֔' הִצְלִיח֖וֹ הָאֱלֹהִֽים ". ביצר וחיזק את הארץ."וַיֵּצֵ֤א שְׁמוֹ֙ עַד־לְמֵ֣רָח֔וֹק כִּֽי־הִפְלִ֥יא לְהֵעָזֵ֖ר עַ֥ד כִּֽי־חָזָֽק" . בנה צבא חכם וניצח את כל סביבותיו. "וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אֲמַצְיָהוּ אָבִיו".
יחד עם עוצמתו שהלכה ועלתה, גברה גם גאוותו:"וּכְחֶזְקָתוֹ גָּבַהּ לִבּוֹ עַד לְהַשְׁחִית וַיִּמְעַל בה' אֱלֹהָיו וַיָּבֹא אֶל הֵיכַל ה' לְהַקְטִיר עַל מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת" . על אף שהכהנים המשרתים בבית המקדש מנסים לעצור אותו. "וּבְזַעְפּוֹ עִם הַכֹּהֲנִים וְהַצָּרַעַת זָרְחָה בְמִצְחוֹ לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים בְּבֵית ה' מֵעַל לְמִזְבַּח הַקְּטֹרֶת" (דברי הימים ב פרק כו).
רעש – וגילוי המרכבה
בשעה שעוזיה מנסה להקטיר קטורת שלא כדין ומצטרע, רועדת האדמה בחוזקה, מאיימת לבלוע אותו ואת כל אשר לו ופוגעת בו, ממש כמו שהיה לקרח שניסה להקטיר קטורת שלא כדין (תנחומא צו יג). הרעדה הזאת הניעה את אַמּוֹת הַסִּפִּים של ההיכל, ובית המקדש התמלא עשן. מי שתיאר לנו את הרעש ההוא היה ישעיהו הנביא, שראה את ההיכל בעיניים שונות מאלו שראה אותו עוזיה.
"בִּשְׁנַת מוֹת הַמֶּלֶךְ עֻזִּיָּהוּ וָאֶרְאֶה אֶת אֲ-דֹנָי ישֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא וְשׁוּלָיו מְלֵאִים אֶת הַהֵיכָל. שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף: וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ" (ישעיה ו א-ג). זו הקדושה שאנו אומרים כמה פעמים ביום (רש"י עמוס א א).
מצד אחד רואה ישעיהו את המרכבה העליונה ואת נוכחות ה' בהיכל, מצד שני רואה ישעיהו את עוזיהו המלך מנסה להקטיר קטורת, מצטרע ונזרק לסיים את חייו מצורע בבית הקברות. ההיכל רועד "וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים מִקּוֹל הַקּוֹרֵא וְהַבַּיִת יִמָּלֵא עָשָׁן" (ישעיה ו ד). במאמר מוסגר נציין, כי זה ממש כפי שהיה אצל יחזקאל (ג, יב), שרואה את השכינה גם הוא מתוך רעש: "וַתִּשָּׂאֵנִי רוּחַ וָאֶשְׁמַע אַחֲרַי קוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל , בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ".
נפילה מקפיצת מדרגה
העובדה שכניסת עוזיה וראיית המרכבה של ישעיהו מתרחשים ביחד היא לא מקרית. מישהו מהם גרר את רעהו, ומסתבר שגילוי כבוד ה' הגדול של ישעיהו הוא שהביא את עוזיה לחטוא. הוא הביא הרבה אור לעולם, וכשמלך לא נקי כמו עוזיה מקבל את האור הגדול הזה, הוא עלול לקפוץ מעל מדרגתו ולעשות שטויות.
כך חוטא קרח מתוך גדולה, פיקחות, עושר, רוח הקודש ונושא ארון הברית. מתוך כך הוא קפץ מעל מדרגתו והעז פניו ביחד עם "חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם" שרוצים להקטיר קטורת בבית המקדש. כאז כן עתה נבקעת האדמה בקול רעש גדול. "וְכָל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיהֶם נָסוּ לְקֹלָם כִּי אָמְרוּ פֶּן תִּבְלָעֵנוּ הָאָרֶץ" (במדבר טז לד).
