ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מינוי הדיינים - פרק ח' ;">

דף הבית בית מדרש משפחה חברה ומדינה ציבור וחברה משפט עברי חידוש הסנהדרין בימינו Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תשס"ד

מינוי הדיינים - פרק ח'


מתוך העלון חמדת ימים
www.eretzhemdah.org


מוקדש לעלוי נשמת
אשר בן חיים

בשיעור קודם הוכחנו כי מומחה לבי"ד=סמוך=אלהים והוא זה שהרמב"ם הגדיר "חכם מופלא שראוי להורות לכל התורה כולה". לעומת זאת מצאנו ברמב"ם את ההלכה הבאה:
"כל עיר שאין בה שני חכמים גדולים אחד ראוי ללמד ולהורות בכל התורה כולה ואחד יודע לשמוע ויודע לשאול ולהשיב אין מושיבין בה סנהדרין אע"פ שיש בה אלפים מישראל" (סנהדרין פרק א ה"ה).

משמע שאם יש בעיר שניים כאלה מצרפים אליהם שלישי שאינו עונה להגדרה זו והם יושבים כבית דין. מהיכן נלקח השלישי עונה הרמב"ם
"כל סנהדרי קטנה מושיבין לפניהן שלש שורות של תלמידי חכמים בכל שורה ושורה עשרים ושלשה איש, שורה ראשונה קרובה לסנהדרין, ושורה שנייה למטה הימנה, ושלישית למטה הימנה, וכל שורה ושורה יושבין בה לפי מעלתן בחכמה" (שם, שם ה"ז)

ומשם היו מוסיפים. כך גם מפורש לעניין דיני נפשות:
"אמר אחד מן התלמידים בדיני נפשות יש לי ללמד עליו חובה משתקין אותו, אמר יש לי ללמד עליו זכות מעלין אותו עמהן לסנהדרין, אם יש ממש בדבריו שומעין לו ואינו יורד משם לעולם, ואם אין ממש בדבריו אינו יורד משם כל היום כולו, אפילו אמר הנדון עצמו יש לי ללמד על עצמי זכות שומעין לו ועולה למניין, והוא שיהיה ממש בדבריו" (הלכות סנהדרין פרק י ה"ח).

וקשה כיצד מצרפים לסנהדרין אדם שאיננו עומד בקריטריונים החמורים הנדרשים לקבלת התואר "אלהים"? (עמוד הימיני סימן ג סע' ג). לכן מחדש מו"ר הגר"ש ישראלי זצ"ל כי מינוי כדיין וממילא כינויו בשם אלהים יש לו משמעות נוספת.

הרמב"ם בתחילת "מורה נבוכים" קובע כי בעברית יש שלש משמעויות לביטוי אלהים:
הראשונה בקודש ואז צריך לבטאו אלקים, השנייה היא דיין והשלישית היא מנהיג ומושל. מינויו של אדם כסמוך אכן בא לבטא או את שלשתן או במקרים מיוחדים רק חלק מהן. כגון במקרה של מינוי חד פעמי של אחד מן התלמידים כיון שהוכיח שבמקרה זה הוא רשאי לייצג את השכינה, הושבתו בדין משמעותה נתינת הכח והסמכות להנהיג ולחרוץ גורלות. לפי זה מסביר מו"ר כי הביטוי "מומחה" גם הוא בא במשמעות אחרת והיא מלשון "מסירה" "דהיינו שמסרו לו את הזכות והכח לדון" (שם, שם סע' ד). משמעות זו מופיעה גם במקומות נוספים בש"ס כמו "המחהו אצל חנוני ואצל שולחני אינו עובר" (מסכת בבא מציעא דף קיב ע"א). כאן הגמרא קובעת כי מעסיק ששלח את הפועל לקבל את שכרו משולחני=בנקאי, אינו עובר על איסור בל תלין, שהרי "מסר" את חיוב התשלום לאחר במקרה זה השולחני או החנוני שבימים עברו (ומבחינות מסוימות גם בימנו) שימשו כבנקאים. מינוי כזה של מסירת סמכויות מופיע גם ברש"י בעניין מינויים של הכהנים:
"ומלאת את ידם - כל מלוי ידים לשון חנוך, כשהוא נכנס לדבר להיות מוחזק בו מאותו יום והלאה הוא מלוי, ובלשון לעז כשממנין אדם על פקידת דבר, נותן השליט בידו בית יד של עור שקורין גנ"ט בלעז [כפפה], ועל ידו הוא מחזיקו בדבר, וקורין לאותו מסירה ריוישטי"ר בלעז [להסמיך] והוא מלוי ידים" (רש"י שמות כ"ח מא).

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il