ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

למה לפחד או לא לפחד מעוג. ;">

בית מדרש פרשת השבוע חומש במדבר פנחס Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

תשע"ח

למה לפחד או לא לפחד מעוג.


מתוך העלון חמדת ימים
www.eretzhemdah.org


מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

שאלת הענקים, משמעותם מבחינה לאומית והשאלה מי חיסל אותם ומתי? הם המעסיקים אותנו בשבועיים האחרונים (חוקת, בלק), ננסה להבין את המסר ואת הסיבות, מתוך כך ננסה להבין יותר, איך הקב"ה מנהל את עולמו ומשגיח על עמו - בניו יקיריו?
כפי שמסופר בפרשת לך לך, המאבק בין נמרד-אמרפל לבין אברהם העברי, התחיל אומנם באור כשדים והסתיים בהצלתו המופלאה של אברהם מכבשן האש. אז החלו מסעותיו של אברהם אבינו לכיוון ארץ ישראל ובכך קיווה גם להיפרד מנמרוד הרשע. מטרתו של אברהם הייתה להקים אומה שתהפוך את ארץ כנען לארץ ישראל, אומה שתקים מדינה שעקרונותיה הם: "לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" (בראשית פרק י"ח יט), ההפך מדרכו של נמרוד. היפרדותו של אברהם מנמרוד לכאורה לא צלחה. נמרוד וחבריו המסופוטמים הגיעו לארץ ישראל וניצחו את חמשת המלכים. לכאורה, זו הכרזה כי ארץ כנען שייכת לצאצאי חם (שנמרוד הוא מבני בניו) ולא לצאצאי שם.
בהסתכלות רטרוספקטיבית, אנחנו מבינים כי נמרוד הגיע לארצנו, כדי להשמיד את הענקים בעבר הירדן ולאפשר לעם ישראל מאות שנים מאוחר יותר להיכנס לארצו מכיוון מזרח. משה רבנו שניצח את סיחון ועוג פתח סופית את הדרך, ממזרח.
עדיין נשארו ענקים בחברון ובארץ פלשתים.
יהושע וכלב פתרו את הבעיה בחברון, אבל לא את הבעיה של הענקים בארץ פלישתים.
מדוע? נציע את ההסבר הבא:
ארץ ישראל נחשבה, מאז ומעולם, בעיני המצרים כפרובינציה שלהם - חלק ממצרים הגדולה. כך הם גם הבטיחו לעצמם את הדרך הפתוחה לכיוון מסופוטמיה. ברגע שהפלישתים החדשים, עם הענקים, נחתו בחופי ארץ ישראל והקימו את ארץ פלישתים החדשה, בין אשדוד לעזה, נחסמה דרכם של הפרעונים צפונה לאורך החוף. זו משמעות הכתוב בתחילת פרשת בשלח: "וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה" (שמות י"ג יז). גם עם ישראל נאלץ לסוב את ארץ פלשתים, אבל מהלך זה מנע גם מהמצרים לרדוף אחרי עם ישראל בארץ ישראל.
רק כשדוד הקים את מדינת היהודים המאוחדת הראשונה, שבירתה ירושלים, מדינה בעלת צבא שהפיל את מוראו על כל רחבי המזרח התיכון, נוכחותם של הענקים בארץ פלישתים היתה מיותרת. לכן הגיע זמנם, דוד ואנשיו הכו את כל בני הרפה, בני הענק כמבואר בכתוב: "אֶת אַרְבַּעַת אֵלֶּה יֻלְּדוּ לְהָרָפָה בְּגַת וַיִּפְּלוּ בְיַד דָּוִד וּבְיַד עֲבָדָיו" (שמואל ב כ"א כב). על פי הפשט, לְהָרָפָה מלשון רפאים (עיינו בראשונים שם, על פי הדרש בני ערפה אשת כליון עיינו במדרש שם הובא ברש"י). מכאן ואילך הפסיקו בני הענק-הרפאים "לבקר" בעמק רפאים בירושלים ולהפיל את חתתם במקום.
אנו יכולים להבין מכך היבט נוסף של דברי התורה: "וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ" (ויקרא כ"ו לב). הענקים-הרפאים שמרו על ארץ ישראל, כדי שעמים אחרים לא יתיישבו בארץ. הם נעלמו מהשטח לפי הצרכים של עם ישראל, בדרכו אל ארצו ובדרך להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, מדינה שיסודותיה יהיו על פי דרכו של אברהם אבינו: "לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט". מדינה של חוקי צדק - משפט ורגישות חברתית המגינה על השכבות החלשות- צדקה.

יש לנו כאן דוגמא מופלאה, כיצד תהליכים היסטוריים, שבזמן התרחשותם לא היו מובנים, אבל במבט לאחור מוארים באור פלאות.
הבה נתפלל כי נזכה לראות עוד יותר בשוב ד' ציון, על פי עקרונות אלה.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il