ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הלכות מליחה ;">

דף הבית בית מדרש מדורים קול צופייך Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

אב תשס"ה

הלכות מליחה

"קול צופייך" – גיליון 326



סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
יעקב בן בכורה

לדעת הלכות מליחה
כיום כמעט והנשים של הדור שלנו אינן יודעות להכשיר בשר, מכיון שרגילים לקנות בשר מוכשר.
ועל כן, טוב שכל אמא תלמד את בתה הלכות מליחה, ותראה לה מה מותר ומה אסור, ולמרות שכיום רוב האנשים קונים רק בשר מוכשר, אעפ"כ טוב לדעת הלכות אלו, כי לא תמיד אפשר להשיג בשר בהמה או עוף מוכשרים.

הכלל הוא: צריכים לפזר מלח על כל צדדי הבשר לכתחילה, וכן בעוף למלוח מבחוץ ובתוך החלל. ואם לא עשה כן - יעשה שאלת חכם.

בצוואר של העוף יש גידים, ויש עדות שיודעים להוציא את הגידים הללו, ויש עדות שחותכים את הצוואר לכמה חלקים ואינם בקיאים להוציא רק את הגידים.

לסמן אם הבשר הוכשר או לא
מי שקונה בשר מוכשר, ישים עליו פתק שבו רשום שהבשר מוכשר, ואם קונה בשר שאינו מוכשר, ישים עליו פתק שבו כתוב שבשר זה אינו מוכשר, כדי שלא יטעו בני הבית בדבר הזה.

הפרדה בין בשר לחלב
יש משפחות שמחליפות ביניהם דירות בזמן החופש. ואם נותן את דירתו לחברו, ישים פתק היכן מונחים הכלים החלביים, והיכן הכלים הבשריים, וכן מהו הכיור החלבי ומהו הבשרי, כדי שיזהרו בדבר הזה.

הרה"ג הצדיק והחסיד חכם יעקב מוצפי זצ"ל היה אומר, עדיף שיהיה לאדם במטבח כיור אחד, כי כשיש שני כיורים לעיתים רוחצים כלים עם מים חמים בכיור החלבי, וכן בכיור הבשרי, והמים יורדים לצינור ניקוז אחד ושם מתערב בשר עם חלב.

אנחנו אמרנו שאין בזה בעיה מכיון שהרחיצה היא עם סבון ואין לך דבר פגום מזה. אבל אנו רואים כמה היו מחמירים בדבר הזה.

מליחת הבשר
אסור לאכול בשר אלא אם כן נמלח והודח כדין. ומליחת הבשר היא כדי להפליט את כל הדם שנמצא בתוכו. ולפוסקים כהרמב"ם מצריכים אח"כ חליטה.

כיום ישנם שני סוגי מלח: מלח שולחני דק, ומלח עבה. ונוהגים למלוח במלח העבה, מכיון שבמלח הדק ישנו חומר נוסף שמטרתו לספוג את הלחות ולשמור על המלח יבש. ובדיעבד אם מלח במלח דק (לא במלח שולחני שלנו שמעורב בו חומר נוסף) - מותר.

יש מי שאומר שאין להשתמש שנית במלח שכבר מלחו בו פעם אחת, שכיון שהדם נשאב לתוך המלח בראשונה, תש כוחו ולא יוכל להפליט שוב דם, וכן נוהגים.

מעיקר הדין, אומרים הפוסקים, משך הזמן שצריך להכשרת הבשר הוא שעה וחצי. חצי שעה - שרייה במים, ושעה - במלח. והיו אומרים שלצורך אורחים בערב שבת, ישטפו את הבשר במים כמה פעמים וישפשפו היטב, ודי להשהותו במלח 20 דקות. והיו הנשים אומרות לבעל אתה תשטוף ותמלח את הבשר, כי אם היו אומרים לאשה לעשות זאת, היה חשש שתקל לעצמה אף בחול להשהות הבשר במלח 20 דקות ולא שעה.

המסופק אם מלח את הבשר

אשה לקחה בשר ומסופקת אם מלחה אותו או לאו - מה דין הבשר ? אנו אומרים שמסתמא מלחה אותו. אך האם יהיה מותר לטעום בפה או בלשון אם הבשר מלוח או לא, הרי אם זה לא מלוח, הוא טועם דם ? ומעין זה מובא בהלכה, שאם אין לעוף מרה - הוא אסור. וכתוב שלפעמים היתה מרה אלא שהיא התפוצצה והנוזל נשפך על הכבד, ושם דנו הפוסקים האם יהיה מותר לטעום את הכבד אם הוא מר או לא, הרי לכאורה יש חשש שיטעם דם שנמצא בכבד - ולמעשה מותר כי זה טעם פגום ולא טוב, ובתנאי שיפלוט את זה מהר.

מטעמת אינה צריכה ברכה
הגמרא בברכות (דף י"ד ע"א) אומרת: "מטעמת אינה טעונה ברכה". כלומר, אשה שרוצה לטעום אם התבשיל מלוח או חריף וכדו' אינה צריכה לברך על טעימתה. וי"א דוקא אם טועמת ופולטת אינה מברכת, אבל אם בולעת - צריכה לברך. וכן אדם הרוצה לקיים בערב שבת "טועמיה חיים זכו", אם טועם ופולט - לא יברך, ואם בולע - יברך (אחד הטעמים למצות טעימה בע"ש הוא, כדי למנוע מריבות בין בני הזוג אם המאכל לא יהיה ערֵב כדבעי).

ולמעשה, טוב לצאת מכל ספק, ובזמן שטועם יחשוב שרוצה ליהנות מהאוכל ולפיכך יברך.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il