וּכְחֶזְקָתוֹ גָּבַהּ לִבּוֹ
כך קרה לאנשי סדום ועמורה, שגרו במקום טוב ומבורך עד מאוד, "כְּגַן ה' כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בֹּאֲכָה צֹעַר" (בראשית יג יא). מתוך עושר ושובע זחה דעתם. "הִנֵּה־זֶ֣ה הָיָ֔ה עֲוֹ֖ן סְדֹ֣ם אֲחוֹתֵ֑ךְ גָּא֨וֹן שִׂבְעַת־לֶ֜חֶם וְשַׁלְוַ֣ת הַשְׁקֵ֗ט הָ֤יָה לָהּ֙ וְלִבְנוֹתֶ֔יהָ וְיַד־עָנִ֥י וְאֶבְי֖וֹן לֹ֥א הֶחֱזִֽיקָה" (יחזקאל טז). הם מקלקלים את דרכם ונאבדים מן העולם והאדמה מתהפכת עליהם. "וַיַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים הָאֵל וְאֵת כָּל הַכִּכָּר וְאֵת כָּל ישְׁבֵי הֶעָרִים וְצֶמַח הָאֲדָמָה". אברהם רואה אותם מרחוק – "וַיַּרְא וְהִנֵּה עָלָה קִיטֹר הָאָרֶץ כְּקִיטֹר הַכִּבְשָׁן" (בראשית יט) – ובאותו זמן, על ידי אותם מלאכים, הוא מקדים ומתבשר על לידת יצחק אבינו.
אחרית הימים – רעדת הארץ ואור גדול
צַדִּיקִים מִתְרַפְּאִין בָּהּ, וּרְשָׁעִים נִדּוֹנִין בָּהּ
מכל הסיפורים הללו למדנו כי רעש ורעידת אדמה מגיעה כשהגדולה שאלוקים נותן מנוצלת שלא כדין. זאת הסיבה שבגללה זכריה מזכיר לישראל את רעידת האדמה והרעש שהיו בימי עוזיה, כיוון שגם ביום ה' הגדול והנורא יהיה חוזק גדול. מצד אחד יהיו אנשים שיקבלו את אור ה' ויתרוממו לגובהי מרומים, כישעיהו שזוכה לראות את ה' ששוליו מלאים את ההיכל. מצד שני, יהיו אנשים שיקבלו חוזק וימעלו בה'. הנביא מכין אותנו לימים הגדולים האלו, שנהיה מאלה שמתחזקים מהאור הגדול ולא נשרפים ממנו. "אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, אֵין גֵּיהִנּוֹם לֶעָתִיד לָבוֹא, אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹצִיא חַמָּה מִנַּרְתִּיקָהּ - צַדִּיקִים מִתְרַפְּאִין בָּהּ, וּרְשָׁעִים נִדּוֹנִין בָּהּ" (נדרים ח.).
כִּי מָלַ֞ךְ ה' צְבָאוֹת בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִַ֔ם וְנֶגֶד זְקֵנָיו כָּבוֹד
על הרעש שיהיה בימות המשיח ויביא גם ברכה גדולה וגם פחד גדול מדברים כמה נביאים. ישעיהו הנביא מתאר כי באותה עת: "אֲרֻבּ֤וֹת מִמָּרוֹם֙ נִפְתָּ֔חוּ וַֽיִּרְעֲשׁ֖וּ מ֥וֹסְדֵי אָֽרֶץ". כולם נסים. "וְֽ֠הָיָה הַנָּ֞ס מִקּ֤וֹל הַפַּ֙חַד֙ יִפֹּ֣ל אֶל־הַפַּ֔חַת וְהָֽעוֹלֶה֙ מִתּ֣וֹךְ הַפַּ֔חַת יִלָּכֵ֖ד בַּפָּ֑ח". הכול מתנועע. "רֹ֥עָה הִֽתְרֹעֲעָ֖ה הָאָ֑רֶץ פּ֤וֹר הִֽתְפּוֹרְרָה֙ אֶ֔רֶץ מ֥וֹט הִֽתְמוֹטְטָ֖ה אָֽרֶץ: נ֣וֹעַ תָּנ֤וּעַ אֶ֙רֶץ֙ כַּשִּׁכּ֔וֹר וְהִֽתְנוֹדְדָ֖ה כַּמְּלוּנָ֑ה וְכָבַ֤ד עָלֶ֙יהָ֙ פִּשְׁעָ֔הּ וְנָפְלָ֖ה וְלֹא־תֹסִ֥יף קֽוּם". כל זה הוא בשביל לנקום בעושי הרשעה. "וְהָיָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יִפְקֹ֧ד ה֛' עַל־צְבָ֥א הַמָּר֖וֹם בַּמָּר֑וֹם וְעַל־מַלְכֵ֥י הָאֲדָמָ֖ה עַל־הָאֲדָמָֽה". אבל בסופו של חשבון האור עולה מתוך החושך ומלכות ה' מתגלה. "וְחָֽפְרָה֙ הַלְּבָנָ֔ה וּבוֹשָׁ֖ה הַֽחַמָּ֑ה כִּֽי־מָלַ֞ךְ ה֣' צְבָא֗וֹת בְּהַ֤ר צִיּוֹן֙ וּבִיר֣וּשָׁלִַ֔ם וְנֶ֥גֶד זְקֵנָ֖יו כָּבֽוֹד" (ישעיהו כד).
וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי וְנוֹדַעְתִּי לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה'
גם הנביא יחזקאל (לח) מתאר את גילוי מלכות ה' בעיני כל העולם מתוך הרעש. "בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִֽהְיֶה֙ רַ֣עַשׁ גָּד֔וֹל עַ֖ל אַדְמַ֥ת יִשְׂרָאֵֽל: וְרָעֲשׁ֣וּ מִפָּנַ֡י דְּגֵ֣י הַיָּם֩ וְע֨וֹף הַשָּׁמַ֜יִם וְחַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֗ה וְכָל־הָרֶ֙מֶשׂ֙ הָרֹמֵ֣שׂ עַל־הָֽאֲדָמָ֔ה וְכֹל֙ הָֽאָדָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֣י הָאֲדָמָ֑ה וְנֶהֶרְס֣וּ הֶהָרִ֗ים וְנָֽפְלוּ֙ הַמַּדְרֵג֔וֹת וְכָל־חוֹמָ֖ה לָאָ֥רֶץ תִּפּֽוֹל: וְקָרָ֨אתִי עָלָ֤יו לְכָל־הָרַי֙ חֶ֔רֶב נְאֻ֖ם אֲ-דֹנָ֣י ה֑' חֶ֥רֶב אִ֖ישׁ בְּאָחִ֥יו תִּֽהְיֶֽה". החורבן הזה יהיה על כל הגויים שרוצים להחריב את עם ישראל. ומתוך כך מתגלה כבוד ה'. "וְהִתְגַּדִּלְתִּי֙ וְהִתְקַדִּשְׁתִּ֔י וְנ֣וֹדַעְתִּ֔י לְעֵינֵ֖י גּוֹיִ֣ם רַבִּ֑ים וְיָדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֥י הֽ'".
הָרִים כַּדּוֹנַג נָמַסּוּ מִלִּפְנֵי ה' מִלִּפְנֵי אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ
גם דוד המלך מתאר את מלכות ה' מתגלה מתוך הרי געש שמתפרצים ושופכים לבה. יש שמחים במלכות ה', "ה֣' מָ֭לָךְ תָּגֵ֣ל הָאָ֑רֶץ יִ֝שְׂמְח֗וּ אִיִּ֥ים רַבִּֽים". ויש כאלה שאינם שמחים, עליהם תנוט הארץ. "ה֣' מָ֭לָךְ יִרְגְּז֣וּ עַמִּ֑ים יֹשֵׁ֥ב כְּ֝רוּבִ֗ים תָּנ֥וּט הָאָֽרֶץ" (תהילים צט). "אֵ֭שׁ לְפָנָ֣יו תֵּלֵ֑ךְ וּתְלַהֵ֖ט סָבִ֣יב צָרָֽיו". זו אש שממיסה הרים. "הָרִ֗ים כַּדּוֹנַ֗ג נָ֭מַסּוּ מִלִּפְנֵ֣י ה֑' מִ֝לִּפְנֵ֗י אֲד֣וֹן כָּל־הָאָֽרֶץ" (תהילים צה).
רעש של גאולה
מכאן נבין את הסבר הגמרא (ברכות נט.) על רעידת האדמה שנקראת במשנה זְּוָעוֹת, בגלל הזדעזעות האדמה. וכך מספרת הגמרא: "רַב קְטִינָא הֲוָא קָא אָזִיל בְּאוֹרְחָא. כִּי מָטָא אַפִּתְחָא דְּבֵי אוֹבָא טַמְיָא, גָּנַח גּוֹהָא. אָמַר, מִי יָדַע אוֹבָא טַמְיָא הַאי גּוֹהָא מַהוּ? רָמָא לֵיהּ קַלָא, קְטִינָא קְטִינָא, אַמַּאי לָא יָדַעְנָא?" – רב קטינא עובר ליד ביתו של אוֹבָא טַמְיָא, בעל אוב של עצמות שעושה כישוף בעצמות המת. בשעה שעובר רב קטינא ליד ביתו של אוֹבָא טַמְיָא מתרחשת רעידת אדמה.
שואל רב קטינא בקול: האם יודע אוֹבָא טַמְיָא למה האדמה רועדת? שואל אוֹבָא טַמְיָא מתוך ביתו בקול גדול: למה אני לא יודע? "בְּשָׁעָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זוֹכֵר אֶת בָּנָיו שֶׁשְּׁרוּיִים בְּצַעַר בֵּין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, כִּבְיָכוֹל, מוֹרִיד שְׁתֵּי דְּמָעוֹת לַיָּם הַגָּדוֹל, וְקוֹלָם נִשְׁמָע מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ".
