ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

איסור דם ;">

דף הבית בית מדרש מדורים קול צופייך Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

אב תשס"ה

איסור דם

"קול צופייך" – גיליון 326



סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
אשר בן חיים

חומרת איסור אכילת דם
בבן איש חי מונה כמה דרגות בחומרת איסור אכילת הדם, וז"ל (מצורע אות א'): "כל דם בהמה וחיה ועוף וכן דם שליל אסור מן התורה אבל דם גדים וחגבים מותר מן התורה ואסרו חז"ל משום מראית העין ואם יש בו היכר קשקשים מותר. וכן דם האדם מותר מן התורה ואסרוהו חז"ל אם פירש משום מראית העין, לפיכך אם נשך הככר בשיניו ויצא דם ונתלכלך הככר צריך לגררו כדי שיאכל הככר אבל דם שעודנו בין השינים מוצצו ואינו חושש". (שם אות ב) "בבהמה וחיה ועוף דם הנפש בכרת, אבל דם האיברים בלא תעשה והיינו אם יצא לחוץ או נפרד באבר או שנתעורר לצאת ונבלע במקום אחד, אבל אם הדם עודנו בבשר ולא פירש ולא נפרד שם, הרי זה מותר לפיכך מותר לאכול בשר חי ובלבד שידיחנו", עיי"ש.

דם שבין השיניים
הגמרא במסכת כתובות (דף ס' ע"א) "דם שעל גבי ככר גוררו ואוכלו, שבין השינים מוצצו ואינו חושש".
כל עוד לא יצא הדם מפיו - מותר לו לבולעו, אבל כשיצא מפיו הוא אסור. ולכן אם נשך בתפוח עץ או בלחם קשה ויצא לו דם מבין שיניו והוא על התפוח או הלחם, גורר את הדם ואוכל את התפוח או הלחם.

בברית מילה המוהל מוצץ את הדם - האם מותר לו לבולעו או אסור ? לדעת ההפלאה, מותר לו לבולעו כי זה נחשב דם שלא פירש, אבל הכנה"ג אוסר, וכן נוהגים.

מספרים שפעם בא כומר גוי לרב יהודי וא"ל: יש בתורתכם דברים משונים, דם בין שיניו - מותר, ואם פירש לחוץ - אסור, והרי זה אותו דם ? ענה לו הרב: יש הבדל, ואמחיש לך את זה בצורה הבאה. לקח הרב צלחת וביקש מהכומר שירוק לתוך הצלחת. לאחר שירק, אמר לו הרב תבלע את זה חזרה. השיב לו הכומר: זה כבר מאוס, ואיני יכול להחזירו. א"ל הרב: ישמעו אוזניך מה שאמרת, כשיצא מפיך נעשה מאוס וא"א להחזירו, כך הדין בענין הדם.

המצוה חשובה מעל הכל
אני רגיל לספר על חכם צדקה הזקן שהיה חסידא קדישא, והיה גאון גדול, וכל השו"ע היה "כמאן דמנח בכיסו, ופעם הבאתי לו תפוח עץ שטוף ורטוב, ולא רצה לקבל, וניגבתי אותו במגבת ולא רצה לאוכלו כי השתמשו במגבת זו הרבה אנשים והיה מאוס בעיניו, ועל כן שטפתי את התפוח שנית וניגבתי במגבת נקיה, ושוב לא רצה כי אמר אמנם מגבת זו מכובסת ונקיה אבל היא כובסה עם סבון וחשש שמא ריח הסבון נשאר במגבת. לאחר כמה ימים הלכתי אתו לברית והוא היה המוהל, וראיתי שהוא מוצץ בפיו ללא הפסק של שפופרת. אמרתי לו: כבוד הרב לא רצה לאכול את התפוח שניגבתי, אבל את המציצה עושה בפיו ?! ענה לי הרב: זה מצוה, וחביבות המצוה גוברת על הכל.