הגמרא אומרת שלדעת רב קטינא לא מדובר בדמעות של ה', אלא בכך שה' כַּפָּיו סוֹפֵק זוֹ עַל גַּב זוֹ מרוב צער הגלות, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כא) "וְגַם אֲנִי אַכֶּה כַפִּי אֶל כַּפִּי, וַהֲנִחֹתִי חֲמָתִי". וזו תחילת פעולה לקראת גאולה. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: אֲנָחָה מִתְאַנֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר "וַהֲנִחֹתִי חֲמָתִי בָּם וְהִנֶּחָמְתִּי". רַבָּנָן אַמְרֵי: בּוֹעֵט בָּרָקִיעַ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה כה) "הֵידָד כְּדֹרְכִים יַעֲנֶה אֶל כָּל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ". רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר, דּוֹחֵק אֶת רַגְלָיו תַּחַת כִּסּא הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סו) "כֹּה אָמַר ה' הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי".
עוֹשֵׂה מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית
ברכה עַל הַזְּוָעוֹת
המשנה במסכת ברכות (נד, א) מלמדת מהן הברכות שמברכים על רעידת אדמה: "עַל הַזִּיקִין (כוכבי שביט) וְעַל הַזְּוָעוֹת (רעידות אדמה) וְעַל הַבְּרָקִים, וְעַל הָרְעָמִים, וְעַל הָרוּחוֹת, אוֹמֵר: 'בָּרוּךְ שֶׁכֹּחוֹ מָלֵא עוֹלָם'. עַל הֶהָרִים, וְעַל הַגְּבָעוֹת, וְעַל הַיַּמִּים, וְעַל הַנְּהָרוֹת, וְעַל הַמִּדְבָּרוֹת, אוֹמֵר: 'בָּרוּךְ עוֹשֵׂה מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית'".
מקשה הגמרא (נט.) וכי זיקין, זוועות, רעמים, רוחות וברקים הם לא מעשה בראשית? ולמה שלא יברך גם עליהם "בָּרוּךְ עוֹשֵׂה מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית"? אומר אביי: כרוך ותני. באמת על כולם מברכים את שתי הברכות הללו ביחד. רבא אומר: "התם (בזיקין, זועות, רעמים, רוחות, ברקים) מברך תרתי: 'ברוך שכחו מלא עולם ועושה מעשה בראשית'. הכא (הרים, גבעות, ימים, נהרות, מדברות) 'עושה מעשה בראשית' – איכא. 'שכחו מלא עולם' – ליכא".
שתיים ברעדה אחת
הפוסקים חלוקים בשאלה האם בעת רעידת אדמה מברכים את שתי הברכות או ברכה אחת בלבד. דעת הראב"ד בהשגות (פ"י הי"ד) שבכל רעידת אדמה יברך את שתי ברכות הללו, וכן נראה מדברי רש"י. אבל התוספות כתבו שיברך או "שכחו וגבורתו מלא עולם" או "עושה מעשה בראשית", וכן כתב הרמב"ם וכן פסק השו"ע.
רעדה בנחת או בזעף
אילו מן הברכות עדיפה? בלשון הרמב"ם (ברכות י יד) משמע שעדיף לברך "שכוחו וגבורתו מלא עולם". כי כך היא הצעת המשנה. "ואם רצה מברך עושה בראשית". בלשון השו"ע משמע שעיקר הברכה היא "עושה מעשה בראשית, ואם ירצה יאמר: בא"י אמ"ה שכחו וגבורתו מלא עולם" (שו"ע רכז א).
הנחלת צבי משיב על פי מה שנאמר בתלמוד ירושלמי (ברכות סד ע"ב) בעניין הרוחות, שכאשר הן "באין בזעף" – מברכים "שכוחו וגבורתו מלא עולם". אבל "שבאים בנחת" אומר "ברוך עושה בראשית" (וכן פסק מהר"ם ן' חביב והביאו הברכי יוסף אות ה').
בבריאת העולם היה העולם רועד כולו
הרה"ג מאיר מזוז שליט"א שאל מפני מה מברכים על רעידת האדמה "שעושה מעשה בראשית", והשיב כי בבריאת העולם היה העולם רועד כולו. "עַמּוּדֵי שָׁמַיִם יְרוֹפָפוּ וְיִתְמְהוּ מִגַּעֲרָתוֹ" (איוב כו יא). את הפסוק הזה מביא רש"י בבראשית: "יתחזק הרקיע שאע"פ שנבראו שמים ביום הראשון עדיין לחים היו וקרשו בשני מגערת הקב"ה" (בראשית א ו). מפסוק זה למדה הגמרא במסכת חגיגה (יב.) שהעולם היה הולך ומרחיב עד שגער בו הקב"ה. וכן בגמרא שם על הים, שהיה הולך ומרחיב בבריאת העולם עד שאלוקים עצרו, עי"ש.
"עושה מעשה בראשית" גם בהווה
את דברי חז"ל על הים המרחיב אפשר לראות כשמסתכלים על מפת כדור הארץ, שם רואים כי יש על הגלובוס כמה חלקים שאפשר לחבר אותם כמו פאזל. החוף המערבי של אפריקה, למשל, מתחבר כמעט באופן טבעי לחוף המזרחי של דרום אמריקה, למרות המרחק הרב שביניהם. הסבר חז"ל זה בנוי על האמור ביום השלישי של הבריאה: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה וַיְהִי כֵן". לפני כמאה שנים דחו המדענים את ההסבר שנתן המדען אלפרד וגנר על תזוזת היבשות. הם שאלו בבוז: "איך יבשה מפליגה לה בתוך ים של סלעים?".
בחמישים השנים האחרונות התגלה כי באמת היבשות זזות והאוקיינוס האטלנטי מתרחב בכל שנה ב-2.5 ס"מ. ההתרחבות נובעת מנביעת לבה רותחת בקרקעית האוקיינוסים במקום שנקרא "הבקע העולמי הגדול". בקע שאורכו 80,000 ק"מ והוא הגורם לתנועת היבשות, לרעידות האדמה ולהיווצרות ההרים הגבוהים. אולי זו הסיבה שאנו מברכים על רעידת האדמות בלשון הווה "ברוך עושה מעשה בראשית" כי באמת ה' מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית וגם בעניין זה של חידוש פני האדמה (עיין צל"ח מסכת ברכות דף נד עמוד א).
ויש הרים שמתגדלים ויש הרים שמתמעטים
על רקע זה מפליא ביותר לקרוא מה כתב האר"י ז"ל לפני כ-450 שנה על צמיחת ההרים: "ההרים הם גם כן גוברים וגדלים מיום ליום מעת בריאת העולם" אלא שקשה לראות את הדבר בעין בשר רגילה, כי הוא מתרחש לאט, ורק מי שמתבונן בשים לב רואה אותו. "רק שאין הגידול ניכר בהם ויש הרים שמתגדלים ויש הרים שמתמעטים על דרך שנקרת 'ארץ צבי' שנזדעזעה ונתמעטה, כן הענין בהרים עצמן כי מתמעטים ומתקצרים" (לקוטי תורה - פרשת עקב). וכן הוא בבקיעות שנמצאים בארץ "כלל הדברים תבינם מעצמך".
אפשר שלזה כיוון דוד המלך במזמור "ברכי נפשי" כשקשר בין חידוש פני האדמה לבין רעידותיה במילים: "תְּשַׁלַּח רוּחֲךָ יִבָּרֵאוּן וּתְחַדֵּשׁ פְּנֵי אֲדָמָה : יְהִי כְבוֹד ה' לְעוֹלָם יִשְׂמַח ה' בְּמַעֲשָׂיו: הַמַּבִּיט לָאָרֶץ וַתִּרְעָד יִגַּע בֶּהָרִים וְיֶעֱשָׁנוּ" (תהילים קד ל-לב). והכול לכבוד ה' יתברך.

מהלכות הברכה
לברך תוך כדי דיבור
כתב השולחן ערוך (רכז סעיף ג) שצריך לברך תוך כדי דיבור לסיום הרעדה, שהוא כזמן שאומרים שלוש או ארבע מילים. ואם "היה יושב בבית הכסא ושמע קול רעם או ראה ברק, אם יכול לצאת ולברך כדי דבור - יצא; ואם לאו - לא יצא". וכתב כה"ח (ס"ק טז) שהוא הדין לרעדת הארץ.
אפילו רעידה שאינה מזיקה
וכתב בשו"ת שבט הקהתי (ח"ה סי' מ"ו) כי מתוך השו"ע והפוסקים משמע שאין צריך שתהיה רעידת אדמה חזקה המסכנת חיי אדם, אלא אפילו על רעידה קלה מברך, אם מורגשת היטב. ויש שלא נוהגים לברך, אבל בסידורו של מרן הרב אליהו כתב לברך בשם ומלכות. ובלבד שברור לו שזה לא בעקבות פיצוץ וכד'. שזה דבר הניכר בנקל.
שתי רעידות שתי ברכות
וכתב כה"ח (רכז ס"ק ג בשם מהר"ם ן' חביב שם, ברכי יוסף אות ו') כי "אם עבר זמן מה בין רעש לרעש דאסח דעתיה מיניה צריך לחזור ולברך אפילו הוא תוך שלשים (יום)". ואם לא הסיח דעתו – לא צריך לברך. ובזה שונה ברכת רעדת הארץ מברכת ברקים ורעמים. שברקים ורעמים באים בקבוצות, ולכן לא מסיחים מהם דעת, אבל רעדת הארץ לא באה בקבוצות, ואפשר שהרעדה הבאה תהיה כעבור כמה שעות או כמה עשרות שנים. שלא נמצא שום כלי טכני שיודע מראש מתי תהיה רעדת הארץ.