"טבעול" עם חלב - אם יש חשש מראית עין

בתחילה כשחברת "טבעול" החלה לשווק קציצות ונקניקיות הדומים במראיהן לקציצות בשר אבל אין בהם בשר והם פרווה, אסרתי לאוכלם עם חלב אלא אם יעשו סימן והיכר מיוחד שהקציצות הם של "טבעול", וזאת משום מראית העין. אבל לאחר כמה שנים שהתפרסם צורתם של אותם קציצות, וכל אחד יודע לזהות שמדובר בקציצות שהם פרווה, התרתי לאכול אותם ללא סימן והיכר מיוחדים.

איסור אכילת דג עם חלב
הספרדים מחמירים שלא לאכול דג עם חלב, והאשכנזים הקילו בזה, ומובא בדרכי משה, מה שכתב בבית יוסף שיש להפריד בין דגים לחלב, נפלה בזה טעות סופר והכוונה לאסור אכילת דגים עם בשר משום שחמירא סכנתא מאיסורא, אבל בדגים עם חלב לית לן בה. ומכל מקום אין לנו אלא דברי מרן הב"י ודברי הבא"ח ולכן הספרדים מחמירים באכילת דג עם חלב. יש עדות המחזיקות בביתם סיר מיוחד לדגים, וסיר מיוחד לבשר, וכמובן שסיר נפרד לחלב.

דם ביצים
דם ביצים הוא חמור, ויש שאינם נזהרים בו כולי האי. בזמן קום המדינה היה המצב קשה, והיו מחלקים ביצה אחת לכל נפש פעם אחת בשבוע בלבד. כיום ב"ה יש ביצים בשפע ויכולים להחמיר ולזרוק כל ביצה שיש עליה דם ללא שום בדיקה, אבל בזמנם היה הדבר קשה מאוד. על כן באותה התקופה היו נזהרים לבדוק אם יש דם על החלמון או על החלבון, וגם אם היה דם על החלמון, היו מוסיפים לבדוק על ידי הנחת צמר גפן לח בעדינות על החלמון, ואם יצא הדם ללא שנפגע החלמון, בידוע שהוא מהחלבון בלבד והביצה מותרת, אבל אם היה החלמון נבקע בידוע שהדם הוא מהחלמון ואסור. ומיהו כל זה בזמנם ולא מהני אלא בשעת הדחק, אבל בזמננו אין לסמוך על בדיקות אלו, ואנו פוסקים כדעת הבא"ח שמחמיר בדם שבביצה בין אם נמצא על החלמון ובין אם נמצא על החלבון.

איסור דם ביצה בשאר התבשיל
דם שבביצה אוסר את כל הביצה, וכיון שהיא אסורה, היא אוסרת את כל התבשיל שבו היא מתבשלת. לכן, כשמבשלים ביצה עם ביצים נוספות, יש להכניס טיפה של סבון נוזלי לסיר כדי שיפגם טעם המים ואז אם הביצה נאסרת אין שאר הביצים האחרות נאסרות, ומ"מ הביצה עצמה אסורה והיא אינה מתבטלת בשאר התבשיל.
מותר לאכול ביצה בלילה שאין אפשרות בדיקה טובה, כי סמכינן ארובא. וכן מותר לגמוע ביצה חיה ולא חוששים לדם מהטעם הנ"ל (וכן נהג האר"י הקדוש, עיין בא"ח טהרות).

יש שאמרו בדרך בדיחותא, את מסכת ביצה אפשר ללמוד כמו ביצה רכה, ואפשר כמו ביצה בינונית, ואפשר כמו ביצה קשה, כי היא מרובה בהלכות יו"ט.

זהירות במאכלים
בכמה מקומות התורה מזהירה על חומר איסור אכילת הדם. ואומרים חז"ל ומובא ברש"י על הפרשה, ומה דם שנפשו של אדם סולדת ממנו, ובכל זאת התורה האריכה מאוד וכפלה את חומר האיסור שבו, על אחת כמה וכמה במאכלים אסורים שאין נפשו של אדם סולדת מהם. ועוד אומרים בעלי המוסר, שאם בדבר שמטמטם את לבו של האדם כך, על אחת כמה וכמה שצריך להזהר באכילת מאכלים כשרים שיהיו בתכלית ההידור וההכשר, שבכך ייטהר ויחכם לבו של האדם מאוד, לפי שגדולה מידה טובה ממידת פורענות.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il