ואספר מעשה פלא שהיה לי עם מרן אבא זצוק"ל, שאמר לי פעם כי לא אבהל אם תהיה רעידת האדמה. התפלאתי מאוד על דבריו, כי ידוע שאין אדם יודע בדרך הטבע על רעידות האדמה קודם שמתרחשות. וסיפרתי את הדברים לחבר שהיה בימים ההם מנכ"ל הטלוויזיה הישראלית. יום אחד אחר כך הייתה רעידת אדמה שאינה מזיקה, בדומה לרעידות שחווינו בימים האחרונים, והתפלאנו על כך שהרב ידע על רעידת האדמה יום קודם שהתרחשה.
וקרא ואמר קדוש וישקוט הרעש
כתב היעב"ץ (מור וקציעה רכז): "מצאתי בס' יוחסין בהוספות של רש"י בלשון הזה 'ועל זה ניבא הנביא ישעיהו וינועו אמות הסיפים וגו' (ישעיהו ו' ד'), וקרא פסוק וקרא זה אל זה (שם ג') ואמרו כי סוד גדול בזמן שיבוא רעש בעולם ויקראו זה הפסוק 'וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו' ג' פעמים וישקוט הרעש'" .
בעת הרעש נוהגים לומר פסוק שמע ישראל
וכתב כה"ח (סימן סא ס"ק מ): "בעת הרעש נוהגים לומר פסוק שמע ישראל, וטעמא נראה שאם ח"ו נגזר על שונאיהם של ישראל שימותו במפלת הרעש ח"ו שתצא נשמתם באחד". וכן כתב הרב המקובל מהרי"ש ניניו ז"ל בהקדמת ספרו אמת ליעקב: "וכששמעתי הרעש, הנחתי ידי על ראשי וכפפתי קומתי וסגרתי עיני ואמרתי שמע ישראל וגו'".
ותמה הרב פתח הדביר למה אומרים "שמע ישראל וגו'" ולא מברכים כפסק השו"ע, ואולי אומרים כן מחמת פחד שחוששים שהגיע יומם ולכן אומרים "שמע ישראל" לקבל עול מלכות שמים, וכמו שנוהגים ביציאת הנשמה. כך כתב הרב חיים פלאג'י (תוכחת חיים, תשא דף קי"א) סדר לימוד לעת הרעש " תכף יאמר פסוק שמע ישראל וגו', ברוך שם וכו', וקרא זה אל זה וכו' " (עיין שו"ת וישב הים חלק ג סימן יד).
עוד הביא בכה"ח שם כי אם לפעמים נמשך הרעש, כופלין ומשלשין את שמע ישראל, ושמעתי מפקפקים בזה, כי אסור לומר שמע שמע כמה פעמים. ולכן הציע לומר בין אחד לאחד פסוק "ה' הוא האלהים" דגם זה הוא יחוד השם עי"ש. ולמעשה יאמר "שמע ישראל" רק אחרי שמברך.
מתענים ומתריעין עליהם
גוזרים תענית על הרעש
בשולחן ערוך (תקעו סעיף ד) מובא כי בעת הרעש החזק מתענים ותוקעים בחצוצרות. "וכן על הרעש ועל הרוחות שהם מפילים הבנין והורגים, מתענים ומתריעין עליהם". ובכה"ח (תקעב א) כתב שלא מחכים כמו בתעניות גשמים אלא גוזרים מיד. "בצרה שחיי אדם תלוי בה מנגד ממש כגון אם נשמע רעש גדול פעם אחר פעם ויש לירא שמא ח"ו תהא ביתם קברם הר"ן גם כן מודה בכי הא דאין מעצור להמתין, וכן עשיתי מעשה וסמכתי גם כן על מה שראיתי במגן אברהם דבמקום דלא שכיחי מפקיעי שערים אפשר שמותר. נהר שלום".
לא הזיק מפולת בירושלים
ובכה"ח (תקעו ס"ק כו) הביא משם הרב רבי מיוחס רפאל, שהיה הרב הראשי לארץ ישראל (בספרו פרי האדמה חלק ד' דף ו' ע"א), כי "בירושלים עיר הקודש ת"ו אין גוזרין תענית צבור על הרעש ומפולת כי לא הזיק מפולת בירושלים. אמנם עשו בכי ומספד כי הרעש הזיק בערים אחרות.
ובשנת התרפ"ז (1927) י"א לחודש תמוז היה רעש גדול בירושלים ת"ו ובכל סביבותיה, ונהרסו כמה כותלים ומהם נתרועעו, והיה ניסים ונפלאות שלא נפקד אחד בירושלים ת"ו, רק בכפרים נעשה הריסות גדולות ומתו כמה עכו"ם, לא תקום פעמיים צרה, וה' שמר ישראל, והיה פלא בעיני הרואים והאמינו בה' גם ההולכים על פי הטבע והעידו כי יד ה' עשתה זאת".
מרן אבא זצוק"ל הביא (שו"ת מאמר מרדכי כרך ג קדושת ארץ ישראל סימן ב) את דברי החיד"א בפירושו חסדי אבות (שם), "ודע דבאבות דרבי נתן פ' ל"ה אמרו: לא היתה מפולת בירושלם מעולם. וזה שנים רבות ששמעתי בעה"ק ירושלם תוב"ב כי מהריט"ץ בספר מגן אבות כ"י פי' אבות דר"ן פירש שלא היתה מפולת מרעש. עד כאן שמעתי".
רעדה לשם עלייה
ממשיך החיד"א וכותב: "וכן ראינו בשנת התק"ך שבעוה"ר בליל ט' חשון היה רעש בעה"ק צפת ת"ו ומתו ברעש כמה נפשות מישראל וכמדומה כמו קס"ה נפשות, ובלילה עצמה היה הרעש חזק בעה"ק ירושלם תובב"א והתמידו הרעשים כמעט כל החורף. וברוך ה' שלא אירע שום מפולת אף שהיו רעשים רבים וחזקים ואיש לא נעדר. ברוך האל המושיע".
וכאשר היה רעש בצפת התחילו האנשים לברוח, וחשבו לברוח לירושלים, אך חששו שמא גם בירושלים יהיה רעש. אמרו להם: בירושלים יש חזקה שהרעש אינו מזיק, שהרי לא הזיק נחש ועקרב ולא יזיק הרעש בירושלים. ובוודאי אחרי שאמר החת"ס בהספד על הרוגי הרעש מצפת בשנת תקצ"ז, כי אפשר וזה היה רמז לעלות להתיישב בירושלים ולא לפחד. על כן עלו רבים והתיישבו בירושלים בלי חשש והצליחו.
אחדות למניעת רעש
הרב רבי חיים אלפנדרי ע"ה, שהיה בצפת ובטבריה, אמר: ריבונו של עולם, אנחנו רוצים לצרף את צפת וירושלים שהרעש לא יזיק. ועשו תקנה לאחד את צפת וטבריה לעיר הקודש בירושלים ובחברון שלא יזיק הרעש. ואכן מאז הרעש לא הזיק בצפת ובטבריה.
כן כתב האדמו"ר מאבריטש (בספר בת עין, ליקוטים), שגר בצפת ולא הסכים לעזוב אותה אחרי הרעש, כי בגמרא כתוב ששאלו תלמידיו את רבי יוסי בן קסמא אימתי בן דוד בא? אמר להם: כשיפול השער הזה ויבנה ויחזור ויפול ויבנה ויחזור ויפול ולא יספיקו לבנותו עד שבן דוד בא ע"כ. ואמר כי שע"ר אותיות רע"ש גם בגימטריא צפ"ת וזה כמה שנים שהייתה רעש גדול ב' פעמים בארץ ונהרגו כמה נפשות ר"ל. ואמר שזהו נפילה אחרונה ועד שלא יספיקו לבנותו בן דוד בא.
לֹא יִיגְעוּ לָרִיק וְלֹא יֵלְדוּ לַבֶּהָלָה כִּי זֶרַע בְּרוּכֵי ה'
על סמך דבריו תרמו רבים לשיקום צפת, ועוד עלו רבים ובאו להתיישב בצפת ובארץ ישראל כולה, שמאז נפתחו השערים הסגורים של ארץ ישראל. "וּבָנוּ בָתִּים וְיָשָׁבוּ, וְנָטְעוּ כְרָמִים וְאָכְלוּ פִּרְיָם לֹא יִיגְעוּ לָרִיק וְלֹא יֵלְדוּ לַבֶּהָלָה כִּי זֶרַע בְּרוּכֵי ה' הֵמָּה וְצֶאֱצָאֵיהֶם אִתָּם", ותפילתם תישמע "וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וַאֲנִי אֶשְׁמָע". ויהיה שלום בארץ, "זְאֵב וְטָלֶה יִרְעוּ כְאֶחָד וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי אָמַר ה'". אמן ואמן.

סיפורים
ספרייה ניידת
סיפר הרב זצ"ל: היה גאון בארם צובה ושמו רבי אברהם ענתבי ע"ה, והוא חיבר את הספר "יושב אוהלים" ועוד ספרים רבים.
ועל שום מה נקרא שם ספרו "יושב אוהלים"? אלא שפעם הייתה בעירו רעידת אדמה, וכל התושבים ברחו והלכו למקום אחר והתיישבו שם באוהלים, וכך עשה גם הוא. אך דבר זה לא מנע ממנו להמשיך ולעסוק גם שם בתורה על אף שלא היו לו שם כל ספריו, ויתירה מכך, לא רק שעסק בלימוד התורה, אלא גם לא נמנע מלחדש שם חידושים ולכתוב אותם עלי ספר.
הפלא הגדול היה כשהספר הודפס והתפרסם, ואלו ששמעו כי חיבר את הספר במדבר בדקו אחריו ומצאו כי בכל המקורות שכתב מזיכרונו לא נפלה אף לא טעות אחת. ויהי הדבר לפלא גדול בעיני כל הרואים זאת.

קניין רוחני
סיפר הרב זצ"ל: פעם בא אלי יהודי חשוב מארצות-הברית שחשב לקנות בתים ונכסים רבים בארץ ישראל. העסקה המוצעת הייתה בסכום ניכר וגדול והוא חשש, ועל כן ביקש עצה וברכה. אמרתי לו שיש ערך גדול לקנות ולחזק את יישוב הארץ והגרים בה. עיני העמים נשואות לכל דבר שקורה בארץ ישראל, ובמיוחד למתיישבים בה. ועוד, כי לפי גודל מעלתה ויישובה, כך גודל ההתנגדות של אומות העולם. לכן חשוב לחזק אותה ואת היושבים בה.
עוד אמרתי לו, כי חשוב שלכל יהודִי מארצות-הברית ומשאר מדינות העולם, יהיו נכסים וכספים בארץ ישראל. אם יום אחד הוא ירגיש שהאדמה בוערת מתחת רגליו בארץ העמים, אם הוא לא יוכל להוציא כספים ממקום מושבו, אם הוא ירגיש יום אחד שחו"ל היא לא הבית שלו והעם היושב שם הוא לא העם שלו, הוא ידע להגיע לארץ ישראל – הבית הטבעי שלו. המקום שבו נמצאים הנכסים שלו. כך הוא יבוא למקום מסודר.
אך עיקר העיקרים שאמרתי לו הוא, שכל קניין בארץ ישראל הוא קניין רוחני גדול. פתחתי לו את חומש בראשית, בפסוקים המדברים על יעקב שקנה חלקת אדמה בארץ ישראל. והכתוב אומר עליו (בראשית לג יט): "וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה". והראיתי לו דבר פלאי ביותר המופיע בדברי האבן-עזרא שם: "והזכיר זה הכתוב, להודיע כי מעלה גדולה יש לארץ ישראל. ומי שיש לו בה חלק – חשוב הוא כחלק עולם הבא".
אותו יהודי מארצות-הברית התחזק מאוד מדברי האבן-עזרא הללו, והחליט לבצע את העסקה הגדולה הזאת מיד. אחרי ההחלטה הזאת גמלה בלבו עוד החלטה חשובה. הוא אמר בלבו – אם מעלתה של הארץ הזאת היא כל כך גדולה, למה שרק חלק מרכושי יהיה בארץ ישראל? אבוא אני בעצמי עם כל משפחתי ורכושי לארץ הקדושה הזאת!


תשובה כהלכה
אתה תקום.האם בתיקון לאה צריך להמשיך לשבת על הרצפה או לקום?
יושבים על הרצפה עד שמגיעים ל"תָּקוּם תּרַחֵם צִיּוֹן תִּבְנֶה חוֹמוֹת ירוּשָׁלִָם". ובאומרו "תקום" יכוון שהקב"ה יקים אותן מנפילתן. לפיכך אם אמר גם תיקון רחל יקום מהארץ באומרו "תקום" (סידור הרש"ש).

לא טוב היות האדם לבדו. למה זה כל כך חשוב להתחתן? אני לא רוצה להתבלבל מכל תרבות המערב, ורוצה לחזק בי את הרצון הזה.
אם את זוכה להתחתן עם האדם הנכון - זה טוב. זה שמח. אפשר להביא לעולם חיים. רק כשחיים יחד אפשר להגיע למיצוי האמיתי. ובאמת אלוקים ברא אותנו כך שאחרי שאנחנו מתחתנים נהיה שלמים, אחרת לא טוב לנו כי אנחנו לא ממלאים את הייעוד שלנו. זה כל כך חשוב, עד שאפשר אף למכור ספר תורה בכדי שיהיה כסף לצרכי החתונה, וכל זאת כי בניית בית יהודי קדוש היא תכלית קיום התורה ותכלית קיום העולם.

צפייה לא נעימה.האם מותר ללכת לצפות במשחקי כדורגל וכדורסל?
ספורט נועד לבריאות, ולא לצפייה שהיא העברת זמן ללא שום תועלת אמיתית.





עוד בנושא מטות

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il